כללי

בעקבות חידוש יחסי סעודיה-איראן:

דיון בעיתונות הירדנית בשאלה האם יש לחדש את היחסים עם איראן

 

מאת צ. הראל

הקדמה

הסכם חידוש היחסים בין סעודיה לאיראן ב-10.3.2023 לאחר נתק של 7 שנים[1], עורר שיח בירדן אודות השלכות הפיוס הסעודי-איראני על יחסי ירדן-איראן ואודות האפשרות לחידוש היחסים בין שתי המדינות.

 

היחסים הדיפלומטיים בין ירדן ואיראן מנוהלים זה כמה שנים בדרג נמוך. באפריל 2016 החזירה ירדן את שגרירה מאיראן במחאה "על התערבותה בענייני הפנים של מדינות ערב ושל מדינות המפרץ בפרט".[2] היה זה בבחינת צעד סולידריות שנקטה ירדן עם בעלת בריתה - סעודיה, ששגרירותה בטהראן הותקפה והוצתה בידי מתפרעים איראנים שלושה חודשים קודם לכן.[3] בדומה לירדן, גם כל מדינות המפרץ החזירו את שגריריהן מאיראן בעקבות אירוע זה. בראשית 2019 סיים השגריר האיראני האחרון, מוג'תבא פרדוסיפור, את תפקידו בעמאן ומאז סירבה ירדן לקבל שגריר איראני חדש.[4]

 

ואולם, למרות זאת וחרף חברותה של ירדן במחנה הפרו-סעודי, שנקט קו תקיף ביחס לאיראן, היחסים בין עמאן לטהראן לא נותקו לחלוטין. השגרירויות המשיכו לפעול בדרג ממלאי מקום. כמו כן, ביקורים של בכירים נמשכו. כך למשל, בפברואר 2017 ביקרה משלחת של חברי פרלמנט בראשות יו"ר דאז, עאטף אל-טראוונה, באיראן ונפגשה עם הנשיא לשעבר, חסן רוחאני, בשולי כינוס וועידה בינלאומית לתמיכה באינתיפאדה הפלסטינית, שנערכה בטהראן.[5] בדצמבר 2022 נפגש המלך עבדאללה עם שר החוץ האיראני, חוסיין אמיר עבד אל-להיאן, בשולי כינוס בינלאומית בנושא עיראק שנערך בממלכה.[6]

 

עם זאת, ירדן נקטה לאורך השנים עמדה זהירה כלפי איראן בשל האיומים הנשקפים לממלכה מצדה. בעבר הזהיר המלך עבדאללה מפני מאמציה של איראן להתפשט באזור וליצור לעצמה רצף טריטוריאלי שיעי מאיראן ללבנון דרך עיראק וסוריה, אותו כינה ב-2004 "הסהר השיעי".[7] מלחמת האזרחים בסוריה ומעורבותה הגוברת של איראן בה הגבירו עוד יותר את חששותיה של ירדן מפני איראן ונוכחות המיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן בגבול סוריה-ירדן נתפסת על ידי ירדן כאיום אסטרטגי חמור.[8] זאת ועוד, ירדן מתמודדת בשנים האחרונות עם ניסיונות הברחת סמים ונשק לשטחה דרך הגבול הסורי, בהם מעורבות המיליציות הפרו-איראניות.[9]

 

כמו כן, איראן מטרפדת זה שנים יישום הסכמים כלכליים בין ירדן לשכנתה עיראק, בהם מיזם פריסת צינור נפט מבצרה לעקבה. מדיווחים רבים עולה כי גורמים עיראקיים שיעיים ופרו-איראניים הבהירו לא אחת לבכירים ירדנים כי מימוש האינטרסים הכלכליים הירדניים בעיראק תלוי בחימום היחסים עם איראן ובהשבת שגריר ירדן לטהראן.[10] בנוסף, במשך השנים הביעה איראן רצון לפתח תיירות דתית לקברי קדושים שיעים בירדן ואף הציעה לה כמה תמריצים כגון העברת נפט במחיר מופחת והקמת נמל תעופה[11], אך ירדן לא נענתה לכך מחשש שהדבר יאפשר דריסת רגל איראנית בשטחה.

 

בקיץ 2022 דווח בעיתונות הערבית על שיח עקיף שהתנהל בין ירדן לאיראן בתיווך עיראק במטרה להפחית את המתיחות בין המדינות. ברקע לשיח עמד כינוסה של פסגת ג'דה ב-16.7.2022, בין נשיא ארה"ב ביידן למנהיגיהן של תשע מדינות ערביות, בהן המלך עבדאללה השני, שלפי דיווחים בתקשורת היתה אמורה לכונן ברית צבאית ערבית עם ישראל נגד איראן. בכירים ירדנים יצאו בהצהרות פייסניות כלפי איראן ובעיתונות הירדנית פורסמו מאמרים שקראו לירדן להימנע מכניסה לברית שכזו ואף קראו לחימום היחסים עם איראן.[12]

 

חרף העובדה שירדן לא עודכנה מבעוד מועד על הסכם חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן[13], משרד החוץ הירדני בירך על ההסכם והביע תקווה כי "הוא יתרום לחיזוק הביטחון והיציבות באזור וישמור על ריבונות המדינות ועל אי ההתערבות בענייניהן הפנימיים".[14]

 

ההסכם שהיה בבחינת הפתעה עבור האליטה הפוליטית והתקשורתית בירדן עורר קריאות לבחון מחדש את נושא יחסי ירדן-איראן. על פי דיווח ביומון המקוון ראי אל-יום, גורמים רבים בירדן חשים כי מקבלי ההחלטות בירדן נותנים משקל יתר לברית עם סעודיה ולרצון לרצות אותה ואף להתחנף אליה בבואם לעצב את מדיניות החוץ הסעודית, זאת גם כאשר הדבר בא על חשבון האינטרסים של ירדן עצמה.[15] בדיווח נוסף ביומון צוין כי בירדן הוקם תא לניהול משברים המורכב ממומחים, שהחל במגעים והתייעצויות לבחינת האופציות של ירדן להתמודדות עם השלכות ההסכם הסעודי-איראני.[16] כמו כן, ראי אל-יום דיווח לאחרונה כי גורמים עיראקיים שיעיים מקדמים מגעים לתיווך בין ירדן לאיראן ולקיום שיח ביטחוני ביניהן בתקווה לחידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן ולהחזרת השגרירים.[17]

 

השיח אודות הצורך בשיפור ביחסי ירדן-איראן מצא ביטוי גם בעיתונות הירדנית. כמה בעלי טורים קראו לירדן לבחון מחדש את יחסיה עם איראן, להיפתח כלפיה, לחמם את היחסים עמה ואף למנות שגריר בטהראן. מאידך, כותבים אחרים שללו קידום מהיר של היחסים עם איראן וטענו כי עדיפים צעדים איטיים ומדודים בהתאם לאינטרסים הירדניים וכי יש לחכות תחילה שאיראן תוכיח כוונות טובות ותפסיק לאיים על הממלכה.

 

דגלי איראן וירדן[18]

 

דוח זה יציג את השיח בעיתונות הירדנית בעד ונגד חימום היחסים עם איראן.

 

עיתונאים ירדנים קוראים לחמם את היחסים עם איראן: "זהו אינטרס חיוני" ו"צו השעה"

כאמור, בעיתונות הירדנית פורסמו מאמרים שראו בהסכם הסעודי-איראני הזדמנות עבור ירדן להתקרב לאיראן ולמנות בה שגריר. לדבריהם, הדבר יסייע לה לקדם את האינטרסים שלה ובכללם השגת ביטחון בגבול עם סוריה  והגדירו זאת "אינטרס חיוני שאינו סובל דיחוי" ו"צו השעה".

 

עיתונאי ירדני: על ירדן לגבש מדיניותה כלפי איראן בהתאם לאינטרסים שלה ולא משיקולי נימוס כלפי סעודיה

העיתונאי הירדני, מוחמד חסן אל-תל, שהיה בעבר יושב ראש מועצת המנהלים של היומון הממסדי אל-ראי ועורך היומון אל-דוסתור, פרסם ב-11.3 מאמר באתר www.ammonnews.net  בו קרא לתת עדיפות לאינטרסים הירדנים בשיקולי מדיניות החוץ ולבחון את חידוש הקשרים בין ירדן ואיראן. הוא כתב: "מה שמעניין אותנו בירדן הן השלכות ההסכם [על חידוש היחסים בין סעודיה לאיראן] על המשוואה המדינית באזור. עמאן הפגינה נימוס כלפי ריאד בתחילת המשבר בינה לבין טהראן: היא החזירה את שגרירה מטהראן והקפיאה עוד יותר את קשריה עמה. האם ייתכן כעת שהדיפלומטיה הירדנית תבחן מחדש את קשריה עם טהראן לאור המצב החדש בעקבות הפיוס שלה עם ריאד? או שמא הרגישויות של ירדן בנוגע לנרמול הקשרים [עם איראן] יימשכו, חרף הידיעה שטהראן מנסה תמיד לנרמל את קשריה עם עמאן ועושה מאמצים לשם כך?

הדיפלומטיה הירדנית פעמים רבות הפגינה נימוס כלפי גורמים [מסוימים] על חשבון גורמים אחרים, ועלינו להיות כנים [ולהודות] שלא שהפקנו שום תועלת מהנימוס הזה ברבים מן המקרים... מה שנדרש כעת הוא שמשרד החוץ הירדני ישתדל להעדיף את האינטרסים הירדנים [כבסיס לעיצוב מדיניותו] על פני הנימוס, שכן ברור כבר כי המשחק הפוליטי החדש בעולם השתנה ושהוא מתבסס כיום על אינטרסים יותר מאשר על כל דבר [אחר]. בנוסף, המדינות החלו לגוון את הבריתות שלהן כדי להבטיח את המקסימום האפשרי מהאינטרסים שלהן".[19]

 

עיתונאי ירדני: חימום היחסים עם איראן - אינטרס ירדני חיוני שכבר לא סובל דיחוי

העיתונאי הירדני, עמר כלאב, פרסם ב-12.3 מאמר בטורו ביומון הממסדי אל-ראי תחת הכותרת: "סעודיה עשתה זאת, מה אנחנו עושים?", בו כתב: "הצעד הזה [קרי, ההסכם הסעודי-איראני] מסיר מהדיפלומטיה הירדנית נטל רב. ראשית, [באמצעות ההסכם הזה] התוכנית הירדנית לפתרון המשבר הסורי[20] קיבלה תמיכה רבה... וגיבוי והדרכים בפניה כבר פחות חסומות ואף נעשו סלולות...

שנית... הדבר [קרי ההסכם הסעודי-איראני] עשוי להפחית את הלחץ על ירדן באשר לפתיחות כלפי איראן. [פתיחות זו] צריכה להיות מהירה במישור הדיפלומטי ובעקבותיה תבוא פתיחות [גם] במישור המדיני. שכן, יש לנו בעיות גם עם המדינות השכנות בשל המתיחות עם איראן ויתרה מזו, יש לנו עניינים סבוכים עם איראן יותר מאשר עם כל מדינה אחרת. לכן, ייתכן שיהיה זה נכון לנצל את הרגע הזה במהירות ובכובד ראש לחימום מחדש של יחסי איראן-ירדן, זאת משום שזהו אינטרס ירדני חיוני, שייתכן שכבר אינו סובל דיחוי."[21]

 

עיתונאי ירדני: התקרבות לאיראן היא צו השעה באופן מובהק

העיתונאי הירדני, חוסיין אל-רוואשדה, פרסם ב-12.3 בטורו ביומון אל-דוסתור מאמר שכותרתו "האם ציר עמאן-טהראן נפתח לתנועה"?, בו התייחס לאינטרסים הירדניים הטמונים בחימום היחסים עם איראן וקרא להשיב את השגרירים בין שתי המדינות. כך כתב: "ההסכם שנחתם, או ליתר דיוק, המפנה הגדול בין ריאד לטהראן בתיווך סיני, לחידוש הקשרים הדיפלומטיים... הניח יסודות לעידן חדש של בריתות, הסדרים וסיום סכסוכים באזור וניפץ את מיתוס 'איראן השטן הגדול ביותר' או 'האויב החלופי של הערבים'...

 

האם המשתנים החדשים הללו יגרמו לעמאן להושיט ידה מחדש לטהראן או לקיים קשרים מאוזנים עימה, אם לא כדי להגיב לישראל ולהרתיעה, אז למען קשרים מאוזנים ומגוונים שישרתו קודם כל את האינטרס שלה [של ירדן?]... אינני שולל זאת, שכן לנגד עיניה של ירדן עומדות ההבנות עם בגדאד, באשר להנחת צינור הנפט מבצרה לעקבה ומזכרי שיתוף פעולה כלכלי למשל, שלא יוכלו לעבור בקלות ללא ברכתה של טהראן... כמו כן, לנוכח  היוזמה של ירדן להשבת סוריה לדרך היציבות והפתרון המדיני ולנוכח התעצמות ההשפעה האיראנית בדרום סוריה – סחר הסמים והטרור, למשל, ייתכן שירדן תגלה שהיא מוכרחה לפתוח את דלתות התיאום ושיתוף הפעולה עם טהראן. ראשית, על מנת להבטיח את גבולותיה ושנית, כדי להבטיח הצלחה של כל חידוש אפשרי של הקשר עם דמשק בעתיד.

 

חרף כל זאת, אני מבין שישנם שיקולים אחרים, פנימיים וחיצוניים, שעשויים לגרום לעמאן להסס לנרמל את הקשר עם טהראן בעיתוי הזה, אך אין זה מונע [מירדן] לחשוב על 'חימום' הקשרים בין שני הצדדים, לכל הפחות באמצעות השבת השגרירים, שלדעתי היא צעד צפוי, ללא עלות פוליטית או קושי. יתרה מזו, אינני מהסס לומר כי [צעד כזה] הוא גם מהלך מדיני נחוץ והכרחי".[22]

 

במאמר נוסף שפרסם אל-רוואשדה בטורו ב-21.3 כתב: "חרף כל הביטויים הגלויים לעין של התערבות איראנית באזור, הניסיונות לבצע דמוניזציה של טהראן וללבות את רגשות האיבה בינה לבין סביבתה הערבית, צמצום ההתייחסות כלפי איראן כאל אויבת וכאל יריבה היסטורית, כאיום או אפילו במסגרת העדתיות השיעית, אינו נכון ויש לבחון אותו מחדש... נראה כי האופציה של הבנה הדדית והתקרבות לטהראן במישור הערבי והירדני, כפי שעשתה סעודיה ואולי תעשה ירדן בהמשך, בהתאם לשיקולים זהירים, מחושבים והדרגתיים, היא צו השעה באופן מובהק..."[23]

כותבים ירדנים אחרים: בטרם נחדש את היחסים עם איראן עליה להוכיח כוונות טובות ולחדול לאיים עלינו

במקביל לקריאות לחימום היחסים עם איראן, נשמעו בעיתונות הירדנית גם קולות מסויגים יותר, שקראו לא להיחפז ולחולל מהפך במדיניות הירדנית כלפי איראן. לדבריהם, ירדן צריכה להמתין ולבחון היטב את מידת מחויבותה של איראן להסכם עם סעודיה ולוודא שהאיומים שנשקפים לה מצד איראן ובעלי בריתה יוסרו:

 

שר הסברה ירדני לשעבר: ירדן לא תמהר לחולל מהפך ביחסיה עם איראן

שר ההסברה הירדני לשעבר, סמיח אל-מעאיטה, פרסם ב-14.3 מאמר בטורו ביומון אל-ר'ד, בו קבע כי ירדן לא תנקוט צעד מדיני כלפי איראן כל עוד היא וגורמים הנאמנים לה מאיימים על האינטרסים של הממלכה. הוא כתב: "לאחר ההבנות הסעודיות-איראניות ירדן לא בהכרח תזדרז לנקוט צעדים בלתי שגרתיים כלפי איראן ולחולל מהפך במסלול [שאפיין את] יחסיה עם טהראן בעשורים האחרונים, כפי שחלק חושבים. ההבנות בין איראן לסעודיה חשובות מאד במישור האזורי, אך אין משמעות הדבר שכל המדינות צריכות לבצע מהפך ביחסיהן עם איראן. זאת, משום שאיראן עודנה [דבקה] במדיניותה כלפי מדינות האזור, בהן סעודיה, וההכרעה בעניין תלויה ביישום [בשטח של ההבנות מצד איראן]...

 

הבעיה של ירדן עם איראן [מורכבת] מכמה עניינים, ששלושת החשובים שבהם הם:

1. הניסיונות של איראן לחדור לזירה הירדנית מבחינה ביטחונית באמצעים רבים ותחת סיסמאות ושמות קוד שונים ובכללם מה שמכונה 'התיירות הדתית', שראינו כיצד במדינות שכנות היא היוותה פתח לדריסת רגל עבור שיעיזציה ועבור משמרות המהפכה [האיראניים].

2. הנושא השני נוגע להתערבות איראן בזירות ערביות והפגיעה בענייני מדינות ערביות רבות...

3. הנושא השלישי נוגע למלחמת הסמים, שמנהלות מיליציות הקשורות ונאמנות לאיראן נגד ירדן דרך הגבול הירדני-סורי... במטרה להטביע את ירדן בסמים ולהבריחם [גם] אל המדינות השכנות.

 

איראן יודעת מה ירדן רוצה ומבינה היטב כי ירדן משתוקקת לכונן יחסים חיוביים עמה, אולם היא זהירה מאד, משום שהיא יודעת היטב כיצד חושבת איראן ומשום שיש בידיה מידע מגובה במסמכים על כל ניסיון חדירה לזירה הירדנית, בין אם על ידי איראן ישירות או באמצעות המיליציות שלה באזור. ירדן לא תנקוט שום צעד מדיני כלפי איראן לאחר ההסכם הסעודי-איראני, והיא לא תחולל מהפכים מדיניים במשוואה האזורית הירדנית. אם ההבנות הללו יצליחו לעצב מדיניות איראנית חדשה כלפי העולם הערבי, שתתבסס על שכנות טובה ועל הפסקת פעולות ייצוא [המהפכה] בידי משמרות המהפכה, ירדן ללא ספק תדאג לפתח יחסי שכנות טובה עם איראן. הכדור יישאר במגרש של איראן.

 

על איראן להוכיח את כוונותיה הטובות כלפי ירדן והצעד הראשון [הנדרש ממנה] הוא הפסקת מלחמת הסמים העדתית [קרי, הברחות הסמים מצד המיליציות השיעיות הנאמנות לאיראן] דרך סוריה. מילותיה היפות והשיחות שאינן מניבות תוצאות לא ישנו דבר במציאות, גם אם ייחתמו עשרות הסכמים עם מדינות האזור."[24] 

 

עיתונאי ירדני: האזור עובר מהפך; על ירדן לנהוג בזהירות ובאיפוק

העיתונאי הירדני, מאהר אבו טיר, פרסם ב-16.3 מאמר בטורו ביומון אל-ר'ד תחת הכותרת: "האם ירדן תחיש צעדיה לכיוון טהראן?", בו ניתח את מורכבות היחסים בין ירדן לאיראן וקבע כי גם אם יוחלט להחזיר את השגריר הירדני לטהראן, הדבר לא ישקף שינוי מהותי ביחסים. כך כתב: "אינני חושב שירדן תחיש מאד את צעדיה לכיוון איראן משיקולים רבים. הדברים נאמרים נוכח הגל העצום של התגובות הפוליטיות בירדן [להסכם בין איראן לסעודיה], שלוחצות ל[כינון] יחסים טובים עם איראן. מסקנתי זו איננה [בבחינת] הסתה נגד איראן או הבעת התנגדות לחידוש היחסים עמה, שכן יתכן שירדן תחזיר את שגרירה לטהראן בעוד זמן מה. אך, אני מדבר על התקדמות מהירה [של ירדן לעבר איראן] שיש מי שמדרבנים אליה, והרי לא ראינו שכמותה במהלך העשורים האחרונים, אם כן מדוע שהיא תקרה דווקא עכשיו?

 

חזרת השגריר [הירדני לטהראן], אם אכן תתרחש, איננה קנה מידה [לבחינת השינוי בעמדת ירדן כלפי איראן], שהרי לירדן היו בעבר שגרירים בטהראן, והיה גם מי שמונה כשגריר לטהראן אך לא החל עבודתו [שם], אלא נותר בלשכתו פה במשרד החוץ. משמעות הדבר היא שהקריטריון של חזרת השגריר [לטהראן] או אי חזרתו איננו הקריטריון היחיד לשפוט את עמדתה של ירדן [כלפי איראן].

 

הקריאה להתפייס עם האיראנים והקריאה לאיראנים להתפייס עם האזור היא קריאה ישנה-חדשה. אולם, המורכבויות שאנו עדים להן, הקשורות לנושאים כמו ההתפשטות האיראנית במדינות האזור, הנשק הבליסטי [של איראן], נושא הנשק הגרעיני וכיוצא בזה, ההפכפכות בעמדות הממשל האמריקאי והתוצאות האפשריות של הבחירות הבאות בארה"ב, לצד השיקולים האסטרטגיים הנוגעים לעד כמה ישנו שינוי שורשי ולא רק פורמלי בעמדותיה של איראן - כל אלה ממלאים תפקיד בהקפאת כל ניסיון [ירדני] להחיש צעדים [לעבר איראן] כפי שחלק סבורים שצריך לעשות וכפי שחלק דורשים...

 

ירדן מבינה כי פתיחותה לעיראק וסוריה קשורה לעמדה של איראן ביחס לירדן וכי תהיה זו אשליה לחשוב שהיחסים עם בגדאד ועם דמשק מנותקים מהיחסים עם טהראן. משמעות הדבר היא שירדן הרשמית ניצבת בפני ברירה [אחת] מסוימת והיא התקדמות איטית [ביחסים עם איראן] תוך מעקב אחר האירועים ואחר [בחינה] האם איראן אכן שינתה את מדיניותה או לא. הדבר תקף גם לגבי זירות ערביות [אחרות], שירדן בוחנת באמצעותן את עמדת טהראן כלפיה. משמעות הדבר היא שהסיפור נוגע לכל האזור ולא רק ליחסים בילטרליים ישירים [בין איראן לירדן]...

 

אם ננתח את המצב, האזור עובר מהפך. באזור הזה אפילו אלה שיש בידיהם מידע בלעדי ומדויק אינם יכולים לדעת מה יקרה היום או מחר. במזה"ת אנחנו הולכים לישון במצב מסוים ומתעוררים למצב אחר, שונה לחלוטין. זה אולי יכול להסביר מדוע עמאן הרשמית בוחרת לנהוג באיפוק במקרה הזה.

 

ישנם פוליטיקאים שטוענים כי ירדן היא חלק מקואליציה ערבית [בראשות סעודיה], שנקטה [בעבר] עמדה נגד איראן והחזירה את השגרירים [ממנה וכעת] הקואליציה הזו חידשה את יחסיה עם איראן, אז מדוע שירדן תישאר לבדה כצופה מן הצד ולא תלך בעקבות עמדות הבירות הערביות בעלות בריתה כפי שקרה בנסיבות שונות שחווינו [בעבר]? [אולם,] חלק מהפרשנים [האלה] שוכחים כי ההיערכות מחדש של היחסים הערביים-איראניים עדיין נמצאת במבחן ונתונה לשיקולים אזוריים ובינלאומיים ולא רק לשיקולים מקומיים. זאת בנוסף לכך שהמקסימום שירדן יכולה לעשות הוא להחזיר את השגריר הירדני לטהראן רק בשביל הפרוטוקול, מבלי שתהיה לכך משמעות של חימום [היחסים] ומהפך ביחסים הבילטראליים...

 

היחסים [של ירדן] עם איראן נראים כמו קיום קשרים עם קבוצה של מדינות [באמצעות הקשר עם] מדינה אחת. הדבר נוגע ליחסים עם עיראק וסוריה, [לעמדה כלפי] המתרחש בלבנון ובתימן, לאיומים הביטחוניים שמתעוררים כל פעם מחדש בגבול הירדני-סורי בנוגע לנשק וסמים, לנוכחות של מיליציות צבאיות שיש להן תפקיד בתוך סוריה ומעוררות רגישויות פה. בל נשכח גם את היחסים הבילטרליים בין איראן לרוסיה ואת משמעות הדבר [קרי, של התקרבות ירדן לאיראן] עבור וושינגטון, שירדן היא בעלת ברית שלה משיקולים רבים."[25]