תחת הכותרת "זהו כותל 'אל-בראק' ולא כותל 'הדמעות' [הכותל המערבי]" שולל יו"ר התנועה האסלאמית בישראל, השיח' ראיד צלאח, כל קשר יהודי לכותל ואף מאשים בבגידה כל מי שמכיר בזכות יהודית או בריבונות ישראלית כלשהי במקום

אבו מאזן, סגנו של ערפאת ומראשי הצוות הפלסטיני למו"מ, העניק ראיון מקיף בנוגע לתהליך השלום לשבועון הישראלי-ערבי כל אל-ערב: "כל מדינות ערב שלחמו בישראל קבלו [חזרה] את אדמותיהן, ולכן זכותנו היא לקבל לידינו את אדמותינו ... הפתרון לבעיית הפליטים מופיע בהחלטה 194: פיצוי למי שאינו רוצה בשיבה..."

סגן יו"ר 'אגודת הצדקה למען האדמות הקדושות' בארה"ב ומזכיר 'מרכז בית אל-מקדס' (ירושלים) בניו יורק, עצאם מעלא, התראיין ליומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" בנוגע לפזורה הפלסטינית בארה"ב. הפזורה הפלסטינית נחשבת לאחת מן הפזורות הערביות הגדולות ביותר בארה"ב. היא מונה כ-350,000

אחד משני נושאי הסדר הקבע שבגנם לא הושגה התקדמות משמעותית בקמפ-דיויד הוא נושא הריבונות על ירושלים המזרחית. עמדת הפלסטינים היא, כי ירושלים המזרחית היא חלק מהשטחים שנכבשו ב- 1967 וחלה עליהם הלגיטימיות הבינלאומית, כלומר החלטה 242

סוגיית ירושלים עמדה במוקד הדיונים בפסגת קמפ-דיוויד. חילוקי הדעות העמוקים בין ישראל לפלסטינים נסבו סביב שני נושאים עיקריים: הריבונות על המקומות הקדושים למוסלמים, לנוצרים וליהודים והריבונות על ירושלים המזרחית. בעמדות שהביעו שני הצדדים שמשו בערבוביה טיעונים דתיים, היסטוריים, משפטיים, פוליטיים ומעשיים

השיח' יאסין בריאיון:"אנו חולקים על הרש"פ אשר רואה [רק] את הגדה והרצועה כאדמה פלסטינית, ואנו רואים את כל פלסטין [ככזו]. הפלסטינים לא יסכימו לקבל שום אדמה מלבד אדמתם. הפלסטינים בפזורה, למשל, לא יסכימו לחזור לגדה ולרצועה, שכן מולדתם המקורית אינה הגדה או הרצועה אלא מה שנקרא היום ישראל

בחירתו של אל גור בסנטור ג'וזף ליברמן  כמועמד לסגן הנשיא עוררה הדים שונים בעולם הערבי. אמנם ברמה הפורמלית קבעו אישים רשמיים בעולם הערבי כי מדובר ב"עניין אמריקני פנימי",  אולם בעלי טורים ופרשנים רבים התקשו להתייחס אל המינוי בשוויון נפש ואף נחלקו בתגובות עליו

עמדת ערפאת שלא להסכים להסכמי הפשרה שהציעה ארה"ב בפסגת קמפ דיוויד, ובמיוחד סירובו העיקש לכל וויתור בירושלים שהרי "עדיין לא נולד המנהיג הערבי אשר יוותר על ירושלים" - כדבריו לנשיא ארה"ב – התקבלו בברכה ובהקלה בקרב הציבור הפלסטיני הרואה בתוצאות הפסגה הצלחה פלסטינית

לקראת ועידת הפסגה הישראלית-פלסטינית שנפתחה השבוע בקמפ דיויד, חזרו בכירים פלסטינים והדגישו את עקרונות היסוד המדיניים שלהם: נסיגה ישראלית לגבולות הארבעה ביוני 1967, כולל מזרח ירושלים --  והחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194 - המחייבת, לטענתם, שיבה של פליטי 1948 לבתיהם בישראל ופִצּויָם

הם רואים בפסגת קמפ דיוויד תחנה אחת במסלול הויתורים שעל ברק עדיין לעשות, במסגרת סדרת פסגות עליה חשבו מלכתחילה. אבו עלאא' הבהיר כי "לשם כינוס פסגה נוספת דרושה התקרבות של העמדה הישראלית לעמדה הפלסטינית ולא להפך כי הפלסטינים אינם הצד שנכנע ללחצים

בתוכנית "עימותים", המשודרת בערוץ הלווין "אקרא" בעריכתו ובהגשתו של הסופר והעיתונאי מחמד ברכאת, התארח לאחרונה המשורר הפלסטיני הנודע, סמיח אל-קאסם. חלקים מן הראיון פורסמו בשבועון המצרי "אל-קאהרה". אל קאסם: כל עוד יש זכויות אבודות, המאבק באמצעות השיר והאבן יימשך..

המועצה המרכזית הפלסטינית הכריזה בעזה כי השלושה עשר בספטמבר 2000 – תאריך סיום תקופת המעבר שהוסכם עליה - הוא המועד הרשמי ליישום הכרזת המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים בגבולות הארבעה ביוני 1967. אולם, הצהרותיהם של בכירים פלסטינים מצביעות על נחישות להכריז על המדינה לפני סוף השנה

העיתון הלבנוני, "אל-ספיר", מסר כי האינטלקטואל הפלסטיני המתגורר בארה"ב, פרופסור אדוארד סעיד, הגיע לדרום לבנון לראשונה מאז שנת 1982 והשתתף בהשלכת אבנים על כוחות הכיבוש הישראליים במעבר "שער פאטמה". תמונתו של סעיד, כשהוא מיידה אבן, הופצה באמצעי התקשורת בעולם

העיתון אל-שרק אל-אוסט פרסם ראיון נרחב עם בשאר אל-אסד זמן קצר לפני מות אביו. חלק מן התשובות ניתנו בציטוט ישיר, וחלק אחר היה שלא לייחוס ונרשם ע"י המראיינים תחת התואר "המקור הסורי". את הראיון העתיק היומון הירושלמי אל-קדס מתאריך 13 ו- 14 ביוני

בעקבות נסיגת ישראל מדרום לבנון נאלצת ההנהגה הפלסטינית להתמודד עם הפער הבולט בין הצלחתו של חזבאללה להביא באמצעות מאבק אלים לנסיגה ישראלית לבין מה שנתפס בעיני הציבור הפלסטיני ככישלון ודאי של הרשות הפלסטינית בדרך המו"מ בה היא נוקטת

ב-25.5.2000 נערך באצטדיון האולימפי ברומא מופע התרמה מטעם מרכז פרס לשלום, במסגרתו האירוע התמודדו במשחק ראווה בכדורגל נבחרת כדורגלנים ואנשי תקשורת ישראלים ופלסטינים נגד נבחרת זמרים איטלקיים. התאחדות הכדורגל של הרש"פ ובעלי הטורים בביטאון הרשות, יצאו נגד הרעיון

במסגרת תוכנית האקטואליה של אל-ג'זירה, "הכיוון הנגדי", התעמתו מזכ"ל 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני', דר' רמצ'אן עבדאללה שלח, והאינטלקטואל התוניסאי התומך בתהליך השלום, אל-עפיף אל-אח'צ'ר בשאלה האם האלימות המזוינת צריכה להמשיך ולשמש את הערבים במאבקם נגד ישראל

אבו עלי מצטפא, סגנו של ג'ורג' חבש בהנהגת 'החזית העממית לשחרור פלסטין', נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לפני כשבעה חודשים בהסכמת ישראל, לאחר שנפגש בקהיר עם יאסר ערפאת. לאחרונה, פרש חבש מהנהגת הארגון, ואבו עלי מצטפא הפך למועמד הודאי להחליפו.ערוץ הלווין הקטרי, אל-ג'זירה, ערך עימו ראיון מקיף

חבר הוועד הפועל של אש"ף, מחמד עבאס (המכונה "אבו אל-עבאס"), עומד מזה שנים בראש 'החזית לשחרור פלסטין', שביצעה בשנת 1985 את חטיפת האונייה האיטלקית 'אקילה לאורו' ורצח הנוסע היהודי הנכה ליאון קלינגהופר. בשנת 1996 התירה ישראל את כניסתו לעזה ואישרה לו לנוע בין עזה לגדה. כניסתו לתחומי ישראל – כולל לירושלים – נאסרה

ב-2באפריל 2000 הותקף השר הפלסטיני לאיכות הסביבה, יוסף אבו ספייה, במשרדו, על ידי מנכ"ל המשרד, חמדי אבו ר'רבייה, ומקורביו – כולם חברים מרכזיים בתנועת הפת"ח. הרקע לתקרית – מאבק כוח על מעמד וסמכויות. בחלוף יום, הוכה יו"ר ועדת הפיקוח על זכויות האדם במועצה המחוקקת, חבר המועצה קדורה פארס

היומון הבינערבי "אל-חיאת" דיווח על המאבק המתנהל מזה זמן מה מאחורי הקלעים בין הקהילה היהודית באוסטרליה לגורמים מדיניים ערביים על הנצחת זכרם של י"א הספורטאים הישראלים שנהרגו בעקבות בהתקפת הטרור הפלסטינית באולימפיאדת מינכן ב-1972. הערבים מתנגדים בנחרצות

באפריל 2000 התקיים בניקוסיה שבקפריסין סימפוזיון בהשתתפות נציגים מישראל ומן הרש"פ תחת הכותרת "ביסוס השלום באמצעות החינוך". ראש המשלחת הפלסטינית, תת שר התכנון ושתה"פ הבינלאומי ברש"פ, אניס אל-קאק הצהיר כי הוא "מעוניין ללמד את ההיסטוריה של השואה בבתיה"ס הערביים והפלסטינים

מאמרו של א. ב יהושע בעיתון "הארץ" (31.3.2000)תורגם ופורסם בעיתונות הפלסטינית וזכה לביקורת ואף ללעג. בעל טור ביומון "אל-איאם", פארוק ואדי, כתב תחת הכותרת "האחר - שמו יהושע": "הפולשים אינם אמונים על שפת הדיאלוג מאז יהושע בן נון במאה הארבע-עשרה לפני הספירה ועד א. ב יהושע במאה שלנו - המאה העשרים ואחת 

בכנס של ארגון ה'שביבה' של הפת"ח באזור רמאללה ואל-בירה אמר יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת: "השנה היא שנת הקמת מדינתנו העצמאית... העם הפלסטיני ניצב בפני מערכה קשה.. המטרה היא אחת - שילדה או ילד שלנו יניפו את הדגל הפלסטיני מעל החומות, המסגדים והכנסיות של ירושלים... העם הפלסטיני מוכן להתחיל אינתיפאדה שוב מן ההתחלה

החלטתו של שר החינוך, יוסי שריד, להכניס לתוכניות הלימודים בישראל שירי משוררים פלסטינים, ובראשם 'משורר המאבק', מחמוד דרוויש, הסעירה את הציבור הישראלי והגיעה לכלל הצעת אי אמון בממשלה. מנגד, המשוררים ואת הפוליטיקאים הפלסטינים,תהו, כיצד "מדינה בעלת מצבור גרעיני, פוחדת משיר, מנייר לבן שעליו רק מילים

יו"ר המועצה המחוקקת, אחמד קריע 'אבו עלאא', הזהיר את ישראל כי הפלסטינים יבצעו באופן חד צדדי את ההסכמים שנחתמו אם יימשך הכישלון הנוכחי במשא ומתן. לדבריו, אם ישראל לא תבצע את הסכמי שלב המעבר, אנו ניישם אותם חד צדדית כדי להפוך את אזור B, הנתון לשליטה אזרחית פלסטינית, לאזור A הנתון גם לשליטתם הביטחונית

יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" פרסם ב-12 בפברואר, 2000, כתבה על חישובי קץ שעורכים הוגי דיעות אסלאמיים בנוגע לעתיד מדינת ישראל ועל ההתנגדות שמביעים אנשי רוח לחישובי קץ אלו. כך, הוגה הדיעות האסלאמי, בסאם ג'ראר, פרסם לפני 3 שנים ספר בשם "העלמות ישראל בשנת 2022 – נבואה קוראנית או צרוף מקרים מספרי"

ביטאון ארגון 'הג'יהאד האסלאמי', אל-אסתקלאל, היוצא לאור בעזה מפרסם מידי שבוע ביוגרפיה של חלל - 'שהיד'. הסדרה מעלה על נס את דמותם ואת פעולותיהם של 'החללים הגיבורים' אשר בחרו להיאבק בישראל ב"דרכים צבאיות". הכתבות מבליטות את המשמעות הלאומית והדתית שבמותם של חללים אלו

חבר הועדה המרכזית של ה'פתח', צח'ר חבש, העניק ראיון מקיף ליומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה בנוגע לאינתיפאדה ומטרותיה המדיניות: העצמאות היא לבה של האינתיפאדה שפרצה באל-אקצא ועברה לשאר הערים, וכן לערים ולכפרים הפלסטיניים בתוך הקו הירוק. האינתיפאדה אימצה את התוכנית הלאומית של אש"ף

הנציג הפלסטיני באו"ם, נאצר אל-קדוה: הצד הישראלי פעל לבסס את השקר, שהסכסוך הישראלי-ערבי נסוב על הגדה המערבית, דבר שמחייב פתרון של פשרה בנוגע לשטח אדמה זה. מובן, שיש עובדות חדשות בשטח, אך העקרונות נותרים בעינם: זכויות לפליטים ואחריות ישראלית משפטית מוסרית ומעשית בנושא זה

תחת הכותרת "קריאה לאינתיפאדה פלסטינית פנימית נגד השחיתות" כותב מחמד כרישאן: במקביל לפריחה מעוררת הפליאה של התשתית, ניתן לראות את האדם, שלמענו מוקמים כל השירותים האלו, כשהוא מובס ברבות מאמונותיו בתקופת המאבק. אדם זה אובד עצות נוכח השגיאות הרבות הקופצות מול עיניו מדי יום באופן בולט ופרובוקטיבי

שר האוצר הפלסטיני, מחמד זהדי אל-נשאשיבי, אמר כי "המו"מ לא יוכל להשיב את ירושלים. עלינו להיאבק ולהלחם כדי להגן על כל שעל של ירושלים. אם לא נעשה כן, ההיסטוריה תמחק אותנו, משום שאנו שרנו בשבחה של ירושלים אך לא הגנו עליה

יומון הרש"פ, "אל-חיאת אל-ג'דידה", מציג בהרחבה את עבודותיהם של שני חוקרים פלסטינים, המהוות סיכום לכנס בנושא "הערבים וההתמודדות עם ישראל" שערך "המרכז לחקר האחדות הערבית". "...המאבק נגד הציונות וישראל הוא מסוג המאבקים ההיסטוריים-חברתיים המתמשכים .. אשר לא ניתן לקצר אותו דרך פתרונות שלביים

בטורו השבועי ביומון "אל-איאם" מותח הפובליציסט חסן ח'צ'ר, פעם נוספת,  ביקורת על הדמוקרטיה הערבית: "... הממשלות הערביות עשויות להפליג בדיבורן על הדמוקרטיה השוררת בארצותיהן מעבר למה שאומרות הדמוקרטיות המערביות הותיקות...  אולם, למרות זאת – אין דמוקרטיה בעולם הערבי

תחת הכותרת "ההתנהגות הדמוקרטית" מנתח ד"ר מאזן אבו בכר, רופא במקצועו, את נושא הדמוקרטיה בחברה הערבית: הסיבה לכישלונה של הדמוקרטיה ברוב המדינות המתפתחות נעוצה בכך שהיא מקוצצת ומצטמצמת לעניינים פורמליים בלבד הרחוקים מן המהות...

תחת הכותרת "המציאות והמטרות האמיתיות של השגרירות הנוצרית בירושלים" מותח סאמר סלאמה ביומון "אל-איאם" ביקורת חריפה על השגרירות הנוצרית בירושלים  "...המנצלת כל אירוע דתי, ובמיוחד דתי-נוצרי, כדי לשרת את התעמולה למען ירושלים ישראלית-ציונית ומקבלת תמיכה מאגודות נוצריות ויהודיות..."

תחת הכותרת "הישראלים החדשים: עובדות ההיסטוריה.. כיוון הפתרון" קושר בעל טור ביומון "אל-איאם", רג'ב אבו סריה, בין הצהרות שהשמיעו אישים ישראליים, המביעות תמיכה, ולו חלקית, בזכות השיבה לפלסטינים, לבין גישת ה"היסטוריונים החדשים" הישראלים

השבועון "אל-משאהד אל-סיאסי" ערך ראיון מקיף עם נביל שעת', השר לתכנון ולשיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלסטינית, שאמר: "...צריך לעשות מאמץ ולהפעיל כל לחץ בינלאומי אפשרי על מנת להגיע לפתרון והוא שיוביל אותנו לעצמאות פלסטין ולשחרורה. זוהי שאיפתנו ותקוותנו."

כותבים ערבים מגגיבים להופעת "ההיסטוריונים החדשים" בישראל. בין היתר נטען כי הופעתם נובעת מקיומה של היסטוריה [ישראלית] רשמית, ישנה ומסולפת שיצרה המערכת הישראלית וכי הצורך בהיסטוריונים ישראלים חדשים הוכתב על ידי קיומה של היסטוריה שאיננה עומדת בפני ביקורת רצינית.

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

תחת הכותרת "אסטרטגית הטבח" מותח פארוק ואדי, בעל טור ביומון "אל-איאם", ביקורת על יוזמתו של שר החינוך, יוסי שריד, ללמד בבתי הספר בישראל על הטבח שביצעו חיילי משמר הגבול בכפר קאסם בשנת 1956 ועל לקחיו

פיצל אל-חוסייני בראיון: ראש ממשלת ישראל יוצר חזות קודרת מאוד לתהליך השלום ולתקוות שנתלו בו [אישית] - שהוא יביא לשינוי במדיניות הישראלית. איננו חשים שחל שינוי במדיניות ישראל אלא [להיפך] שאנו ניצבים בפני חזרה של שלטון הליכוד ושל ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו.

בגיליון אוגוסט 99' של הירחון 'חקוק אל-נאס' [זכויות האדם] התפרסם מאמר ביקורת חריף של ד"ר איאד אל-סראג' הידוע בפעילותו למען זכויות האדם' בו טען כי הרש"פ "גמרה אומר לנפץ את החברה האזרחית ואת הארגונים הבלתי ממשלתיים ולהרוס - במיוחד - את הארגונים הפועלים להגנת זכויות האדם"

בביקורו במחנה הפליטים דהיישה, אמר הפטריאך הקתולי בירושלים, כי הוא חש בסבל הפליטים זמן רב. הוא אמר כי הוא עצמו היה פליט לאחר 'האסון' של שנת 1948 וכי הוא עדיין נושא את "פנקס המצרכים" של הפליטים שמנפיקה סוכנות הסעד והתעסוקה הבינלאומית (UNRWA

בנאום ברמאללה – בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

התבטאותו של הנשיא קלינטון על שיבת לפליטים הפלסטינים במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם הנשיא מבארכ [2.7.99] – התבטאות שאותה סייג אחר כך בסייגים שונים – עוררה תגובות רבות מצד הפלסטינים

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברש"פ, יאסר עבד רבה

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

השמחה לאיד שאחזה בתקשורת הפלסטינית בעקבות הפסדו של נתניהו בבחירות בישראל פינתה את מקומה במהירות לדיון בדמותו של ראש הממשלה הנבחר אהוד ברק ובעתיד המשא ומתן. 'ארבעת הלאווים' עליהם הכריז ברק לאחר היבחרו, גרמו מורת רוח ודאגה ברשות הפלסטינית