כללי

תגובות בעיתונות הערבית לאיום החות'י על הים האדום:

ביקורת על מדיניות ארה"ב לצד חשש מתגובה חות'ית ואיראנית

במהלך חודש דצמבר 2023 החריף האיום שמהווה תנועת אנצאר אללה החות'ית – הפרוקסי של איראן בתימן – על תנועת השיט באזור הים האדום ומיצר באב אל-מנדב. זאת לאחר שהחלה לתקוף אוניות סחר ששטו באזור זה, בטענה שיש להן קשר כלשהו לישראל, או שהן עושות דרכן אליה ובאמתלה של סיוע לתושבי עזה בעקבות המלחמה עם ישראל שפרצה ב-7.10.2023 לאחר מתקפת הדמים של חמאס על יישובים ובסיסים בשטח ישראל.[1] בתגובה, שינו חברות תובלה ימית רבות את נתיבן ובחרו במסלולים עוקפים, דבר שמאריך את זמן השייט ומייקר את עלויות ההובלה.

 

בעקבות האיום, ב-18.12.2023, הכריז מזכיר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין כי זהו "אתגר בינלאומי המחייב פעולה קולקטיבית" והכריז על תחילת מבצע "שומר השגשוג" בפיקוד חיל הים האמריקאי, בו תיקח חלק קואליציה של כעשרים מדינות, ביניהן בריטניה, קנדה ונורבגיה וכן בחרין.[2]

 

כבר מההתחלה, התגלעו בקיעים בקואליציה, כשימים ספורים בלבד לאחר ההכרזה על הקמתה, הודיעו צרפת, ספרד ואיטליה על פרישתן ממנה. בנוסף, בולטות בהיעדרן כמה ממדינות ערב, בעלות בריתה של ארה"ב, הרואות בחות'ים איום: סעודיה שעד לאחרונה ניהל מלחמת חורמה בחות'ים באמצעות הקואליציה להשבת הלגיטימיות בתימן, איחוד האמירויות הערביות, התומכת בכוח תימני בדרום המדינה המתנגד לחות'ים וכן מצרים וירדן הסופגות הפסדים כלכליים בשל המשבר בים האדום.

 

מדינות אלו, להוציא את מצרים, גם נמנעו מתגובה רשמית להקמת הקואליציה כנראה בשל חשש חששן מתגובה חות'ית ואיראנית והעדפתן את מסלול המו"מ עם החות'ים, תוך ציפייה שהלחץ הצבאי האמריקאי ישרתן במו"מ זה, בתקווה שתושג רגיעה.

 

שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, הציג את עמדתה של מצרים השואפת לאזן בין צרכי הביטחון שלה לבין חששה מכניסה למערכה מול החות'ים ומול איראן. במסיבת עיתונאים שערך עם עמיתו הבריטי דיויד קמרון בקהיר ב-21.12 אמר שוכרי "אנו שותפים [למחויבות] לעקרונות הנוגעים לחופש השיט והצורך לשמור עליו. האחריות לביטחון [בים האדום] מוטלת על המדינות השוכנות לחופו. אנו ממשיכים לשתף פעולה עם רבים משותפינו כדי לספק את התנאים המתאימים שיאפשרו חופש שיט ואת פעילות תעלת סואץ... בריטניה היא חברה בהקמת יחידה ימית חדשה [קרי, הקואליציה הימית] ולמצרים יחסים ושת"פ עם שותפיה במסגרות אחרות. אנו ממשיכים בתיאום ובחיפוש אחר הדרכים הטובות ביותר לאפשר חופש שיט ולמנוע השלכות שליליות על שרשרת האספקה."[3] מהאב ממיש, יועץ הנשיא המצרי לענייני נמלים, ביטא גם הוא את עמדת מצרים שבחרה לא להיות חלק מהקואליציה. ממיש קרא להקים כוח מצרי שיאבטח את האוניות בדרכן ממיצר באב אל-מנדב לתעלת סואץ.[4] מנגד, היה במצרים מי שחשב שיש "לבצע תקיפות אינטנסיביות נגד מקורות הירי בתוך  תימן."[5]  

 

בעיתונות הסעודית התפרסמו מאמרים רבים שנדרשו לאיום החמור מצדם של החות'ים. חלק מהכותבים ראו בהם פרוקסי של איראן שמטרתו לחזק את הקלפים האיראנים לקראת מו"מ עתידי בין איראן וארה"ב על תיק הגרעין, והביעו תמיכה בהקמת הקואליציה הימית ובתגובה צבאית נגד החות'ים. במקביל היו במאמרים רבים ניכר החשש מפני מהלך צבאי שיגרור את האזור להסלמה נוספת שתפגע ישירות במדינות אלו. במאמרים הציגו הכותבים סיבות והצדקות להעדרן של מדינות אלה מהקואליציה נגד הפעילות החות'ית, כמו הטענה כי הסכנה החות'ית הינה סכנה גלובאלית המחייבת התערבות בינלאומית. כמה כותבים הביעו אכזבה ואי אמון בממשל האמריקאי עקב מדיניות ההכלה של ארה"ב כלפי החות'ים שבאה לידי ביטוי בהסרתם מרשימת הטרור. לדידם מדיניות זו היא שהובילה להתעצמות החות'ים ולהעזתם לבצע פעולות נגד השיט. היו מי שהעריכו כי מדינות אלו חוששות מדעת הקהל הפנימית, התומכת בתקיפות החות'ים נגד ישראל.

 

מנגד, היה מי שטען כי מדיניות ההכלה האמריקאית, אינה קשורה לאידיאולוגיה של הממשל האמריקאי, אלא היא תולדה של האסטרטגיה הסעודית. במאמר שפורסם בעיתון אמיראתי נטען כי הפתרון הוא בהקמת מדינה בדרום תימן בעלת יכולת צבאית שתרתיע את החות'ים.

 

מסמך זה יסקור את התגובות בעיתונות במצרים סעודיה והאמירויות לאיום החות'י על הים האדום ולקואליציה הימית בהובלת ארה"ב: 

 

החות'ים מאיימים על הסחר העולמי ולא רק על ישראל; איראן - מקור הבעיה

נראה כי ישנה אחדות דעים בעיתונות הערבית העוינת את ציר ההתנגדות בראשות איראן, כי בתקיפותיהם נגד אוניות בים האדום, החות'ים מיצבו עצמם כסכנה לסחר העולמי ולא רק כאיום על ישראל. לדעת בעלי המאמרים העוסקים בנושא זה, איראן מנצלת את המלחמה בעזה ומפעילה את החות'ים, לא כדי לסייע לפלסטינים אלא כדי לחזק את עמדתה במו"מ מול ארה"ב.

 

העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר עורך היומון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה, כתב כי נחוצה "התמודדות משותפת עם מקור האיומים במעבר הימי הבינלאומי", קרי עם איראן וכי זו משתמשת בחות'ים כפרוקסי "לא רק כדי להשתלט על תימן ולאיים על סעודיה ועל יתר מדינות המפרץ, אלא גם כדי להגיע לבאב אל-מנדב ולהעצים את כוחה והשפעתה באזור. היום איראן [מאיימת] על שלושה [מרחבים] ימיים: המפרץ [הפרסי], הים האדום והים התיכון."

 

אל-ראשד ציין כי איראן, שעומדת מאחורי ההסלמה הזו, סבורה שכך היא מחזקת את עמדתה במו"מ על הגרעין וכי ברצונה גם להפיק תועלת מכך ששנת 2024 היא שנת בחירות לנשיאות בארה"ב "אז על פי רב נמנע הנשיא מהתערבות בעימותים צבאיים." הוא הזהיר כי הימנעות זו "עלולה לגרום להרחבת מעגלי הסכסוך האזורי בחודשים הקרובים."[6]

 

סולימאן גודה, בעל טור ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, כתב: "קלות הדעת החות'ית פוגעת בתנועת הסחר העולמי כולה ולא רק בישראל... אין כל היגיון בטענה שהחות'ים רוצים לסייע לעניין בפלסטין ולפלסטינים בעזה באמצעות פעילותם בלב ים. אם הממשלה האיראנית שמפעילה מרחוק את החות'ים בדרום הים האדום ונותנת נשק בידיהם, באמת רצתה לסייע לעניין [הפלסטיני] ולתושבי עזה, היא היתה יכולה לעשות זאת בצפון [ישראל] – זירה בה יתאפשר לה להציג את יכולות הלחימה שלה כרצונה... אך טהראן מסיבה שאינה נסתרת מעיני איש באזור ומחוצה לו ... רוצה את השלל ... מבלי לשלם את המחיר על כך... מטרתה היחידה היא להעצים את הערך של קלפיה ולהוסיף עוד קלף  בו תוכל להשתמש כשיום אחד תשב לשולחן [המו"מ] עם האמריקאים. עד כה לא הוכח שתקיפות אלה שירתו את העניין בעזה בצורה כלשהי.[7]  

 

פאדל אל-מנאצפה, בעל טור ביומון אל-ערב האמירתי היו"ל בלונדון כתב: "כשישראל הסלימה את פעילותה הצבאית ברצועת עזה, איראן ניסתה לשחק בקלף חדש, לאחר שוויתרה על הרעיון להרחיב את החזית בדרום לבנון. היא העבירה את ההסלמה למיצר באב אל-מנדב על מנת לשבש את האינטרסים הכלכליים של ארה"ב, כדי לגרום לה לבחון מחדש את שיקוליה ולשנות את עמדתה בנוגע למלחמה [בעזה] ולשלב שלאחר המלחמה... איראן קושרת את גורל תנועת השיט בים האדום לגורל חמאס בעזה ובה בעת היא רואה במלחמה הזו הזדמנות להפעיל לחץ באמצעות הפרוקסי שלה בתימן כדי להשיג עוד מהכספים המוקפאים שלה."[8]

לוחמים חותים

 מקור: Elnashra.com, May 15, 2022

הצדקות להימנעות מדינות ערב מלהצטרף לקואליציה

למרות ההכרה באיום ובסכנה החות'ים והאיראנים, הצדיקו מאמרים רבים את החלטת סעודיה ומצרים לא לקחת חלק בקואליציה הבינלאומית שהקימה ארה"ב כדי להגן על נתיבי השיט בים האדום ובמיצר באב אל-מנדב. להלן עיקרי הנימוקים שהוצגו:

 

1.     ארה"ב היא האשמה בהתעצמות החות'ים, עליה האחריות לטפל באיום החות'י

במאמרים רבים, במיוחד בעיתונות הסעודית, נטען כי הסכנה והאיום שמהווים החות'ים כיום אינם עניין של גורל אלא תוצאה של מדיניות אמריקאית כושלת שבחרה להכיל את הסכנה במקום לטפל בה, כפי שדרשו סעודיה וכמה ממדינות ערב ואף הכשילה את מאמציהן לטפל בכך. לאור זאת, נטען, האחריות כעת לטפל בבעיה היא של ארה"ב ולא של מדינות ערב.

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד כתב: "לאמריקאים ברורה היום הטעות האיומה שביצעו כאשר הכשילו, בשעתם, את פעולות הקואליציה הסעודית הצבאית נגד החות'ים. ארה"ב מנעה [אז] מסעודיה תחמושת חשובה, חדלה לשתף אותה במידע צבאי, איימה עליה ברדיפה משפטית וביידן הוציא את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. [כעת] מאיימת המיליציה [החות'ית] מתימן על השיט הבינלאומי."[9]

 

משארי אל-ד'אידי, בעל טור ביומון הסעדי אל-שרק אל-אוסט, כתב: "מאז השבוע הראשון [לכהונתו].. מיהר [ממשל ביידן] להסיר את המיליציה החות'ית מרשימת [ארגוני] הטרור וחשב שדיבור איתם והגעה להפסקת אש יובילו להשגת הסכם שלום תימני כולל", חרף "הזעם" של סעודיה ושל "יתר הערבים למהלך האמריקני המזלזל הזה."

 

אל-ד'אידי תהה מדוע האמריקאים כה מופתעים מהמדיניות החות'ית וטען כי מדיניות ארה"ב שמתאפיינת באלתור ושטחיות היא שהובילה למצב הנוכחי. לדבריו, עוד לפני שנים קראו הערבים "בראשות סעודיה... לסכל את התוכנית האיראנית בתימן באמצעות הפרוקסי שלה, קרי: החות'ים. האם התימנים, הסעודים ויתר הערבים לא הזהירו כי פעולה נגד האיום על הסחר הימי ועל נתיבי התובלה הימיים הבינלאומיים אינה רק אינטרס סעודי, תימני או ערבי, אלא עניין הנוגע לכלל מדינות העולם? שהרי תנועת הסחר הבינ"ל אינה יכולה לוותר על המעברים הימיים [הסמוכים ל] מים הטריטוריאליים של תימן מכל הכיוונים!" לגבי השינוי בעמדת ארה"ב כלפי החות'ים, תהה אל-ד'אידי, האם הוא נובע מכך שכעת זה נוגע לישראל.[10]

 

אמל עבד אל-עזיז אל-הזאני, בעלת טור סעודית כתבה: "... מאז נפילת השלטון הלגיטימי בתימן בסוף שנת 2014, ביצעו החות'ים תקיפות רבות נגד כלי שיט ששטו סמוך לגבול המים הטריטוריאליים של תימן... אך הקהילה הבינלאומית לא עשתה דבר ראוי לציון [לעצור זאת]... בשנת 2018 הקימה סעודיה את מה שמכונה 'ישות מדינות הים האדום', שכוללת את המדינות שעל חופי הים האדום ומפרץ עדן – מצרים, ירדן, סודאן, ג'יבוטי, סומליה ותימן [קרי השלטון שנתמך ע"י סעודיה], במטרה להגן על תנועת הסחר ועל חופש השיט באזור, אך הקהילה הבינ"ל לא לקחה בה חלק כפי שהיתה אמורה לעשות... התקיפות של החות'ים על אוניות אינן דבר חדש שנוצר בעקבות המלחמה בעזה, הן חלק מהאסטרטגיה של איראן באזור... "[11]

 

מוצטפא אל-קרה דאר'י, אזרח עיראקי, בעל טור באתר האינטרנט הליברלי אילאף, כתב: "החות'ים לא היו נוהגים ביהירות ובקלות ראש כזו לולא מדיניות החתירה להפסקת אש שאימצו ארה"ב והמערב לאורך שנים מול מי שעומדים מאחוריהם [החות'ים] בקום [כלומר איראן], במיוחד בתקופת כהונתו של הנשיא ברק אובמה שהעדיף פתרונות מדיניים על פני פתרונות ביטחוניים, דבר שהעניק להם מספיק זמן לאסוף את כוחותיהם, להתכונן ולפתח את האמל"ח שלהם... לו טיפלו בהם [בחות'ים] בנחישות מההתחלה, כפי שסעודיה עשתה כשהודיעה על הקמת קואליציית 'סופה נחושה' ולו ארה"ב היתה תומכת בקואליציה זו ולוקחת בה חלק, לא היינו מגיעים לרגע בה חבורה של שכירי חרב מאיימת על נתיבי סחר עולמיים."[12]

 

ד"ר אחמד סיד אחמד, בעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם, כתב: "אין ספק שהמדיניות האמריקאית באזור, שהתאפיינה בהיסוס ובחוסר בהירות, גרמה להסלמה באיומים האזוריים, במיוחד אלה הקשורים לביטחון השיט במעברים הימיים. איומים אלה קשורים למאבק בין ארה"ב לאיראן... ארה"ב לא נקטה עמדה מרתיעה מול האיומים על חופש השיט במעברים אלה ואף התעלמה מאזהרות של מדינות ערב והמפרץ בנוגע לסכנה שבאיומים על השיט והכלכלה העולמיים. וכך, בצל העדר תפיסה מאוחדת ונחושה של הקהילה הבינ"ל לטפל בהתקפות ואיומים אלה, הם הלכו והתרבו ... בנוסף, המדיניות האמריקאית ביחס למלחמה בתימן... ואי נקיטת עמדה נחרצת בנוגע לחות'ים - שממשל ביידן ביטל את הגדרתם כארגון טרור - עודדו אותם להמשיך ולאיים על השיט בים האדום. התגובה האמריקאית על התקפותיהם היתה רפה ובמסגרת מדיניות ההכלה..."[13]

 

אמיל אמין, בעל טור לבנוני ביומון אל-שרק אל-אוסט, כתב: "וושינגטון אינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים נוכח מה שמתרחש [בים האדום]. גם השתיקה של הקהילה הבינלאומית וחוסר יכולתה להגן על נתיבי השיט הבינלאומיים אינה מתקבלת על הדעת... על כתפי [ארה"ב], ובמיוחד ממשל ביידן, מוטלת האחריות הכבדה ביותר בעניין זה, מאחר שהנשיא האמריקאי הנוכחי הוא שאפשר להם [לחות'ים] לעשות זאת, כאשר באחת מהחלטותיו הראשונות [כנשיא], הוא מיהר להסירם מרשימות הטרור העולמיות. יום אחר יום, הניסיון והמציאות מוכיחים שניסיונות הריצוי האמריקאים כלפי איראן אינם מועילים, ותמיד מובילים לתוצאות ההפוכות... ביידן וצוותו חשבו שאם ינקו את החות'ים מהאשמות הטרור, הם יזכו בוויתורים איראנים מהירים, דבר שיאפשר לממשל הדמוקרטי הנוכחי להגיע להסכם גרעיני חדש עם טהראן. [אך] נראה כי איראן משחקת עם וושינגטון כל יום כל היום." [14]

2.     הקואליציה בהובלת ארה"ב אינה הפתרון; לחדש הגדרת החות'ים כארגון טרור ולהטיל עליהם סנקציות

בנוסף לטענות נגד מדיניות ההכלה האמריקאית בעבר, נשמעה גם ביקורת על היוזמה האמריקאית להקים קואליציה בינלאומית שתגן על נתיבי השיט בים האדום מפני תקיפות חות'יות.

 

לטענת כמה מהכותבים, אין די בהקמת הקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב; היא מטפלת רק באיום הימי ובכך אף עלולה להחריף את הבעיה, מאחר שתגרום לחות'ים להסלים את עמדתם, או תגרום למעצמות אחרות כמו סין ורוסיה, להרחיב את הנוכחות הצבאית שלהן באזור. לכן, כותבים רבים הציעו לנקוט צעדים דיפלומטיים וכלכליים, כמו הגדרתם מחדש כארגון טרור והטלת סנקציות.

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד כתב: "[אומנם] צי הקואליציה האמריקאית הימית עשוי להצליח לעצור את [הפעילות] הפִּירָאטִית של החות'ים נגד האוניות, אך החות'ים יכולים להמשיך לאיים על המעבר הימי באמצעות ירי טילים מהחופים המערביים של תימן..." [15]

 

ד"ר אחמד סיד אחמד, טען כי הקמת הקואליציה רק תסבך את המצב ותהה מה כוונותיה האמיתיות של ארה"ב. הוא ציין כי זו אינה הקואליציה הראשונה שקמה כדי לסכל איומים נגד השיט בים האדום ולכן נראה כי "המטרה בהקמת כוח ימי זה חורגת מהטיפול באיומים של החות'ים נגד אוניות מסחר והשיט הבינ"ל... המטרה היא... להרחיב את הנוכחות הצבאית האמריקאית והמערבית בים האדום נוכח הקיטוב הבינ"ל בין המעצמות שמתחרות על הנוכחות הצבאית בו. יש תשעה בסיסי צבא בג'יבוטי, בראשם הבסיס האמריקאי והסיני, יש מאמצים רוסים להקים בסיס באזור. לכן, הקואליציה החדשה מגבירה את התחרות הצבאית ועלולה להוביל להקמת קואליציות ימיות מתחרות מצד סין ורוסיה, כדי להגן על אוניותיהן והמסחר הענף שלהן... דבר שיאיים על הביטחון והיציבות באזור...."

 

במקום להקים גופים ביטחוניים ימיים חדשים, הציע אחמד להפעיל את הגופים הביטחוניים שהוקמו בעבר בהשתתפות מדינות האזור והמדינות השוכנות לחופי הים האדום, שיכולים לטענתו, להגן ולאבטח את השייט באזור. עוד קרא אחמד לגבש תגובה בינלאומית נחרצת מול האיומים של החות'ים ובחסות האו"ם, מבלי שפירט את אופייה.[16]

 

מוצטפא אל-קרה דאר'י, טען: "נראה כי ארה"ב פועלת בהתאם לעקרון של 'עדיף להגיע מאוחר מאשר לא להגיע אף פעם' אך לעיתים ההגעה באיחור היא כמו לא להגיע [בכלל]... החות'ים מאיימים לא רק על תימן אלא על כל העולם. יש לטפל בהם בנחישות, החל מהגדרתם כארגון טרור, ייבוש מקורות המימון שלהם ועד חיסולם, כדי לפטור את תימן והעולם כולו מהרוע שלהם, ולהשליכם לפח האשפה של ההיסטוריה..."[17]
 

אמיל אמין, כותב לבנוני באל-שרק אל-אוסט, הזהיר כי אם יאפשרו לחות'ים "להמשיך בדרך של ניסוי וטעיה אותה אימצו" הם ימשיכו בתקיפותיהם ו"בסופו של דבר תהיה להם הצלחה כבירה". גם הוא הדגיש כי הפתרון צריך להיות במישור הדיפלומטי כמו הגדרתם מחדש כארגון טרור זר, הטלת סנקציות אמריקאיות ובינלאומיות נוספות, הפעלת לחץ על ארגוני האו"ם הנוגעים בדבר להכריז על פעילות החות'ים במים הבינ"ל פעילות טרור ימית.[18]

 

פאדל אל-מנאצפה כתב כי ההגנה על חירות השיט בים האדום ובמפרץ עדן, שהוגדרה כמטרת הקואליציה הימית היא אומנם "הכרחית לשיקום האמון של חברות התובלה הגדולות ותבטיח סוג של יציבות בשווקי הנפט", אך זה "לא יבטיח יציבות ארוכת טווח נוכח כישלון ההסדר הפוליטי בתימן."[19]

 

3.     סעודיה אינה רוצה לסכן את ההבנות עם החות'ים

לאור זאת, טענו כמה מהכותבים, כי לאחר שנים רבות של מאבק בחות'ים, ללא גיבוי אמריקאי, שגבה מחיר כבד, לסעודיה אין כיום שום אינטרס לחבור לקואליציה זו, במיוחד לאור ההסכם המתגבש בינה לבין החות'ים. עוד, נטען כי במשך שנים רבות ארה"ב אכזבה את בעלות בריתה כשהטילה עליהן להילחם בשטח ולשאת בעלויות הכספיות לכך, בעודה מסתפקת בניהול המערכה מאחורי הקלעים.

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד כתב כי למרות שהיה מצופה שסעודיה תצטרף לקואליציה מאחר שיש לה את החוף הארוך ביותר בים האדום וחשוב לה לשמור על ביטחונו ועל השיט בו, "אין לה כל אינטרס לפתוח חזית מלחמה מול החות'ים ולהפר את ההבנות החדשות." הוא הסביר כי הדבר "מכביד מאוד על ארה"ב, בבואה למלא את המשימה שאותה הכשילה קודם לכן." [20]

 

שאהר אל-נהארי, בעל טור ביומון הסעודי הממסדי מכה, הצביע על חולשת ארה"ב ש"אינה נהנית עוד מההגמוניה שהיתה לה בעבר" ועקב כך איבדה את האמון בה. לדבריו, "בכל פעם ששליטתה ויכולותיה מתערערות באזור מסוים, [ארה"ב] ממהרת לחפות על חוסר האונים שלה באמצעות גיוס המעצמות והמדינות הקרובות לאזור האירוע, בברית שהיא אינה משתתפת ומובילה בפועל, דבר שמסבך את בעלי הברית ומערער את בריתם, כמו גם את תוכניותיה של אמריקה ושליטתה. זה קרה בעיראק, בסוריה, בלוב, בסומליה, באפגניסטאן ובמימי המפרץ, בים התיכון, בים האדום ולאחרונה במלחמה באוקראינה. אמריקה מתעקשת לנהל את העניינים מאחורי הקלעים ולהעניק לבני בריתה אחריות להתמודד עם האסונות כשהנחיותיה משתנות בכל רגע והיא נסוגה כשהיא מאכזבת את כל מי שהלך בעקבותיה."

 

לדבריו "סעודיה נהגה נכון כשלא הצטרפה לקואליציה... זכותה של סעודיה לאחר שהותשה במלחמה במשך תשע שנים, במהלכן הפתיעה אותה ארה"ב כשהסירה את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור, לבחור לא להיות מעורבת הפעם, כדי להגן על תוכניותיה והתחייבויותיה האזוריות והעולמיות..."

 

למרות הצדקתו את הימנעות סעודיה מחבירה לקואליציה, ולמעשה את העדפתה להגיע לפשרות עם החות'ים ועם איראן, קרא אל-נהארי לטפל בשורש הבעיה, קרי איראן. לדבריו, "כאב הראש החות'י יימשך... וכדי לשים לו סוף יש לבחון ברצינות את המקור לו ומי מפיק תועלת מהנחייתו... תרופות הרגעה לא יועילו לטיפול בכאב ראש כרוני... יש לעקוב אחר מקור הבעיה ולטפל בו ברצינות ובצורה שורשית באופן שיבטיח שהתאים הממאירים שלו לא יתפשטו."[21]

 

אמל עבד אל-עזיז אל-הזאני, בעלת טור סעודית, כתבה גם היא כי סעודיה מתקשה "להקריב את שנות העבודה, המו"מ, התיווך והניסיונות המאומצים לפתור את בעיות תימן, למען מעורבות במלחמה בעזה. סעודיה אינה אחת ממדינות נאט"ו [המחויבות] להגנה משותפת ומחייבת עם ארה"ב ולכן [אינה מחויבת] להצטרף לקואליציה הבינ"ל בראשותה... כל עוד החות'ים מחויבים [להסכם] עם השלטון הלגיטימי בתימן...אזי שאר הגורמים מחויבים גם הם.

ביטחון מיצר באב אל-מנדב, מפרץ עדן והים האדום אינו באחריות המדינות השוכנות לחופיהם בלבד. כל עוד עוברות בהם אוניות מכל העולם, הרי שההגנה עליהם היא באחריות בינלאומית."[22]    

 

מוצטפא אל-קרה דאר'י, הצביע על כך שהימנעות מדינות כמו סעודיה ומצרים להצטרף לקואליציה, למרות שמתקפות החות'ים מאיימות גם עליהן, היא "כישלון" של ארה"ב ו"נקודת החולשה העיקרית" של הקואליציה. לדבריו, הנזק הכבד שנגרם לסעודיה במהלך שנות המלחמה בחות'ים והעובדה שהמערב בחר למתוח עליה ביקורת במקום לתמוך בה במאבקה בחות'ים, "אילצה [את סעודיה] לפעול לנרמול היחסים עם איראן – הפטרונית של החות'ים... היום שתי מדינות אלה [קרי, סעודיה ומצרים] לא רוצות להעניק לחות'ים הזדמנות להסלים [את המתקפות] נגדן ו[חוששות] שהצטרפות לקואליציית 'שומר השגשוג' תביך אותן מול עמיהן האוהדים את תושבי עזה, נוכח המשך המלחמה של ישראל הנתמכת ע"י ארה"ב, מובילת הקואליציה."[23]

 

מאמרים במצרים: יש להותיר את הטיפול באיום החות'י למדינות שלחופי הים האדום

כמה מאמרים בעיתונות המצרית אימצו את עמדת שה"ח המצרי סאמח שוכרי והדגישו שהפתרון אינו חיצוני, אלא נתון בידי המדינות האזוריות וכן שיש לתת עדיפות לדיפלומטיה. כך, אסאמה סראיא בעל טור ביומון הממסדי אל-אהראם טען כי על "ארגון המדינות השוכנות לחוף הים האדום לפעול ולחייב את כל הצדדים ואת כל המדינות להגן על אזורי השיט שלו ושהים האדום יהיה בטוח."[24]

מנגד, פורסמו שני מאמרים ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם שהדגישו את הסכנה בהתנהלות החות'ים, הביעו תמיכה במשתמע בהקמת הקואליציה הימית בהובלת ארה"ב וסברו כי יש להחריף את הטיפול בחות'ים. ג'מיל עפיפי כתב:   "פעולות החות'ים ואיומם המתמשך [על השיט בים האדום] מפרות את חוקי השיט שאושררו בשנת 1982, ולפיהם אף מדינה בעולם... אינה יכולה לאיים או לעצור את השיט בשום מסלול או במיצרים. אם יש מדינה שנמצאת בסכסוך מזוין עם מדינה אחרת, היא יכולה להפעיל את הסעיף המאפשר לבדוק את המטען ולמנוע מעבר של אמל"ח... כפי שעשתה מצרים במהלך מלחמת אוקטובר 1973... אולם האיומים החות'ים הנוכחיים מפרים את כל האמנות והחוקים הימיים. החות'ים הם קבוצה [חמושה] ואינם שולטים במדינה ולא קובעים את גורלה ... אין להם זכות לאיים על השייט או ליישם את סעיף החיפוש... לכן, הקואליציה הבינלאומית החליטה להגן על השייט ולהרתיעם מלבצע פעולות כאלה בעתיד."[25]

 

עבד אל-מנעם סעיד, בעל טור נוסף ביומון אל-אהראם, ציין כי התנהלות החות'ים "מאיימת [להצית] מלחמה בינלאומית, דבר שמסכן את מסלול הסחר העולמי ומהווה תקיפה ישירה על אינטרסים מצריים חיוניים. עד כה, המעצמות העולמיות התגוננו ויירטו מל"טים, אך התגברות השימוש בהם ובטילים הבליסטיים לא מותירות ברירה אלא לבצע תקיפות אינטנסיביות נגד מקורות הירי בתוך תימן..."[26]

 

טור בעיתון מאע"מי: יש לאפשר לתושבי דרום תימן להקים מדינה ולחמשה כדי שתרתיע את החות'ים

מול הטענות שהועלו נגד מדיניות ההכלה האמריקאית, היה גם מי שמתח ביקורת על התנהלות סעודיה מול החות'ים. האני סאלם מסהור, כותב תימני בעיתון אל-ערב האמירתי, טען כי למרות הבנתה את האיום החות'י על ביטחונה הלאומי, "הנסיבות המדיניות שנוצרו בתקופה של האביב הערבי והמציאות בתימן, חייבו את הממשל הסעודי לאמץ מדיניות של הכלה – אותה מדיניות בה נקטה תמיד סעודיה [ביחסיה עם תימן)... מדיניות זו עליה התעקשה סעודיה... היתה אחת מנקודות החולשה העיקריות שהכשילו את מבצע 'סופה נחושה'[27]... באפריל 2023, השגריר הסעודי שבר את הקיפאון וביקר בצנעאא – בצעד ששינה את כללי העימות הפוליטי ועודד את החות'ים ללכת לריאד [לנהל מו"מ], אך במקביל הם [קרי, החות'ים] דבקו בדרישתם לדיאלוג שוויוני עם סעודיה – אותה דרישה שהציבו בהפיכה שביצעו בספטמבר 2014..."

 

אל-מסהור הסביר כי "הבלבול האמריקאי בטיפול בחות'ים אינו קשור למאבק [פנים אמריקאי] בין המפלגה הדמוקרטית לזו הרפובליקנית, אלא הוא נובע מדרך ההתנהלות של בעל הברית האסטרטגי הסעודי שלו מדיניות משלו כלפי הכוחות התימנים. יש צורך בקריאה שונה של המצב שנמנעת מ[ממדיניות של] הכלה... החות'ים יכנעו רק לאחר שיובסו, כפי שקרה בעדן ובאל-חדידה. לכן יש צורך בהתנהלות מאוזנת ולאפשר לתושבי דרום תימן מדינה עם כוח הרתעה צבאי שיוכל להגן על השיט הבינלאומי...

אין מנוס מצעד זה, שכן הכוחות הבינלאומיים לא יצליחו לגרום לחות'ים להשתלב בקהילה הבינלאומית, גם אם יפעלו בצורה צבאית. תוכנית הקמת קואליציה צבאית רחבה שתגן על השיט, תביא להופעתה מחדש של [תופעת] הפיראטים הסומליים בתימן והשלמת [משימתה] תארך  שנים רבות...  רק חזרה למה שהיה בתימן לפני 1990 [קרי, חלוקתה לשתי מדינות  - אחת בדרום והשנייה בצפון], תשיג את המטרות הנכונות שיביא ליציבות האזור."[28]