כללי

בעל טור בעוכאט' הסעודי במסר לישראל וארה"ב:

עם יורש העצר מוחמד בן סלמאן ישנה הזדמנות אדירה לכונן שלום אמיתי באזור

על רקע הדיווחים אודות מגעים להסכם בין ישראל וסעודיה, פרסם ראמי ח'ליפה אל-עלי, פרשן פוליטי סורי ובעל טור ביומון הסעודי עוכאט', מאמר שכותרתו "האם לא הגיע הזמן לשלום אמיתי?" בו יצא נגד המדיניות הישראלית, החותרת לדבריו להשגת נורמליזציה עם הערבים, מבלי להכיר בזכויות העם הפלסטיני.

 

אל-עלי קרא לישראל לשנות מדיניות זו ולפעול לכינון חיים משותפים עם הצד הפלסטיני שיובילו ל"שלום האמיצים המיוחל". כמו כן טען כי על ישראל וארה"ב להבין כי כיום ישנה הזדמנות אדירה וחד פעמית להשכנת שלום אמיתי באזור, נוכח אישיותו הכריזמטית של יורש העצר, מוחמד בן סלמאן, וגישתו החדשה לפיתוח האזור.

 

להלן קטעים ממאמרו של ראמי ח'ליפה אל-עלי:

 

מאמרו של ראמי ח'ליפה אל-עלי ביומון עוכאט'[1]

 

להלן קטעים ממאמרו של ראמי ח'ליפה אל-עלי:

 

"הסכסוך הערבי-ישראלי נחשב לאחד הסכסוכים הארוכים בעולם, והוא הביא לאזור הרבה כאב, הרג וחורבן. מאז הנכבה עלו לשלטון בתל אביב זרמים פוליטיים רבים, שלא הכירו בקיומו של עם אחר על אדמת פלסטין, שיש לו זכות  לישות, זהות ומולדת משלו. ההיגיון של ישראל פשוט: לחולל שינויים בשטח, כך שהמציאות [החדשה] תתורגם להסכמים וחוזים שיאפשרו מתן לגיטימציה למציאות של עוול, אך על מנהיגי ישראל ועמה לשאול את עצמם: האם הדבר הצליח להביא שלום ויציבות למדינה העברית?  התשובה בבירור היא: לא.

 

שלום שאינו מושתת על יסודות איתנים נידון לכישלון, אפילו להפוך לשלום קר, שישאיר את תל אביב כנטע זר באזור. עליונות צבאית מביאה הפסקות אש, אך אינה מביאה שלום אמיתי. השאלה שהעלו ממשלות ישראל במשך עשורים היא: כיצד ניתן להשיג כמה שיותר הישגים נוכח מציאות כפויה [בשטח], שכן ישראל עולה בכל דבר על הפלסטינים, ולעם הפלסטיני יש רק תמיכה של [העמים] האחים, וכוח רצון לעמוד איתן. אולי הגיעה העת [שממשלות ישראל ישאלו עצמן]: כיצד נוכל לחיות יחד על האדמה הזאת עם העם הפלסטיני? וכיצד נוכל  להפוך לחלק אותנטי באזור הזה ובקרב עמיו?  

מאז ועידת מדריד לשלום הוחמצו הזדמנויות בזו אחר זו ועלו בתוהו, אולם אנו [ניצבים] כיום בפני הזדמנות אמיתית לעשיית שלום, למרות התמונה הקודרת בהיבט הביטחוני והמדיני, בעיקר בשל אופי המשטר הפוליטי בישראל, שלא רק מגביר את זעמם של הפלסטינים, גם ישראלים רבים החלו לראות בו איום מסוכן על מדינתם.

 

ישנם באזור מנהיגים שמסתכלים על המציאות באזור בגישה שונה, ויש להם רצון ויכולת לטוות את חוטי השלום; מנהיגים שעושים יותר ומדברים פחות, ובראשם יורש העצר, מחמד בן סלמאן. הנסיך נושא עמו תוכנית שאינה מצטמצמת לממלכה בלבד, אלא כוללת את האזור כולו: תוכנית לפיתוח כלכלי, מדיני, חברתי ותיירותי. יורש העצר נחוש גם להביא ביטחון ויציבות לאזור כולו, ואכן הוא הצליח תוך זמן קצר לשנות את פני המזרח התיכון. [זאת] החל מהפסגה באל-עוּלא^[2] וארגון מחדש של המסגרת המפרצית והפסגה הערבית האחרונה^[3] שסייעה בארגון מחדש של המסגרת הערבית [קרי, הליגה הערבית]; עבור בפתיחת השערים הסגורים מול טהראן ויצירת גשרים של שיתוף פעולה ממזרח וממערב, שהאחרון שבהם היה החיפוש אחר גישה בינ"ל למציאת מוצא למלחמה בין רוסיה ואוקראינה.

 

שלום אמיתי זקוק לשני צדדים. אם לפלסטינים יש הנהגה שמעוניינת בשלום, וישנה הנהגה ערבית שמסוגלת לעשות [שלום], ואישיות כריזמטית כמו מוחמד בן סלמאן, הרי שזוהי הזדמנות אדירה שעלולה שלא לחזור. המסר הזה לא מופנה לתל אביב בלבד, אלא גם לוושינגטון, שיש בידיה האמצעים והאפשרויות כדי להשתתף באופן פעיל בעיצוב שלום האמיצים המיוחל." [4]  

.