כללי

אופטימיות זהירה בתקשורת הסעודית לנוכח הסכם חידוש היחסים בין איראן וסעודיה 

הקדמה

בצעד דרמטי הכריזו סעודיה ואיראן ב-10 במרץ 2023 כי גיבשו הסכם לחידוש היחסים ביניהן לאחר נתק של 7 שנים[1]. בהסכם שגובש בתיווכה של סין סיכמו שתי המדינות על פתיחת השגרירויות מחדש תוך מקסימום חודשיים ועל הפעלתם מחדש של ההסכמים שגובשו בעבר בין המדינות ובכלל זה הסכם שתה"פ הביטחוני משנת 2001. במסגרת ההבנות הודגש גם עקרון "כיבוד ריבונות המדינות ואי התערבות בענייני הפנים שלהן".

 

ההודעה בדבר חידוש היחסים בין שתי המדינות, בתיווכה של סין, היתה בבחינת הפתעה עבור רבים ומשקפת תפנית משמעותית ביחסים המתוחים בין שתי המדינות. עם זאת, נראה כי מעבר לרצון משותף של השתיים לפתור את המחלוקות ביניהן באמצעות דיאלוג ודיפלומטיה, הן טרם גיבשו הסכמות משמעותיות בנוגע לנקודות המחלוקת המשמעותיות כדוגמת המלחמה בתימן, תוכנית הגרעין האיראנית, תוכנית הטילים של איראן, מעורבות איראן והמיליציות שלה במדינות ערב ועוד.

 

מעורבותה של סין בגיבוש ההסכם מהווה גם היא תפנית ומשקפת תמורה במאזן הכוחות באזור. כפטרונית ההסכם, הפכה סין לשחקנית משמעותית המעורבת בפתרון סכסוכים באזור המזה"ת, והסכמתה של סעודיה לתיווך הסיני היא עוד עדות לשפל ביחסיה עם ארה"ב אשר כבר אינה נתפסת כבעלת ברית הוגנת שתבטיח את האינטרסים הסעודים.

 

העיתונות הסעודית בירכה על ההסכם באופטימיות זהירה. בעלי טורים בעיתונות הסעודית ראו בהתחייבותה של איראן לכבד את ריבונותה של סעודיה ולא להתערב בענייניה הפנימיים הישג משמעותי אשר יוביל ליציבות אזורית ויאפשר צמיחה כלכלית, בהתאם לחזון 2030 של יורש העצר מוחמד בן סלמאן. עם זאת, גרסו הכותבים כי חידוש היחסים בין המדינות אין משמעותו בהכרח סיום כל המחלוקות בין המדינות וכי איראן עומדת כעת למבחן בנוגע לרצינותה ומחויבותה להסכם.

 

כמו כן הדגישו הכותבים את תפקידה המשמעותי של סין בגיבוש ההסכם ובערבויות שהעניקה לו הודות ל"אסטרטגיה המדינית השונה" שלה. לדבריהם, הקשרים והאינטרסים של סין עם שני הצדדים, הפכו אותה למתווכת אמינה ואקטיבית יותר בריסון המדיניות האיראנית. זאת בניגוד למדינות המערב שלא הפגינו נחישות מול איראן וניהלו מו"מ עם איראן בנוגע לתוכניתה הגרעינית מבלי להתחשב באינטרסים הבטחוניים של האזור. 

 

דוח זה יסקור את התגובות בעיתונות הסעודית להסכם חידוש היחסים עם איראן:

 

עיתונאי סעודי בכיר: ההסכם לא סיים את המחלוקת; לצד הפיוס יש לפקוח עיניים

העיתונאי הסעודי הבכיר, טארק אל-חומיד, העורך לשעבר של היומון אל-שרק אל-אוסט, פרסם ב-23.3.23 מאמר תחת הכותרת "יחסי סעודיה-איראן – מה השתנה" בו כתב: "...זה אך טבעי שיהיו יחסים דיפלומטיים בין סעודיה לבין איראן, ולוּ בדרגת ייצוג נמוכה, משום שנקודות המגע ביניהן רבות עקב מדיניות ההתפשטות של איראן, ולא של סעודיה. טוב, היחסים חודשו, האם בכך תסתיים המחלוקת [ביניהן]? בוודאי שלא... נשאלת השאלה: מה נשתנה אפוא? האמת היא שסעודיה לא השתנתה, המשטר האיראני הוא זה שעובר משבר קיומי וטועה מי שסבור שריאד הגישה כעת גלגל הצלה לטהראן, משום שהמשבר האיראני הוא מעשה ידי המשטר [האיראני] עצמו והוא משבר פנימי טהור. יש גם משבר איראני חיצוני מסובך יותר והוא משבר הסוגייה הגרעינית שאין לריאד שום קשר אליו וגם לא לשאלה אם תונחת מהלומה על איראן אם לאו, מצד ארה"ב או מצד ישראל שמאיימת בכך תמיד.

 

המצב באזור מלמד שהפיתוח הכלכלי והמדיני בסעודיה כיום חזק מאוד, בעוד שאיראן שרויה בעימותים ובמשברים פנימיים וחיצוניים. ריאד אינה מעוניינת להתערב במשברים הללו והיא מקפידה על כך שהיחסים באזור יהיו יחסים של שיתוף פעולה ולא של עימות. מכאן, נִקרתה הזדמנות בין צד השוקד יומם ולֵיל על פיתוח, קרי סעודיה, לבין צד המפקפק בכל מהלך, קרי איראן. לעניין זה יש השלכות שונות. נכון שאיראן מעולם לא דבקה בהסכם, לא עם סעודיה ולא עם אחרים, אך כאן יש מֵמד נוסף והוא המֵמד הסיני. סין היא זו שערֵבה להסכם הנוכחי ויש לכך השפעה במקרה שאיראן לא תדבק [בו]. הדבר מטריד בוודאות את ארה"ב ואת המערב, אלא שהם לא הפגינו רצינות כלפי ביטחון האזור מאז תחילת הפעילות למען ההסכם בסוגיית הגרעין האיראני בשנת 2015. לפיכך, פעלה סעודיה למען האינטרסים שלה וביצעה היערכות מדינית מחדש כדי לא להיות צד בשום סכסוך וכדי להתפנות לפיתוח [המדינה].

 

האם סעודיה השתנתה? לא, היא פועלת בהתאם לדרכה הרציונלית הדוגלת בדיאלוג. האם להאמין לאיראן? ההיסטוריה מלמדת שלא. האם סעודיה נהגה בפזיזות? לא ולא! שכן רציונליות ונִטרול משברים היא גישה סעודית איתנה. לכן מה שחשוב: התפייס אך השאר את עיניך פקוחות... [2]

"ההסכם הסעודי-איראני"  - עוצר את שפיכות הדמים במזרח התיכון[3]

עורך יומון סעודי: חימוש החות'ים וחזבאללה והתערבות איראן בענייני שכנותיה ימוטטו את ההסכם

ח'אלד בן חמד אל-מאלכ, עורך היומון אל-ג'זירה, פרסם ב-12.3.23 מאמר תחת הכותרת "דף חדש ביחסים עם איראן" בו כתב: "ההגעה להסכם בין הממלכה [הסעודית] לאיראן על סיום חילוקי הדעות ביניהן איננה מטרה סעודית-איראנית בלבד. ההשפעות החיוביות של [הסכם] זה אינן מוגבלות רק לריאד וטהראן, אלא מדובר בהסכם שמדינות האזור והעולם כולו יפיקו ממנו תועלת. זאת, בשל החשיבות של איראן וסעודיה ותפקידן הפעיל במימוש השלום והיציבות באזור...

 

אין זה מתאים שנפתח [כעת] את פרק העבר על כל הדברים הרעים שהיו בו ושנדבר על הסיבות למתיחות באזור ומי המדינה האחראית לכך. עלינו להסתכל אל העתיד בתקווה גדולה שהפיוס הזה יהיה האחרון [ושהוא יוביל] לבניית יחסים טובים יותר בין שתי המדינות, ושאף אחת מהן לא תשוב להצית את חילוקי הדעות או להמציא תירוצים חסרי בסיס שיהיו עילה [להצתתם מחדש]... אנו מקווים ש[הפעם] שתי המדינות וכל מדינות האזור יפיקו תועלת מהניסיון המר של חוסר היציבות באזור ושתהיה מחויבות להסכם הזה בין הממלכה [הסעודית] לאיראן, כדי שהפעם הוא יחזיק מעמד וזאת מתוך רצון לשמור על האינטרסים המשותפים.

 

איראן היא מדינה מוסלמית, היא שכנה של כמה ממדינות האזור ויש לה ולמדינות המפרץ הערבי היסטוריה משותפת. אין זה לטובתה להיות מדינה מוקצית או מנודה או להיות ללא שת"פ עם מדינותינו. חידוש היחסים בין איראן לסעודיה הוא מימוש הרצון של שני העמים בשתי המדינות... ושל כל עמי האזור. אני סבור שההסכם שהושג בביג'יניג לא יהיה דומה להסכמים הקודמים [בין שתי המדינות] שהמחויבות אליהם לא נמשכה זמן רב וכתוצאה מכך שבו חילוקי הדעות. זאת, משום שלהסכם הזה קדמה הכנה ארוכה ועמוקה בבגדאד, במסקט וגולת הכותרת היתה בביג'ינג...

 

מלחמת הדמים בתימן והמצב הטרגי בלבנון ובמקומות נוספים נגרמו כתוצאה מההתערבות [האיראנית] בענייני מדינות האזור. טהראן יודעת זאת היטב ולא ניתן להכחיש זאת. משמעות הדבר היא שכל חימוש של החות'ים [בתימן] ושל חזבאללה הלבנוני לאחר הסכם זה יעמיד בסכנה את סיכויי השלום מה שנדרש כעת ובעתיד, לאחר ההודעה על חידוש היחסים הדיפלומטים בין שתי המדינות, הוא לסייע לתימנים וללבנונים להתגבר על האסונות ההרסניים להם נתונות מדינותיהם, ולאחר מכן לעבור לטפל במצב בסוריה ובעיראק ולנהוג בצורה חיובית, באחריות ובמאמץ משותף גם עם מוקדי המתיחות [האחרים] בכל מקום באזורנו. ללא ספק פרטים אלה נכללו בדיאלוג הארוך [שהתנהל] בין שתי המדינות... המחויבות לא להתערב בעניינים הפנים של המדינות היא הדרך הנכונה לשלום בר קיימא ויציבות...."[4]

 

עיתונאי סעודי: בחודשיים הראשונים תיבחן אמינותה של איראן ומחויבותה להסכם

העיתונאי הסעודי, חמוד אבו טאלב, פרסם בטורו ביומון הסעודי עוכאט' מאמר תחת הכותרת "האם ההסכם יעמוד במבחן האמינות" בו כתב: "...המו"מ האינטנסיבי שהתנהל במהלך השנתיים האחרונות בין שני הצדדים מהווה אישור לעקרונות המדיניות של סעודיה המתגלמים בפתרון חילוקי הדעות באמצעות דיאלוג ודיפלומטיה, על בסיס האמנות הבינ"ל שמסדירות את היחסים [בין המדינות], ובאמצעות כיבוד ריבונות המדינות, אי התערבות בענייניהן הפנימיים וחתירה כנה להשגת ביטחון ושלום באזור ובעולם. לפיכך ידה של סעודיה היתה תמיד מושטת לאיראן כדי לפתור את חילוקי הדעות...

ללא ספק, כל ברי הדעת ושוחרי השלום והיציבות בירכו על ההסכם החשוב בין הממלכה [הסעודית] ואיראן עליו הוכרז בבייג'ינג  ב[10.3.2023] ועל סעיפיו שכללו חידוש של היחסים [בין המדינות] ויישום ההסכמים הקודמים ביניהן. ואולם, התקופה של חודשיים שהוגדרה [עד ל]פתיחת השגרירויות וחידוש היחסים היא המבחן הראשון לאמינות של איראן ולהוכחת כוונותיה הטובות. הכרחי שנחוש התחלה של שינוי אמיתי בסצנה שהיא יצרה סביבנו ותיקון ממשי של יחסה כלפי הממלכה. [יתרה מזו], גם אם איראן תעמוד במבחנה במהלך תקופה זו עליה להוכיח שהיא ממשיכה ברצינות להיות מחויבת לחלוטין למה שהוסכם עליו".[5]

 

כוחה העולה של סין[6]

 

עיתונאי סעודי: הסיבה לחידוש היחסים היא רצונן של שתי המדינות לפתח את כלכלתן

עבדה ח'אל, סופר ועיתונאי סעודי טען בטורו ביומון עוכאט' כי הסיבה לחידוש היחסים בין איראן לסעודיה היא הבנתן כי התקופה הנוכחית מצריכה פיתוח כלכלי. הוא כתב: "חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן הוא התחלה טובה לבניית העתיד, שכן האזור זקוק נואשות ליציבות ולשקט בין שתי המדינות. לסעודיה יש שאיפה בעלת [חשיבות] עליונה להשלים את בניית [העתיד]  ובראש סדר העדיפויות עומד [הצורך] לפתור כל מחלוקת שמעכבת את הפעילות השאפתנית הזו...

 

הפיתוח [הכלכלי] מצריך יציבות [אזורית], ללא התנגשויות, מלחמות וטלטלות שיעכבו את המשך בניית [העתיד]. חידוש היחסים בין סעודיה ואיראן יסלק סוגיות רבות הכרוכות זו בזו שגרמו לכאב ראש באזור... המדינות לא ישגשגו אם הן יטפחו עדתיות, הן ישגשגו על ידי יצירת כלכלה יציבה שמשקפת את רוח התקופה והתמורות שחלו ולא היו לפני 40 שנה. ההגעה להסכם הזה עכשיו היא הוכחה ברורה לכך ששתי המדינות חשו שנסיבות התקופה השתנו ושחידוש היחסים ביניהן יסלק מעליהן את הבעיות הלא פתורות שמעכבות אותן בהגעה ל[שלב של] יציבות ובניה.

 

סין היא המעורבת הישירה בהסכם מאחר משום שהיא מביאה עימה אסטרטגיה שונה מזו שהיתה למתווכים הקודמים ומשום שהיא ביססה יחסים איתנים בין שתי המדינות שפתרו סיבוכים ומחלוקות רבות ש[היו ביניהן] ושהאחרים לא הצליח לפתור.

 

שתי המדינות יודעות היטב שישנו שינוי עולמי במסגרתו הכוח הכלכלי הוא המוביל והוא מצריך יציבות ביטחונית... שתי המדינות חשו שהגיע הזמן שכל מדינה תתעסק בבניית שאיפתה וכוחה הכלכלי מבלי שביטחון האזור יופר על ידי חילוקי דעות שניתן להתגבר עליהם באמצעות מו"מ [ובאמצעות] הקפדה של כל אחת מהן שלא להתערב בענייני הפנים [של המדינה האחרת], מה שעלול להפר את ההתקרבות הזו [ביניהן]."[7]

 

הדרקון הסיני בדמות יונת השלום בין סעודיה לאיראן[8]

עיתונאי סעודי: ארה"ב ומדינות אירופה לא פעלו להגנתנו. מצאנו להן תחליף בדמות סין

העיתונאי הסעודי, עבדאללה בן בג'אד אל-עותיבי, כתב בטורו ביומו הסעודי אל-שרק אל-אוסט כי ההסכם עם איראן התאפשר בתיווכה של סין, שהיא לדבריו, "ערבה הרבה יותר אמינה ואקטיבית בריסון המדיניות האיראנית" מאשר ארה"ב ומדינות אירופה, שלדבריו, התעלמו במשך ארבעה עשורים מצרכי הביטחון של סעודיה והמפרץ. כך כתב: "חזון 2030 הסעודי מבוסס כל כולו על  תחיה סעודית חסרת תקדים בתחומי הפיתוח, הכלכלה, המדע ובתחום המדיני... סנדק החזון, יורש העצר הסעודי, כבר אמר בחזונו לגבי האזור כי הוא יהפוך ל'אירופה החדשה'. צמיחה, פיתוח ושגשוג באזור לא יכולים להתממש ללא שלום ויציבות. הבעיה היא שהמשטר האיראני מנע [עד כה] את המסלול הזה באמצעות מדיניותו והאסטרטגיה המוכרת שלו, אך הפעם הוא נענה לקריאה הסינית. מדוע?

 

ידוע כי המשטר האיראני קם לפני 40 שנה תחת השם 'המהפכה האסלאמית' וסירב להפוך מ'מהפכה'   ל'מדינה', אדרבא, הוא פעל למען 'יצוא המהפכה שלו' ועלה בידו להשתלט על [קבלת] ההחלטות של ארבע מדינות ערביות, לאחר ש[המנהיג העליון של איראן] ח'אמנאי הפך את האסטרטגיה של [קודמו, רוחאללה] ח'ומייני ממלחמה ישירה למלחמות באמצעות שליחים.

 

לאורך כל ההיסטוריה המודרנית, בעלי הברית הבכירים של מדינות המפרץ הערבי היו מדינות המערב באמריקה ובאירופה. במשך ארבעה עשורים מדינות אלה לא עשו דבר למען הגנה על בטחון מדינות המפרץ הערבי מפני האיום האיראני הקבוע והמתמשך ולמעשה הן אינן מוכנות לעשות דבר בהקשר זה. הן חתמו עם איראן על הסכם גרעיני, שלגביו לא נועצו עם מדינות המפרץ ועם המדינות הערביות הנוגעות בדבר ולא התחשבו בסדרי העדיפויות של המדינות הללו ובביטחונן. יתרה מזו, הן מנהלות מדיניות שדומה יותר להתחנחנות והמנגנון הפוליטי המערבי הפך לכושל ולבלתי מועיל בהתמודדות עם איראן ולא היה מנוס מחיפוש תחליף לו. ואז באה סין...

 

סין היא בעלת הברית החשובה ביותר של איראן, והאינטרסים הגדולים ביותר שלה עם סעודיה הופכים אותה לערבה הרבה יותר אמינה ואקטיבית בריסון המדיניות האיראנית ובכך שאיראן תדבק בהסכמים הבינלאומיים שעליהם חתמה. בהודעה הסעודית-איראנית-סינית נמסר על הסכם שמכשיר את הקרקע לחידוש החלפת שגרירים בין שתי המדינות, תוך חודשיים, וזה יהיה מבחן אמיתי ליכולתו של המשטר האיראני להתחייב למה שהוא חתום עליו, לכבד את ריבונותן של המדינות ולהתחייב שלא להתערב בענייניהן הפנימיים - נושאים שלא הוזכרו כלל ב'הסכם הגרעין' הידוע לשמצה עם המשטר האיראני.

 

אם הסכם זה יצליח וימשיך, כי אז יגבר השגשוג של האזור ושל מדינותיו ועמיו - כולל המדינה האיראנית ועמה - והישגי היציבות והשלום יגדלו פי כמה וכמה..."[9]