כללי

הדיון הציבורי בלבנון בשאלת פירוק הנשק של חזבאללה

 

הקדמה

עתידו של ארגון חזבאללה בדרום לבנון ופירוקו מנשקו עלו לדיון ציבורי בחודשים האחרונים בזירה הערבית והבינ"ל בכלל ובלבנון בפרט, בעקבות החלטת מועצת הביטחון  1559 ( 2 בספטמבר 2004) ואשר קראה [סעיף 3] ל"פירוק כל המיליציות הלבנוניות והלא-לבנוניות מנשקן".

 

הכוחות השונים בלבנון חלוקים ביניהם בשאלת פירוק חזבאללה מנשקו. אנשי אופוזיציה נוצרים  ובעלי טורים לבנונים טוענים כי יש לפרק את חזבאללה מנשקו, שכן לבנון כבר אינה תחת כיבוש ואסור שיהיה נשק מחוץ למסגרת המדינה. מנגד, טוענים בכירים לבנונים ואנשי אופוזיציה כדוגמת וליד ג'ונבלאט ואחרים, כי הנשק של חזבאללה מגן על לבנון מפני התוקפנות הישראלית וכי כל דיון בעניינו חייב להיות במסגרת דיון פנימי לבנוני ולא עקב לחץ או התערבות חיצונית.

 

חזבאללה, הזוכה לתמיכה מצד ממשלת לבנון, דחה את הקריאה לפירוק נשקו בטענה כי החלטת האו"ם אינה נוגעת לו משום שהוא "תנועת התנגדות" ולא מיליציה חמושה. הארגון איים כי ילחם בכל מי שינסה לפרקו מנשקו.

 

סוריה אמנם טענה כי מדובר בנושא לבנוני פנימי שאין בכוונתה להתערב בו, אולם ביומונים סורים ממסדיים התפרסמו מאמרים התוקפים את הגורמים הקוראים לפירוק הנשק של חזבאללה.

 

אנשי אופוזיציה נוצרים לבנונים: יש לפעול בהתאם להחלטת האו"ם

בעקבות החלטת מועב"יט קראו גורמים שונים בלבנון,  בעיקר אנשי אופוזיציה נוצרים, לפרק את חזבאללה מנשקו. ג'ובראן תוייני, עורך היומון הלבנוני "אל-נהאר" וחבר בארגון האופוזיציה הנוצרי "לקאא קורנת שהואן", אמר בהרצאה בפני סטודנטים כי מבחינה פוליטית "חזבאללה מפחיד לא רק את [האזרח] הנוצרי אלא גם את [האזרח] הסוני, הדרוזי והשיעי הלבנוני... חזבאללה מהווה סכנה לזהות הלבנונית כל עוד הוא ימשיך [להאמין] באפשרות להפוך את לבנון לרפובליקה אסלאמית.[1]  עליו לדבר איתנו גלויות על עניין זה. אסור שיהיה נשק מחוץ למסגרת המדינה הלבנונית ואסור שתהיה מדינה בתוך מדינה."[2]   

 

פארס סעיד, חבר נוסף בארגון זה, אמר: "אין ספק שחזבאללה תרם לשחרור [דרום לבנון] והכחשת הקרבותיו תהיה עוול מצידנו. אולם יחד עם זאת, ההחלטה על השלום והמלחמה בלבנון צריכה לצאת מידו של חזבאללה ולהיות ביד הלבנונים. מספיק עם [התופעה] שקבוצה אחת מבין הקבוצות בלבנון תכריע באופן בלעדי בענייני שלום ומלחמה. עתיד חזבאללה צריך להיות  נתון  לדיון לבנוני פנימי." עוד אמר: "טענת חזבאללה שהנשק הזה צריך להישאר שלה חסרת כל בסיס פוליטי, ולא ניתן להגן עליה, לא מבית [כלומר בתוך לבנון] ולא מחוץ... הנשק צריך לחזור אל חיק הלגיטימיות הלבנונית ועל הצבא הלבנוני לפרוס את כוחותיו על כל האדמות הלבנוניות."[3]

 

איש האופוזיציה מישל עון, מנהיג "הזרם הלבנוני החופשי" אמר כי: "לא יתכן [שמצד אחד] תהיה מדינה עם שלטון מרכזי [ושמצד שני] יהיה צבא מקביל ל[צבא] המדינה זו." עון הדגיש שהוא יכול לשכנע את חזבאללה לפרק את נשקו בהתאם להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם ובהתאם לדרישות ארה"ב, וכי השיחות בנושא זה צריכות להתחיל מיד לאחר הבחירות לפרלמנט .[4]

 

נשיא לבנון לשעבר אמין אל-ג'ומיל אמר: "אחת הסוגיות הראשונות [שיטופלו] לאחר הבחירות [לפרלמנט הלבנוני] תהיה הדיון עם חזבאללה בנושא פריסת הצבא [הלבנוני] בדרום. אין מנוס מפירוק הנשק [של חזבאללה] כאשר הצבא ייקח על עצמו את האחריות." [5]

 

עמדה נחרצת הביע בנו, סאמי אל-ג'ומיל, ממפלגת הפלנגות: "מדינה מתורבתת היא מדינה שיש לה צבא אחד ואין לה מילציות וקבוצות מזוינות כאשר היא במצב של שלום. לבנון כבר לא תחת כיבוש, ישראל הסיגה את כוחותיה בעקבות החלטה 425 של האו"ם, ועכשיו אנו צריכים לתת ללבנונים לבנות את מדינתם בשלום ולחיות בשלום. למה אנחנו תמיד צריכים לחיות במצב של מלחמה כאשר אנחנו כבר לא במלחמה? אם המטרה שלנו היא לשחרר את פלסטין אז זה כבר דבר אחר. אני באופן אישי לא חושב שהמדינה הקטנה הזו וכ-10,000 אנשי חזבאללה חמושים יכולים לשחרר את הפלסטינים מכיבוש כאשר 450 מיליון ערבים חותמים על הסכמי שלום עם ישראל... הקבוצות המזוינות האלה והמיליציות מונעות מאיתנו לבנות את  המדינה שלנו."[6]

 

בעלי טורים לבנונים: חוות שבעא - תירוץ חלש

בעלי טורים לבנונים הצטרפו לקריאות לפירוק הנשק של חזבאללה. במאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית "אל-שרק אל-אוסט", מתח העיתונאי הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה ביקורת קשה על מדיניות חזבאללה המזיקה ללבנון: "לא ניתן להתעלם מהעובדה שמאז שחרורה [של דרום לבנון מידי ישראל] מנהל חזבאללה מדיניות...ששמה לה למטרה להנציח את היותה של לבנון זירה למאבקים אזוריים. [הוא עושה] זאת באמצעות התעקשותו לשמור על הנשק שלו בתירוץ של שחרור חוות שבעא, ובכך הוא הכניס את לבנון לעימות מול הקהילייה הבינ"ל. אין צורך לחזור [ולומר] שישראל כבשה את חוות שבעא בשנת 1967 והן היו באותה תקופה תחת שליטה סורית וחלה עליהן החלטה 242, כלומר מה שחל על רמת הגולן הכבושה. השלב לאחר שחרור הדרום חשף את מידת הקשר של חזבאללה לאג'נדה שאין לה קשר ללבנון. לפעמים זוהי אג'נדה סורית ולפעמים איראנית, ופעמים רבות סורית-איראנית. שאם לא כן מה ההסבר להתנגדות [של חזבאללה] לשליחת הצבא [הלבנוני] לדרום לבנון כדי שיהיה על קו הפסקת האש עם ישראל, שזהו הקו שהאו"ם קבע שהוא תואם את החלטה 425?...

 

הגיע הזמן לכנות את הדברים בשמם ואולי גם להכיר בכך שחזבאללה לא יוכל למרבה הצער לבצע שינוי מהותי [באופיו] שיתבטא בהפיכתו למפלגה פוליטית כמו שאר המפלגות הלבנוניות. מה שמצער  הוא שחזבאללה הוא לא היחיד שיפסיד אם הוא ימשיך לדבוק בעמדתו הנוכחית המסרבת לעבור לפעילות פוליטית לאחר זניחת נשקו. המפסידה תהיה לבנון, המדינה אשר אין בה רוב אלא קבוצת מיעוטים שמרוויחים יחד או מפסידים יחד."[7]

 

העיתונאי והאינטלקטואל הלבנוני רצ'ואן אל-סייד כתב גם הוא ביומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט": "אין זה טבעי שהמפלגה [כלומר חזבאללה] תישאר מדינה קטנה בתוך המדינה [לבנון], תשלוט על אזור בתוך לבנון ותחזיק בצורה עצמאית נשק טוב יותר מנשקו של הצבא הלבנוני, בתירוץ חלש כגון שחרור חוות שבעא, או הגנה על לבנון מפני התקפה ישראלית אפשרית... ברור שמטרת המו"מ שניהל חרירי לפני מותו, שחשף אותו חסן נאסרללה, היתה לפרק את הנשק של חזבאללה בצורה לא אלימה ובמסגרת מדינית, אחרי היציאה הסורית או במהלכה. אבל איפה אל-חרירי עכשיו כדי להמשיך את מה שהפסיק ולטפל במה שהוזנח?! יתכן ואחת המטרות של רוצחיו היתה להפוך את ההסדר הפנימי [הזה] לקשה או לבלתי אפשרי!" [8]

 

ממשלת לבנון: חזבאללה מגן על המדינה

ממשלת לבנון, לצד בכירים ובעלי טורים לבנונים אחרים, דחתה את הדרישה לפרק את חזבאללה מנשקו בטענה כי הוא מגן על לבנון מפני התוקפנות הישראלית. לשיטתם, הדיון בנושא צריך להיות במסגרת לבנונית פנימית ולא במסגרת בינלאומית.

 

ממשלת לבנון הנוכחית אף אימצה את טענת חזבאללה כי הארגון כלל אינו מיליציה אלא "תנועת התנגדות". בהצהרה של הקבינט הממשלתי שפורסמה לאחר הקמת הממשלה נכתב כי "ממשלת לבנון סבורה שההתנגדות הלבנונית ונשקה הן ביטוי נאמן וטבעי של הזכות הלאומית של העם הלבנוני להגן על אדמתו וכבודו בפני ההתקפות, האיומים והחמדנות הישראליים, על מנת להשלים את שחרור האדמה הלבנונית."[9]

ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי, אמר בתום פגישה עם מזכ"ל האו"ם, קופי אנאן, בניו יורק: "אנו סבורים שחזבאללה הוא לא מיליציה אלא מפלגת התנגדות שהצליחה באמצעות ההתנגדות להוציא את האויב הישראלי מהאדמות הלבנוניות. חלק מהאדמות עדיין כבושות ואנו מצפים לשחרור כל האדמות הלבנוניות... פירוק הנשק של חזבאללה יהיה בתוך המסגרת הלבנונית."[10] בראיון ליומון הלונדוני "אל-שרק אל-אוסט", אמר מיקאתי: "אין בפנינו כיום שום אופציה מלבד דיון ומציאת הפתרון הדרוש שישביע את רצונם של רוב הלבנונים ושהנשק של חזבאללה לא  יופנה נגד הלבנונים אלא נגד האויב הישראלי..."[11]

 

עמדה דומה נשמעה גם מפי גורמים אחרים בלבנון. יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אמר במפגש שכינסו המוסדות הכלכליים ומשרד האיגודים המקצועיים של המקצועות החופשיים במחוז אל-נבטיה: "אל לנו לטמון את ראשנו בחול ולהפוך את ההתנגדות ואת הנשק שלה לנושא לדיון עכשיו לפני שייערך דיון על נשק התוקפנות והכיבוש. לבנון צריכה להגן על הדרום [הן] בצורה רשמית [והן בצורה] עממית. לשם כך, ובהתחשב במלחמות של ישראל נגד אדמתה [של לבנון] ובהמשך הכיבוש והתוקפנות שלה, לבנון צריכה היתה להקים ארגוני התנגדות אלמלא היו קיימים, וקל וחומר [להשאירם] [משעה] שהם קיימים..."[12]

 

איש האופוזציה וליד ג'ונבלאט, יו"ר "המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית" אמר בנאום לרגל יום השנה החמישי לשחרור דרום לבנון: "כל דיון בנושא הנשק של ההתנגדות, אם הוא הכרחי, יתקיים אך ורק במסגרת דיון הרחוקה מההחלטות הבינ"ל המפוקפקות ובמטרה להגן על המולדת ולחזק את יכולותיה בעימות מול כל התקפה... ההגנה על ההתנגדות היא הגנה על הזיכרון כדי שלא ייכפו על לבנון הסכמים נפרדים עם ישראל שיאיימו על הביטחון הלאומי הפאן-ערבי ויהוו הקדמה ליישוב [הפליטים הפלסטינים בלבנון] ולכניעה."[13]

 

בראיון לערוץ הטלוויזיה של אבו ט'בי הסביר ג'ונבלאט: "ישנה רק דרך אחת לטפל בנושא הנשק של ההתנגדות והיא דיון עם חזבאללה, כדי שנחליט יחד על הגורל של הנשק הזה. בדיון ובדיון בלבד. אם מישהו מתוך לבנון או מחוצה לה חושב שהטיפול בנושא זה ייעשה במעורבות חיצונית או ע"י שימוש בצבא הלבנוני, אז הוא משוגע וטיפש. הדרך לטיפול בנשק היא רק באמצעות דיון. הטיפול המעשי אחר כך יהיה תוך הסכמה עם חזבאללה... הנשק של ההתנגדות נועד להרתיע את הישראלים ובהמשך הוא יהיה חלק מהצבא הלבנוני."[14] בהזדמנות אחרת אמר ג'נבלאט כי  "כל דיון בסוגיית פירוק הנשק [של חזבאללה] אינו רלוונטי לפני נסיגת ישראל מחוות שבעא.[15]

 

יו"ר המפלגה הדמוקרטית הסוציאליסטית השיעי, כאמל אל-אסעד, אמר במהלך כנס בחירות בכפר תיבנית כי בהחלטה 1559 ישנה "מלכודת [בתביעה] לפירוק הנשק של ההתנגדות והנשק של חזבאללה, ואנו לא נסכים שההתנגדות תוותר על נשקה." [16]

 

בעל הטור עלי פצ'לאללה כתב במאמר ביומון הלבנוני הפרו-סורי "אל-ספיר": "זכותו של בעל הריבונות, כלומר זכותה של המדינה, לאפשר לבודדים או לקבוצות לשאת נשק ולהשתמש בו להגנה עצמית. הדבר נקבע בחוקים של מדינות ובחוקה של ארה"ב... כיצד יש כאלה הסבורים שהגעה להבנה עם המוסדות הבינלאומיים ועם חלק מהמדינות הזרות חשובה יותר משלומם ומביטחונם של הלבנונים על אדמת המולדת? כיצד הם מסכימים בקלות על חיסול של חלק מלבנון ושל קבוצה מבין הלבנונים רק כדי לא להפר החלטה בינ"ל מסוימת.

 

ההחלטה הקוראת ל"פירוק הנשק של המיליציות הלבנוניות" היא מוטעית כאשר ישנה מתקפה ותוקפנות תמידית מצד ישראל... מדוע יש אנשים המתביישים...בהערצת צעירים לבנונים שהיו גיבורים ובעלי שאיפות ושנלחמו כדי להגן על אנשים ועל אומתם. הצעירים האלה עדיין מאורגנים והם יודעים כיצד להשתמש בנשק, ויש להם  את הנשק הזה... כל עוד אין חלופות אחרות מדוע למנוע מהם להגן על אנשיהם מפני כוח צבאי וביטחוני גדול מאוד [הכוונה לישראל] עם היסטוריה של תוקפנות כלפיהם?" [17]

 

העיתונאי ע'אלב אבו מצלח כתב גם הוא ביומון "אל-ספיר": "הגנה על ההתנגדות, הבטחת המשכיותה והסלמתה בכל הרמות היא המשימה העיקרית של כל הכוחות הלאומיים בלבנון בעתיד הקרוב... נשק ההתנגדות הוא הערובה לעצמאותה של לבנון, לחירותה ולביטחונה. הנשק של ההתנגדות הוא אחד מעמודי התווך של הביטחון הערבי והאזורי, ולא רק של הביטחון הלבנוני, בעימות מול המתקפה האמריקאית הציונית. לא ניתן להפריד את ביטחון לבנון מביטחון האזור כולו. סילוק הנשק של ההתנגדות או בלימתו בכל הדרכים ובכל הצורות הוא סילוק הרעיון והדרך של ההתנגדות."[18]

 

החזבאללה: נלחם בכל מי שינסה לפרק אותנו מנשקנו

ארגון חזבאללה דחה את הקריאה לפירוק נשקו בטענה כי החלטת האו"ם אינה נוגעת לארגון מפני שהוא תנועת התנגדות ולא מיליציה חמושה. לדבריהם הארגון לא יפרק את נשקו כל עוד לבנון תהיה תחת איום ישראלי.  

 

מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה אמר בהצהרות לסוכנות הידיעות "רויטרס": "החלטה 1559 דורשת לפרק את המיליציות הלבנוניות. בסדר. אנחנו לא רואים את חזבאללה כמיליציה, הממשלה הלבנונית לא רואה בנו מיליציה, הפרלמנט לא רואה בנו מיליציה ורוב העם הלבנוני לא רואה בנו מיליציה, לכן ההחלטה אינה נוגעת לנו". החלטת האו"ם, טען נאסרללה, "היא התערבות זרה בעידוד ישראל המעוניינת להיפטר מן הנשק שלנו ומההתנגדות כדי שהיא תוכל לעשות כרצונה."[19]

 

בנאום שנשא נאסרללה, בטקס שערך חזבאללה בכפר בנת ג'ביל בדרום לבנון לרגל יום השנה החמישי לנסיגת ישראל, אמר: "ישנם דיבורים על פירוק הנשק של ההתנגדות. כל מחשבה על פירוק הנשק של ההתנגדות היא טירוף. אנחנו בלבנון הננו אלה המשתוקקים ביותר לשלום, ליציבות ולאחדות הלאומית. אנו לא רוצים לתקוף אף אחד ולא תקפנו אף אחד, ואנו לא נרשה לאף אחד לתקוף את לבנון. אבל אם מישהו, לא משנה מי, יחשוב לפרק את הנשק של ההתנגדות, אז אנו נלחם בו כפי שנלחמו אנשי כרבלא השהידים. זאת מפני שכל פעולה מסוג זה היא פעולה ישראלית וכל יד שתשלח אל הנשק של ההתנגדות היא יד ישראלית ואנחנו נכרות אותה. אנו מוכנים לדיון במסגרת האינטרס הלאומי אך בשום אופן לא נהיה מוכנים לדיון במסגרת הישראלית."

 

נאסרללה טען בנאומו כי בשיחתו עם רפיק אל-חרירי שבוע לפני הירצחו, הביע בפניו אל-חרירי את התנגדותו ליישום הסעיף הקורא לפירוק הנשק בהחלטה 1559 ואמר לו: "אני מאמין בהתנגדות הזו, ואני אומר לך שאם אהיה שוב ראש ממשלה לא איישם את הסעיף הזה של החלטה 1559 [הקשור בפירוק הנשק]. אני מתחייב לך שההתנגדות ונשקה צריכים להישאר עד ליום בו יושג הסדר כולל באזור ולא רק עד ליציאה מחוות שבעא ושחרור האסירים... ביום הזה, כאשר יושג ההסכם הזה, אשב איתך ואומר לך 'אדוני, אין יותר צורך בהתנגדות ובנשק שלה'. אם אנו נסכים [על כך] כך יהיה ואם נחלוק אחד על השני אני מתחייב בפניך ובפני אללה - והוא נשבע בשם בנו חוסאם - ואמר: אני לא אלחם בהתנגדות ולא ארשה שלבנון תהפוך לאלג'יריה אני אתפטר ואעזוב את הארץ." אחר כך הוסיף נאסרללה בנאומו: "אני פונה היום לכל אוהביו של ראש הממשלה השהיד רפיק אל-חרירי - זו היא עמדתו, צוואתו והתחייבותו כלפינו."[20]

 

סגנו של נאסרללה, השיח' נעים קאסם, התייחס גם הוא לעניין פירוק הנשק של ארגונו בראיון ליומון המצרי "אל-אהראם" ואמר על הסעיף בהסכם טאאף הדורש פירוק הנשק של המיליציות: "לבנון יישמה סעיף זה והנשק של כל המיליציות סולק. חזבאללה אינו מיליציה אלא [תנועת] התנגדות לכיבוש [הישראלי] [הפועלת] בתיאום עם המדינה הלבנונית. בהסכם טאאף נאמר כי זכותה של המדינה הלבנונית להחזיר לעצמה את אדמותיה בכל הדרכים וזוהי אחת מהדרכים... לכן סעיף המיליציה כבר יושם ולחזבאללה כהתנגדות אין קשר לסעיף זה".[21] בראיון ליומון הלבנוני "אל-נהאר" אמר קאסם: "הנשק הזה הופנה תמיד נגד האויב הישראלי, ולא נעשה בו שימוש באף שלב במסגרת המשחק העדתי,[כנשק משפיע] במאזן הכוחות הפנימיים בלבנון או על מנת להשיג הישג פוליטי פנימי. הדבר נמשך באופן הזה מאז שחרור [דרום לבנון] ועד היום."[22] 

 

העמדה הסורית הרשמית: מדובר בעניין פנימי לבנוני

העמדה הסורית הרשמית גורסת כי נושא פירוק הנשק של חזבאללה הוא "עניין פנימי לבנוני" שאין לסוריה כל כוונה להתערב בו. שר החוץ הסורי, פארוק אל-שרע, אמר בראיון לערוץ הטלוויזיה של חזבאללה "אל-מנאר" כי "פירוק הנשק של ארגון חזבאללה היא עניין לבנוני", וטען כי "החלטה 1559 היא חלק ממתקפה אמריקאית שנועדה לסדר מחדש את מפת המזה"ת".[23] דברים דומים נשמעו גם מפי שגריר סוריה בלונדון, סאמי אל-חי'מי, שאמר "פירוק הנשק של ההתנגדות או של המחנות הפלסטינים הוא עניין לבנוני פנימי שהממשלה הסורית לא תתערב בו".[24]

 

למרות העמדה הסורית הרשמית התפרסמו ביומונים הסורים הממסדיים מאמרים המתקיפים את הגורמים שקוראים לפירוק הנשק של חזבאללה. אחמד צ'וא, בעל טור קבוע ביומון הממסדי "אל-ת'ורה" כתב: "[בתוך האופוזיציה הלבנונית] החלו חילופי האשמות  שחשפו את העמדות האמיתיות של כמה גורמים לבנונים לגבי סוגיות רגישות ובראשן סוגיית [תנועת] ההתנגדות. קריאתם של חלק מגושי האופוזיציה שההתנגדות [חזבאללה] תוותר מרצון על נשקה, מהווה דחייה ברורה של רעיונות שהציעה ההתנגדות כדי למצוא פתרון מוסכם. כמו כן, קריאה זו היא בגדר איום סמוי לפיו קיימות חלופות אחרות ובראשן מקל [הסנקציות] החיצוני... אין זה סוד שחלק מראשי האופוזיציה מנהלים מו"מ על עניין [עתיד ההתנגדות ומהמרים כי בכך יגרפו רווחים פוליטיים..."[25]

 

במאמר נוסף באותו יומון כתב צ'וא כי חלק מחברי הפרלמנט ונציגי הכוחות הפוליטיים "לא מהססים לדבר גלויות בשם העם הלבנוני ולומר שלבנון עדיין סובלת מהנטל של המשך ההתנגדות למרות שאין הסכמה רשמית או עממית ביחס לכך... היה ראוי שאלה המדברים על ההכרח לפרק את ההתנגדות ונשקה ייצרו זיקה בין הצעותיהם... לבין ההכרח ש[גם] ישראל תפסיק את תוקפנותה המתמשכת על לבנון, שכן המשך ההתנגדות קשור בהמשך ההתקפות האלה."[26]

 

בעל הטור עצאם דארי, כתב במאמר המערכת של היומון הממסדי "תשרין": "מי שיקרא היום את ההחלטה [1559] בצורה אובייקטיבית וחכמה יגלה מיד שהיא מכוונת כנגד [קיום] ההתנגדות ונשמתה וכנגד העמידה האיתנה של לבנון וסוריה... מה שדורשים היום הוא פירוק הנשק של חזבאללה כדי שלבנון תישאר בלי התנגדות ובלי חומה מוצקה שתבלום את הבגידה והתוקפנות כלפי לבנון... אני חושש שאלה התומכים בהנפת דגלים לבנים מתנדבים לתת את מכת המוות האחרונה להתנגדות ע"י פירוק הנשק שלה בתירוץ חלש והוא אי הפרת הלגיטימיות הבינ"ל והחלטתה הארסית 1559!!

 

ההתנגדות הלאומית הצליחה להוכיח כי אופציית ההתנגדות היא האופציה היחידה שמסוגלת לסלק את הכיבוש, וכי השפה היחידה שיש לדבר עם ישראל היא שפת ההתנגדות. כמו כן היא הוכיחה שהדגלים הלבנים מביאים לאלה אשר מניפים אותם רק חרפה, תבוסה וכניעה, גם אם תחת סיסמת השלום המזויף.[27]