כללי

­

מנהיג חמאס בחו"ל, ח'אלד משעל: האחים המוסלמים ייסדו את תנועת חמאס, סייעו בתכנון אינתיפאדת אל-אקצא ובמימון פלגי ההתנגדות הפלסטינים

לאחרונה נפטר אבראהים מוניר, בכיר בתנועת האחים המוסלמים שהיה ממלא מקום המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים ואשר עמד בראש הפלג בלונדון של התנועה. דברי ההספד שנשא ח'אלד משעל, מנהיג תנועת חמאס בחו"ל, לאבראהים מוניר, העידו על הקשר ההדוק בין תנועת האח"ס לבין תנועת חמאס ואת התרומה המשמעותית שהיתה לאח"ס לייסודה של חמאס ולתמיכה בה לאורך השנים.

 

בהספד, שהתפרסם באתר חמאס, סיפר משעל בין היתר, כי כאשר פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, הקימה הנהגת האח"ס מנגנון לתמיכה בפלסטינים בראשות אבראהים מוניר, וכי מנגנון זה תמך בחמאס ובכל פלגי ההתנגדות הפלסטינים, סייע בתכנון האינתיפאדה וסיפק לה תמיכה כספית, פוליטית ותקשורתית. לדבריו, תמיכה זו נמשכה גם כאשר שימש אבראהים מוניר כממלא מקום המדריך הכללי של האח"ס. משעל קרא לאנשי האח"ס והחמאס להמשיך את דרכו של מוניר על מנת לממש את היעדים החשובים ובראשם רוממות האסלאם ורוממות האומה האסלאמית וסוגית פלסטין.

 

יצוין כי אבראהים מוניר נולד ב-1937 בעיר אל-מנצורה שבמצרים והצטרף בשנת 1952 לתנועת האח"ס, לאחר שהושפע רבות מכתביו של מייסד הארגון, חסן אל-בנא. תחת משטרו של גמאל עבד אל-נאצר הוא נשפט באשמת השתייכות לאח"ס וריצה 10 שנות מאסר. לאחר שחרורו מהכלא ב-1975 עבר לכווית וחמש שנים לאחר מכן קיבל מקלט מדיני בבריטניה, שם הוא חי עד מותו והיה שותף להקמת כמה מרכזים אסלאמיים. מוניר מילא שורה של תפקידים בכירים בתנועת האח"ס: ב-1995 נבחר לחבר בלשכת ההדרכה הכללית של האחים המוסלמים, בהמשך נבחר למזכיר הארגון העולמי של האח"ס ולדובר התנועה באירופה. בשנת 2009 נבחר לאחד הסגנים של המדריך הכללי של התנועה. מאז ספטמבר 2020 שימש כממלא מקום המדריך הכללי של התנועה, מוחמד בדיע המרצה מאסר עולם במצרים, זאת לאחר שקודמו בתפקיד ממלא המקום, מחמוד עזת, נעצר גם כן. בתשע השנים האחרונות מאז התגלע פילוג בשורות האח"ס, עמד מוניר בראש חזית לונדון של התנועה, כנגד חזית איסטנבול שלא הכירה בסמכותו. תחת משטר מובארכ ומשטר אל-סיסי הוא נשפט בהיעדרו באשמת השתייכות לארגון טרור.

 

סמל האחים המוסלמים וסמל חמאס[1]

 

 

להלן תרגום קטעים מדבריו של משעל.

 

"הו אחים יקרים, הו אהובֵי המנוח רם המעלה, הו אֵחיו, שותפיו, תלמידיו וקרוביו, שלום לכם ורחמי אללה וברכתו. מי ייתן שאללה יעצים את שכרכם, יגמול לכם על עמלכם וירחם על המנוח שלכם, שלנו, של האומה [האסלאמית], של מצרים, של האח"ס, של פלסטין ושל חמאס. מי ייתן שאללה יעניק לו רחמים וסליחה [ויושיבו] בדרגות הגבוהות [של גן עדן] ויגמול לו את הגמול הטוב ביותר על כל [פועלו למעננו]... הוא הלך לעולמו לאחר מסע ארוך של לימוד, עשייה, דעוה [פעילות של הטפה למען הפצת האסלאם בכל רחבי העולם], ג'יהאד והקרבה ואללה גמל לו כל טוב...

 

אני פונה אל כל מנהיגי האח"ס הנוכחים, סגן המדריך הכללי [של האח"ס] וכל האדונים הנכבדים שאליהם העברתי היום את תנחומיי: [מוחמד] אל-בוחירי [מבכירי האח"ס] [מוחיי אל-דין] אל-זאיט [שקיבל לידיו ב- 5 בנובמבר 2022 את תפקיד ממלא המקום הזמני של אבראהים מוניר] וכל האהובים המכובדים שאנו תולים בהם תקוות שישלימו את מסעו של אבו אחמד [כינויו של מוניר] כדי שהדעוה תגיע לשיאה וכדי שהמסע הזה יימשך ברציפות לעבר יעדיו העצומים: רוממות האומה [האסלאמית], רוממות מצרים, רוממות האסלאם והמוסלמים, ו[רוממות] סוגיות האומה [האסלאמית] ובראשם [סוגיית] פלסטין.

 

חייתי עם אבו אחמד בכווית מאז שנות ה-80, הכרתיו מקרוב במשך ארבעה עשורים ואני יכול לסכם את אישיותו בשלושה דברים:

הדבר הראשון - האיש הזה הוא מָסָה של טוב לב, נאמנות, חום, מוסר, צניעות, חביבות וידידות טובה...  ;

 

הדבר השני - עמידה על עקרונות: [במשך] 85 שנים הוא לא שינה ולא החליף [את עקרונותיו]... כמה קשה לאדם לעמוד איתן כאשר הוא נעקר ממקומו ונדד בכל העולם הרחק ממולדתו, כשהוא סובל ומתייסר... אולם אבו אחמד שמר תמיד על קור רוח משום שהוא ספג את הדעוה, כמו שאר בכירי [האח"ס], מהמדריכים העצומים [חסן] אל-בנאא'[2] ויורשיו, וכן מענק ההגות [האסלאמית] סייד קוטוב[3] שחי בזמנו, וכמה הוא דיבר אתנו אודותיו ועל הימים שבילה יחד עמו בכלא ובבית החולים...;

 

הדבר השלישי - אבו אחמד, אבראהים מוניר, היה בעל חשיבה מתונה וטמפרמנט מתון... הוא לא נטר טינה לאיש ולא נקם באיש, גם לא במתנגדיו באזור... הוא הקים הנהגה אבהית חומלת המגלה סבלנות כלפי אחיה. הוא הביא לידי ביטוי את הטמפרמנט המתון הזה בכל תחנות חייו כלפי ארצו ומולדתו המפוארת - מצרים, כלפי הדעוה שלו, וכן כלפי האומה [האסלאמית] והאזור. היה לו אומץ... לומר לא ולומר כן כשצריך ולהקריב למען העמדה [שלו] מתוך מחויבות לארצו, לאומתו ולביטחונן...

 

לאישיות יוצאת הדופן הזו - אשר הרעיפה [מטוּבה] על הדעוה שלה, על אחֵיה, על מולדתה ועל אומתה - הייתה יכולת רבה במה שנוגע לפלסטין, להתנגדות, לסוגיה [הפלסטינית] ולחמאס. אני זוכר ארבע תחנות שלו:

 

התחנה הראשונה הייתה בכווית, כשהוא לצד המדריך הכללי של תנועת האח"ס לשעבר מוצטפא משהור המנוח[4], כסגנו, כאשר [תנועת] חמאס הייתה בשלבי התגבשות ראשוניים ראשוניים וחיפשה הנהגה שתעניק לה חסות, תטפח אותה ותסלק את הקשיים העומדים בפניה. היו אלה מוצטפא משהור והאנשים סביבו ויד ימינו אבראהים מוניר [שנענו לאתגר]. הו האח"ס במצרים ואחינו במצרים אתם יכולים להתגאות שיש לכם... חלק בייסוד חמאס בשלביה הראשונים, מי ייתן ואללה יגמול לכם על כך... 

 

התחנה השנייה הייתה כאשר עבר ללונדון והיה מזכיר הנהגת [האח"ס] בחו"ל. סוגיית פלסטין העסיקה אותו והוא הציב אותה תמיד בראש האג'נדה שלו...

 

התחנה השלישית הייתה לפני 20 שנה. כאשר פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, יזמו האחים במשרד הנהגת האח"ס הקמת מנגנון תמיכה [בפלסטינים] והטילו על אבראהים מוניר את האחריות לו, משום שהאמינו ביכולתו, בהגינותו, בנאמנותו ובמעמד החשוב שיש לפלסטין בליבו ובמצפונו. תקופת [פעילותו של] מנגנון תמיכה זה הייתה אחת מתקופות הזוהר של האח"ס, ואבראהים מוניר לא תמך רק בחמאס אלא ב[כל] פלגי ההתנגדות ובסוגייה של העם הפלסטיני כולו. הוא נפגש תמיד עם האנשים וקיבץ את כל אישי האומה [האסלאמית], חכמי הדת שלה, מנהיגיה ונציגי המוסדות השונים לסבבים של פגישות כדי לתכנן כיצד לסייע לאינתיפאדה, להתנגדות ולעמידה האיתנה של העם הפלסטיני ולספק תמיכה כספית, פוליטית ותקשורתית לחמאס. 

 

התחנה הרביעית הייתה כאשר אבראהים מוניר הפך לסגן המדריך הכללי [תנועת האח"ס] ולאחר מכן מונה לממלא מקומו והפך לבעל המילה הראשונה [והאחרונה] והקדיש את כל הכוח והסמכות הללו לפלסטין ולחמאס. הוא עמד לצידנו כאשר הדפנו את מעשי התוקפנות של הכיבוש, במערכות שהיו בעזה כדי להסיר מעליה את המצור, בסוגיית ירושלים ואל-אקצא, בתמיכה בהתנגדות ובכל התחנות בהן נזקקנו לתמיכה וסיוע...

הוא חי שמונה וחצי עשורים של ציות לאללה, ביסוס הדעוה ושירות ענייני אומתו [האסלאמית] שהיהלום שבכתר שלה הוא פלסטין. הו אחֵינו אנשי הדעוה במצרים ובכל מקום, אללה ייתן לכם גמול עצום ויפצה אתכם ואותנו בתחנה כואבת שבה הולכים אנשים עצומים לעולמם ואנו נדרשים מעתה למלא את החלל שהותירו אחריהם ולגרום להם נחת בקבריהם, בכך שיורשיהם, יקיריהם וחסידיהם ימשיכו להניף את הדגל ולהקפיד על אחדות השורה ואחדות המילה."[5]