כללי

ויכוח בעולם הערבי והאסלאמי לאחר מות כתבת אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה: האם לנוכח היותה נוצריה מותר לכנותה "שהידה" ולהתפלל לרחמי האל עליה?

הקדמה

מיד לאחר מותה של כתבת אל-ג'זירה, שירין אבו עאקלה, בחילופי אש בין פלסטינים חמושים לכוחות צה"ל במחנה הפליטים ג'נין ב-11.5.2022, ניצת בעולם הערבי והאסלאמי ויכוח סביב השאלה: האם מותר למוסלמים לכנות את אבו עאקלה, המשתייכת לדת הנוצרית, בתואר "שהידה" והאם מותר להם לומר "רחמי אללה עליה", ביטוי שנהוג באסלאם לומר על המת, ואף לבקש מחילה מאללה למענה.

 

הוויכוח בא לידי ביטוי הן ברשתות החברתיות, ובפרט בטוויטר, והן בעיתונות הערבית, והוא עורר דיון גם בקרב אנשי דת בעולם האסלאמי.

 

גורמים אסלאמיסטיים וסלפים שונים טענו כי חרף ההערכה הרבה לפועלה של שירין אבו עאקלה ולתרומתה לסוגייה הפלסטינית, קיים איסור הלכתי לכנותה "שהידה" ולהתפלל לרחמי האל עליה, כיוון שכל אדם שאיננו מוסלמי נחשב כופר. לדבריהם, גם אם מדובר באדם שנרצח על ידי רשעים ונעשה לו עוול, כשמדובר בהלכה אין מקום לשיקולים פוליטיים. 

 

שיח זה עורר את זעמם של עיתונאים ערבים מוסלמים רבים שטענו כי מדובר בשיח שאינו ראוי שמנוגד לרוח האסלאם וכי בני אדם אינם רשאים לפסוק מי ראוי לרחמי אללה ומי לא.

 

במקביל, גם חכמי ההלכה ואנשי הדת בעולם האסלאמי מצאו עצמם נדרשים לפסוק בסוגיה, הטומנת בחובה משמעויות באשר ליחס אל הלא מוסלמים בעולם האסלאמי, אך גם מורכבות פוליטית לא פשוטה. השיח' עלי אל-קרה דאר'י, מזכ"ל האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, ארגון הממומן על ידי קטר ומרכזו בדוחה, פרסם פסק הלכה בו קבע כי מותר לכנות אדם שאינו מוסלמי "שהיד" אם הוא נהרג בשעה שנלחם למען סוגיה צודקת או למען המולדת, והוא אף התיר להתפלל למען רחמי אללה עליו. יחד עם זאת הוא הבהיר כי לא מדובר ב"שהיד למען אללה" וכי אין בכך כדי לקבוע אם האדם ייכנס לגן עדן. פסק הלכה זה עורר ביקורת רבה על השיח' אל-קרה דאר'י מה שאילץ אותו לפרסם כמה הבהרות לגביה ולבסוף להציע לכנס סימפוזיון הלכתי שיכריע בסוגיה. בדומה לכך, גם אנשי דת ממצרים, מרוקו ועזה התירו להתפלל לרחמי האל על אבו עאקלה.

 

בעיתונות הערבית התפרסמו מאמרים רבים שהתייחסו לנושא וגינו בחריפות את עמדת הגורמים האסלאמיסטים שאסרו לכנות את אבו עאקלה "שהידה"  ולהתפלל לרחמי האל עליה ולמחילה עבורה. הללו טענו כי עצם קיומו של שיח זה מעיד על "מנטליות חולנית" ועל "פגם חמור בהבנת הדת" וכי אלה שמפיצים שיח זה הם שבויים "של תפיסות חשוכות הממלאות את המוח באיבה ובשנאה".

 

כותבים אחרים - שהבולטת בהם היתה, בות'יינה שעבאן, היועצת של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד - הטילו על ישראל את האחריות להתלהטות השיח בניסיון להסיח את תשומת הלב ממה שכינו פשע רציחתה של אבו עאקלה.

 

דוח זה יציג את השיח בנושא.

 

ויכוח ברשתות החברתיות בין המתנגדים לכנות את אבו עאקלה שהידה לבין המתירים זאת

כאמור, מיד לאחר מותה של אבו עאקלה ולאחר שגורמים רבים כינו אותה "שהידה", פרץ ברשתות החברתיות ובמיוחד בטוויטר ויכוח סוער סביב השאלה האם מותר בכלל לכנותה "שהידה" ולהתפלל לרחמי האל עליה בשל היותה נוצריה.

 

גורמים אסלאמיסטיים וסלפים: אדם מת שאינו מוסלמי נחשב כופר, גם אם נרצח על ידי רשעים

גורמים אסלאמיסטיים וסלפים הובילו קו תקיף נגד מתן התואר "שהידה" לעיתונאית הנוצריה שירין אבו עאקלה בטענה כי תואר זה מיוחס רק למוסלמים וכי אסור להתפלל לרחמי האל עליה, או לבקש מחילה עבורה. כך למשל, סיראג' אל-דין זריקאת, דובר 'גדודי עבדאללה עזאם', המסונפים לאל-קאעדה, כתב בחשבון הטוויטר שלו ב-11.5: "שירין אבו עאקלה נרצחה בידי הציונים הפושעים... היא אכן נרצחה מתוך רשעות ותוקפנות והיא אכן עיתונאית שהקריבה למען הסוגייה הפלסטינית, אך היא איננה שהידה. אסור לבקש מאללה מחילה עבורה ולא לומר 'רחמי אללה עליה', משום שהיא איננה [נמנית] עם דת האסלאם ובדת ובאמונה הזו אין מקום [להיענות] לבקשות הציבור [המנוגדות להלכה]. מת שאינו בן דת מוחמד מת ככופר. גם אם הוא מת לאחר שנעשה לו עוול או נרצח על ידי יצורים רשעים, אין העוול הזה מכניסו לאסלאם משום שלפוליטיקה אין השפעה על דיני השריעה האיתנים."[1]

 

הציוץ של השיח' סראג' אל-דין זריקאת[2]

 

עמדה דומה הביע ראש מחלקת פרשנות וחדית' בפקולטה לשריעה באוניברסיטת כווית, עבד אל-מוחסן זין אל-מוטיירי, שצייץ כי על אף הצער על אובדנה, אבו עאקלה לא היתה מוסלמית, ולכן אסור להתפלל עליה או להגיד מי יתן ואללה ירחם עליה, משום שהיא אינה מוסלמית "וההלכה אסרה עלינו" [לעשות זאת]. הוא חתם את דבריו בקבעו כי "[גם] הפשע המתועב לא יגרום לנו לשכוח את עקרונות הדת."[3]

 

בדומה לכך גם איש הדת המאוריטני, מוחמד אל-חסן ולד אל-דדו אל-שנקיטי, החבר באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, פרסם ביוטיוב ב-16.5 קטע שמע, בו דן בסוגיה וקבע כי מי שאינם מוסלמים לא נכנסים לגן עדן וכי אסור למוסלמים להתפלל למען רחמי האל או לבקש מחילה עבור מי שאינם מוסלמים לאחר מותם.[4]

השיח' הלובי, זין ח'יר אללה, פרסם בחשבון היוטיוב שלו דברים דומים.[5]

 

העיתונאית הירדנית, אחסאן אל-פקיה, בעלת טור ביומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי, המקורבת לאחים המוסלמים, הזדהתה עם עמדת האסלטמיסטיים. כמה שעות לאחר מותה של אבו עאקלה היא צייצה: "...אסור להתפלל לרחמי אללה על מי שאינו מוסלמי. גם אם נהרג למען מולדתו מאש של אויב משותף, אין זה ראוי לכנותו שהיד...". ציוץ זה, שהיה מבין הציוצים הראשונים שהציתו את הויכוח בנושא ברשתות החברתיות, הפך מהר מאוד לוויראלי ועורר ביקורת חריפה, עד כי אל-פקיה החליטה לבסוף להסירו, אף שלא חזרה בה מתוכנו. בציוץ נוסף שפרסמה לאחר מכן כתבה: "אכן שגיתי בעיתוי פרסום דין הלכתי מבוסס, אך לא אני זו שהמצאתי אותו..." [6] 

 

עיתונאים ערבים זועמים על השיח האוסר לכנות את אבו עאקלה "שהידה"

השיח האסלאמיסטי שאסר לכנות את אבו עאקלה שהידה ולהתפלל לרחמי אללה עליה עורר את זעמם של עיתונאים ערבים ומוסלמים שצייצו נגדו בטוויטר.

 

העורכת של אל-ג'זירה באנגלית במזה"ת, סנאא' אל-יונסי, הגיבה בזעם בחשבון הטוויטר שלה לציוץ של העיתונאית הירדנית, אחסאן אל-פקיה, וכתבה: "אין יכולת ואין כוח אלא באללה! אללה ירחם על שירין אבו עאקלה, האישה הפלסטינית הנוצריה המאמינה. גברת אחסאן אל-פקיה, הציוץ [שלך] לא מוצלח. מי אנחנו שנעניק רחמים או נמנע אותם מיציר כפיו של האל???"[7]

 

העיתונאית הקטרית, אבתסאם אאל סעד צייצה: "כמה מהמתיימרים להיות מוסלמים גינו את השימוש במילה 'שהידה' לתיאור המנוחה שירין אבו עאקלה ואת התפילה לרחמי אללה עליה ושכחו כי הרחמים והתפילה לרחמי אללה על אנשים טובים הם חלק מטקסי האסלאם. הם התעלמו מרוח האסלאם ודבקו בשמו בלבד. מי ייתן ואללה ירחם מאוד על [אבו עאקלה] השהידה של העולם הזה. רחמו על אלה שבארץ כדי שירחמו עליכם מהשמיים."[8] בציוץ נוסף תהתה: "אם [נשיא סוריה] בשאר אל-אסד המוסלמי היה מת – האם הייתי אמורה להתפלל לרחמי אללה עליו?! אך כשמתה [שירין אבו עאקלה] אישה, שנשאה בלבה ועל כתפיה את סוגיית פלסטין, שהיא פלסטינית ומוסלמית יותר מהמוסלמים, אז התפילה לרחמי אללה עליה הופכת לכפירה[?]..."[9]

 

העיתונאי הליברלי המצרי, ח'אלד מונתצר, צייץ בציניות בפנייה לכל הנוצרים בעולם הערבי: "[זוהי] פנייה לכל האחים הנוצרים החיים בעולם הערבי מוכה האסון: אל תמותו ואל תחשפו עצמכם למגפה. [שכן], במותכם יש רעל קטלני וכאב ראש עצום. אתם מביכים אותנו [המוסלמים] ומעייפים אותנו והסלפים מייצרים שיח ומקימים המולה: להתפלל לרחמי אללה [עליכם] או לא, [האם אתם] שהידים או הרוגים, [האם] תיכנסו לגן עדן או לא... בקיצור, אל תמותו."[10]

 

אנשי דת מוסלמים מתירים לכנות אדם לא מוסלמי שמת "שהיד" ולהתפלל לרחמי אללה עליו

במקביל, חכמי הלכה ואנשי דת מכל העולם הערבי והאסלאמי מצאו עצמם נדרשים לסוגיה. כך למשל,

ב-11.5, כמה שעות לאחר שנהרגה אבו עאקלה, פרסם השיח' עלי אל-קרה דאר'י, מזכ"ל האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, ארגון המקורב לקטר וממומן על ידה, ציוץ בטוויטר בו ביכה את מותה של אבו עאקלה והכיר למעשה בכך שהיא שהידה כשסיים אותו במילים: "לך הזכר הטוב והשהאדה, והקללה והקלון לכובש".[11]

 

ציוץ זה עורר ביקורת רבה ברשתות החברתיות מה שאילץ את אל-קרה דאר'י לפרסם כמה ימים לאחר מכן (14.5) פתוא (פסק הלכה) בה הסביר באריכות את דבריו. בפתוא פסק אל-קרה דאר'י כי אין מניעה הלכתית לייחס את הכינוי "שהיד" גם לאדם לא מוסלמי שנהרג בעת שנלחם למען המולדת שלו, למען האמת, או למען סוגיה צודקת כמו ירושלים. הוא הדגיש כי אין הכוונה שהוא שהיד למען אללה או שהוא ייכנס לגן עדן, שכן את זה רק אללה קובע והוסיף כי במקרה כזה עדיף לכנותו "שהיד המולדת", שהיד [למען] הסוגיה" וכיוב'. אשר לשאלה האם מותר להתפלל לרחמי אללה עליו אמר כי חכמי הדת חלוקים בעניין, אך ציין כי כמה מהם התירו זאת במטרה לבקש מאללה שיקל בייסורים על המת. עוד ציין כי יש קונצנזוס בין חכמי ההלכה על האיסור להתפלל למחילה עבורו.[12]

 

ואולם, נראה כי הפתוא לא הרגיעה את הרוחות והמשיכה לעורר עליו ביקורת שכן למחרת ב-15.5  פרסם קרה דאר'י התייחסות נוספת בה אמר כי אין לו בעיה עם חילוקי דעות, כי הוא מברך על שיח ודיון וכי זכותו של כל אדם למתוח ביקורת על הפתוא שלו ולא להשתכנע ממנה, אך בתנאי שיעשה זאת לפי כללי הדיון, הוויכוח והנימוס.^[13] כמה ימים לאחר מכן ב-18.5 שוב פרסם הבהרה נוספת וציין כי המתקפה עליו הגיעה לרמה של השפלות ואף האשמתו בכפירה ובחידוש אסור באסלאם. הוא קרא לאחיו חכמי ההלכה לקרוא את הפתוא ביסודיות ולהיווכח שאין בה שום דבר פוגע בעקרונות המובהקים של האמונה ואף הציע לכנס סימפוזיון הלכתי כדי להכריע בסוגיה.[14]

 

בדומה לכך פרסם גם המופתי של עזה, השיח' חסן אל-לחאם, הודעה בה ההדגיש כי "אבו עאקלה היא שהידה של המילים שחוסלה כשהידה של השליחות העיתונאית התומכת במולדתה ובעניינה [הלאומי]". הוא התיר להתפלל לרחמי אללה עליה משום שהיא נמנית על האנשים "הנאמנים למולדת ולעניינה הצודק, שהקריבה את חייה כדי לחשוף את פשעי הכיבוש."[15]

 

גם שני אנשי דת מהממסד הדתי במצרים התירו להתפלל לרחמי אללה על לא מוסלמי. כך, בכיר בדאר אל-אפתאא' במצרים, השיח' אחמד ממדוח, הבחין בין "בקשת מחילה" עבור מת שאינו מוסלמי שאסורה, לבין בקשת רחמי אללה עליו, שמותרת. הוא פסק כי "אם מוסלמי מעוניין להתפלל לרחמי האל, במשמעות הכללית [של המילה], על מי שמוכר כאדם טוב ובעל מידות טובות, שאינו עוין את האסלאם ולא נלחם בו, הדבר מותר..."[16]   

 

מוחמד אבראהים אל-עשמאווי, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר, כתב בפוסט שפרסם בפייסבוק: "כל מאמץ שהאדם משקיע, תהא דתו אשר תהא, לתועלת האנושות ולשירותה זוכה להערכה בשריעה האסלאמית... השריעה מעודדת להודות לכל מי שעשה [חסד], מבלי להתחשב בדתו. שיח על גורל האנשים לאחר מותם הוא סטייה מהמסורת שאותו יצרו הקבוצות הדתיות [הקיצוניות]... אנחנו חיים בעולם מורכב מאוד שאין בו מקום לאנשים שטחיים ונאיביים. אנחנו גאים מאוד בדת שלנו שאללה הציל אותנו באמצעותה מחשכת עבודת האלילים והבורות וציוונו לחיות ביחד עם כולם, להעריך את המאמץ של כולם ולהפקיד את עניין גורל בני האדם בידי אללה, שיודע אותו טוב יותר מאיתנו. מי ייתן שאללה ירחם על שירין אבו עאקלה ויגמול לה את הגמול הטוב ביותר על [פועלה למען] הסוגייה הפלסטינית".[17]

 

הממסד הדתי במרוקו, נדרש גם הוא לסוגיה. לחסן בן אבראהים אל-סכנפל, יו"ר המועצה ההלכתית של מחוז תמארה אל-צח'יראת, אמר בדרשת יום שישי, המוכוונת על ידי משרד ההקדשים ומשודרת בטלוויזיה הממלכתית כי "מי שאינו מוסלמי ומת בהגנה על ארצו, כספו או עמו, הוא שהיד ואנו מחשיבים אותו כשהיד, אך לא כמו שהיד שמת בשדה הקרב שאין צורך לרחוץ את גופו ולקוברו בתכריכים."[18]

 

עיתונאים ערבים: הוויכוח האם אבו עאקלה היא שהידה או לא - עדות למנטליות חולנית ואי הבנת האסלאם

גם בעיתונות הערבית התפרסמו מאמרים רבים שתקפו בחריפות את הגורמים האסלאמיסטים שאסרו לכנות את שירין אבו עאקלה שהידה ולבקש את רחמי האל עליה, רק בשל היותה נוצרייה. לטענתם, עצם הדיון בנושא משקף הבנה שגויה של האסלאם, הקצנה דתית ומנטליות "מיושנת" ואף "חולנית" הבוחנת אנשים לפי דתם ולא לפי פועלם וערכי המוסר שלהם.

 

כותב מצרי: השיח בעקבות מותה של אבו עאקלה חשף את המנטליות החולנית

הכותב המצרי, מחמוד ח'ליל, הגיב בטורו ב-13.5 ביומון המצרי אל-וטן, לשיח שהתעורר בעקבות מותה של אבו עאקלה וכתב: "[זהו] ויכוח מאוס ועקר שאליו נכנסו כמה אנשים סביב הכינוי 'שהידה' שהוענק לשירין אבו עאקלה - השהידה של הסוגייה הפלסטינית ושל התקשורת הערבית - שכדורי הכיבוש רצחו אותה בדם קר...

שירין אבו עאקלה היא אזרחית ערבית, כמוה ככל המיליונים שהאומה הזו מחבקת אל חיקה ואיש אינו יודע אם הם מוסלמים או נוצרים. האנשים האצילים מקרב בני האומה [הערבית] ניכרים בעמדותיהם ובמעשיהם [ולא בדתם]. אין טעם לשאול אדם מהי דתו, שכן דתך היא מידות המוסר שלך, מעשיך והנתינה שלך ו[רק] אללה יבוא חשבון עם האדם ביום הדין באמצעות מֹאזני צדק...

 

מותה של שירין אבו עאקלה... חשף לא רק את הברבריות של הכיבוש הציוני אלא גם את הסוד העומד מאחורי חוסר היכולת הערבית להתמודד עם הכובש. מקור חוסר היכולת הזה הוא המנטליות של המוח הערבי שחושב על הדברים בצורה שכזו והתרבות שמטפלת בשטחיות שכזו בסוגייה החשובה ביותר [קרי, הסוגייה הפלסטינית], שהטרידה את המצפון הערבי והמוסלמי במהלך העשורים שחלפו. תרבות זו בודקת את דתו של לוחם ההתנגדות ובוחנת את כוונותיו ואז מחליטה להעניק לו תעודות של שהאדה.

 

המנטליות... הזו מגלמת את הסוד הגדול יותר באובדנה של פלסטין ואובדנה של הסוגייה הפלסטינית. המנטליות החולנית הזו היא הסיבה למצב הנסיגה בפני אויב שיותר מכפי שהוא סומך על אמצעי הכוח והדיכוי שבידיו, הוא סומך על 'העובש של המוח הערבי' ועל שטחיותו.

 

כל מי שמאפשר להפיץ את התרבות המיושנת החולנית הזו הוא שותף בדרך זו או אחרת לשפיכות הדם הפלסטיני ולמתן אפשרות לישות הציונית לבלוע עוד אדמה [פלסטינית]... זכרו תמיד שאללה מרחם על הרחמנים."[19]

עיתונאי מצרי: האם האדיקות הדתית שוללת מהאדם את אנושיותו?!

גם העיתונאי המצרי, אוסאמה ר'ריב, פרסם ב-14.5 מאמר בטורו ביומון המצרי אל-מצרי אל-יום, בו יצא נגד הגורמים האסלאמיסטים, שאסרו להתפלל למען רחמי האל אללה על אבו עאקלה. הוא כתב: "... נשמע קול רם שצעק: כיצד זה אתם אומרים 'רחמי אללה עליה' על שירין אבו עאקלה שהיא נוצריה? הו אנשים, האם שכחתם את דתכם? אפשר לדבר עליה טובות או לאסוף תרומות עבור משפחתה, אבל אסור לומר 'רחמי אללה עליו' על מי שאינו מוסלמי!

 

האמירות הללו גרמו זעזוע והיו בבחינת מקלחת קרה על ראשי האנשים אשר לא הבינו כיצד יכול אדם להפוך להיות כזה! האם האדיקות הדתית אכן שוללת מהאדם את אנושיותו והופכת אותו לשבוי של תפיסות חשוכות שממלאות את המוח באיבה, בשנאה ובתוקפנות? או שהדת היא מסר של רחמים, של חסד ושל אהבה?

 

אין ספק [כי הקולות הללו] מהווים מהדורה מוזרה של אדיקות דתית שהגיעה אלינו ומָחקה אצל חלק מהאנשים לא רק את המוח אלא גם את האצילות ואת הכבוד; [היא] עיצבה מחדש את עקרונות המוסר [שלהם], כך שחוסר הנימוס, הגסוּת וחוסר הרגישות הפכו לָדרך לגן עדן!

 

מה שמייאש אותי הוא שניהול דו שיח הגיוני עם אנשים כאלה מוביל למבוי סתום. תאי מוחותיהם הוטענו באמונות תפלות והם מאמינים שזוהי הדת. נכון שההגנה על הדת מחייבת לצאת נגד הבּוּרים הללו לבל תתפשט בורותם, אך למי יש כוח לבזבז על כך ומי נכון להיחשף לקללות לגידופים ולפגיעה בכבוד ובדת?

 

נראה שלהידרדרות בחינוך יש חלק גדול בתופעות כאלה. אני סבור כי בורותם של תלמידי בתי הספר ושל בוגרי האוניברסיטאות, היא זו שיצרה את תופעת הדתי הברברי שלבו חף מחמלה והוא דוגל בטקסטים שנויים במחלוקת, על חשבון השכל, המוסר והכבוד..."[20]

 שירין אבו עאקלה על רקע כנסיית הקבר ומסגד אל-אקצא. בכיתוב:

 "שירין אבו עאקלה היתה יחד אתכם מפלסטין, כל פלסטין"[21]

 

עיתונאי סודאני: הוויכוח בנושא השהאדה של אבו עאקלה משקף פגם חמור בהבנת האסלאם

העיתונאי הסודאני, עות'מאן מירר'ני, כתב ב-13.5 בטורו באתר החדשות האמירתי www.eremnews.com:

"אללה לא העניק לבני האדם סמכות לעשות סדר במה שלא נודע ולכן לא נכון עבור אף אחד לקבוע מי ייכנס לגן העדן או לגיהינום, מי ראוי לחסדי אללה ומי לעונש, ומי נשא חן בעיני אללה ועל מי הוא כעס. הרי אללה ייחד את עצמו לכך: 'נציב את מאזני הצדק ביום תחיית המתים כך ששום נפש לא תקופח כהוא זה. גם אם משקל מעשיה יהיה כשל גרגר חרדל, נביא אותם ודי בנו כעושי חשבון צדק.' [קוראן, 47:21]

 

למרבה הצער, הבנה שגויה של האסלאם גורמת לרבים, בכוונה או בהיסח דעת, לעשות לו נזק באמצעות לקיחת זכות בלעדית עליו וצמצום [הפרשנות] הרחבה שלו. בכך הופכת הדת ל'משבר' כשלעצמה; לגורם מפלג במקום מחבר ולמקור של שנאה במקום של אהבה בין בני האדם... הדת בוחנת את ההתנהגות על פי מדד הערכים שהיא מטיפה להם: אמת, יושר, הגינות, מידות טובות ועזרה לזולת. המבחן הוא שיפור ההתנהגות האישית על פי ערכים אלה.

 

הקריאה לרחמי אללה אינה קשורה לזהות של הדת, שכן חסדי אללה מכילים הכל. הסכנה האמיתית אינה נעוצה בהמולה שהייתה סביב היות העיתונאית שירין אבו עאקלה שהידה או לא, ולא בוויכוח סביב השאלה אם מותר לומר שאללה ירחם עליה או לא, אלא בכך שהדבר משקף פגם חמור בהבנת הדת. זהו אותו פגם שהצמיח את הקבוצות [הקיצוניות] והחשיבה הקיצונית".[22]

 

יועצתו של נשיא סוריה, אסד: ישראל אחראית להפצת השיח המפלג בנושא אבו עאקלה

בות'יינה שעבאן, היועצת של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, טענה במאמר שפרסמה ב-16.5 בטורה ביומון אל-וטן, המזוהה עם המשטר הסורי, כי ישראל עומדת מאחורי השיח ברשתות החברתיות בנוגע לאבו עאקלה כדי  להסיח את דעת הקהל ולחפות על הפשע, כלשונה. היא כתבה: "לאחר ההתנקשות בדם קר בעיתונאית הערבייה בפשע מתוכנן ומחושב... אותו אויב פועל דרך חשבונות מזויפים [ברשתות החברתיות] להשליך את החץ האחרון שבידיו, הלוא הוא [הצתת] מלחמת אחים [פתנה] עדתית, באמצעות [הטענה] שאסור להגיד רחמי אללה על שירין בטענה שהיא נוצרייה. ברור שזו טענה של המוסד הציוני שאין לה שום קשר לאסלאם שלנו ולנצרות שלנו...

 

קריאות אוויליות אלה מצד שכירי עט שקשורים לאויב הציוני ולשקריו, הן בבחינת התנקשות נוספת בשהידה... הראש הציוני הנאצי הגזעני לא יכול להבין את משמעות החיים המשותפים [בין נוצרים ומוסלמים]... יהיו אשר יהיו השמות הפרו-ציוניים שמתיימרים להחזיק במפתחות לגן העדן וביכולת להדיר את הנוצרים או כל עדה אחרת מגן העדן המובטח, מדובר בשמות שקשורים לאויב הציוני ואין הצדקה לבזבוז זמן בוויכוח עמם או בתגובה להם משום שאלו שמות וטענות ששואפים אך ורק לחפות על פשעי האויב, להסיט את תשומת הלב מהפשעים המכוערים הללו ולהפחית את השפעתם בעולם..."[23]