כללי

גורמים באופוזיציה הסורית: ממשל ביידן נחפז לקדם עסקה עם איראן, על חשבון טיפול בסבלם של הסורים

 

ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארה"ב עורר חשש בקרב האופוזיציה הסורית, מפני חזרתה של  המדיניות הפייסנית של הנשיא הדמוקרטי הקודם, ברק אובמה כלפי משטר אסד, כאשר לא דחק בו להגיע לפתרון המשבר הפנימי בסוריה; וכלפי איראן, לה אפשר חופש פעולה בסוריה, כחלק ממאמציו להגיע עמה להסכם בנושא הגרעין. חשש זה גבר בעקבות הצהרת הנשיא ביידן - שהיה סגנו של הנשיא אובמה - כי הוא מוכן לשוב להסכם הגרעין עם איראן[1] ובשל החלטתו להסיר את החות'ים בתימן מרשימת הטרור[2], צעד שנתפס באופוזיציה הסורית כמתן ויתורים ללא תמורה לאיראן.

 

יתרה מכך, מיעוט ההתייחסות של ביידן לסוריה במהלך קמפיין הבחירות שלו ואי אזכורה גם בנאום מדיניות החוץ הראשון שלו כנשיא, ב- 4.2.21, חיזקו את הסברה בקרב אנשי אופוזיציה סורים, כי הנשיא האמריקאי "שכחם" וכי פתרון המשבר הסורי אינו עומד בראש סדר העדיפויות של הבית הלבן.  

 

על רקע זה מתח הנשיא המשותף של ועדת החוקה הסורית מטעם האופוזיציה, האדי אל-בחרה, ביקורת על התנהלותו של הנשיא ביידן כלפי סוריה וכתב בחשבון הטוויטר שלו ב- 22.2, כי ביידן ממשיך בקו שנקט אובמה, של ויתורים לאיראן ללא תמורה, "שעלו לסורים במחיר יקר".[3]

 

ציוצו של האדי אל-בחרה[4]

ביקורת על  ביידן עלתה גם במאמרים שפרסמו כותבים סורים המזוהים עם האופוזיציה. האינטלקטואל מישל כילו הזהיר כי ההתעלמות האמריקאית מהאסון בסוריה, תוביל לכך שההסכם עם איראן יהיה על חשבון הסורים, כפי שקרה בימי הנשיא אובמה; העיתונאי עבד אל-ג'ליל אל-סעיד טען כי היעדר ההתייחסות של ביידן לסוריה נובע מרצונו להשתמש בקלף הסורי בהסכם עתידי עם איראן. כותב סורי נוסף, ר'אזי דחמאן, העריך כי המשבר הנוכחי בסוריה משרת את ארה"ב ולכן היא לא אצה לטפל בו. לדבריו, המשבר מאפשר לה לשמר את נוכחותה במזרח סוריה ולראות בה קלף מיקוח מול איראן ורוסיה.

 

הרס בסוריה[5]

 

להלן תרגום קטעים ממאמריהם של כילו, אל-סעיד ודחמאן.

 

מישל כילו: אסור לחזור על טיפשותו של אובמה שרקם עסקה עם איראן על חשבון עמנו

איש האופוזיציה הסורי, מישל כילו, תקף במאמרו ב- 8.2 ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד היוצא לאור בלונדון, את ממשל ביידן על התעלמותו מהמצב סוריה ועל שבחר להעניק הקלות לאיראן, על אף שניסיון העבר מלמד כי השלטון האיראני מנצל זאת לרעה. הוא כתב: "ארה"ב הכריזה על [מתן] פרס לאיראן על תפקידה בתימן וביטלה את סיווגם של החות'ים כארגון טרור, בטענה כי העם התימני סובל מרעב ושממשל הנשיא האמריקני ביידן חש אחריות מיוחדת [לסבלו]. זאת, גם אם הדבר יוביל לכך ש[ארה"ב] תספק לארגון של החות'ים את מה שהוא זקוק לו כדי להמשיך להרעיב את העם הזה ושתהיה לו אספקה די הצורך לאנשיו האחראים להחרפת ייאושם המתמשך של התימנים, לשפיכת דמם, לכיבוש מולדתם, להרס בתיהם ולרצח ילדיהם. [הדבר מתבצע] בתמיכה פעילה וקבועה של איראן שהקימה בעיראק, בסוריה ובלבנון ארגוני טרור, שכוללים רוצחים שכירי חרב שמנהלים את מלחמותיה וממונים, בהיותם ארגונים שהוקמו על ידי משמרות המהפכה, על הרחבת השפעתה ונוכחותה [של איראן] באחד מן האזורים החשובים ביותר בעולם למערב ולארה"ב.

 

כיצד תרצו שנבין זאת, רבותיי המכובדים בבית הלבן? האם זו הקדמה הכרחית למו"מ עם איראן לגבי אי מחויבותה ל[הסכם] הגרעין, או שמא אלו הם מסרים לשיפור האווירה לקראת חזרתכם בכם מן החרם נגדה ופנייתכם להכלתה בדרכו של ברק אובמה שמחל לה בסוריה והזהיר את עוזריו - שאחד מהם היה הנשיא ביידן - באומרו: 'מהיום, אינני רוצה שאיש מכם יזכיר יותר את סוריה'?![6]

 

נראה כי האדון החדש של הבית הלבן לא זקוק למי שיזכיר לו זאת. גם מי שגורלה של סוריה הופקד בידיהם מקרב תומכי איראן כמו [שליח ארה"ב לענייני איראן] רוברט מאלי ו[מקרב תומכי] מפלגת ה-PKK כמו [מתאם המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב לענייני המזרח התיכון] ברט מקגורק לא יזכירו לו זאת. אדרבא, הם יסייעו לו לעבור במהירות לעידן של פוסט סוריה... שאם לא כן, מה פשר ההצלחה בִּן לַילה בהעברת לוב ממצב של מלחמה לפתרון בלחיצת כפתור [קרי, הקמת ממשלה חדשה בחסות האו"ם ובברכתו של ממשל ביידן]; [מה פשר] חיזוק כוח הכיבוש האיראני בתימן וההחלטה לספק לסוכניו החות'ים את צרכיהם במזון ובתרופות; [מה פשר] עצירת 'התוקפנות' הסעודית נגדם והימנעות מאזכור סוריה בכל הכרזה של הבית הלבן בעניין הגנה על החירות ועל זכויות האדם בכל העולם?

 

האם הסורים אינם בני אדם בעלי זכויות שראוי שיגנו עליהן ושהמחויבות של הנשיא ביידן וממשלו [להגנה על זכויות אדם] תכלול גם אותם? האין סוריה זקוקה גם היא לשלום ולעצירת ההרעבה והגירוש של בני עמה אל הגלות ואל מקומות מבודדים פנימיים, שבהם רוצחים את עמה בעינויים, בהרעבה ובהשפלה? האם לא צריך להעניש את מי שהרג יותר משני מיליון מאזרחיה? האם אין עמה ראוי לכך שיוחלו עליו ההחלטות הבינ"ל [בעניין הסורי] שזכו להסכמת וושינגטון... שכולן קובעות כי יש לעבור ממצב של מלחמה לפתרון דמוקרטי? זאת, בעוד שאין החלטות דומות בכמות ובתוכן הברור בנוגע ללוב ואין החלטות בינלאומיות אשר פוטרות את החות'ים [מאחריות לשפיכת] דמו של העם התימני, הרעבתו, קיום מלחמה נגדו, קריעת מולדתו לגזרים והבאה להשתלטות איראנית עליה?

 

מה הסיפור של סוריה? קרי: איזה פשע ביצע עמה נגד אללה והאדם כדי שטראמפ הבור והטיפש יכנה אותה 'אדמת החול והדם' ושהנשיא ביידן וממשלו ישכחו אותה ויתעלמו ממנה... הסורים מוחרגים מנדיבותה של ארה"ב; ביטחונם ושלומם אינם נמצאים בעדיפות ראשונה מבחינתה ואין היא מכירה בזכותם לבחור את שליטיהם.

 

אני כותב זאת כדי להסב את תשומת לבו של כל מקבל החלטות בבית הלבן. כמו מרבית העם אליו אני משתייך, קיוויתי כי [הנשיא ביידן] ינצח בבחירות לנשיאות ארה"ב, וביקשתי מידידיי הערבים האמריקאים לתמוך בו ככל יכולתם. אני מקווה כי לא יחזור על טיפשותו של אובמה, שרקם עסקה מיותרת עם איראן על חשבון עם שלם, שהחתימה עליה תרמה להפיכתו לקורבן לטבח. והנה, האזור כולו משלם מחיר יקר על הטילים האיראנים, המכסים עקב עסקה זו, את האזור לאורכו ולרוחבו ושרבים מהם ספגה שגרירות הבית הלבן בבגדאד. תהא זו איוולת מצד אדון הבית הלבן לחשוב כי ויתוריו ופייסנותו כלפי איראן יובנו כהלכה על ידי ההנהגה האיראנית ולא יפורשו כאות של חולשה המעודד אותה להרחיב את התפשטותה בקרב שכנותיה.

 

העולם לא ייהנה משקט וביטחון כל עוד יש מי שרואה בעם הסורי מוגי לב ופחדנים אשר ייכנעו לרצונו, גם אם יחליט להתכחש לזכויותיהם ולהותיר את צוואריהם תחת סכיני הרוצחים. אם זה יקרה, אז שאיש לא יאשים איש, זולת את עצמו..."[7]

 

עיתונאי סורי: חשש שביידן, כמו אובמה וטראמפ, לא יגבש מדיניות ברורה בנושא הסורי

העיתונאי הסורי, עבד אל-ג'ליל אל-סעיד, הביע במאמרו ב- 9.2 בפלטפורמת החדשות אל-עין שמשרדיה באיחוד האמירויות, חשש כי התעלמותו של ביידן מהמשבר הסורי מהווה המשך של העמדה האמריקאית המעורפלת בנושא הסורי שתרמה להידרדרות המצב במדינה. הוא כתב: "נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בחר לפנות לעולם בנוגע לקווי מדיניות ממשלו בעולם מבניין משרד החוץ האמריקני. זהו תקדים שעל טיבו עמדו רבים מן העוקבים אחר העניין האמריקאי, בידיעה כי הסמליות של המקום הזה מהווה הוכחה ברורה לכך שהדיפלומטיה היא הבחירה הטובה ביותר של הנשיא החדש.

 

בנאומו הראשון [בענייני] חוץ, התעלם נשיא ארה"ב מן המשבר בסוריה שמהווה אסון חסר תקדים במדינה ערבית רווית סכסוכים ומלחמות פנימיות, שהחריבו את הכול והפכו מחצית מתושביה לפליטים או עקורים בתוך ארצם ומחוץ לה.

 

הסורים חוששים מן העמדה האמריקנית המעורפלת הזו, בייחוד מפני שלממשלו של הנשיא הקודם דונלד טראמפ, לא הייתה לאורך שנות שלטונו תוכנית ברורה לגבי סוריה והוא שקד על ניהול הסכסוך במקום להכריעו, או אפילו לכפות על הצדדים כניסה למו"מ רציני שיוביל לבסוף לפתרון מדיני צודק וכולל.

 

דאגתם של אי אלו [גורמים בסוריה] מן ההתפתחות האמריקאית המסוכנת הזו נובעת מהשוואה בין מדיניות ביידן למדיניות פטרונו וידידו הקרוב, הנשיא לשעבר ברק אובמה, שתמך מורלית בתנועות האופוזיציה בסוריה, בהצהרות כלליות או מעורפלות אשר הובילו לבסוף את המשבר למצבו הנוכחי.

 

ייתכן שהציפייה של מקבלי החלטות בבית הלבן לגישה כוללת בנוגע לסוריה, גרמה להם לייעץ לביידן שלא לכלול את סוריה בנאומו עד אשר תתגבש הגישה הצפויה הזו, שמי שאמור להתעניין בה במיוחד הוא מתאם המדיניות האמריקנית החדש למזרח התיכון וצפון אפריקה ברט מקגורק, דיפלומט אמריקני ותיק  המעורה בכל פרטי התמונה הסורית חרף כל הסיבוכים...

הפחת רוח של תקווה ואופטימיות בלבבות הסורים בנוגע לארצם ולמצב שאליו יגיעו העניינים היא דבר כמעט בלתי אפשרי... יתרה מכך, כובד הסבל הכלכלי של הסורים בכל מקום בארצם, גרם להם לפקפק אפילו בכך שהישות הערבית הזו תהיה מסוגלת להיות מלוכדת או להמשיך לחיות בעתיד, שכן הכוחות הכובשים את סוריה - המדינות והמיליציות - הם אלו ששולטים בקבלת ההחלטות בה ומסכלים כל מחווה של רצון טוב, שגורם מקומי כלשהו מתכוון להעלות לדיון.

 

השאלה החשובה ביותר בסוריה נותרה אפוא: האם נשיא המדינה החזקה ביותר בעולם, נמנע מאזכור סוריה משום שהוא רואה בה ובמשבר הקשה שלה, עניין שיטופל במסגרת סעיפי כל עסקה עתידית שהיא עם המשטר האיראני המשתוקק לדיאלוג עם ארה"ב בלבושה החדש? האם ייתכן שעסקה זו [תכלול] בהמשך הענקת מתנות יקרות ערך [לאיראן], על חשבון הסורים ואסונם?"[8]

כותב סורי: המצב הנוכחי בסוריה נוח לארה"ב ומועיל לה במו"מ עם רוסיה ואיראן

ר'אזי דחמאן, בעל טור ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד, העריך במאמרו ב- 18.2 כי סוריה אינה נמצאת בסדר העדיפויות של ממשל ביידן וכי לארה"ב אין אינטרס לפעול נגד משטר אסד. הוא כתב: "בנאומו של ביידן בעניין מדיניות החוץ האמריקאית העתידית... לא הופיע שום אזכור של סוריה למרות שהנושא הסורי נוגע  בליבת המדיניות המסורתית של המפלגה הדמוקרטית, שמבוססת על הענקת חשיבות לזכויות אדם בגיבוש מדיניות החוץ של הממשל האמריקאי. אולם נראה שממשל ביידן לא מוצא לנכון להישען על נושא זה כדי להוכיח את זהותו השורשית כל זמן שהדבר כרוך בעלויות והתחייבויות שאינו מוכן ליטול על עצמו...

 

יתכן שמה שמגביר את חוסר העניין של ממשל ביידן בנושא הסורי בטווח הנראה לעין ובהמשך, היא העובדה שמצבה של ארה"ב בסוריה נחשב לאידיאלי ולא מצריך שינוי או תזוזה. זאת מכיוון שארה"ב מגשימה את יעדיה בעלויות נמוכות ומבלי להשתמש במשאבים גדולים או הקצאת נכסים צבאיים משמעותיים, כדי לשמור על נוכחותה באזור מזרח סוריה, שכן אין בטווח הנראה לעין אין סכנות רציניות שמחייבות שינוי בגישתה הקודמת...

 

בקיצור, ייתכן שהשארת המצב על כנו תהיה המדיניות הריאליסטית ביותר של ממשל ביידן בנושא הסורי, בשל היעדר עלויות וסיכונים בה ומכיוון שהדבר גם משרת את האינטרס האמריקאי בהמשך הנוכחות  במזרח התיכון ובהשארת הנושא הסורי כפוף למשא ומתן עם איראן ורוסיה. אם היעדר נסיגה מסוריה הוא אינטרס אמריקאי, הרי שכל צעד בכיוון אחר כגון מהלך צבאי להפלת אסד, אינו מעניינו של ממשל ביידן שמדיניותו מבוססת על זהירות מנטילת סיכון. כדי להבטיח את המשך מאזני הכוח הנוכחיים בסוריה ללא שינוי, ייתכן שממשל ביידן יפעל במרץ להפחתת הסנקציות נגד אסד באמתלה של הפחתת הנזק שנגרם לעם הסורי וכדי להבטיח שאסד לא ייפול כתוצאה מהמצב הכלכלי המחמיר."[9]