המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ליברל קטרי: התרבות המוסלמית המעודדת טרור
1/6/2007

 

ליברל קטרי בביקורת על התרבות המוסלמית המעודדת טרור

 

ד"ר עבד אל-חמיד אל-אנצארי, לשעבר דיקן הפקולטה להלכה מוסלמית ולמשפט באוניברסיטת קטר, פרסם לאחרונה מספר מאמרים בעיתוני מדינות המפרץ העוסקים בטרור ובסיבות לו. במאמריו מתח אל-אנצארי ביקורת על היחס לטרור בחברות הערביות ועל התירוצים חסרי הבסיס להצדקת תופעה זו. לדבריו, הטרור הוא תולדה של תרבות השנאה במדינות ערב, וכדי למגרו יש ליישם את ערכי הסובלנות. להלן קטעים מתוך מאמריו:

 

תירוצים חסרי בסיס לטרור

במאמר שהתפרסם ביומון הקטרי "אל-ראיה", שכותרתו "כיצד מסבירים הערבים את תופעת הטרור", מתח אל-אנצארי ביקורת על תהליך ההכחשה וההתעלמות הקיים בעולם הערבי מן הסיבות הפנימיות לתופעת הטרור וכן ניסה להפריך את הטיעונים הפוליטיים והסוציו-אקונומיים להצדקת תופעה זו: "...אינני מבין את פיצול האישיות אצל חלק מהאנשים, כאשר הם מתארים את הטרוריסט בעיראק כשהיד ולוחם התנגדות, אך כאשר הוא נהרג בסעודיה או באלג'יריה הוא נקרא טרוריסט... למרות שזו אותה המחשבה התוקפנית ואותם רגשות תוקפניים. כיצד ניתן לכנות כשהיד אדם המפוצץ בתי ספר ובתי חולים, אינו מכבד את קדושתם של המקומות הדתיים ויתרה מזאת מפוצץ את עצמו במסעדות ובתחנות אוטובוסים המלאות בפועלים?!...

 

מדוע התעצמה האלימות הטרוריסטית? ומדוע הגיעה לשיגעון ולברבריות כאלו? מדוע איננו מצליחים להתמודד עימה ולטפל בה? מדוע מתגברות פעולות הטרור השמות לעצמן למטרה חפים מפשע?! לדעתי, הדבר נעוץ בחוסר יכולתנו להסביר את תופעת הטרור ולפרקה לגורמיה המבניים הפנימיים ולגורמים הסביבתיים המסייעים לקיומה. [חוסר יכולת זו] נובע משלושה גורמים עיקריים הרווחים בזירה הערבית כהסבר לטרור והן:

 

הגורם הראשון הוא שיח ההכחשה... כלומר זיכוי המוסלמים מאשמת [ביצוע] פעולות הטרור, והאשמת האויבים שהם, כרגיל, המוסד והמודיעין האמריקאי. פלח נרחב של אנשי דת בולטים, אליטות אינטלקטואליות והמונים, עדיין בטוחים כי אירועי ה-11/9 הם פעולה של המוסד או המודיעין האמריקאי... כמו כן רבים מכחישים את קיומו של אל-זרקאוי ומטילים את האחריות למתרחש בעיראק על ישראל ועל ארה"ב.

 

הגורם השני הוא שיח ההתגוננות הבא לידי ביטוי באמירות החוזרות ונשנות כי לטרור אין דת, אין מולדת ואין אזרחות, וכי זהו נגיף חולף זר [לעולם הערבי] או שהאסלאם חף [מטרור]. ההגנה [על עצמנו] נחוצה ומעניקה לנו כבוד, אך היא אינה מספיקה להתמודדות עם הטרור משום שהשאלה היא: מדוע קורה מה שקורה באופן מתמיד בשם האסלאם?...

 

הגורם השלישי הוא שיח ההצדקה שהינו הנפוץ ביותר בבמות הדתיות והתקשורתיות. שיח זה מנסה לקשור את הטרור לסיבות פוליטיות, לסכסוכים בינ"ל, או לגורמים סוציו אקונומיים [פנימיים] באמצעות האמירה שהטרור הוא תוצאה, או תולדה של דיכוי פוליטי של חלק מהמשטרים אשר חונקים את החירויות ועוינים את הדמוקרטיה. [אמירה נוספת] היא שהטרור בא כתגובה למעשי עוול אמריקאיים ומערביים, למדיניות האיפה ואיפה, לנטייה העיוורת לטובת ישראל ולמזימה העולמית נגד המוסלמים, [תגובה הבאה] מתוך נקמת דם על הכבוד הפגוע בעקבות הכיבוש האמריקאי והישראלי. כמו כן, יש המתרצים את הטרור באבטלה, בעוני, או משתמשים בתירוץ של התפשטות המעשים הלא ראויים, השחיתות, המתירנות, התקשטותה של האישה בפרהסיה, העובדה שהיא משיגה זכויות פוליטיות ומתמנה לתפקידים בכירים, דבר הנחשב למגונה בעיני אותם אנשים [המשתמשים בתירוצים לטרור].

 

כל התירוצים הללו הם חסרי בסיס. ראשית, איננו האומה היחידה הסובלת מכמה מעשי עוול, שהרי אומות ועמים באפריקה, באמריקה ובאסיה סובלים מעוולות חמורות משלנו.

שנית, לאורך ההיסטוריה המוסלמית, מימי הח'ליפים ישרי הדרךועד ימינו אלה, מעשי העוול שמבצעים המוסלמים כלפי מוסלמים אחרים, הם גדולים יותר ממעשי העוול שמבצעים האויבים [של המוסלמים] כלפי המוסלמים.[1]  שלישית, לא הוכח לאורך ההיסטוריה שפעולת טרור כלשהי השיבה גזלה או השיגה מטרה פוליטית. באשר להעדר הדמוקרטיה והחירויות, הרי שאין בין פרסומיו של ארגון אל-קאעדה דרישות כלשהן לדמוקרטיה. יתרה מזאת, אל-קאעדה שונא את הדמוקרטיה ורואה בה כפירה. בנוגע ל[טענת] האבטלה, הרי שהמצב [הכלכלי] הטוב של מנהיגי ארגון אל-קאעדה והחברים בו, ושל אלו שמצויים בידיהם כספים, תחמושת נשק וציוד עומד בסתירה לטענה זו.

 

כמו כן, עמים רבים סבלו ממצבים קשים - בעבר ובהווה - ולא דחפו את בניהם לפוצץ עצמם בין חפים מפשע כפי שאנו עושים. אני בטוח שאם יסתלק הכובש האמריקאי מחר - הטרור בעיראק לא ייפסק, ואף יהיה אלים וברברי יותר.

 

בנוגע לבעיית פלסטין, הרי שכל התכניות והפרסומים של קבוצות הטרור אינם כוללים דרישה כלשהי הקשורה בפלסטין. באשר ליציאת האישה והתקשטותה בפרהסיה, זהו תירוץ שאינו מתקבל, שכן כיצד ניתן להסביר את פלישת הטרור לסעודיה?... כל עוד לא נאמץ את שיטת הביקורת [העצמית] - המחלה [של הטרור] תישאר ואף תחמיר..."[2]

 

הטרור - תוצאה של תרבות השנאה

במאמר נוסף שפרסם אל-אנצארי ביומון הכוויתי "אל-סיאסה", תחת הכותרת "כיצד נגרום לצעירינו לאהוב את החיים", הוא טוען כי תרבות השנאה והקיצוניות במדינות ערב היא הגורם לטרור: "הטרור הוא פרי השנאה. שנאת החיים, שנאת הציוויליזציה והתקופה, שנאת החברה והמדינה, שנאת האנשים החיים. הצעירים הללו אשר הפכו לכלי רצח ולפצצות אנושיות, הם בני תרבות השנאה והם תוצאה של תרבות קיצונית ואידיאולוגיה קנאית שאינן מייחסות חשיבות לחיים, לתענוגותיהם וליופיים. אלא שבסופו של דבר, המניעים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והדתיים אשר דוחפים [את הצעירים] לפוצץ עצמם, נעוצים בגורם עיקרי יחיד והוא תרבות השנאה.

 

הצעירים הללו הנמצאים בגיל הפריחה, והפכו לאויבי החברה שלהם, נוקמים שונאים ומתפוצצים, הם בנינו הטרוריסטים, שהתחנכו בחיקנו, ינקו מתרבותנו, למדו בבתי ספרנו ולמדו הלכה מבמותינו הדתיות ומפסקי ההלכה של חכמי הדת שלנו. [אם כן] מה הדבר שגרם להם להעדיף את המוות על פני החיים? אין בידי תשובה מלבד העובדה שלא הצלחנו לגרום להם לאהוב את החיים. לימדנו אותם למות למען אללה, אך לא לימדנו אותם לאהוב, לבנות, ליצור, ולסייע לחברה למען אללה. לימדנו אותם שהלאומיות [פירושה] לתקוף את אמריקה ולהתנגד לאימפריאליזם, אך לא לימדנו אותם שהלאומיות היא אהבה, נאמנות ושייכות למולדת...

 

כיצד היצור האומלל הזה המכונה האדם הערבי והמוסלמי לא יפנה לקיצוניות כשהוא מוקף באווירה כללית של קיצוניות, כבול בשלשלאות של דיכוי ואיסור ומחושק ע"י רעיונות של הפחדה והטלת אימה, ושל ייסורים כמעט אינסופיים. אלה מלווים את היצור הזה מלידתו ועד מותו; החל מחיבוטי הקבר ואזהרות חמורות מפני מזימות האויבים האורבים לאסלאם ולמוסלמים [וכן] רשימת איסורים ארוכה אשר הפכה את החיים המבורכים הללו - שהם חסדו של הבורא - לכלא כואב, שהאדם רוצה להימלט ממנו אל גן העדן ואל עלמות החן שבו. כאילו כל זה אינו מספיק, אנו אף משתמשים במשטרת דת העוקבת אחר האנשים, מגבילה את חירויותיהם, מרגלת אחריהם ומתערבת בענייניהם האישיים, אז כיצד לא יהיו רווחות תופעות של מתיחות ודאגה בנפשות [האנשים]?...

 

היכנס לשמוע את הדרשה הטובה של הדרשן ביום שישי ותמצא דרשן זועם על העולם, מתרגז על הציוויליזציה, מפיץ את רעל השנאה והאיבה, ואז תצא מתוח וכועס!...

 

צעירי העולם עוסקים במוזיקה, באומנויות, ובהנאה מתענוגות החיים. הם יוצרים, מגלים ומשתתפים בבניית הכוח והתרבות של החברה שלהם, ואילו אנו מעסיקים את צעירינו במחלוקות הלכתיות בנוגע לרעלה, לזקן, לאורך הבגד, לדרך בה יש לברך נוצרים לשלום, או שאנו מעסיקים את צעירינו במחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות של המבוגרים, או דוחפים אותם ללכת לעיראק ואפגניסטן להתאבד!

 

השנאה היא תרבות של איסורים, ותולדה של השקפתנו על העולם כעל אויב שאורב [לנו].

[בעיצובה] נטלו חלק גורמים רבים ביניהם המסרים הדתיים המעוגנים בתוך פחדים של מזימות, המסרים החינוכיים שהולידו צעירים הסובלים מזרות כלפי התקופה [הנוכחית], וכמות עצומה של פרסומים של האחים המוסלמים ואנשי הזרם הלאומי, שהפיצו לאורך מחצית מאה את שנאת האחר ואת תיאורית הקונסיפרציה [נגד המוסלמים]. אנו זקוקים לתרבות אשר תשיב את חשיבותם של החיים ואת ערך האדם ותגרום לצעירים לאהוב את האמנויות ואת מדעי הרוח..."[3]

 

יש ליישם את ערכי הסובלנות

במאמר נוסף שפרסם אל-אנצארי ביומון "אל-אתחאד", תחת הכותרת "בנינו ותרבות הסובלנות", בו קרא לחברות הערביות לנטוש את תרבות הקנאות ולאמץ את עיקרון הסובלנות כדי למגר את תופעת הקיצוניות והטרור, הוא כתב: "... מה הדבר אשר גרם לחלק מבנינו להפוך לחיות טרף?... מה הדבר שגרם להם לאהוב את האבדון והמוות?... הרי זו מורשת הקנאות המגיעה אלינו מקדמת ההיסטוריה, אשר נוסדה, התגבשה, התפשטה והתבססה בתשתית החברתית לאורך ההיסטוריה המוסלמית בצילם של משטרים עריצים שדיכאו, הפלו ודחקו לשוליים מוסלמים ולא מוסלמים.

 

למרבה הצער, תמכו בהם פרשנויות הלכתיות לא אנושיות... המורשת הקנאית והמפלה, הסותרת את העקרונות המוסלמיים, היא זו שחלק מבנינו גמעו ממנה...

 

על מנת להגן על ילדינו ולשמור על עתידם, עלינו קודם כל להודיע על ניתוק מודע מהמורשת האנושית הזו ומכל מסורת תרבותית הסותרת את הטקסטים הדתיים הקבועים, שהיא [למעשה] פרשנות הלכתית של בני אדם, לפיה פעלו אבותינו.

 

איננו זקוקים בתקופה הנוכחית, שאנו בניה, לכל מה שנמצא בספריהם של אבותינו אלא [זקוקים] להלכה שתאמץ אליה את האדם בשל היותו אדם, ותגרום לצעירינו לאהוב את החיים, התרבות, והאמנויות המתקדמות. שנית, עלינו להפסיק לחזור על עיקרון "הסובלנות" כסיסמה שאנו מתהללים בה ומתגאים בה, בעודנו חיים ללא סובלנות. אם אנו דוברי אמת ונאמנים לעקרונותינו, עלינו לתרגם אותם [את ערכי הסובלנות] להתנהגות בפועל ...

 

 לדעתי, החינוך הוא המפתח והוא ההתחלה האמיתית לחיזוק ערכי הסובלנות, מהבית, מהמשפחה המצומצמת, בסובלנות של ההורים אחד כלפי השני וכלפי השכנים, בסובלנות הדדית של בני המשפחה  ובסובלנותם כלפי המשרתים בבית, [סובלנות] המתפשטת למוסדות החינוך ואל יתר מוסדות החברה האזרחית והממשלתית על כל גווניה הפוליטיים התרבותיים והדתיים, כך שהאליטה הדתית והתרבותית תיישם את תרבות הסובלנות, ותעקור את האשמות הבגידה הכפירה והריגול. כך תשלוט בחברה מערכת חוקים צודקת לכל הקבוצות, הגורמים והעדות בחברה, [וישלוט] משטר פוליטי אשר יבטיח זכויות וחירויות לכולם באופן שווה."[4]

 

[1] המדובר בשלטונם של ארבעת הח'ליפים הראשונים על האומה המוסלמית

[2] אל-ראיה (קטר)23.4.2007

[3] אל-סיאסה (כווית) 15.5.07

[4] אל-אתחאד (איחוד האמירויות הערביות) 18.5.07