כללי

בעקבות שמועות על מחלתו של הנשיא מחמוד עבאס:

המשך הקריאות ברשות הפלסטינית להסדרת מנגנון העברת השלטון

 

מאת ס. שניידמן

בשבועות האחרונים נפוצו שמועות כי חלה החמרה במצב בריאותו של נשיא הרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ), מחמוד עבאס, בן ה-86.[1] יתרה מזו, בתחילת חודש יוני אף נפוצה שמועה ברשתות החברתיות כי עבאס מת. במקביל לשמועות אלה, התפרסמו דיווחים לפיהם עבאס החל לנקוט צעדים להכשרת מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, (להלן, הוועה"פ), חוסיין אל-שייח', לתפקיד יורשו, ולהעביר אליו סמכויות. שמועות אלה על מצב בריאותו של עבאס ועל הכשרת אל-שייח' ליורשו, אשר זכו להכחשות נמרצות ולגינויים חריפים מצד גורמים בפת"ח וברש"פ, עוררו מחדש את הדיון בעיתונות הפלסטינית בשאלה מי ימלא את מקומו של עבאס במידה וייבצר ממנו למלא את מקומו.

 

שאלת הירושה של עבאס מעסיקה ומטרידה את דעת הקהל הפלסטינית מזה שנים.[2] למעשה, מאז המשבר החוקתי שנוצר ב-2007 בעקבות הפילוג בין פת"ח וחמאס ואי קיום בחירות למוסדות הרש"פ מאז,[3] אין מנגנון מוסכם לקביעת יורש. חוק היסוד של הרש"פ אמנם קובע כי במקרה של נבצרות הנשיא, יו"ר המועצה המחוקקת ימונה לנשיא זמני עד לקיום בחירות לנשיאות, אך סביר להניח שתנועת פת"ח לא תאפשר מהלך כזה, בשל העובדה שבמועצה המחוקקת יש רוב לתנועת חמאס ושהמועצה פוזרה בשנת 2018 על ידי עבאס.[4]

 

ייתכן שבניסיון להתמודד עם המצב, מקדם הנשיא עבאס בשנים האחרונות מהלך שנוי במחלוקת שעיקרו עקיפת המועצה המחוקקת של הרש"פ באמצעות מוסדות אש"ף, בטענה כי אש"ף הוא שהקים את הרש"פ ומהווה את מקור סמכותה.[5] באפריל 2018, כינוס של המועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף (להלן, המל"פ) העניק ייפוי כוח למועצה המרכזית של אש"ף לשמש כרשות המחוקקת של הארגון, ונראה כי עבאס ותומכיו רואים בה גם את הרשות המחוקקת של הרש"פ. פרשנים פלסטינים מעריכים כי אחד מבכירי אש"ף, כגון יו"ר המל"פ, רוחי פתוח, או מזכיר הוועה"פ חוסיין אל-שייח', הוא שיתמנה לנשיא זמני או קבוע, במקרה של נבצרות הנשיא עבאס.[6]

 

באופן רשמי, עבאס עצמו טרם הגדיר יורש מיועד או מנגנון ברור לקביעתו, אך ייתכן שניתן ללמוד על כוונותיו ממהלכיו בשטח ומדיווחים בתקשורת הערבית והפלסטינית שאינה מזוהה עם הרש"פ. המגמה הבולטת ביותר בהקשר זה היא קידומו המהיר של השר לעניינים אזרחיים ברש"פ וחבר הוועדה המרכזית של פת"ח, חוסיין אל-שייח', שמקורות יודעי דבר טוענים כי הוא היורש המיועד של עבאס.[7]

 

לאחר שמזכיר הוועה"פ, סאיב עריקאת, מת בנובמבר 2020, דווח באופן לא רשמי על ידי אתר האופוזיציה הפלסטיני אמד, כי אל-שייח' מונה לממלא מקומו של עריקאת בכובעו כראש מחלקת המו"מ באש"ף, וכי הוא זה שמרכז בפועל את מגעי הרש"פ עם ישראל וארה"ב. אינדיקציה לכך הייתה העובדה שאל-שייח' החל להשתתף בישיבות הוועה"פ.[8] בישיבת המועצה המרכזית של אש"ף בפברואר 2022, נבחר אל-שייח' לחבר בווהע"פ ושלושה חודשים לאחר מכן, במאי 2022, עבאס מינה את אל-שייח' באופן רשמי למזכיר הוועה"פ בצו נשיאותי.[9]

 

בדיווחים ביומון הלבנוני אל-אח'באר, נטען כי פעילים בפת"ח התרעמו על טיפוחו האגרסיבי של חוסיין אל-שייח' לקראת ירושת תפקיד הנשיא עבאס, וכי למרות מעמדו, אל-שייח' אינו זוכה לתמיכה רחבה בתוך התנועה עצמה.[10] לצד אל-שייח', ישנם לא מעט בכירים נוספים בפת"ח השואפים לרשת את עבאס בעצמם, ביניהם מזכיר הוועדה המרכזית, ג'יבריל אל-רג'וב, מפקד המודיעין הכללי הפלסטיני, מאג'ד פרג', ומרואן אל-ברגותי, חבר הוועדה המרכזית המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי בעוון תכנון פיגועים באינתיפאדה השנייה בהם נהרגו ישראלים רבים. בין שלל הספקולציות על מה שיקרה לאחר סיום תפקידו של עבאס ישנם לא מעט תרחישים על עסקאות או מאבקי כוח בין הבכירים במפלגת השלטון, תנועת פת"ח. כך למשל, דווח בכמה מקורות כי מקורביו של עבאס, חוסיין אל-שייח' ומפקד המודיעין הכללי הפלסטיני מאג'ד פרג', מתאמים את מהלכיהם במסגרת המאבק על ירושת עבאס ומתכוונים לבצע ביניהם חלוקת תפקידים בעידן שלאחר סיום כהונתו, כך שאל-שייח' יעסוק בתחום האזרחי והמדיני ופרג' יעסוק בתחום הביטחוני.[11] בדיווחים אחרים נטען כי זרם זה בתנועת פת"ח בראשות אל-שייח' ופרג', אשר זוכה לגיבוי מצד הנשיא עבאס, מתכוון להדיח מהתנועה את כל הזרמים המתנגדים לו ובכללם בכירים כגון ג'יבריל אל-רג'וב ומרואן אל-ברגותי, זאת במהלך הוועידה השמינית של התנועה, שטרם נקבע לה מועד.[12]

 

חוסר הבהירות באשר למי יירש את הנשיא עבאס בשילוב השמועות על מצבו הבריאותי, מעוררים חששות רבים בקרב הפלסטינים מפני אפשרות של כאוס, מאבקי כוח על ההנהגה, ואף חשש מפני פריצתה של מלחמת אזרחים. לפיכך, בעקבות גל השמועות האחרון על החמרה בבריאותו של הנשיא עבאס, התפרסמו בעיתונות הפלסטינית מאמרים שעסקו בנושא וקראו להסדיר את המצב עכשיו על מנת להימנע מריק שלטוני. כותבים רבים, ביניהם אנשי אופוזיציה, טענו כי השמועות עצמן הן עניין טפל, וכי הנושא העיקרי שאמור להדאיג כרגע את הציבור הפלסטיני ואת הפלגים הפלסטיניים השונים, הוא היעדר מנגנון ברור ומוסכם להעברת סמכויותיו של הנשיא עבאס ליורש או לקבוצת יורשים עתידיים, בהיעדר מוסדות דמוקרטיים מתפקדים. הם קראו לנשיא עבאס, לתנועת פת"ח ולכל הכוחות והארגונים הפלסטינים לטפל בעניין לאלתר, שכן הדבר נוגע לעתיד העם הפלסטיני ועניינו הלאומי.

 

נשיא הרש"פ מחמוד עבאס[13]

 

להלן תרגום קטעים מכמה מאמרים אלה.

 

שר פלסטיני לשעבר: על הנשיא עבאס למהר להסדיר את עניין ירושתו לפני עזיבתו את הזירה

סופיאן אבו זאידה, שר לשעבר לענייני אסירים ברש"פ ואיש תנועת פת"ח מזרם מוחמד דחלאן, המתנגד למדיניות הרש"פ בראשות עבאס, פנה לנשיא עבאס במאמר שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, וקרא לו ליזום מהלכים להסדרת ירושתו, שכן לדבריו, המצב כרגע שונה מהותית מהמצב שהיה לפני מותו של הנשיא יאסר ערפאת ולא יאפשר העברה חלקה של השלטון. הוא כתב: "שיטפון של דיווחים אודות בריאותו של הנשיא עבאס מציף את הרשתות החברתיות ואת אתרי החדשות השונים. ללא קשר לאמינותם או אי אמינותם של דיווחים אלו – שכן הרושם הכללי הוא שאין אמון לא בגרסה הרשמית ולא בגרסה הבלתי רשמית, קרי זו התומכת [ברש"פ] או זו האופוזיציונית... –  הדבר הגביר את הבלבול, הרוגז, הספקולציות והפרשנויות, בניסיון להשיב על השאלה שאותה שואל כל אדם פלסטיני... שאלה שמנגנוני המודיעין בעולם ובאזור, עוינים כידידים, מנסים לענות עליה בניסיון לגבש תרחיש או תרחישים למה שיקרה ביום שאחרי [עבאס], שיגיע ללא ספק בעוד חודש, שנה או אולי יותר. מה שחשוב הוא שהיום הזה [בסופו של דבר] יגיע, ואז יהיה על פת"ח, אש"ף, הרש"פ, הפלגים הפלסטיניים והאזור, להתמודד עם הנושא הבלתי נמנע הזה.

 

עד לרגע זה, איש ביקום אינו יכול להשיב על השאלה הזו בצורה נחרצת מבלי שיתעוררו עשרות שאלות שלא יהיו להן תשובות, או שהתשובות עליהן יהיו שנויות במחלוקת מבחינה משפטית, לאומית, פוליטית וארגונית. הדבר מסבך את התמונה ומטלטל את כל התרחישים... לא רק בגלל הגורמים הרבים שמשחקים בזירה הפלסטינית ושואפים להשפיע על מהלך העניינים בתוכה, ולא רק עקב ריבוי היריבים שרואים את עצמם מתאימים לקבל את התפקידים שמילא הנשיא עבאס או לפחות חלק מהם. הקושי לנחש מה יקרה נובע ממורכבות הזירה הפלסטינית בכל המישורים, בנוסף למצב האזורי או הבינלאומי ולנסיגה שחלה בהתעניינות בנושא הפלסטיני כתוצאה מהתפתחויות שהעולם רואה אותן כחשובות יותר, בייחוד בשני העשורים האחרונים...

 

על פי הנתונים הקיימים כעת, ההערכות הן שהיעלמות הנשיא עבאס מהזירה לא תעבור באותה קלות ש[בה] העם הפלסטיני והמערכת הפוליטית הפלסטינית התגברו על טראומת היעלמותו של הנשיא הנצחי יאסר ערפאת מהזירה, משום שהדברים אז התנהלו בדיוק כפי שכתוב בחוקה הפלסטינית. לאחר מות ערפאת, יו"ר המועצה המחוקקת דאז, רוחי פתוח, קיבל את נשיאות הרש"פ למשך 60 יום שבמהלכם התנהלו הבחירות לנשיאות, והנשיא עבאס נבחר בהן ב-15 בינואר 2005. בהמשך הוקמה ממשלה בראשות אבו עלאא' – [אחמד] קריע – והנשיא עבאס קיבל את הנהגת אש"ף בהיותו מזכיר הוועה"פ, מבלי שאיש התמודד מולו. הוא הפך גם לאיש מספר אחד בפת"ח לאחר שנבחר כיו"ר פת"ח בלא שהיו לו יריבים אמיתיים, עוד טרם כינוס הועידה השישית [של התנועה].

 

לאחר היעלמות הנשיא אבו עמאר [יאסר ערפאת] מהזירה לא היה ויכוח לגבי היורש, שכן בשנים [שקדמו למותו] אבו מאזן [מחמוד עבאס] כוּנה האיש מספר שתיים באש"ף ובמידה מסוימת גם בפת"ח, והוא הרי אחד המייסדים ההיסטוריים של התנועה. לפיכך, לא היה קרב ירושה ולא הייתה בעיה בהצגת מועמדותו של עבאס לנשיאות הרש"פ בבחירות חופשיות הוגנות, מכיוון שלא הייתה שם תחרות רצינית. חמאס, שיכולה הייתה להתמודד באמצעות הצגת מועמדות של אחד ממנהיגיה, נמנעה מלעשות זאת, והנשיא עבאס נבחר ללא שום קשיים בזירה הפלסטינית.

 

היום אנחנו לא שם, ואנחנו רחוקים מאוד מהמצב הזה, שהיה כמעט אידיאלי. כמה מהסיבות לכך הן:

א.      לאחר מותו של יאסר ערפאת הנצחי הייתה מועצה מחוקקת פעילה... ועל פי החוקה, קיבל יו"ר המועצה [המחוקקת דאז, רוחי פתוח] את נשיאות הרש"פ למשך 60 יום [שבמהלכם] נבחר נשיא הרש"פ. [לעומת זאת], היום המועצה המחוקקת מושבתת ולמעשה לא קיימת, ולכן אין לה יו"ר בתוקף וגם אם היו"ר הקודם חבר המועצה, עזיז דוויכּ, יטען שהוא עדיין יו"ר המועצה [המחוקקת] הדבר יהיה שנוי במחלוקת משום שהחוק אומר שיו"ר המועצה נבחר מידי שנה בידי חברי המועצה...

ב.       אפשר שיהיו מי שיאמרו כי מקור הסמכות של הרש"פ הוא אש"ף ולכן לאור השבתת המועצה המחוקקת, במקרה של היעלמות נשיא המדינה [מהזירה] יתמנה יו"ר המל"פ [רוחי פתוח] לנשיאות הרש"פ למשך תקופה מוגבלת שבמהלכה יתקיימו הבחירות, או שמזכיר הוועה"פ שמונה מטעם הנשיא עבאס [חוסיין אל-שייח'] יקבל את נשיאות הרש"פ עד לקיום הבחירות. [ואולם], הדבר יהיה שנוי במחלוקת ומשולל כל בסיס משפטי או חוקי, משום שיו"ר המל"פ לא נבחר כלל בידי המוסד שבראשו הוא עומד... והוא הדין לגבי מזכיר הוועה"פ. ההתנגדות כאן לא תהיה לאישים [עצמם] אלא לחוקיות ההליך...

ג.        ייתכן שיהיה מי שיאמר: אוקיי, הכול מתחיל בפת"ח ונגמר בפת"ח, ואם פת"ח תצליח לסדר את קלפיה לא תהיה בעיה לסדר את הבית הפלסטיני לאחר סיום עידן הנשיא עבאס. יש תיאוריה שאומרת שייתכן כי עמודי התווך, או המנהיגים הבכירים של פת"ח, יגיעו להסכמה ביניהם לפיה אחד מהם יקבל את ראשות פת"ח, אחר יקבל את ראשות אש"ף ושלישי את הנהגת הרש"פ, וכך יימנע מאבק פנימי בפת"ח, שכן אם תושג הסכמה כזו היא תהווה צעד חיובי ביותר לקראת מעבר של הזירה הפלסטינית לחוף מבטחים... עד לרגע זה, אין אינדיקציות לכך שאופציית ההסכמה בין המנהיגים הבכירים [של פת"ח] היא אפשרית, משום שלא ניתן לצמצם את מספר [התפקידים הבכירים] לשלושה מנהיגים בלבד, בייחוד מאחר שרוב חברי הוועדה המרכזית רואים את עצמם מתאימים לאייש את אחד [משלושת] התפקידים הללו.

 

עדיין לא דיברתי על [חבר הוועדה המרכזית] מרואן אל-ברגותי השוהה בבית הכלא של הכיבוש, לא דיברתי על [חבר הוועדה המרכזית לשעבר] מוחמד דחלאן – שאם יחליט לשוב [לאזור] התמונה עשויה להשתנות והקלפים והבריתות ייטָרפו, שכן אויבי האתמול יכולים להפוך לבעלי הברית של העתיד – ולא דיברתי על [חבר הוועדה המרכזית לשעבר] נאצר אל-קדוה.[14] כולם מבינים כי השלב של אחרי [עידן] הנשיא עבאס יחייב לארגן מחדש את שורות תנועת הפת"ח וליישב את משבריה, אם היא שואפת להמשיך את המסע לעבר העתיד...

 

אם היעלמות הנשיא עבאס מהזירה היא רק עניין של זמן; אם אין שום תרחיש [להעברת השלטון] הנסמך על החוק ועל הלגיטימיות עקב העדר [מועצה] מחוקקת ועקב הפילוג הפלסטיני; ואם אין אפשרות שתושג הסכמה בתוך פת"ח לארגן את הקלפים של הארגון ושל השלטון – כיצד יכול להיות פתרון?

 

לדעתי, [תנועת] פת"ח צריכה לנקוט את הצעד הראשון ולארגן את ביתה מחדש, על כל מרכיביו וסתירותיו, ואין הכוונה רק לזרם של [נאצר] אל-קדוה ושל מרואן [ברגותי] – זוהי סברה שגויה. הבעיה של פת"ח גדולה הרבה יותר מזה... פת"ח אינה במצב טוב... אחדותה ויישוב משבריה הם צעד הכרחי לפני שנוקטים את הצעדים הבאים לארגון [מחדש] של הבית הפלסטיני. בנוסף, אין מנוס ואין שום ברירה אלא לחדש את המאמצים, המגעים והתיווכים כדי להשיג פיוס פלסטיני [בין פת"ח לחמאס]...

 

קיוויתי שהדבר יקרה בידי הנשיא עבאס לפני שיעזוב את הזירה, בייחוד במה שנוגע לאחדות פת"ח, סיום הפילוג וקיום בחירות לנשיאות, ל[מועצה] המחוקקת ולמל"פ – כדי לפטור את העם הפלסטיני ממה שיקרה לאחר לכתו. עדיין לא מאוחר. [הנשיא עבאס] יכול להכריז [עוד] הלילה על צעדים שישנו את מהלך כל הספקולציות, יביכו את האויבים, ישמחו את הידידים והאוהבים, ולהיות זה שמניח יסוד לשלב שיבוא אחריו כדי שהפלסטינים יזכרו אותו לטובה.

עשה זאת, כבוד הנשיא.”[15]

עיתונאי פלסטיני: אם הייתה לנו דמוקרטיה מתפקדת, אז לא הייתה לנו בעיה עם ירושת הנשיא

עבד אל-מג'יד סוילם, פרשן פוליטי ובעל טור ביומון אל-איאם, טען כי העיסוק בשמועות על בריאותו של הנשיא עבאס מסיט את הדיון מהבעיה האקוטית של הפלסטינים, שהיא היעדר משטר דמוקרטי תקין שאמור להסדיר את ירושת השלטון. הוא כתב: "בימים האחרונים מתנהלת מלחמת שמועות עקשנית, שהשתלטה באופן ניכר ונרחב על תשומת הלב של הציבור. השמועות הללו מתמקדות בבריאותו של הנשיא אבו מאזן וב[זהות] יורשו... בעקבותיהן, הגיעו שמועות חדשות מסוג אחר, על כך שהחלפת הממשלה עומדת בפתח. הדברים התמקדו בנושא היורש של ראש הממשלה. בורסת השמות החלה לסעור והתנהלו ניחושים וספקולציות סביב [זהות] המועמדים [להחליפו][16]...

 

איני סבור שהוועדה שהוקמה [על ידי תנועת פת"ח] כדי לברר את מקורות השמועות הללו תגלה משהו מהותי בקרוב,[17] ואיני סבור שהדבר יוביל למשהו מהותי ובעל חשיבות, גם אם ייחשפו מקורות השמועות הללו. קרוב לוודאי שהם פלסטיניים ושהם גורמי כוח בתוך תנועת פת"ח ומחוץ לה, שהאינטרסים שלהם בהפצת השמועות הללו תאמו את האינטרסים [של הגורמים הזרים] שחותרים לפגוע בזירה הפלסטינית. איני חושב כלל שישראל חתרה לשגר בלוני ניסוי באמצעות התערבות בהפצת השמועות... הגורמים הפלסטינים שהפיצו את השמועות, הדליפו אותן במודע ובאופן מתוכנן לכלי התקשורת הישראליים, כדי להרחיק את עצמם מאחריות להפצתן...

 

ההיבט החמור ביותר שאני מזהה בכל מה שקרה לאחרונה הוא היעדר האמת לגבי המשבר הפוקד אותנו, והניסיון  לרמוז כאילו הכרעת סוגיית יורשיהם של הנשיא ושל ראש הממשלה היא [הפתרון ל]משבר שלנו וכי ההכרעה הספציפית הזאת היא זו שתוביל להתמודדות עם המשבר הזה. מדובר בהטעיה שאין לה שום קשר מהותי למציאות. המשבר האמיתי במציאות הלאומית הוא המשך הפילוג. פילוג זה הפך מטבע הדברים למצב שגרתי, עד כדי כך שדיבור על חידוש אחדות המוסדות הלאומיים הפך להיות כמשהו ששייך לעבר הרחוק...

 

האם בכלל הייתה צריכה להיות לנו בעיה גדולה סביב שאלת ירושת הנשיא? מדוע צריכה להיות לנו בעיה כזאת? לו היה לנו משטר פוליטי דמוקרטי מבוסס ויציב האם היינו עומדים בפני משבר כזה? לו הייתה מבוצעת רפורמה באש"ף, לו הייתה הרש"פ מתמחה בתחומה [במקום להשתלט על מוסדות אחרים], לו היו המועצות הלאומיות שלנו מתכנסות באופן סדיר ומושבי המועצה המרכזית [של אש"ף] היו מתקיימים בהתאם לתקנונים... לו היה הוועה"פ של אש"פ מנהיג בפועל את העם ומשמש כרשות העליונה בתקופה המפרידה בין שני כינוסי [המועצה] המרכזית [של אש"ף] – האם אז היינו עומדים בכלל בפני משבר ירושה או משבר התפנות תפקיד הנשיא, או אפילו [משבר] החלפת הממשלה והעומד בראשה? מה מנע עד כה מינוי סגן נשיא...? מדוע לא הצליחה הוועדה המרכזית של פת"ח להגדיר [תפקיד] כזה? מה תפקידם של אש"ף והפלגים העיקריים בכל המערבולת הזו?...

 

המדינה שוקעת במשבר עמוק בגלל היעדרם של המוסדות, בגלל ריסוק המערכת הפוליטית, בגלל שהרשויות [קרי הרש"פ והחמאס] שולטות בעריצות בשני הצדדים [בגדה ובעזה] לשביעות רצונה של ישראל, בגלל העדר דמוקרטיה כאן [בגדה המערבית] והטלת איסור על הדמוקרטיה שם [ברצועת עזה]... המשבר שלנו גדול בהרבה מענייני השמועות והבעיות הקשורות אליהן, והוא עמוק יותר ממחלתו של הנשיא ומזהותו של ראש הממשלה [העתידי]."[18]

 

פוליטיקאי פלסטיני: בריאות הנשיא וסוגיית ירושתו הם עניינים לאומיים, ולעם הזכות להכריע

חבר המל"פ, ניהאד אבו גוש, בעל טור ביומון אל-קודס, טען גם הוא כי ירושת עבאס היא עניין לאומי ממעלה ראשונה, וכי ראוי שהפלגים הפלסטיניים ינהגו באחריות, יכנסו את המועצה המרכזית של אש"ף ויגיעו להסכמה על יורש זמני, במקום להתעסק בשמועות ובהאשמות הדדיות. הוא כתב: "במהלך הימים האחרונים, התעסקה דעת הקהל הפלסטינית, ועמה רבים מגופי התקשורת ומרכזי המחקר באזור ובעולם, בסוגיית [השמועות על] מחלתו של הנשיא מחמוד עבאס או [אף] מותו – לפי סיפורים ושמועות אחרות – וכן באופציות הקיימות למילוי מקומו...

 

מצב בריאותו של הנשיא וסוגיית ירושתו הם עניינים לאומיים מובהקים שנוגעים לעם הפלסטיני כולו, בכל מקומות הימצאו, ומשפיעים על עתיד העניין הלאומי הפלסטיני ועל האזור כולו... יש משבר אמיתי במנגנון קבלת ההחלטות הקשור למצב בריאותה של המערכת הפוליטית הפלסטינית... משבר זה קשור לערבוב בין תפקידי מוסדות אש"ף והרש"פ, ולכרסום בלגיטימציה של המוסדות האלה בשל אי קיום בחירות – עד כדי כך שחלקם שותק והפך לחסר השפעה, בצל ההגמוניה של מוסד הנשיאות...

 

מחלת הנשיא היא אינה עניין פרטי של משפחתו המכובדת ולא עניין מפלגתי של תנועת פת"ח אותה מנהיג הנשיא. השפעתה אינה מוגבלת לשכבה הפוליטית [הבכירה]. מאחר והדבר נוגע לעתיד המדיני של העם הפלסטיני ושל זכויותיו הלאומיות, לעם יש את הזכות להכריע בכל סוגיה או מחלוקת [בנושא זהות הנשיא הבא] באמצעות מוסדותיו המייצגים הנבחרים. אך היות שמוסדות אלה כרגע נעדרים או משותקים, אזי כל הכוחות, המוסדות, הארגונים והאנשים שדואגים לאינטרס של העם צריכים לחפש אופציות ופתרונות יצירתיים...

 

לא ניתן להאשים רק את הנשיא [עבאס] באחריות להידרדרות במצבם של מוסדות ההנהגה הפלסטיניים ולא את מה שמכונה 'שכבת הפוליטיקאים'. שכן, המצב הזה הוא תולדה של השיטה [הפוליטית] אליה הוביל הסכם אוסלו, ושל הדרך שבה נוהלו עניינינו הפוליטיים והחברתיים ואשר הביאה להדרת המוסדות, להעדפת שלטון היחיד, ולבליעת מוסדות אש"ף על ידי הרש"פ – שאמורה להיות כפופה לאש"ף... כל הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים נושאים בחלק מהאחריות לכך, כל גורם בהתאם למשקלו ולהשפעתו ובהתאם [למידת] השתתפותו או הימנעותו מהשתתפות ב[חיים הפוליטיים ברש"פ]. האופוזיציה על מגוון גווניה נושאת באחריות העיקרית למצב אליו הגיעו העניינים, משום שכל אחד מהם העדיף לפעול על פי התוכנית והאסטרטגיה ה[פוליטית] שלו, מבלי לתרום לבניית מערכת פוליטית מאוחדת עם מוסדות פעילים... כל הכוחות הללו העדיפו לפעול על פי הגיון של עסקאות וחלוקת [תפקידים] על פי מכסה שנקבעה מראש, במקום להתמודד [עליהם] באופן דמוקרטי קונסטרוקטיבי...

 

ייתכן כי [לכשיקרה הדבר] יכונסו המוסדות הייצוגיים הלגיטימיים, כגון המועצה הלאומית או המועצה המרכזית [של אש"ף, כדי לדון בשאלת יורשו העתידי של הנשיא מחמוד עבאס]... ואולם, השיטה הזו של כינוס המוסדות רק כשצריך לאשרר משהו, כאשר במהלך כל השנה שוללים מהם את סמכויותיהם, אינה מכבדת את העם ואת רצונו. לכן, כל החלטה שתקבל ההנהגה [במסגרת זו] צריכה להיות החלטה קולקטיבית ומוסכמת ככל האפשר [בין הכוחות הפוליטיים השונים, ועליה להיות החלטה] זמנית, עד לפנייה לעם באמצעות קיום בחירות כלליות..."[19]