מאמר ביומון קטרי:

המחבלת דלאל אל-מוגרבי צריכה להיכנס לרשימת נשים פורצות דרך בעולם

העיתונאי נוואף אל-תמימי, החבר בסגל ההוראה של מכון דוחה ללימודים מתקדמים פרסם ב-12.3 ביומון הקטרי, אל-ערבי אל-ג'דיד, מאמר בשבחה של המחבלת הפלסטינית, דלאל אל-מוגרבי, שהייתה סגנית מפקד חוליית הטרור, שביצעה ב-11.3.1978 את הפיגוע בכביש החוף, בו נהרגו 35 ישראלים, ונפצעו 71. במאמר, שפורסם כמה ימים לאחר ציון יום האישה הבינלאומי, מתח אל-תמימי ביקורת על חברת גוגל שלא כללה את אל-מוגרבי בסרטון שהפיקה על נשים פורצות דרך מתרבויות וגזעים שונים. לטענתו אל-מוגרבי היתה גיבורה פורצת דרך, שהגשימה את הפמיניזם בלא שידעה עליו דבר. יצוין, כי אל-תמימי מציג נראטיב מוטעה לגבי הפיגוע בכביש החוף, שנפוץ בתקשורת הפלסטינית והערבית, המתאר את הפיגוע בכביש החוף כתקיפה של חיילים ולא של אזרחים.[1]

המחבלת דלאל אל-מוגרבי[2]:

להלן קטעים מתורגמים מהמאמר:

"יום האישה הבינלאומי של שנת 1978 לא היה ככל שמונה במרץ אחר – לפחות עבור אישה אחת, שהתאמנה באחד מבסיסי המהפכה הפלסטינית לקראת היום שילדי הערבים יקראו [עליו גם בעוד] אלף השנים. הצעירה הפלסטינית, דלאל אל-מוגרבי, שנולדה במחנה הפליטים שאתילא [שבלבנון] בשנת 1959 לא ידעה הרבה על התנועות הפמיניסטיות בעולם. דלאל לא הייתה פמיניסטית, היא הייתה אישה פידאאית, שבחרה להנציח את יום האישה הבינלאומי באמצעות אימונים בפירוק והרכבת קלצ'ניקוב, במקום לדון ולדוש שוב ושוב בתיאוריות של הפילוסוף הצרפתי, שארל פורייה, שהגה את המושג 'פמיניזם'.[3] עשרות שנים בטרם נולדו 'גוגל' ובעליו, בחרה דלאל לקרוא תגר ומרדה בסטריאוטיפ של האישה. זה היה שנים לפני שמארגני יום האישה הבינלאומי טבעו את הסיסמא 'בחרי לקרוא תגר' בשנת 2021 , כדי לעודד את שבירת הסטריאוטיפ של הנשים. למרות זאת, גוגל לא הציג את תמונתה של דלאל אל-מוגרבי כחלק מתמונות של נשים חלוצות, שהופיעו בסרטון הקצר, שהשיק מנוע החיפוש, כדי להנציח הישגים של נשים חלוצות מתרבויות וגזעים שונים, בכמה תחומים.

זכרה של הגיבורה דלאל אל-מוגרבי נעדר מהזיכרון של גוגל, הגם שהיא הלוחמת, שנהרגה כשהידה בהגנה על זכויות האדם המקודשות ביותר – זכותו לחיות בחופשיות ובכבוד על אדמתו ובמולדתו. אין בכך כל רע, שנזכיר כאן לדור הצעיר - ובמיוחד לאלה מהם העסוקים בגבריותם, או לאלה המסונוורות מאופנת הפמיניזם מעבר למהותה - כי דלאל אל-מוגרבי, בת למשפחה מיפו שנמלטה ללבנון בעקבות הנכבה בשנת 1948, הצטרפה לתנועה הפידאא'ית של פלסטין בהיותה תלמידה, חברה לתנועת השחרור הלאומי הפלסטיני – פת"ח ובשנת 1973 השתתפה בהגנה על המהפכה הפלסטינית בלבנון. בהיותה בת 20 בחר בה גבר בשם ח'ליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד) [ראש הזרוע הצבאית של פת"ח וסגנו של יאסר ערפאת] כמפקדת על חוליית דיר יאסין, שכללה 12 פידאא'ים, כדי לבצע פעולה בעומק הפלסטיני [קרי, בשטח ישראל] באמצעות השתלטות על אוטובוס צבאי ישראלי ועמו להגיע לתל אביב ולתקוף את בניין הכנסת [כך במקור], במטרה ללחוץ על הכיבוש לשחרר אסירים פלסטיניים... ואכן, דלאל חדרה מלבנון דרך הים בראש חוליה ב-11.3.1978 עד שהגיעה לחוף הפלסטיני, ירדה לכביש הראשי [כביש החוף] המוביל לתל אביב, השתלטה על אוטובוס על כל נוסעיו החיילים[4] ולקחה אותם כבני ערובה... דלאל אל-מוגרבי מתה כשהידה יחד עם 11 פידאא'ים, לאחר שגרמה לצבא הכיבוש אבדות קשות בנפש.[5]...

דלאל אל-מוגרבי לא זכתה לפרסום לו זכתה העיתונאית והסופרת הסורית, הינד נופל, ילידת 1860, שהייתה האישה הערבייה הראשונה שהוציאה לאור מגזין פמיניסטי. היא גם לא זכתה למעמדה של הפעילה המצרייה, הודא אל-שעראווי, ילידת 1879, שהתפרסמה בעקבות מאבקה למען חינוך נערות ונשים במצרים. אולם, דלאל הייתה האישה האמיצה והנעלה ביותר, משום ש'יצאה למלחמה כדי לייצר חיים', כדברי [הסופר הלבנוני,] אליאס ח'ורי, ו'בעוד אלף שנים יקראו הילדים הערבים את סיפורה של אישה, שפיקדה על 11 גברים ועמדה בראשה של רפובליקת האוטובוס הפלסטינית', כמאמר [המשורר הסורי,] ניזאר קבאני."[6]