עיתונאי פלסטיני: חטיפת נשים, זקנים וטף פסולה ומנוגדת לאסלאם; מעשי חמאס ימיטו טרגדיות על העם הפלסטיני
העיתונאי הפלסטיני בכר עוידה פרסם לאחרונה שני מאמרים בהם מתח ביקורת נוקבת על תנועת חמאס, עקב חטיפתה לעזה עשרות נשים, זקנים וילדים ישראלים במתקפת הטרור שביצעה ב-7 באוקטובר. במאמר הראשון שפרסם ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט טען עוידה כי "ברור שאין לקחת בשבי נשים, זקנים וטף" ותהה כיצד התירה זאת חמאס ללוחמיה והאם אין כיום קול שפוי שידרוש ממנה לשחררם "לאלתר וללא שום תירוץ".
במאמר השני, שפרסם בטורו באתר הסעודי אילאף, הסביר עוידה כי סירב תחילה להאמין לדיווחים על חטיפת נשים, זקנים וטף עד שראה במו עיניו את שחרורם. לדבריו, הדבר מנוגד לערכי האסלאם שמורה לנהוג בחמלה ובכבוד עם אוכלוסיות אלה ולכן לא יתכן שאנשים הטוענים שהאסלאם הוא הבסיס לכל מעשיהם ינהגו כך. לבסוף הדגיש עוידה כי מתקפת הטרור שביצעה חמאס ב-7 באוקטובר תמיט טרגדיות ארוכות שנים על הפלסטינים עצמם.
בכר עוידה[1]
להלן תרגום קטעים משני מאמרים אלה:
אסור לשבות נשים, זקנים וטף; כיצד התירה חמאס ללוחמיה לעשות כך?
במאמר שפרסם ב-22.11 בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, כתב עוידה: "...השיח אודות בני הערובה מוביל לבחינה ממושכת של טיב התנהגותם של לוחמי 'גדודי אל-קסאם', נוכח לקיחת בני ערובה על ידם במהלך ההתקפה. מבחינה עקרונית, ידוע שלקיחה בשבי היא אחד ההיבטים החשובים של מהלך המלחמות. בה בעת, ברור גם שאין לקחת בשבי נשים, ילדים ומבוגרים. כיצד התירו מנהיגי [תנועת] 'חמאס' ללוחמיה לקחת בני ערובה שאינם חיילים? [שהרי] זהו הטיעון החזק ביותר, שמועיל לישראל בבואה להצדיק את מותם כשהידים של ילדי בית החולים אל-שיפאא' כתוצאה ממלחמתה הברברית.
אני תוהה האם אין קול נבון והגיוני... שידרוש לשחרר את כל הנשים והילדים לאלתר וללא שום תירוץ, בין אם הם עצורים בידי 'גדודי אל-קסאם' או אסירים בבתי הכלא של ישראל?..."[2]
לא האמנתי שלוחמי חמאס חטפו נשים זקנים וטף, עד שראיתי במו עיניי
כשבוע לאחר מכן פרסם עוידה מאמר שני בנושא, תחת הכותרת "טרגדיית בני הערובה והקורבנות ההרוגים", בו כתב: "סביר להניח שרבים יתפלאו כאשר אומר שסירבתי להאמין שלוחמי 'גדודי אל-קסאם' - הזרוע הצבאית של תנועת חמאס - לקחו ילדים, נשים וקשישים ישראלים כבני ערובה, כאשר הסתערו על 'עוטף עזה' בהתקפת הפתע שלהם ביום שבת ה-7 באוקטובר [2023], שהתברר בהמשך כי הייתה חסרת תקדים מבחינת ההיקף והציוד ומבחינת הצלחתה לממש את היעדים העיקריים ביותר של המהלומה...
אכן, סירבתי להאמין עד שראיתי במו עיניי את תחילת מימוש עסקת חילופי בני הערובה עם אסירים פלסטינים בבתי הכלא של ישראל, החל מיום שישי שעבר [24.11.23].
ייתכן שפשר סירובי לקבל את העניין טמון בשני מצבים נפשיים שהמוח האנושי נתון בהם לעתים. האחד מכונה בידי המומחים לפסיכולוגיה הכחשה, והשני הוא משאלת לב, נראה ששני המצבים הללו פקדו אותי גם יחד. עם זאת, נותרת השאלה: מדוע?
למדנו מאבותינו ומאימהותינו לנהוג בחמלה ובכבוד כלפי נשים, זקנים וטף
תשובה אפשרית לגבי המצב הראשון [קרי, הכחשה] מגולמת ביסודות ההתפתחות האישית שלי, כמו זו של אחרים זולתי מקרב אזרחי כל חברה ערבית, ובהיקף נרחב יותר מקרב החברות בעולם האסלאמי. בין אם היינו מוסלמים או נוצרים, למדנו מאבותינו וכמובן מאימהותינו, כפי שהם למדו מאבותינו הקדומים, את עקרונות הרחמים כלפי אנשים קשישים, חמלה כלפי ילד חלש, הושטת סיוע לילדים וילדות והתייחסות בכבוד רב לכל הנשים...
כיצד יכול אדם שטוען כי האסלאם הוא הבסיס לכל מעשיו, אפילו בענייני היומיום שלו, להעז לפגוע בילד, באם ובקשישה? איך יתכן שלוחם שמשתייך לארגון המכונה 'תנועת ההתנגדות האסלאמית' [חמאס] מרשה לעצמו לחטוף אימהות, ילדים וסבתות ולקחת אותם מבתיהם כבני ערובה למנהרות ברצועת עזה? לא [יתכן], בשום אופן. התחלתי לומר לעצמי כי [הדיווחים] שמהדהדים [לנו בעניין זה] אינם אלא תעמולה של שופרות ישראליים, שמנסה להדביק תדמית גרועה ביותר ללוחמים שהקדישו את חייהם למען חילוץ הצדק ולמען ההגנה על הסוגייה הצודקת ביותר.
מה שעשתה חמאס יוביל לטרגדיות ארוכות שנים על העם הפלסטיני
כמובן שבהמשך התברר לי שמחשבתי זו היא חלק מהכחשה, שהיא כשלעצמה חלק ממשאלת לב, המהווה תמונת ראי שלה: בהביטך בה ייתכן שתראה מה שמוחך מקווה לראות דרכה, ולא בהכרח את המציאות ללא כְּחָל וְשָׂרָק. כזו היא המציאות, היא מסוגלת תמיד לזעזע כל מי שמרחף במחוזות דמיון שאינם קיימים למעשה. מה שתנועת חמאס העזה לעשות באמצעות זרועה [הצבאית] המזוינת 'גדודי אל-קסאם' ימיט טרגדיות על הפלסטינים עוד לפני הישראלים, וסביר להניח שהם יימשכו שנים ארוכות ושכל הטרגדיות שראינו עד כה אינן אלא התחלת האסונות שממיט [עלינו] כדור שלג שמתחיל להתגלגל.
ההרוגים בשני הצדדים הם קורבנות של הקיצוניות השלטת בשתי הגדות - הפלסטינית והישראלית - מזה שנים רבות. כמובן שתמיד יש מי שחש להגיב על דברים אלה באמרו כי ההרוגים בצד הפלסטיני הם 'שהידים' וכי הם והן, כולם - יהא מספרם גבוה ככל שיהא - [מהווים] מחיר נמוך בדרך לשחרור פלסטין. ובכן אין לי, או לזולתי רשות להתנגד לכל מי שטוען זאת. אולם, מה שמביך אותי ביותר - ואולי גם את זולתי - הוא הניסיון להבין השוואות של אנשים בין ההתנהגות האכזרית והברברית של הכובש הישראלי... לבין התנהגותם של לוחמים [פלסטינים] שאמורים להיות חמושים בנשק המידות הטובות של ערכי הרחמים, הצדק והסובלנות גם בהתייחסות לאויבים, עוד לפני שהם חמושים במקלעים, פצצות ורובים. אלו הן השוואות המנסות תמיד... להצדיק את הבלתי ניתן להצדקה, בשום אופן..."[3]
