מוחמד צבחי אל-סוירכי, בעל טור ב"אל-רסאלה", ביטאון ה'חמאס', ערך השוואה בין הציוויליזציה המערבית לזו האסלאמית: "... ההיסטוריה מוכיחה את האופי שוחר השלום של האסלאם ... המוסלמים לא באו לארצות הכבושות כקולוניאליסטים, המוציאים את האנשים מבתיהם ותופסים את מקומם, כפי שעשתה אמריקה עם האינדיאנים וכפי שעושה ישראל עם תושבי פלסטין

ראש הפקולטה למדע המדינה באוניברסיטת תעלת סואץ במצרים, ד"ר ג'מאל עלי זהראן, כותב ביומון הממסדי המצרי "אל-אהראם", תחת הכותרת "טביעות האצבע של הלובי היהודי מאחורי אירועי ה-11בספטמבר": ...היקף ההתקפות ואופיין מעידים על תכנון וביצוע על ידי מנגנון מודיעין המקורב ל-CIA. אין מנגנון מודיעין בעולם המקורב ל-CIA כמו "המוסד" הישראלי

ד"ר עבדאללה אל-נג'אר, בעל טור לענייני דת ביומון המצרי הממסדי, "אל-גומהוריה", התייחס בטורו לסוגיית ההקרבה העצמית במסגרת הג'יהאד בדת האסלאם: "בצדק, המאמינים באללה אינם יראים מאויביהם ואינם פוחדים מ[להיכנס] לג'יהאד. זאת משום שהם מגלים בג'יהאד את עצמם ושוק רווחי למכור בו את חייהם לאללה. משום כך, הניצחון, בהכרח, יהיה לצדם, מאחר שהם מקריבים את חייהם בזול למען אללה.."

האשם חסן, קורא סודאני, המעיד על עצמו שהוא משתייך לזרם הפאן-ערבי, שיגר למערכת היומון הלונדוני, "אל-קדס אל-ערבי", את המכתב הבא, תחת הכותרת "אנחנו, ולא ארה"ב, ההורים החוקיים של בן לאדן"

מצטפא כאמל, המכונה מצטפא כאמל, המכונה אבו חמזה אל-מצרי [אבו חמזה "המצרי"] הוא פונדמנטליסט אסלאמי, יליד אלכסנדריה מצרים, המתגורר בצפון לונדון, ועומד בראש ארגון המכונה 'אנצאר אל-שריעה' [תומכי השריעה]. אבו חמזה משמש כאמאם של מסגד פינסבורי פארק בצפון לונדון ותימן ומצרים תובעות מבריטניה את הסגרתו

על פי כל הדיווחים, ארגוני 'הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני', ה'חאמס' וחזבאללה, לא נכללו במסגרת הארגונים שעמם עומד הממשל האמריקאי להתמודד בשלב זה, וזאת בלחצן של כל מדינות ערב. בינתיים, ממשיכים הארגונים הפונדמנטליסטים הפלסטיניים לבטא בעיתוניהם את שמחתם על הפיגועים בארה"ב ואף לאיים בפיגועים נוספים

מחמד עבד אל-לטיף חג'אזי, בעל טור בשבועון המצרי אל-שעב, כתב: "אני אשקר אם אטען שאני חשתי סימפטיה כלשהי [לקורבנות] לאחר הפלת שני מגדלי מרכז הסחר העולמי בניו יורק והפגיעה בבניין הפנטגון בבעיטה חופשית ישירה ...; [אינני כמו אותם שליטים] החייבים להביע נאמנות וצייתנות לאדוניהם היהודים והאמריקאים, בכך שהם מביעים צער ויגון על ההתקפה

ביטויי השמחה בעיתונות האופוזיציה המצרית בעקבות הפיגועים בארה"ב נמשכו גם השבוע, ואליהם הצטרפו גם בעלי טורים בעתונות הממסדית והעצמאית, שמתחו ביקורת על ארה"ב, וחלקם אף ביטאו שמחה לאיד

שר ההסברה הסורי, ד"ר עדנאן עמראן, פרסם ממאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, אל-שרק אל-אוסט, בתגובה למאמרו של הנרי קיסינג'ר בלוס אנג'לס טיימס: "הנרי קיסינג'ר המבטא את העמדה הישראלית, מהווה דוגמה להגיון המוטה שאינו שת לבו אל העובדות ואינו לומד מן הניסיון; נהפוך הוא, לדעתו ניתן לתקן טעות על ידי העמקת [ההתנהגות השגויה], בהתאם להגיון שיוהרת הכוח מעוורת אותו..."

יו"ר 'התאחדות הסופרים הערבית', הסורי עלי עקלה ערסאן, הגיב על הפיגועים בארה"ב במאמר המערכת של ביטאון ההתאחדות, "אל-אסבוע אל-אדבי", היוצא לאור בדמשק. ".. ...כואב לי מותם של חפים מפשע; ואולם, האחד עשר בספטמבר - יום נפילת סמל העוצמה האמריקאית, הזכיר לי חפים מפשע רבים שהלכנו בלוויותיהם וטיפלנו בפצעיהם... נזכרתי בלוויות המתקיימות מדי יום בפלסטין הכבושה ..."

בעקבות הפיגועים בארה"ב, הוא התארח בתוכנית הדת של ערוץ הטלוויזיה הקטרי אל-ג'זירה: "... המערב הוא שהפך את האסלאם לאויב ויש לו סיבות רבות לכך, שאחת מהן היא המשאבים. [הדבר התחיל] עוד מימי מלחמות הצלבנים. ישנם תסביכים שהמערב לא השתחרר מהם. הם תקפו את ארצות האסלאם, אבל האסלאם ניצח בסופו של דבר באמצעות עמאד אל-דין זנגי, צלאח אל-דין, ביבארס ואחרים..."

ד"ר מאמון פנדי, בעל טור ביומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, מתח ביקורת על אינטלקטואלים בעולם הערבי המגנים את הפיגועים בניו יורק אבל מוצאים להם נסיבות מקילות: "מעשי הטרור שזעזעו את ניו יורק וושינגטון... יצרו דיכוטומיה בין העולם שלפני הפיצוצים לעולם שאחריו; דיכוטומיה בין כוחות ההרס והעושק בעולם לבין הקורבנות שמתו בשעה ששקדו על עמל יום ...דיכוטומיה בין עולם המנסה לבנות לבין כוחות ההרס..."

אחד הנושאים שזכו להתייחסות מיוחדת בתקשורת הערבית היו תמונות השמחה בעקבות הפיגוע ששודרו ברשתות הטלוויזיה האמריקאית ממזרח ירושלים. מרבית הכותבים מתחו ביקורת הן על מי שביטאו שמחה בעקבות האסון, והן על התקשורת האמריקאית והישראלית שלטענתם, השתמשו בצילומים של מיעוט פלסטיני החוגג בטרם נודעו מימדי האסון, כדי לעוות את תדמיתו של העם הפלסטיני כולו

העיתונאי הבריטי, פטריק סיל, המשמש מעין סופר-חצר של שושלת הנשיאות הסורית, ואף כתב את הביוגרפיה של אסד האב, פרסם מאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, בו הוא בוחן את יעילות פיגועי התאבדות בארה"ב ובישראל. ראשית, מטיל סיל ספק בכך שערבים או מוסלמים ביצעו את הפיגועים בארה"ב; אחר כך הוא מדגיש את "מעשי הטבח" שביצעו בעבר ארה"ב וישראל במקומות שונים בעולם

בעלי טורים רבים בתקשורת הערבית נדרשו לשאלת זהותם של מבצעי הפיגועים בניו יורק. חלקם בחרו להתעלם מתוצאות חקירת ה-FBI בהציגם שורה של גורמים אמריקאיים ובינלאומיים, שלדעתם ביצעו את הפיגוע. להלן סקירה של החשודים בביצוע הפיגועים, על פי התקשורת הערבית

האינטלקטואל הלבנוני הליברל, חאזם צאע'יה, החי בלונדון, כתב טור ביומון, אל-חיאת, ובו הוא מטיל אחריות מסוימת לפיגועים בארה"ב על העולם הערבי וקורא להסגיר את הטרוריסטים: "התקפות הטרור חיסלו אחד לאחד את כל המרכיבים המדיניים של אסטרטגיה ערבית..."

מנכ"ל משרד ההסברה הפלסטיני, חסן אל-כאשף, מתח ביקורת על כך שהטיפול התקשורתי בפיגועים בארה"ב, בא על חשבון הטיפול באינתיפאדה ובבעיה הפלסטינית. במאמר שכותרתו "הערבים זונחים אותנו לטובת ההשפלה והצביעות", שהתפרסם בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה, כתב אל-כאשף: "מדוע מתנהגים הערבים כנאשמים? מדוע נמשך הזרם המבחיל הזה של התנהגות צבועה ומשפילה כלפי ארה"ב?

אל-רסאלה, ביטאון תנועת ה'חמאס, היוצא לאור בעזה, מפרסם מכתב "לאמריקה", פרי עטו של ד"ר עטאללה אבו אל-סבח, בעקבות הפיגועים בניו יורק ובוושינגטון: "אני בטוח שאת תעמדי מול המראה של ההיסטוריה שלך עוד זמן רב!! כך תוכלי לראות עד כמה היית עושקת, עד כמה מושחתת, עד כמה חטאת!! כמה ישויות השמדת. כמה ממלכות הרסת!  האם את זוכרת כיצד הפכת את הירושימה ונגסאקי לערמות של פחם רדיואקטיבי..."

להלן קטעים מדרשת יום שישי (17.8.2001) ששודרה בטלוויזיה של הרשות הפלסטינית. הדרשה הועברה בשידור ישיר ממסגד שיח' עג'לין בעזה, והדרשן הוא שיח' אסמאעיל א'ל ע'דואן: "... ביום השנה לשריפת מסגד אל-אקצא, אנו אומרים כי חובת האומה כלפי מסגד אל-אקצא, היא לממש את אופציית הג'יהאד והמאבק למען אללה..."

במאמר שהתפרסם ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, תוקף העיתונאי המצרי האסלאמי, פהמי הוידי, את אוזלת היד של האומה הערבית נוכח המתרחש בשטחים ומספר על הרגשת השמחה העזה שפקדה אותו בעקבות הפיגוע בירושלים

נמשך הפולמוס בעיתונות הערבית בעקבות פסיקות המופתי הסעודי ושיח' אל-אזהר המצרי בדבר תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות תוך התמקדות שאלות: שיח' אל-אזהר ערער על תקינותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות בשל הפגיעה באזרחים, ואילו המופתי הסעודי התייחס למחבל עצמו, אשר בשעת הפיגוע קיים חשש כי הוא מבצע התאבדות האסורה באיסלאם

ב-24 ביוני 2001 שידרה רשת הטלוויזיה הגרמנית (WDR) במגזין החדשות השבועי שלה, כתבה מיוחדת על המחבל בדולפינריום,חייו ובני משפחתו. באחד הקטעים בכתבה, מציגה אחותו של המחבל אלבום זיכרון שהכינה לאחיה ובו קטעי עיתונות על הפיגוע, תמונות וכן מכתבי תנחומים שהמשפחה קיבלה, בהם מכתב מיאסר ערפאת ובו דברי הלל לגבורתו של המחבל

מדי יום שישי, משדר ערוץ הטלוויזיה של הרש"פ את דרשת יום השישי מאחד המסגדים בעזה. ביום שישי השמונה ביוני, 2001, שבוע לאחר פיגוע ההתאבדות בתל אביב, וכמה ימים לאחר הצהרתו של ערפאת בנושא הפסקת האש, שודרה דרשתו של שיח' אבראהים מאצ'י, ממסגד שיח' עג'לין בעזה, שקרא לפיגועי התאבדות נוספים

בקהיר נערך כינוס תמיכה בשיח' עמר עבד אל-רחמן, הכלוא בארה"ב בשל מעורבותו בפיגוע הטרור ב'מרכז הסחר העולמי' בניו יורק, ובו איימו הדוברים בפיגועים נוספים נגד מטרות אמריקאיות, אם לא ישוחרר מנהיגם. עורך דינו של השיח', מנתצר אל-זיאת, אמר: "כשארגון "הג'יהאד" גילה כי ה-CIA היה מעורב בהסגרת שלושה מאנשיו מאלבניה למצרים, הוא השתתף בפיצוץ שגרירויות ארה"ב בניירובי ובדאר א-סלאם

ב-25 במאי, 2001, שבוע לפני פיגוע ההתאבדות בדולפינריום בתל אביב, נשא המופתי של הרש"פ, שיח' עכרמה צברי, את דרשת יום השישי במסגד אל-אקצא, במהלכה מתח ביקורת על פסק ההלכה של המופתי הסעודי שקבע כי פיגועי ההתאבדות אינם תקינים מבחינה הלכתית.המופתי צברי הביא דוגמאות מן ההיסטוריה המוסלמית לכך שאין המדובר ב"התאבדות" אלא ב"מסירות נפש"

תוכנית האירוח של ד"ר פיצל אל-קאסם, "הכיוון הנגדי", בערוץ אל-ג'זירה, עסקה ב- 23 במאי ביחסם של המשטרים הערביים לאינתיפאדה הפלסטינית וביחסן של תנועות האופוזיציה לשליטים הערביים. ברקע התוכנית עמדו הודעות הסיכום החריפות של ועידות הפסגה הערביות והאסלאמיות האחרונות מחד גיסא, ופסק ההלכה של המופתי הסעודי בגנות פיגועי ההתאבדות מאידך גיסא

הצהרתו של המופתי הסעודי, שהטיל ספק בכשרותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות, ממשיכה לעורר תגובות בעולם הערבי. כזכור, שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, אמר בתגובה לפסק ההלכה של המופתי הסעודי כי פעולות התאבדות מותרות רק אם הן אינן מכוונות לנשים וילדים. ואולם, עמדה זו איננה מקובלת על הכל

ההסלמה בפעילות הצבאית באינתיפאדה, מחד גיסא, והיוזמה המדינית המצרית-ירדנית, מאידך גיסא, מעוררות בימים אלו ויכוח בקרב הנהגת האינתיפאדה והפעילים בשטח לגבי הדרך המתאימה לניהול המשך המאבק בישראל

בתקשורת הערבית החל לאחרונה פולמוס בנוגע לתקינות ההלכתית וללגיטימיות המוסרית של פיגועי ההתאבדות הפלסטיניים נגד ישראל. בויכוח נטלו חלק חכמי הדת הבולטים באסלאם הסוני כיום, כמו גם אישים פוליטיים ובעלי טורים בעיתונות הערבית

ראש מנגנון המודיעין הכללי בגדמ"ע, תופיק טיראוי בטקס סיום קורס למלחמה פסיכולוגית לקצינים ממנגנוני הביטחון הפלסטיניים: "ישראל לא תיתן לנו שום דבר בשל מספרם [הרב] של השהידים שלנו, אלא רק בשל מספר ההרוגים הישראלים. יש לצמצם את מספר השהידים הפלסטינים להגדיל את מספר ההרוגים הישראלים

ביטאון ארגון 'הג'יהאד האסלאמי', אל-אסתקלאל, היוצא לאור בעזה מפרסם מידי שבוע ביוגרפיה של חלל - 'שהיד'. הסדרה מעלה על נס את דמותם ואת פעולותיהם של 'החללים הגיבורים' אשר בחרו להיאבק בישראל ב"דרכים צבאיות". הכתבות מבליטות את המשמעות הלאומית והדתית שבמותם של חללים אלו

מנהיג ארגון ה"ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", רמצ'אן עבדאללה שלח, משא מאום בביירות במסגרת סימפוזיון שכותרתו "הערבים וההתמודדות עם ישראל: האפשרויות לעתיד". הוא אמר: "איננו נלחמים ביהודים משום שהם יהודים או כדי להופכם למוסלמים, המערכה נגד היהודים היא על פלסטין