המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הליברל מאמון פנדי לועג לסרבני הפסקת האש בעולם הערבי
13/8/2006


הליברל המצרי מאמון פנדי לועג לסרבני הפסקת האש בעולם הערבי

 

 במאמר הנושא את הכותרת "לא להפסקת האש!" לועג הליברל המצרי המתגורר בלונדון, מאמון פנדי, לגישה הפופוליסטית לפיה אל לערבים להסכים להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה משום שהם מנצחים.[1] להלן תרגום מאמרו:

  

"היות שחזבאללה 'מגלגל את חוטמה של ישראל בעפר', מביס את הצבא הישראלי ושם קץ לאגדות אודותיו, דבר שלא ראינו בכל המלחמות הקודמות בין הערבים לישראל, אני מופתע מדרישתנו כערבים להפסיק את האש. בבקשה מכם, הניחו לחזבאללה ללמד את הבזויים הללו לקח. הניחו לחזבאללה להמשיך במאבקו כדי שיחסל את 'המדינה  האסופית' הזאת. ההיסטוריה של הפסקות האש מבחינתנו כערבים היא תרמית גדולה. האם הקהילה הבינלאומית לא דרשה מאתנו 'הודנה' בשנת 1948? ומה היתה התוצאה של 'הודנה' זו? תוצאתה היתה ש'הכנופיות הציוניות' רימו אותנו והקימו את מדינת ישראל, שאנו סובלים מפשעיה במשך חמישים שנה, במהלכם כבשה ישראל את אדמתנו, טבחה בילדינו והרסה את בתינו. אילולא הסכמנו להפסקת אש בזמנו לא היה קורה מה שקרה!

 

בנוסף לכך, מדוע שנסכים להפסקת אש כשמזכ"ל החזבאללה אמר לנו שהוא יפציץ את תל אביב? האם איננו יודעים שהישראלים פחדנים והם יברחו כאשר צבאם יובס? ישראל, כפי שאמר המזכ"ל אינה 'מדינה עם צבא אלא צבא שיש לו מדינה'. כאשר יובס צבא זה המדינה תתמוטט והיהודים יברחו מפלסטין. מדוע, אם כן, שנעניק לישראל הזדמנות זו [להינצל באמצעות הפסקת אש]? אם הצבא הישראלי מובס מדי יום במארון אל-ראס, בטיבה ובעיתרון, מדוע שנניח לו לנשום? הניחו לחזבאללה לחסל אותו ואמרו יחד עמי 'לא' להפסקת האש, שהרי אנו מתקדמים ואין צורך שנכווה באש ה'הודנה' והתרמית פעם נוספת.

 

מה פירושה של הפסקת אש על פי התנאים הישראלים? הפסקת אש, כפי שישראל רואה אותה, רבותי, פירושה שיהיו כוחות בינלאומיים המורכבים מ-15,000 ועד 25,000 חיילים זרים בדרום לבנון. כלומר, ישראל תיסוג רק לאחר שתמסור את דרום לבנון לכיבוש זר אחר, שרובו כוחות צרפתים. כיצד יכולים הפיקחים שבינינו להסכים להחלפת הכיבוש הישראלי בכיבוש זר אחר שכוחו 25,000 חיילים חמושים, שישלטו על דרום לבנון ובידיהם הכוח והציוד להכות את הלבנונים הבאים מצפון נהר הליטאני לדרומו. כיצד נסכים לכך בשעה שאנו המנצחים? מרקעי הטלוויזיה שלנו מבשרים לנו על הניצחון הקרוב, מגייסים אותנו ומכינים אותנו לניצחון. הדוברים במרקעי הטלוויזיה הם אנשינו ואינני סבור שהם ישקרו לנו פעם נוספת.

 

בהתאם לכך, אין מנוס מכך שנהיה בטוחים בניצחון ושנשים לב לתרמית של האויבים. התרמית הגדולה היום היא שהכוחות שיכבשו את דרום לבנון יהיו כוחות צרפתיים. כיצד נסכים לכיבוש צרפתי של דרום לבנון? האם זו חזרה למנדט הצרפתי פעם נוספת? האם לא הקריבה לבנון בנים, כספים וכל דבר אחר על מנת להיפטר מהמנדט הצרפתי בלבנון? כיצד יתכן שנגרש את הקולוניאליזם מדלתה הקדמית של לבנון על מנת שהצרפתים יכנסו ללבנון ככוח כובש פעם נוספת מן הדלת האחורית? איזה בר דעת יסכים לכך?

 

האם הגיוני מה שאנשים אומרים שהג'יהאד של חזבאללה והתבוסה שהוא גורם לישראל לא שחררו את לבנון, אלא החזירו אותה חמישים שנה אחורה ומסרו לפחות את דרום לבנון לכוחות צרפתיים? כוח צרפתי בדרום לבנון המורכב מ-10,000 חיילים חמושים פירושו חזרתה של ההשפעה הצרפתית ללבנון תחת איום כוח הנשק ופירושו חזרת המנדט שנית. כיצד יתכן שנסכים לחזרת המנדט, בשעה שאנו המנצחים ובשעה שחיסלנו את אגדת הצבא הישראלי הבלתי מנוצח? אסור שנסכים לכך ולכן אני אומר 'לא' להפסקת האש.

 

'לא' להפסקת האש לא רק משום שחזבאללה מנצח בשטח, אלא גם משום שהוא מנצח על מרקעי הטלוויזיה ומשום שכל הציבור הערבי עומד מאחורי חזבאללה ומזכ"ל  החזבאללה. הציבור הזה לא התלכד מאחורי שום מנהיג ערבי בעבר, [אפילו] לא מאחורי ג'מאל עבד אל-נאצר בעצמו. מדוע שבזמן ההתלכדות הזו, בזמן בו תורמים את היקר [מכל], בזמן שאלפים ואף מאות אלפים מתנדבים למסור את נפשם, מדוע, בשעה שברשותנו כל הכוח הזה, נבקש הפסקת אש?

 

התקשורת הערבית מבשרת לנו כל יום כי הצבא הישראלי יובס בתוך שעה. השאלה היא רק שאלה של זמן. הישראלים אינם מסוגלים להילחם על הקרקע, אלא רק להכות מן האוויר. בהדרגה יגמרו המטוסים שלהם ובהדרגה הם יחושו בתבוסה. אין להם מנוס מלהיכנס ללבנון ואז חזבאללה יכתוש אותם, שהרי המשוואה בשטח במלחמה בלתי שקולה בין צבא סדיר לבין קבוצה המנוסה במלחמת גרילה היא לטובת חזבאללה – כפי שאומרים [הכתב הבכיר של 'אל-ג'זירה' בישראל] וליד אל-עמרי ו[כתבת 'אל-ג'זירה' בשטחים] גבארה אל-בדירי. אם כך, אנו ננצח במלחמה ואין כלל צורך בהפסקת אש.

 

הפסקת אש תציל את המדינה הציונית. אסור לנו להעניק להם הזדמנות זו בשעה שידנו על העליונה. ישראל ניצבת עכשיו על פי תהום וצבאה איבד את כל המורל שלו. הניחו לחזבאללה... להכניסם למחילותיהם או להפיצם למקומות שמהם באו. הכנופיות הללו שבאו מאירופה הן קבוצות המעוניינות בנוחות ולא מסוגלות להילחם במי שחמושים באמונה. המערכה היום נוטה לטובתנו כפי שלא קרה בשום מערכה בעבר. בנוסף לכל זאת, יש מדינה גרעינית הניצבת מאחורי הג'יהאד שלנו והיא מסוגלת למגר את ישראל בטילים. מדינה זו היא כמובן איראן. ישראל הביסה את הערבים בעבר, אך הפעם היא לא תהיה מסוגלת להביס ברית ערבית – פרסית.

 

אני אומר לא להפסקת האש, משום שהתוכנית של ישראל ושל הכוחות הרב לאומיים תמסור את דרום לבנון למנדט הצרפתי פעם נוספת. האם הגיוני שהתוצאה של מאבק החזבאללה ושל כל הקורבנות הללו היא חזרת המנדט הצרפתי ללבנון, כלומר שהג'יהאד הזה ישיב את לבנון חמישים שנה לאחור? דבר זה אינו מקובל מכל וכל. אם נמסור את לבנון כל עשר או עשרים שנה מכיבוש זר אחד לכיבוש זר אחר אין משמעות למאבקנו ואין משמעות לניצחוננו.

 

בשל כל זאת ובאווירה שאנו המנצחים, חובה עלינו לומר אלף פעם 'לא' להפסקת האש ולהמשיך את המאבק עד שיבוא קיצה של ישראל. אין צורך לתת את הדעת על המשחקים של ושינגטון ופאריס, משום שהם החלפת כיבוש בכיבוש אחר.

 

אני מקווה שהמעיינים [בדבריי] לא יפרשו מאמר זה כלצון. האמת היא שאני רציני מאוד. אני רוצה רק שהרעיונות המועלים יגיעו לסופם ההגיוני."

 

  



[1]  אל-שרק אל-אוסט, לונדון, 7.8.2006.