כותב סעודי: מלחמה נגד ישראל, איננה אופציה. על הפלסטינים לחדש את המו"מ עימה בחסות ערבית ומפרצית

הכותב הסעודי, עבד אל-עזיז מוניף בן ראזן, פרסם מאמר ביומון הסעודי עוכאט', בו קרא לחידוש הדיאלוג של הפלסטינים עם ישראל בחסות ערבית ומפרצית, בהתאם ליוזמת השלום הערבית. במאמרו טען בן ראזן כי מדיניות של עוינות והתעלמות מישראל אינה מובילה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא רק משרתת גורמים מניפולטיביים כדוגמת איראן ולפיכך הגיעה העת לנקוט גישה ריאלית של הידברות וחתירה לשלום עם ישראל אשר תטפל בסוגיה הפלסטינית בצורה מודעת ומאוזנת. לדבריו, ההשלכות הכלכליות של מגפת הקורונה, שאינן יכולות לאפשר מלחמה נוספת עם ישראל, הופכות את השלום לצורך דוחק יותר מאי פעם.

עבד אל-עזיז מוניף בן ראזן[1]


להלן תרגום קטעים מן המאמר:

"לאורך מספר עשורים הסוגייה הפלסטינית, או הסכסוך הערבי-ישראלי כפי שמכנים אותה אלו הסוחרים בה, לא הוכרעה לטובת צד זה או אחר. המרוויח הגדול מהסחר הזה הם אלו שעשו מניפולציות בסוגיה זו וערבו את עצמם [בה], ללא שום הצדקה, זולת [רצונם] להיראות כשוטר של האזור, על אף שהם היו בפועל נמרים מנייר.

העימותים בין הפלסטינים לישראלים [לאורך העשורים] הביאו רק לשפיכות דמים בקרב שני הצדדים ולכך שהדורות שבאו בזה אחר זה ירשו מחסום פסיכולוגי. לכן שום מדינה לא הוקמה, לא הייתה שיבה של פליטים, החוק הבינ"ל לא יושם. מה שקרה הוא יצירת עויינות לשם עויינות.

העויינות והמחסום הפסיכולוגי הללו אינם קיימים רק אצל הפלסטינים והישראלים, אלא בכל המזרח התיכון, לרבות מדינות ערב שאין להם גבול ישיר עם ישראל. עויינות זו צמחה כפועל יוצא מהאהדה ומהסולידריות כלפי העם הפלסטיני ומתוקף הערביות ו[קשר] הדם.

אלא שמספר מדינות ערב הגיעו למסקנה שמדיניות העוינות וההחרמה אינה מועילה ושההתעלמות מהאויב היא תבוסה בפני עצמה. מסיבה זו החלו כמה מדינות במפרץ ומחוצה לו לייצר גשרים של שלום עם תל אביב, לא מתוך כניעה או צייתנות, אלא מתוך הכרה והערכה של האחר, כדי לשבור את המחסום הפסיכולוגי ולטפל בסוגיה הפלסטינית בצורה מודעת יותר ומאוזנת יותר, הרחק מהסיסמאות הנמלצות ותוך שמירה על היוזמה הסעודית, המכונה יוזמת השלום הערבית משנת 2002... שסעודיה עדיין רואה בה בסיס לשלום עם ישראל. 

כדי לפתור את הסוגייה הפלסטינית אין צורך בעימותים מזויינים או במלחמה עקובה מדם, ולא בסיבוכים במו"מ שיביאו לפיצוץ. לשם כך דרושים רק המשך ההידברות ורצון של שני הצדדים בשלום אמיתי, כולל וצודק במזרח התיכון, מבלי שאף אחד משניהם יתעקש להופיע כמנצח שמקבל את הכל. 

במנטליות הפלסטינית השתרשו עקרונות שאבד עליהם הכלח ..., לפיהם המלחמה היא האופציה היחידה, למרות שהערבים הפסידו בארבע מלחמות גדולות עם ישראל. אני בטוח שאם הגישה הזו תשתנה, [הפלסטינים] יגיעו לתוצאות שונות לחלוטין. וכי מה השיגה הגישה הזו עד היום?

האזור לא יכול לשאת מלחמה נוספת... בפרט לאור השפל הכלכלי במדינות רבות כתוצאה מהתפשטות נגיף הקורונה, דבר שהפך את ההתמודדות עם נגיף זה לדאגה העיקרית [של כולם]. אי לכך, השלום הפך להיות צורך דוחק והכרחי יותר מאי פעם. 

הבעייתיות שהפלסטינים לא מודעים לה היא, שיצירת ואקום מול הישראלים גרמה למדינות אחרות שאינן ערביות ושהסוגיות הערביות הסבוכות לא מעניינות אותן, לרכוב על הגל, כפי שעושים הפרסים [קרי, איראן] במטרה להגיע לירושלים דרך כמה מדינות ערביות... וזו אחת הגישות השקריות ביותר שגרמה לסוגיה הפלסטינית ולדיאלוג בין הערבים לישראל לאבד את הכיוון הנכון.

לבסוף, פתרון הסכסוך הממושך הזה שהיה נחלתם של דורות, והביא למותם של דורות קודמים, הוא התחלה מיידית של מו"מ בחסות ערבית ומפרצית”.[2]