המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אסון דארפור בתקשורת הערבית
4/5/2007


דארפור בתקשורת הערבית: בין מזימה מערבית לאסון הומניטארי

 

רצח העם המתחולל בחבל דארפור שבמערב בסודאן מאז 2003, אינו זוכה לסיקור רב במרבית אמצעי התקשורת הערביים, וגם המאמרים המעטים הנכתבים בנושא מפחיתים בדרך כלל בערכם של הדיווחים על הטיהור האתני המתרחש בחבל.[1] מרבית המאמרים מפגינים יחס חשדני כלפי המעורבות הזרה בסודאן, ומציגים אותה בתור מזימה מערבית, אמריקאית או ציונית, שנועדה לאפשר השתלטות על אוצרות הטבע המצויים במדינה.[2] כמו כן, תשומת הלב הרבה המוקדשת לדארפור בתקשורת המערבית מתפרשת באותם מאמרים כניסיון להסיח את דעת הקהל העולמית מן ההתרחשויות בעיראק, פלסטין וסומליה.

 

עם זאת, מעת לעת מופיעים מאמרי ביקורת חריפים המוחים על האדישות התקשורת הערבית כלפי המתרחש בדארפור.[3] מאמרים אלה מפצירים במדינות ערב לזנוח את תיאוריות הקונספירציה, וקוראים להן להירתם למאמצי הקהילייה הבינלאומית לעצור את שפיכות הדמים בחבל.

 

ביקורת ברוח דומה על התקשורת הערבית נשמעה גם במסגרת סדנת עבודה בנושא 'הסיקור התקשורתי של משבר דארפור', שנערכה בקהיר ב-19 באפריל 2007 ואורגנה על ידי 'הקבוצה הבינלאומית לטיפול במשברים' [International Crisis Group] ו'האוניברסיטה האמריקאית בקהיר'. אקדמאים, חוקרים ועיתונאים ערביים שהשתתפו בסדנא טענו כי אמצעי התקשורת הערביים אינם מקדישים די תשומת לב לאסון ההומניטארי המתרחש בדארפור, בהשוואה לאלו המערביים ובהשוואה לתשומת הלב שהם עצמם מקדישים לעיראק, פלסטין ולבנון. עוד נטען כי לא מתקיים בתקשורת הערבית דיון מעמיק בנוגע להיבטים הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים וההיסטוריים של הנושא, וכי התקשורת הערבית מסתפקת בדיווחים שטחיים ובלתי מדויקים ובתיאור העניין כולו כ-"מזימה מערבית".[4]

 

דו"ח זה יסקור את מגוון העמדות בנושא דארפור, כפי שהשתקפו במאמרים שהופיעו לאחרונה בעיתונות ובאתרי אינטרנט ערביים:

 

א. ביקורת על ההתעסקות המופרזת בנושא דארפור

אל-גומהוריה: דארפור – כסות לתכניותיהם של כוחות ההגמוניה המערביים

מאמר המערכת של העיתון המצרי הממסדי, "אל-גומהוריה", טען כי תיאור המתרחש בדארפור כטרגדיה הומניטארית נועד להסתיר את תכניתם של כוחות המערב לשרטט מחדש את מפת העולם הערבי בהתאם לאינטרסים שלהם: "וושינגטון ולונדון ביקשו אתמול לכנס את מועצת הביטחון ולאשר סנקציות נגד סודאן בשל המשבר בדארפור. הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, הפנה איומים לנשיא סודאן והאשים אותו באי-מימוש הבטחותיו למצוא פיתרון למשבר.

 

הדבר אירע בעת שבעיראק נופלים מאות הרוגים עיראקיים מדי יום תחת סיוט הכיבוש האמריקאי, אשר הפך את בגדאד לבירת המוות. כמו כן, נופלים עשרות הרוגים סומאליים במוגדישו תחת הכיבוש האתיופי, אותו לא העזה מועצת הביטחון לגנות. כל זאת על מנת שלא לעורר את התנגדותה של ארצות הברית, אשר ברכה על הפלישה האתיופית לסומליה ונטלה בה חלק באמצעות התקפות אוויריות על כוחות בתי הדין האסלאמיים, אותם האשימה במתן חסות לטרוריסטים מאל-קאעדה.

 

נושא דארפור, אותו תאר המערב כטרגדיה הומניטארית, הפך לכסות המסתירה את מה שבאמת מתוכנן ומתבצע על ידי כוחות ההגמוניה והשליטה המערביים בעולמנו הערבי. זאת במטרה לשרטט מחדש את מפת [העולם הערבי] בהתאם לאינטרסים שלהם ושל ישראל, מבלי להתחשב באסונות ההומניטאריים האמיתיים [ולא המדומים כדארפור] שייגרמו בשל כך".[5]  

 

בעל טור:  The lobby to save Darfur is just a Nickname for the Israel Lobby

ג'האד אל-ח'אזן, בעל טור ביומון הלונדוני "אל-חיאת", טען כי הלובי היהודי (AIPAC) מנצל את הקורבנות בדארפור על מנת להסית את תשומת הלב העולמית מן הפשעים המתבצעים בפלסטין ובעיראק:

 

"In New York, Darfur is the most important issue in the world, or at least this is what the resident or visitor sees and hears. From subway tunnels to the streets, there are thousands of posters talking about 'genocide' and 400,000 people killed, with advertisements in the newspapers and on television. The lobby to save Darfur claims that it comprises 180 organizations representing 130 million Americans, and its aim is to pressure the Congress and the administration to stop this 'genocide' and punish the Khartoum government

 

Darfur is a terrible humanitarian disaster that should not be played down. I am not doing that myself. However, the UN itself said that 200,000 were killed and that what had been committed there were war crimes, not genocide.

I choose to believe the UN, not the lobby to save Darfur, because this lobby is just the Israel lobby nicknamed. The goal is to divert attention from Israel's crimes, or the catastrophe of the war in Iraq

 

The US war on Iraq has killed, according to a medical estimate, 655,000 Iraqis. That is, more than three times the dead in Darfur, and perhaps five times if we believe the higher estimate of nearly a million victims. Yet, we do not see posters in New York for the Iraqi victims, nor read about 'genocide' or a call to punish the war cabal on charges of genocide, or at least for committing war crimes

 

Today, I pick up on what I said yesterday. The US media tycoon in Iraq is exposed, and the distinguished and capable US press did not resist the war in Iraq as it did over Vietnam. It did not try to expose those responsible for it, as we saw done in the Watergate scandal. The reason, at least in my personal opinion, is that the victims were Arabs and Muslims

 

In Darfur, the victims are Muslims. There are 200,000 Muslims killed by Muslims. This lobby, whether of Israel or Darfur, does not defend them. It just makes use of them as a smokescreen to obscure the other crimes stretching from Palestine to Iraq. The Israeli lobby, after all, has been very active in the pursuit of war and still defends it; i.e. still supports killing the youth of the US in an unjustified war to protect Israel's securityThus, the US press is not interested because the victims are Arabs and Muslims, and the lobby prevents any in-depth discussion and diverts the attention from the crimes committed every day in Palestine and Iraq

 

If there is anyone who questions the influence of the lobby, the AIPAC annual conference last month has provided a sufficient answer, as it attracted senior administration figures and the Democratic opposition at the same time. Vice President Dick Cheney delivered a speech entitled 'The United States and Israel: Tradition and Transcendence'

 

 He stressed that the US "would remain unflinching and steadfast", while the House Speaker, Nancy Pelosi (D-CA), reiterated that the US stands with Israel, now and forever. In short, the lobby announced that half of the members of the Senate and half the members of the House participated in the annual conference, which heard the words of a hundred US officials and guests, as well as some Israelis, such as Prime Minister Ehud Olmert, via satellite, and Foreign Minister Tzibi Livne who was present…"[6]

 

בכיר ביומון קטרי: לא מתבצע בדארפור טיהור אתני

באבכר עיסא, מנהל מערכת היומון הקטרי אל-ראיה ועיתונאי ממוצא סודאני, הביע אף הוא ספק באשר למניעיה של ארצות הברית בדראפור:

 

"הזירה הפנים אמריקאית מגלה התעניינות יוצאת דופן במתרחש בדארפור. הממשל האמריקאי שותף [אף הוא] להתעניינות זו, כאילו נועדו ההתרחשויות [בדארפור] להסתיר את חוסר האונים האמריקאי בעיראק, להסיח את הדעת ממעשיה של ישראל בשטחים הכבושים... או להעלים את מעשי הטבח היומיומיים המתרחשים בסומליה... לכולנו ידוע כי ארצות הברית רצה רק בעקבות האינטרסים שלה בעולם ועושה הכול על מנת להגשימם, וכי אין ממד של מוסר במדיניות האמריקאית...

 

ההתעניינות העממית והרשמית של ארצות הברית במתרחש בדארפור היא מופרזת, מה גם שלא מתבצע [בדארפור] טיהור אתני כפי שמשתקף באמצעי התקשורת האמריקאיים ובנאומים הרשמיים. אנו מודים כי אמנם שוררת בדארפור אי-יציבות רבה במהלך העימותים בין ממשלת סודאן, תנועות המרד ומליציות הג'נג'וויד, אך לא ניתן לתאר זאת כטיהור אתני או כהשמדה קולקטיבית של השבטים האפריקאיים. מטרותיה של התעניינות [אמריקאית] זו נותרות, אם כן,  מעורפלות וסתומות. בנוסף לכך, הצעדים של הממשל האמריקאי וממשלת בריטניה כלפי ח'רטום, תוך התעלמות מן הכוחות המורדים המסרבים לחוזה אבוג'ה [חוזה שנחתם ב-9.11.2004 בניסיון לשים קץ לסכסוך בדארפור], מעוררי תמיהה.

 

איש אינו מתכחש לקוצר ידה של ממשלת סודאן ולטעויות שביצעה עד שהגיע המצב לנקודה הנוכחית... ממשלת סודאן אחראית באופן ישיר למתרחש בדארפור, אך כניסתה של ארצות הברית למערכה והתעניינותה הגוברת בדארפור, נוסף לחוסר האמון באשר למגמותיה ולמדיניותה, מעוררים יותר מאשר סימן שאלה ומחזירים לתודעה את סוגיית האינטרסים של הנפט ואת מאבקי ההשפעה".[7]       

 

ב. ביקורת על האדישות בעולם הערבי

מצפוננו צריך לזעוק: 'לא למוות הזול בדארפור'

האינטלקטואל והחוקר הפלסטיני, ח'אלד אל-חרוב, תקף את אדישותה של התקשורת הערבית למתרחש בחבל דארפור. במאמר שפרסם ביומון האיחוד האמירויות, "אל-אתחאד", תחת הכותרת "הערבים וההזנחה הגזענית של הטרגדיה בדארפור", כתב:

 

"כמעט שאין בינינו איש הפטור מאשמת 'ההזנחה הגזענית' נוכח הפשעים נגד האנושות הממשיכים להתבצע [בדארפור] לנגד עינינו, הערבים והמוסלמים, מזה ארבע שנים. כמעט שאיננו מקדישים לנושא תשומת לב תקשורתית, שלא לדבר על [תשומת לב] מדינית או על פעילות אפקטיבית. אנשי התקשורת, הכותבים והאינטלקטואלים שלנו (ואני ביניהם) - בין אם בתקשורת הלוויינית והכתובה ובין אם בכנסים העיוניים ובועידות - מקדישים מעט שבמעט לאירועי דארפור, להתפתחויות ולפשעים היומיומיים המתרחשים שם. אצל רבים מסתכם העניין [בראייה] צרה ומגונה, אשר חוזרת על הפזמון הצורם לפיו מדובר במזימה מערבית נגד סודאן. מדוע ולמה נגד סודאן? איננו יודעים. האם סודאן או מדינה ערבית כלשהי זקוקות למזימה מערבית נגדן על מנת להשביע את רצונו של המערב, לשתף עמו פעולה ואולי אף לציית לבקשתו? איננו יודעים. ואולם, אם אכן הייתה זו מזימה מערבית וכולנו יחדיו "חשפנו אותה", כולל ממשלת סודאן כמובן, אז כיצד זה נגררת אליה הממשלה "האסלאמית ישרת הדרך" בח'רטום, גורמת להחמרת [המצב] ותורמת להמשך מרחץ הדמים היומיומי עד רגע זה? האם אלף-בית של הדיפת מזימה אינו אי-הירתמות להגשמת יעדיה?

 

אם נתבונן בסיקורים החדשותיים היומיים בעולם הערבי, הרי שניווכח עד כמה אנו סובייקטיביים ביחס לנושאים מסוימים ושקועים בהם באופן מעורר סימני שאלה, שכן אנו מזניחים נושאים אחרים שאינם נופלים [מהם] בחשיבותם [ובערכם] ההומניטארי... האם מי מן הקוראים זוכר דבר מה מסוים אודות דארפור, למעט העובדה שמתרחש שם אסון כלשהו, בו מתים אפריקאים כלשהם, במלחמה כלשהי?

 

בדארפור מתרחש אסון יומיומי. לא פעם מספר המתים [הנמנה בדארפור] עם שקיעת החמה עולה על מספר המתים בעיראק, פלסטין ויתר המדינות הערביות גם יחד. נרצחי דארפור הם מספרים נטולי שמות... כיצד זה יכולים אנו כבני אדם - עוד קודם להיותנו ערבים ומוסלמים - לגלות פשרנות בנושא הכרוך במותם של מספר כזה של אנשים מדי יום, ואין אנו שועים אפילו למספריהם של המתים? האם כבוד האדם וערך חייו אינם היסוד המקודש ביותר על פי כל הקריטריונים, הספרים ואמונות הארץ והשמיים? מצפוננו (ומצפוני שלי בראש ובראשונה) זקוק לטיפול במכת הלם עד שיתעורר ויגיד  'לא למוות הזול בדארפור'...

 

עצירת מעגל המוות היומיומי בדארפור היא יעד ראשון במעלה אותו יש להשיג במהירות. מדוע מתים אנשים מיתות זולות וחסרות משמעות אלו? יעד זה יש להשיגו, בין אם באמצעות כוחות או"ם, כוחות אפריקאיים או כוחות מערביים. ההצטדקות לפיה הריבונות [של סודאן] היא עניין מקודש, וכדי להגן עליה יש לגרום למותם של מאות אלפים - היא נימוק אווילי וחלש. מדינה וממשלה המאפשרות רציחתם של מאתיים אלף מאזרחיהן על אדמתן במשך ארבע שנים - ואף נוטלות חלק בשרשרת דמים זו - צריכות לתת על כך את הדין.

 

כולנו ללא יוצא מן הכלל, קוראים, כותבים וחברים במה שמכונה 'דעת הקהל הערבית', אשמים בשותפות לפשע עד שתוכח חפותנו. עלינו לשמוע את [זעקות] הכאב המגיעות מדארפור, להזדהות עם הסבל ולנסות להושיט יד מסייעת, להשמיע קולות גינוי ולדרוש מן המדינות והממשלות באזור – שהן [אשמות] אף יותר מאיתנו בשותפות לפשע ביחס למתרחש - למלא תפקידים פוליטיים וממשלתיים אפקטיביים. הליגה הערבית הנכבדת, המתמסרת להגנה על ריבונותן של ממשלות יותר מאשר על ריבונותם של עמים, גם היא אשמה עד שתוכח חפותה. אין תועלת בקריאות ובהצהרות עיתונאיות סתמיות, או בתמיכה שבטית עיוורת בממשלת סודאן נגד כל תכנית בינלאומית שנועדה להתערב ולעצור את שרשרת הדמים. עלינו להציב את טובתם של העמים לפני [טובתן] של הממשלות, ולהעדיף שאנשים יחיו, ולא ימותו בזמן שאנו עוברים בשתיקה [על מעשיהם] של רוצחיהם, יתר על כן, אפשר שאנו אף לוקחים חלק ברציחתם".[8]

 

בהתיחסות לדארפור "איבדנו את החמלה והרחמים"

בעל הטור הכוויתי, ד"ר ח'אלד עאיד אל-ג'נפאוי, גינה במאמר שפורסם ביומון "אל-סיאסה" את העדר האמפתיה בעולם הערבי למתרחש בדארפור ושיבח את מעורבותה של הקהילייה הבינלאומית:

"סבלם של הילדים, הזקנים, הנשים ורבים מן הקורבנות החפים משפע בדארפור, מהווה טרגדיה אנושית מתמשכת, והאמת לגביה כבר ידועה לכול: אלה הם הייסורים, הדלות, הכאב והחולי הרוחני והגשמי מהם סובל האדם בארצות הערביות והאסלאמיות. השאלה עליה ננסה להשיב כאן היא: כיצד אנו, הערבים והמוסלמים, התדרדרנו לשפל כזה שסבלם של האחרים, ייסוריהם ומצוקותיהם חולפים לנגד עינינו כאילו לא היו? כיצד רבים מאיתנו איבדו את החמלה והרחמים, ולבותיהם התרוקנו ממינימום של אמפתיה נוכח [אסונות] הבאים על אדם, בין אם מדובר באומלל שחי בקרבנו בארצותינו הערביות והאסלאמיות, ובין אם מדובר [במי שחי] בארצות אחרות.

 

הטרגדיות היומיומיות המתרחשות עתה בדארפור, והשתיקה הערבית האסלאמית מעוררת סימני השאלה נוכח המתרחש באזור אומלל זה, מעידות באופן חותך כי ללא מאמצי הקהילייה הבינלאומית ומדינות המערב, רבים מאיתנו היו הופכים לחיות טרף האוכלות אחת את השנייה. התגובה הערבית למתרחש בדארפור לא חרגה מנאומים ריקים מתוכן כנגד ההתערבות המערבית המדומה בסודאן. זאת למרות שרבים מאיתנו יודעים כי ללא התערבותו ההומניטארית של המערב, אשר נועדה להתמודד עם הטבח, הייסורים, ההרג, ההרס וההרעבה הזדונית של אלפים בדארפור, היה המצב מתדרדר לכדי אסון הומניטארי גדול ממדים. הקהילייה הבינלאומית מבקשת עתה סיוע כספי נוסף ומאמצים דיפלומטיים יתרים מצד המדינות הערביות והאסלאמיות, כמו גם מצדן של מדינות נוספות, על מנת להקל על מצוקת התפשטות תת-התזונה ועל איטיות פעולות הסיוע בדארפור. בבקשה זו גלומה עבורנו, הערבים והמוסלמים, הזדמנות אחרונה לשפר את הדימוי שלנו בעייני הקהילייה הבינלאומית. זוהי גם הזדמנות נוספת עבורנו להתעלות מעל נטייתנו הקדומה לריב ומדון וליצירת חילוקי דעות וסכסוכים דמיוניים עם האחרים".[9]     

 

ג. ביקורת על תיאוריות הקונספירציה  

לחסוך מאנשי דארפור את נזקי תיאוריות קונספירטיביות

דוקטור טארק אל-שיח', בעל טור ביומון "אל-ראיה", קרא למדינות ערב לזנוח את התיאוריות הדמיוניות ולסייע לעצירת שפיכות הדמים בדארפור:

 

"...כמה מן האנשים במדינות ערב מכחישים את המתרחש בחבל דארפור, ועוקפים את הטרגדיה המתחוללת שם באמצעות קפיצה אל מזימת התאוות האמריקאיות. הם מכנים את פעילות הסיוע ההומניטארית של הארגונים הוולונטאריים - אשר נעשית בעיקרה על ידי ארגונים אירופאים -  כמסעות ניצור וכו'. אני מקווה כי האנשים יחסכו מאנשי דארפור את נזקיהן של תיאוריות [קונספירציה] הרחוקות מן המציאות. אין פסול ביוזמות הומניטאריות ערביות, רשמיות או עממיות, על מנת לעצור את שפיכות הדמים בדארפור ולחסום את הדרך בפני תכניות [קונספירטיביות] שרובן דמיוניות".[10]   

 

המשטרים הערביים הפאשיסטיים משליכים כישלונותיהם על אויביהם

עסאסי עבד אל-חמיד , בעל טור ברברי מרוקאי הכותב באתר הרפורמיסטי www.rezgar.com , לעג להצהרתו של שר החוץ הסודאני בה האשים את היהודים בהמצאת המשבר בדארפור:

 

"'היהודים הם שעמדו מאחורי המצאת המשבר בדארפור', כך טען שר החוץ הסודאני, מצטפא עת'מאן אסמאעיל, בהצהרה שמסר לאמצעי התקשורת הבינלאומיים ובה האשים באופן פומבי את היהודים בעמידה מאחורי המשבר בדארפור. הוא הוסיף כי בידיו הוכחות מוצקות המאשרות את אמיתות דבריו.

 

הצהרות מסוג זה אינן מפליאות, בפרט אם הן יוצאות מפיה של [אישיות] בכירה כמו שר החוץ הסודאני, שהרי כבר התרגלנו אליהן. כל אימת שנכשלים המשטרים הערביים הפאשיסטיים בפיתוח מדינותיהם ובמתן רווחה וביטחון לאזרחיהן, הם משליכים את כישלונם על כתפיהם של אלו שאללה גינה, ובראשם היהודים. כל אימת שקצרה ידם של משטרים אלה - הרדופים על ידי שד אחד ומחשבה סלפית מגונה - מלספק חיים בכבוד לעמיהם, הם מפנים אצבע מאשימה לעבר אויביהם ההיסטוריים, ומי אלו אם לא היהודים השפלים...

 

שישה עשר מיליון יהודים אחראים למשברים ולמוקדי המתיחות - ממלזיה במזרח ועד קזבלנקה במערב - מהם סובלת אומתו של הרחמן [כינוי לאללה] המונה מיליארד וחצי [איש]. האם הגיוני כי מספר כה זעום של יהודים, השקול לנקודה זעירה בתוך אגם רחב ידיים, מחזיק במידה כה [רבה] של תחבולנות, ערמומיות ורוע המאפשר לו לזעזע את ביטחונן של מדינות האיזור?...

 

[אני פונה אליך] מצטפא עת'מאן, בעיותיה של סודאן - ובכללן המשבר בדארפור - הן תולדה של המשטר העריץ שהתייצב [על כס השלטון] בח'רטום פעם אחר פעם, תולדה של חוסר יכולתכם לעצב תכניות רציניות לפיתוח כולל שבהן האזרח יהיה שותף ותולדה של אי-מתן אפשרות לבני חבלי הארץ [השונים] בסודאן לנהל את ענייניהם העצמיים במסגרת משטר אזורי המכבד את ייחודיותו של כל אזור.

 

עריצותכם, רודנותכם, הדרתכם את האחר ומחשבתכם הטמאה הן הסיבות [לבעיותיה של סודאן]. על כן, אין זה מפליא שאתה מצהיר כי היהודים פועלים למען חלוקתה של סודאן, שואפים להפיץ איידס בקרב בני הנוער, מתכננים להרעיל את מי הנילוס על מנת להשמידכם ועסוקים בקשירת קשר נגדכם".[11]              

  



[1]  יוצא דופן בהקשר זה היומון הקטרי "אל-ראיה" העוסק בנושא דארפור בתכיפות רבה.  

[4]  אתר אל-ערביה, 22.4.2007. http://www.alarabiya.net/articlep.aspx?p=33759  

[5]  אל-גומהוריה (מצרים), 20.4.2007.

[6]  אל-חיאת (לונדון), 13.4.2007.

[7] אל-ראיה (קטר), 20.4.2007.

[8] אל-אתחאד (איחוד האמירויות), 16.4.2007. 

[9]  אל-סיאסה (כווית), 28.4.2006.  

[10]  אל-ראיה (קטר), 23.4.2007.