המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
פרשן לבנוני: עזיבת ארה"ב את המזה"ת, פוגעת בסיכוי לכונן דמוקרטיה במדינותיו
12/10/2021


כותב לבנוני: עזיבת ארה"ב את המזה"ת, מעצימה את כוחם של גורמים אנטי דמוקרטים ופוגעת בסיכוי לכונן דמוקרטיה במדינותיו

    

העיתונאי והפרשן הלבנוני, סאם מנסא, פרסם ב-27.9.21 בטורו ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט מאמר בו הביע חשש ודאגה לגורל הדמוקרטיה ההולכת ונסוגה במדינות המזרח התיכון, לנוכח כשלון מחאת האביב הערבי והחלטתה של ארה"ב לסגת מן האזור. מנסא מתח במאמרו ביקורת חריפה על ארה"ב אשר אין לה, לדבריו, כל חזון לביסוס חירויות ודמוקרטיה בעולם. עוד טען כי נסיגתה המדינית והצבאית מאזור המזה"ת מותירה חלל אותו ממלאים שחקנים אנטי דמוקרטיים כדוגמת רוסיה, איראן, תורכיה וסין אשר מטפחים במזה"ת גורמי כוח חסרי ניסיון הבוחרים בעריצות כדרך שלטון. לבסוף קבע מנסא כי תקוותו היחידה של האזור היא שהדור הצעיר, המושפע מהגלובליזציה ומהמדיה החברתית, יישבה בערכי הדמוקרטיה ויפעל להנחלתה.

סאם מנסא[1]



להלן תרגום קטעים מהמאמר:


"נראה כי זרם שמחריב את הגישה הדמוקרטית שוטף את הרפובליקות של העולם הערבי בכלל, ובפרט את מדינות המַשְרִק [הארצות הערביות שבמזרח אגן הים התיכון, להבדיל מהמָגְרִבּ]. לא מדובר במכשולים הרבים [שניצבים] בפני השינוי הדמוקרטי בכלל העולם הערבי, אלא בגורלה של הדמוקרטיה במשטרים [הערבים] וברפובליקות [הערביות] שבחרו בה כגולת הכותרת שלהם וכחלון הראווה של שלטונם...

 

ראשית, למען הסר ספק, יש להודות כי הדמוקרטיה איבדה הרבה מהאטרקטיביות שלה בחברות הדמוקרטיות במערב, ונקודות התורפה שלה נחשפו. עם זאת, יודגש כי אין לה תחליף וכי יש להעלות על נס את יציבות מוסדותיה, את נחישותם של אזרחיה להילחם נגד המזימות לעוקפה, ולפעול תמיד כדי לרפא אותה מהקיצוניות מימין ומשמאל, ולתקן את הליקויים באמצעות אימוצה ביתר שאת. בנוסף, יש להודות שהדמוקרטיה לא מובנת מאליה; היא אינה מועברת באופן אוטומטי, אלא דרוש לה מספיק זמן כדי להשתרש, הן בטקסטים הכתובים והן בלבבות האנשים.

 

העניין בו אנו דנים כעת הוא האינדיקציות המצטברות המלמדות על הנסיגה שחלה בשרידי הדמוקרטיה הפרלמנטרית שהיו [בעולם הערבי] כפי שקורה בלבנון, או במדינות אחרות שהייתה תקווה שתקום בהן [דמוקרטיה פרלמנטרית], בעקבות האביב הערבי כמו סוריה, פלסטין, עיראק, תוניסיה, סודאן, תימן ועוד.

 

[בפועל] סוריה רק האריכה את המשטר העריץ של משפחת אסד לקדנציה רביעית באמצעות פולקלור שמחקה בחירות. זאת, במדינה בוערת שמספר ההרוגים במהפכה שלה עולה על חצי מיליון ומספר הגולים בתוכה ומחוצה לה, מגיע לתשעה מיליון; פלסטין ביטלה את הבחירות - או נניח שהיא דחתה אותן - כך שהרשות הפלסטינית ממשיכה להיות כמעט נעדרת [מהזירה] הפנימית והחיצונית כאחד, זאת, בשלב קריטי לעתיד העם הפלסטיני ולסוגייתו בכלל; לכך יש להוסיף גם את תנועות האסלאם הפוליטי, שלא מגלות חיבה לדמוקרטיה בשום מקום; הבחירות המוקדמות בעיראק שצפויות להתקיים ב-10.10, עלולות להידחות, להתבטל או להיות מזויפות. מי שעוקבים ובקיאים במכמני הפוליטיקה העיראקית מבינים, כי עתידו של [ראש ממשלת עיראק הנוכחי, מוסטפא] אל-כאט'מי נמצא בסכנה בשל כוחן של המליציות [השיעיות] שנתמכות ע"י איראן והתפקיד שהן ממלאות. אשר לסודאן - שעוברת שלב ביניים שבו [השלטון בה] מורכב למאזרחים לצד [אנשי] הצבא – היא חוותה [לאחרונה] ניסיון הפיכה, שמעיד על חילוקי דעות בין שני המחנות. ואילו תוניסיה מתמודדת עם משבר פוליטי וחוקתי שבגינו הושעו כל סמכויות הפרלמנט, הוסרה החסינות הפרלמנטרית של חבריו ובוטלו כל הפריבילגיות, שלהם ושל היו"ר.


הדוגמה הבולטת והמתסכלת ביותר להתנוונות הדמוקרטיה ולנסיגתה היא לבנון - המדינה שהתגאתה במשך זמן רב שהיא סמל יוצא דופן במולדת הערבית, שכן היא אימצה את הדמוקרטיה הפרלמנטרית הליברלית ואת עיקרון הפרדת הרשויות. לבנון כיום נמצאת במגמת הדרדרות, והאנשים משוכנעים כי הדמוקרטיה במדינה זו הפכה מסווה לשחיתות ולמושחתים, ולפגיעה בריבונות, בשלטון המדינה ובחוק. לבנון כיום התאימה את עצמה לרפובליקות הערביות שאימצו [טקטיקה] של שימור הדמוקרטיה בקופסה תוך שהן ממשיכות במקביל לרוקנה מתוכן, ליבּש את ערכי האזרחות והחירויות במוסדותיהן ולהפוך את המוסדות הללו לשלדים... נראה כי מי ששולט על המשטר הדמוקרטי [בלבנון] הם הגורמים שמתייחסים בעוינות אל הדמוקרטיה בקול רם וברור.  

בהקשר הזה יש לציין את מרוקו [כתופעה] יוצאת דופן, שתוצאות הבחירות בה הן אינדיקציה לכך שהדמוקרטיה שם חזרה לאיתנה. לא נכניס את ישראל לרשימה, על אף שהיא הצליחה... באמצעות בחירות להגיע לממשלת הסכמה, שחוללה מהפך בפוליטיקה הטיפשית של בנימין נתניהו, לאחר למעלה מעשור שבו היה בשלטון.

כל זה מתרחש על רקע שתי התפתחויות חשובות באזור:
1. האכזבה מהיחלשות הפעילות של האביב הערבי, והטרגדיות שנגרמו בעקבותיו, מבלי להיכנס כאן לסיבות שהביאו אליהן.
2. הנסיגה האמריקאית המדינית והצבאית מהאזור, וניסיונותיהם של שחקנים בינ"ל ואזוריים שאינם דמוקרטים, למלא את החלל שנסיגה זו הותירה. השחקנים הבולטים ביותר בהקשר זה הם רוסיה, איראן וארגונים הפועלים מחוץ למסגרת המדינה שהם בעלי בריתה, תורכיה וכן סין [שחדירתה] אינה צבאית לפי שעה. כל המדינות הללו מתעלמות מהעקרונות הדמוקרטיים של קואליציה ואופוזיציה, של הפרדת הרשויות וביסוס המוסדות החוקתיים והמשפטיים, מהעיקרון של מתן דין וחשבון ונשיאה באחריות ומעקרון השמירה על החירויות הכלליות והאישיות.


על רקע התמורות הללו... שמענו את נאומו של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בעצרת הכללית של האו"ם, שבו הוא קרא להתמקד באתגר העולמי שמהווים המשטרים המתנגדים לדמוקרטיה, ולשאוף בו זמנית לשלב חדש של דיפלומטיה ללא פשרות, בהדגישו כי ארה"ב היא בעלת ברית אמינה לשותפיה[2]. בנאומו הוא לא הזכיר שום תפקיד של הכוח שאמור להתלוות לדיפלומטיה, כדי שתהפוך ליעילה ולמועילה! זאת, בעוד שטרם יבש הדיו מן הידיעה על ההסדר [שהושג בין ארה"ב] לטליבאן ובשעה שארה"ב ממשיכה לרדוף אחרי איראן במטרה לרצותה ולהשיבה [לשיחות] על הסכם הגרעין. כל זה מוכיח שוב כי למדינה החזקה בעולם חסר החזון הנדרש לשם [ביסוס] החירויות והדמוקרטיה.

 

השארת אזור כמו המזרח התיכון להתמודד עם גורלו שעה שהוא נופל לידי משטרים [המפיצים] סיסמאות דמוקרטיות נבובות וכאשר חלק מהמדינות והאליטות שלהן נאלצות לפנות לכוחות חלופיים כדי למלא את הוואקום שהותירו אחריהם האמריקאים זהו דבר שמעורר דאגה עמוקה לגבי עתיד האזור ועמיו, ובעיקר לגבי עתיד הדור הצעיר. אין זה אומר שהמדינות הללו אינן יכולות לנהל את עצמן ללא אפוטרופסות זרה. אך, הבעיה טמונה בכך שאליטות וגורמי כוח מקומיים המטופחים על ידי המעצמות הלא דמוקרטיות [שנכנסות למזה"ת כמו רוסיה, איראן, תורכיה, סין וכיוב']  ואשר תופסים את השלטון ואת מוקדי קבלת ההחלטות, לוקים בהיעדר ידע וניסיון וכתוצאה מכך גם בחוסר יכולת להצליח בניהול ענייני המדינה, אלא באמצעות עריצות והשתלטות. הדבר עלול להאריך את משך המצבים האפלים השוררים בעיקר בארצות המַשְרִק [הארצות הערביות שבמזרח אגן הים התיכון, להבדיל מהמָגְרִבּ], כפי שאנו רואים בלבנון, בסוריה, בעיראק, בפלסטין, בתימן ובעוד מדינות.

האם הדור הצעיר, המושפע בהכרח מהמודרניות, מהגלובליזציה ומהמדיה החברתית, יהיה שונה?? האם ערכי הדמוקרטיה יישבו את ליבו, ויהיה בכוחו לבטל את מגמת ההתנכרות אליהם?? אפשר שזהו המקור היחיד לתקווה ולאופטימיות שנותר באזורנו."[3]

 

 



[1] www.syriahr.com  1.10.2018

[2] חלק מהאמירות המיוחסות לביידן אינן תואמות במדויק למקור. לדבריו ראה: www.whitehouse.gov 21.9.2021.

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.9.2021.