המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פרשן פוליטי אמירתי: ביקור שה"ח האמירתי בישראל, משקף רצון לפיתוח האזור והשלום עמה
30/9/2022


פרשן פוליטי אמירתי: ביקור שה"ח האמירתי בישראל משקף רצון לפיתוח השלום עמה ודאגה לעתיד האזור; ישראל השתנתה, היא איננה מדינה עוינת


בעקבות הביקור שקיים לאחרונה שה"ח האמירתי, עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן בישראל, פרסם סאלם אל-כתבי, עיתונאי ופרשן מדיני אמירתי, מאמר בטורו באתר הליברלי  elaph.com בו הסביר כי ביקור זה מוכיח כי הסכם השלום עליו חתמו שתי המדינות לא נועד רק לרישום בפרוטוקול שנשכח, וכי האמירויות משוכנעת בתועלת ובהשפעה החיובית הרבה שתהיה לו על עתיד האזור. לדבריו, יש להבין את הסכם השלום והחתירה לשת"פ עם ישראל גם במסגרת התמורות האסטרטגיות שחלו בעולם כולו והמשברים המחריפים, אשר בעקבותיהם הבינה האמירויות כי היא אינה יכולה להמשיך להסתמך על פתרונות העבר, וכי עליה לקחת את היוזמה לידיה ולמצוא פתרונות חלופיים. אל-כתבי קרא להכיר בכך שישראל של היום היא מדינה נורמלית הפועלת למען צמיחה, פיתוח ויציבות, ולפיכך אין זה הגיוני להמשיך להתייחס אליה בעוינות. עוד טען כי לנוכח המצב הגאו-פוליטי בעולם והמשברים באזור הגיע הזמן להפסיק לשקוע בעבר ולחשוב על טובת הצעירים באזור שכמעט איבדו תקווה לעתיד.


סאלם אל-כתבי[1]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו:


לאחרונה עקבתי אחר רבות ממה שנכתב על יחסי האמירויות וישראל ואחר התגובות הרבות לביקור החשוב שקיים בישראל שר החוץ ושתה"פ הבינ"ל [של האמירויות], השיח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן. הדיון שהתנהל ברשתות החברתיות הערביות, בחלוף שנתיים מחתימת הסכם השלום [בין המדינות המכונה הסכם] אברהם, משקף כמה דברים: הראשון שבהם הוא שההסכם הזה לא היה הליך לפרוטוקול שנשכח מיד לאחר חתימתו, אלא, היה זה צעד ראשון לקראת ביסוס יחסים טבעיים עם ישראל. הביקור עצמו משקף את החזון של האמירויות באשר ליחסיה עם השותפה הכלכלית והאסטרטגית הישראלית. הוא כלל מסר סמלי וברור לפיו האמירויות לא עשתה את השלום עם ישראל רק בשביל כמה תמונות [שיישארו] למזכרת, אלא מתוך שכנוע מוחלט בתועלת של הצעד הזה ובהשפעתו המהותית והרבה על עתיד האזור.

 

הדבר השני [שביקור שה"ח האמירתי בישראל משקף] הוא שהיחסים בין האמירויות לישראל מתקדמים במסלול שונה והם מתאפיינים באינטראקטיביות הפעילה שלהם עד כי הם הפכו לעובדה קיימת במרחב הגיאו-פוליטי האזורי. אחת המשמעויות של הביקור היא שיש רצון משותף [לשני הצדדים] להרחיב את מסגרת היחסים האלה. הדיונים סביב היחסים האלה מעידים שיש להם השפעה על הסביבה האזורית, שכן המעבר ממצב של שלום קר לשלום אמיתי, משמעותו מעבר לחשיבה על העתיד, סגירת הפרק של העבר וחיפוש אחר אופקי שת"פ חדשים באופן שייטיב עם העמים ויחזק את הדו קיום והיציבות באזורנו.

הביקור, שנמשך כמה ימים ובמהלכו התלוותה לשיח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן משלחת כלכלית ומדינית רמת דרג, משקף את חשיבות [היחסים בין המדינות] ומדגיש כי ישנה תוכנית עבודה שהצד האמירתי רוצה לדון עליה [עם הצד הישראלי]. זה מוכיח שהסכמי אברהם הינם מצב שונה ביחסים בין ישראל לסביבה הערבית והאזורית שלה וכי השלום איננו רק סיסמאות או חלומות באספמיה...

כמי שעוקב אחר הנושא, לא מטרידים אותי חילוקי דעות לגבי הסכמי אברהם. אני מביט על הביקור מנקודת מבט שונה, הרואה כיצד הדיפלומטיה האמירתית מוסיפה לקחת לידיה את היוזמה ברמה האזורית, וממשיכה בדרך שהיא התוותה לעצמה, בהתעלם משיקולים בלתי הגיוניים. המצב הגאו-פוליטי שעולמנו נתון בו אינו מאפשר עוד שנעמוד בחיבוק ידיים נוכח התמורות האסטרטגיות המואצות בכל המישורים. ההתמודדות עם המשברים [שהולכים] ומחריפים בעולמנו, במישור הכלכלי, הביטחוני או המדיני, מצריכה פתרונות וחלופות מעבר ל[פתרונות] המסורתיים וההסתמכות על שיקולים שהוכחו כלא יעילים.


[גם] ישראל אינה עוד כפי שהייתה. ישראל של היום אינה ישראל של אתמול. זו אמת שיש להכיר בה. ישראל החלה לחשוב ולהתנהל כמדינה נורמלית, שמנסה לנצל את יכולותיה ומשאביה לצמיחה, לפיתוח ולשמירה על ביטחונה ויציבותה. דברים רבים השתנו ביחסיה הבינ"ל, מסיבות שמרביתן קשורות לתמורות הבלתי צפויות [שחלו] במצב הגאו-פוליטי העולמי. לפיכך, אין היגיון להמשיך להתייחס אליה בהתאם לסיסמאות העבר והרעיונות הקיצוניים, שמתמקדים בזהות הלאומית או האתנית, ו[מנגד] דוחים את דו הקיום ומתנגדים לסובלנות. זאת, למרות שאלו שדוגלים ברעיונות הללו הם בעצמם נתונים בסכסוך עם בני עמם ודתם, מסיבות ומגורמים שונים!

 

כדי להבהיר את שנאמר לעיל עלינו לשים לב כיצד הפלגים והארגונים הקיצוניים [למשל הפלסטינים] נמצאים בסכסוך כרוני עם בני עמם במסגרת המאבק על השלטון וההשפעה. עלינו גם לתהות לנוכח היחסים שיש למדינות הטוענות שהן עוינות את ישראל ממניע דתי או אידיאולוגי [למשל איראן] עם מדינות השכנות להן ועם לאומים אחרים המחזיקים באותה הדת או בדתות אחרות, וכיצד [מדינות אלה] כובשות אדמות של מדינות אחרות ומתרצות זאת במיני צידוקים, [בעודן] מגנות זאת כשמדובר במדינות אחרות.

כדי שדבריי לא יובנו בצורה מוטעית, [אבהיר] שהעניין כאן אינו מתן הכשר למקרה אחד [של כיבוש]  ובמקביל להתנגד ל[כיבוש] אחר. הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני הן בדיוק כמו הזכויות הלגיטימיות של מדינת האמירויות ושל עמה בשלושת האיים הכבושים [על ידי איראן]. אין הבדל.

 

אינני רוצה לצלול לנבכי העבר. המכאובים הגדולים באזורנו הם תוצאה של החיים בעבר והתלות בסיסמאותיו. זאת בעוד הדבר שאנו הכי זקוקים לו הוא מבט לעבר העתיד... תוך [אימוץ] תפיסה שאינה מתעלמת מן העבר, אך מתמקדת בהווה ושמה לה למטרה את העתיד. תפיסה שמתייחסת ברציונליות לעשרות מיליוני הצעירים במדינות האזור, אשר מאבדים בהדרגה את התקווה למחר טוב יותר. [צעירים אלה] מחפשים נקודת אור שתעניק להם את היכולת להיאחז בכוח בחיים במקום ליפול לציפורני ארגוני הטרור, להשליך עצמם לסירות המוות הלא חוקיות [הכוונה לסירות מהגרים] או להיכנע לסמים."[2]