מאמר ביומון קטרי עוסק בסיפור האסלאמי לפיו אללה העניש את היהודים והפכם לקופים וחזירים
בעל הטור הקטרי, עבדאללה אל-עמאדי, לשעבר יועץ התקשורת של שר החינוך הקטרי, פרסם מאמר ביומון הקטרי אל-שרק, אודות חשיבות ההטפה לעשות את הטוב ולאסור לעשות את הרע. "כנקודת מוצא" ו"כדי להבהיר את הגישה היטב", התייחס הכותב במאמרו באריכות לסיפור המוסלמי המוזכר בקוראן ובחדית', כי אללה הפך קבוצת יהודים לקופים ולחזירים כעונש על כך שהִמרו את פיו ועסקו בדייג ביום שבת, למרות האיסור לעשות זאת.
הסיפור על העונש האלוהי של הפיכת היהודים לקופים וחזירים מוזכר במקורות החשובים ביותר באסלאם. בקוראן מוזכר עונש זה בשלושה פסוקים: "... אלה אשר קיללם אללה ושפך חמתו עליהם ועשה אותם קופים וחזירים..." (סורה 5, פסוק 60) ; "הן ידועים לכם אלה מביניכם אשר שלחו יד [לדוג] ביום השבת, אמרנו להם: היו קופים מאוסים" (סורה 2, פסוק 65) ; "כאשר הפרו ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם: היו קופים מאוסים" (סורה 7, פסוק 166)[1]. כמו כן, סיפור זה מוזכר גם בקבצי החדית'ים המהימנים צחיח מוסלם וצחיח אל-בוח'ארי.[2]
אל-עמאדי ציין במאמרו כי על פי המסורת מלבד קבוצת היהודים שנענשה היו שתי קבוצות יהודים נוספות שנענו לציווי האל ונמנעו מלדוג בשבת, אלא שקבוצה אחת מבין השתיים נקטה עמדה אקטיבית וקראה לקבוצה הראשונה המורדת לחדול מכך ולציית לאללה בעוד האחרת הייתה אדישה למתרחש. לדבריו, בשל הטפת המוסר ניצלה הקבוצה הראשונה מכל עונש, דבר שמדגיש את החובה והחשיבות של מתן עצה והטפת מוסר לעשות את הטוב ולאסור את עשיית הרע.
כינוי היהודים, או אבותיהם הקדמונים, 'קופים וחזירים' כמוזכר במקורות האסלאמיים, הוא אחד מסממני האנטישמיות הערבית בעידן המודרני. אזכור המסורת ביומון הקטרי אל-שרק הוא עדות נוספת לשכיחות התופעה.
להלן קטעים ממאמרו של אל-עמאדי:
קוראן, סורה 7 פסוק 166: כאשר הֵפֵרו [היהודים] ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם: הֱיו קופים מאוסים'[3]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"אתה מדבר עם פלוני ועם אלמוני, כותב פה ושם, פועל למען עשיית הטוב ומניעת הרע, לא חדל ולא מתייאש וממשיך עד אין קץ, אך בה בעת בא מאן דהוא ואומר לך: אתה מבזבז את זמנך ואת מאמציך על אנשים שאיש מהם לא ישים לב אליך, לכן התעניין בעצמך ובמי שאתה אוהב וסגור את דלתך עד שתדע בוודאות [שמעשיך יישאו פרי]!
זוהי גישה שלילית שיש בה כדי להפיץ ייאוש בלבבות, [גישה] אחת מיני רבות שהיו בעבר, קיימות בהווה וימשיכו להיות בעתיד, עד אשר אללה יירש את הארץ ואת מה שעליה. על מנת לא לסטות מן הנושא ניגש לעסוק בסיפור אנשי השבת [קרי היהודים], בעיר אשר שכנה אל מול הים[4], כדי להבהיר את הגישה היטב ולהפוך את הסיפור לנקודת מוצא למה שאני חותר אליו בסופו של דבר.
[היהודים] הוזכרו בקוראן כאשר כמה מיהודי העיר אל-מדינה התרברבו בפני הנביא מוחמד - מתוך רצון להפגין בפניו את מעמדם הרם בקרב האומות ואת היותם צאצאי אברהם, ישראל ומשה - ואז הורה אללה לנביאו [מוחמד]: 'שאל אותם אודות העיר אשר שכנה אל מול הים. הם חיללו את השבת, כי דגי הים עלו אל פני הים ביום שבת ואילו בימים בהם לא שבתו ממלאכה, לא עלו. כך ניסינו אותם כי היו מופקרים'[5]. כלומר [אללה אמר ל]מוחמד: שאל את שכניך היהודים על קורות אבותיהם הקדומים שאללה הפכם לקופים וחזירים. האם לא הענשתי אותם על חטאיהם...?
סיפור אנשי השבת
אנשי העיר - שאללה לא ציין את פרטיהם הגיאוגרפיים וההיסטוריים, זולת את עובדת היותם יהודים, על פי ההקשר של הפסוקים שקדמו לאזכורה - הסתמכו על הים כמקור פרנסתם. המבחן שלהם נהיה קשה יותר כאשר הדגים היו מופיעים בהמוניהם ביום שבת ומתמעטים מאוד ביתר ימות השבוע. אז קבוצה מהם עקפה את צו האל: הם הניחו את רשתות ה[דיִג] שלהם לפני יום שבת, הדגים היו באים בשבת ונתלים בהן ואז הם אספו אותם ביום המחרת!
קבוצה אחרת מהם, שלא אהבה את העקיפה הזו של צווי האל, הוציאה לאלתר איסור על כך, גינתה את המעשה שלהם והורתה להם להפסיק כדי שלא תרד עליהם נקמת האל ותפגע בעיר כולה, אך הם סירבו. העניין המשיך להיות [שנוי במחלוקת] בין שתי הקבוצות וכעבור זמן מה הופיעה קבוצה שלישית ואמרה לקבוצה [השנייה] שאסרה את המעשה 'מה לכם כי תטיפו מוסר לאנשים אשר אללה עומד להכחידם?'[6] כלומר, שהמשך הטלת האיסור והגינוי ומתן העצה לקבוצה הזו הוא בבחינת בזבוז זמן, שכן אין טעם להטיף ולהטיל איסור על קבוצת רשעים וחוטאים זו, אשר אין לנו ספק כי תיכחד בשל אי הציות שלה להוראות האל שלה.
האם הקבוצה שציוותה למנוע את עשיית הרע ולעשות את הטוב חדלה [לעשות זאת]?
הקבוצה לא חדלה כמובן והגיבה על דבריהם של מי
שאינם רואים שום תועלת בפועלה בקצרה: פעילותנו היא בבחינת 'למען נצא נקיים מלפני
ריבונכם ולמען תהיה בהם יִראה'[7].
כלומר, מה שאנחנו עושים הוא חובה שאנו מבצעים למען אללה... כך, לאחר התחבולה הזו והתגובות השונות לה התפצלה
העיר לשלוש קבוצות: קבוצת ההונאה, הקבוצה שאסרה [את עשיית הרע] וקבוצה שלישית
שאינה תומכת בשום צד. במילים אחרות, תושבי העיר התפצלו לשלוש קבוצות...: קבוצה
מורדת נכלולית; קבוצה הנוקטת עמדה אקטיבית נגד המרי והתחבולה באמצעות גינוי ומתן
עצה; וקבוצה הזונחת את האנשים המגנים [את הרע] ונוקטת עמדת גינוי פסיבית שאינה
מלווה במעשים.
כאשר מתן העצה והטפת המוסר לא הועילו והללו היו אובדי עצות, התקיים דבר אללה ואזהרתו התממשה: מי שאסרו לעשות את הרע היו מוגנים מפני הרע; קבוצת המורדים קיבלה עונש כבד שיובהר להלן; אשר לקבוצה השלישית, הטקסט שתק בעניינה, אולי מתוך זלזול בה - הגם שלא נענשה - משום שלא גינתה באופן אקטיבי והסתפקה בגינוי פסיבי, ולכן הייתה ראויה להתעלמות גם אם לא לעונש, כפי שנאמר: 'כאשר שכחו את אשר הזכירו להם, מילטנו את האנשים אשר אסרו את הרעה והִכֵּינו את בני העוולה בעונש איום, כי היו מופקרים. כאשר הֵפֵרו ביוהרה את האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם: הֱיו קופים מאוסים'.[8]
חובה להודיע
אירועי סיפור העיר מצביעים על חשיבותה וחיוניותה של הפעילות למען סילוק הרע מהחברה בכל הדרכים שנקבעו בשריעה, כפי שנאמר ב[ספר החדית'] צחיח אל-מוסלם[9] : 'מי מכם שרואה [מעשה] רע שישנהו במו ידיו; אם אינו יכול, אז [שיעשה זאת] בלשונו; ואם אינו יכול, אז בליבו; וזו, [העשייה שבלב], היא הרמה הנמוכה ביותר של אמונה.
העצלות של החברה לקיים את חובת ההרתעה... או מתן העצה והקריאה לשיפור בכל הדרכים האפשריות - המגולמות באופן עקרוני בחובה [המוטלת על כל מוסלמי] לצוות לעשות את הטוב ולאסור לעשות את הרע - עצלות זו עלולה לעיתים להוביל לאובדנם של כולם ולא רק של הקבוצה פורקת העול...
בכל חברה חייבת להופיע קבוצה המצווה לעשות את הטוב ואוסרת לעשות את הרע, שתפעל בכל הדרכים ובכל האמצעים האפשריים. אין להותיר את ה[זירה] לשום קבוצה טועה ומטעה, או כזו המאמינה אך ורק בנכונות פעילותה ובאג'נדה שלה [ומתעלמת ממעשיהם של אחרים] ... עצלות וזלזול בעניינן של קבוצות העוקפות את השריעה ואת חוקיה, הם בבחינת האצת הצעדים לקראת סוף לא נעים לכולם, לרבות לאנשים ההגונים ויראי השמיים.
זה מה שהקוראן מפנה את תשומת לבנו אליו בדברי אללה: 'הישמרו פן לא רק בני העוולה אשר בכם יעמדו בניסיון קשה'[10]. אללה ציווה על המאמינים לבל יקבלו את הרע בקרבם כי אז העונש יכלול גם אותם..."[11]
[1] תרגום אורי רובין.
[2] ראה דוח ממרי: https://www.memri.org/reports/based-koranic-verses-interpretations-and-traditions-muslim-clerics-state-jews-are.
[4] "העיר השוכנת ליד הים" נזכרת בקוראן בסורה 7 פסוק 163 כעיר של יהודים.
[5] קוראן, סורה 7 פסוק 163, תרגום רובין.
[6] קוראן סורה 7 פסוק 164, תרגום רובין.
[7] כנ"ל.
[8] קוראן, סורה 7 פסוקים 166-165. תרגום רובין.
[9] צחיח מוסלם (صحيح مسلم) הוא אחד מששת ספרי החדית' החשובים ביותר עבור המוסלמים הסונים, שרואים בו את אוסף החדית' המאומת ביותר לאחר צחיח אל-בוח'ארי.
[10] קוראן סורה 8, פסוק 25. תרגום רובין.
[11] אל-שרק (קטר), 11.11.2021