מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, בנאום משנת 2011: "אנו מבקשים מהאל... שיוציא אותנו מהעולם הזה כשהידים"; המהפכה האסלאמית השפיעה על כל ההתפתחויות בעולם הערבי וגרמה לתבוסת ארה"ב באזור
הקדמה:
ב-30.12.2020, במלאות שנה להריגתו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפיכה באיראן, קאסם סולימאני, ע"י ארה"ב, פרסמה סוכנות הידיעות תסנים, המקורבת למשמרות המהפכה (משה"מ), לראשונה, נאום שנשא סולימאני ב-11 ליוני 2011. סולימאני דיבר בשבח השהאדה והמעמד הנעלה של השהידים והעיד על רצונו לסיים חייו כשהיד, כשאר חבריו שנלחמו באיראן ומחוצה לה למען המהפכה האסלאמית והמשטר האיראני.
סולימאני שיבח את המהפכה האסלאמית וסקר את השפעתה על העולם הערבי. לדבריו, המהפכה מיוצאת אל העולם באמצעות המלחמה ועל ידי השהידים המורמים מעם. השהידים הצליחו לייצא את המהפכה האסלאמית ללבנון באמצעות חזבאללה, ולעזה באמצעות החמאס, ושתי שלוחותיה אלה של איראן הצליחו, לטענתו, לנצח ולהבריח את ישראל. המהפכה האסלאמית היתה, לדבריו, גם המניע ל"אביב הערבי" ב-2011 כשהצעירים בתוניסיה לקחו דוגמא ממזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, ומהמהפכה האסלאמית והעזו להתקומם נגד משטר בן עלי ולהדיחו. סולימאני אף טען כי למהפכה האסלאמית של איראן הצלחות שחורגות מן האזור וייחס לה את התבוסה האמריקאית בעיראק ובאפגניסטן. המהפכה האסלאמית ומשטר המהפכה באיראן הם היחידים שהצליחו, לטענתו, לעמוד בפני המזימה המערבית נגד עולם האסלאם מאז התמוטטה האימפריה המוסלמית האחרונה, האימפריה העת'מאנית ב-1917, ולהשיב מלחמה.
כשנשא את דבריו ביוני 2011, התייחס סולימאני בהרחבה למצרים שגורלה הפוליטי לא היה ברור אז, כארבעה חודשים לאחר הדחת נשיאה, חוסני מובארכ, ושנה טרם עלות מנהיג "האחים המוסלמים," מוחמד מורסי, לשלטון. סולימאני סקר את יחסי הגומלין בין תנועת "האחים המוסלמים" במצרים ובאזור לבין איראן האסלאמית והמהפכה שכוננה, וטען כי מייסדי "האחים המוסלמים" ממצרים נחשבים ל"קדושים" בעיני המשטר האיראני. סולימאני התייחס במיוחד לחמאס – הענף העיקרי לדבריו של האחים המוסלמים וליתר ידידי המשטר האיראני – מנהיגי "האחים המוסלמים" באזור, בהם נשיא תורכיה ארדואן ואחרים באפגניסטאן ומלזיה. הוכחה, לדבריו, להצלחת המהפכה והמסרים האסלאמיים שלה היא העובדה שאיראן נלחמה ב-2011 הרחק מגבולותיה הלאומיים, בבגדאד ובלבנון. יצוין כי דבריו נאמרו ב-2011 בעודו עדיין איש צללים ובטרם החל לממש את יצוא המהפכה – ההתפשטות האזורית – באופן גלוי, בסוריה ובתימן (שינוי שהתחולל, בין היתר, בעקבות הסכם הגרעין (JCPOA) ב-2015 ולהישגים שבהם זכה המשטר האיראני בשל המו"מ הגרעיני עם ממשל אובמה).
יש לציין כי בנאומו זה הכיר מפקד כוח קודס של משה"מ, סולימאני, בהיותו של אחמד מתוסליאן, אחד מארבעת הדיפלומטים האיראנים שנעלמו על ציר דמשק-בירות ביולי 1982, כשהיד. מתוסליאן שימש כנספח הצבאי של איראן בלבנון ולמעשה היה מפקד כוחות משה"מ בלבנון. יוזכר כי איראן טוענת כי הארבעה, שנעצרו ככל הנראה במארב של כוחות הפלנגות, הועברו חיים לידי ישראל ב-1990, זאת כחלק מכל דיון לחילופי שבויים הכולל את הנווט הישראלי רון ארד. למעשה, דברי סולימאני מהווים הודאה של בכיר המשטר האיראני בדבר מותו של בכיר משה"מ מתוסליאן.
גם ב-2014 נשא סולימאני כמה נאומים בשבח המלחמה, המהפכה האסלאמית והמנהיג ח'אמנאי, ונגד ארה"ב ומדינות האסלאם הסוניות. ראו דוח ממרי: מפקד כוחות קודס סולימאני: "המלחמה – בית ספר גדול לאהבה, למוסר ולנאמנות"
להלן עיקרי נאומו של סולימאני, מפקד כוח קודס, שנשא ב-11.6.2011:
מפקד כוח קודס של משה"מ, סולימאני: "המלחמה היא הבסיס העיקרי לייצוא המהפכה שלנו"
"מטבע הדברים, כשאנו, ילדי המלחמה, מביטים זה על זה ... [אנו מבינים] שבין אם נרצה או לא, כולנו עומדים ללכת [למות]. רבים מחברינו מתו. אלו שהפכו שהידים הלכו בגאווה ואלה שהצליחו לשמור על רוח השהאדה הזו, שחיו כשהידים בנפשם ואז מתו, גם הם הלכו בגאווה. גם אנו נלך ... זו דרך שאין ממנה חזרה, זה הגורל הצפוי לנו.
כעת נשאלת השאלה... מה ירצה [שהיד] לראות בעת הכניסה לאותו עולם [הבא]? הוא היה רוצה לראות את חבריו השהידים, את חסן באקרי [סגן מפקד זרוע היבשה של משה"מ שמת במלחמת איראן-עיראק], את [מוחמד אבראהים] המאת, [מפקד דיביזיה שמת ב-1982 במלחמת איראן-עיראק HEMAT], את [חאג' חוסין] ח'ראזי [מפקד דיביזיה שמת ב-1986 במלחמת איראן-עיראק], את [חאג' אחמד] כאזמי [מפקד חה"א של משה"מ, שבעת מותו בתאונת מטוס ב-2005 היה מפקד זרוע היבשה של משה"מ]! לכל אחד מאיתנו יש חברים רבים שנשמח לראות...
תמונות השהידים, מפקדי משה"מ הבכירים: המאת, ח'ראזי, כאזמי לצד סולימאני[1]
דבר לא יכול היה לשנות את החברה שלנו כפי ששינתה אותה 'ההגנה הקדושה' [מלחמת איראן-עיראק] והמלחמה [הזו] היתה הגורם שהפיץ את החינוך השיעי הבסיסי בחברה שלנו בצורה רחבה.
לאחר קבלת ההחלטה [של מועצת הביטחון] 598 [בדבר הפסקת מלחמת איראן-עיראק], אמר האמאם [ח'ומיני]: 'ייצאנו את המהפכה שלנו' ... לדעתי, מה שהוצג לעולם כמודל ובהמשך הותיר את השפעותיו על העולם וניתן לכנותו בשם 'יצוא מהפכה,' היה המלחמה.
המלחמה היא הבסיס העיקרי לייצוא המהפכה שלנו. אולי דבר לא מילא תפקיד כה רב בהתפתחות הפנימית של ארצנו במימד התרבותי כמו המלחמה (אפילו יותר מהמהפכה עצמה). השפעתה היא מהותית ויסודית. שחרור [העיר] ח'ורמשהר [מהכיבוש העיראקי] בשנת 1982 הולידה מאוחר יותר שחרורים [נוספים] שנקראו 'ייצוא המהפכה'.
אכן, גאוותנו היא שהבנו את האמאם [ח'ומיני] והאמאם הוא [מקור] הגאווה הגבוהה ביותר בחיינו. אינני חושב שבכל החברה שלנו יש מישהו שמכיר את האמאם טוב יותר מהמנהיג העליון [ח'אמנאי] ונחוש יותר ללכת בדרכו של האמאם.
יש ל[ח'אמנאי] משפט נדיר שאומר 'האמאם ח'ומיני הוא ייחודי אחרי המעצומין' [בשיעה – 12 האמאמים שבאו אחרי הנביא מוחמד והם נחשבים לחסינים מחטא]. ובכן, היו לנו הרבה אנשים גדולים אחרי המעצומין, יש הרבה מן הצחאבה [בני לוויתו של מוחמד] וילדי האמאמים גדולים, אנשים כמו מאלכ אשתר [מתומכי האמאם עלי]...
האמאם [ח'ומיני] נתן לדת מקום ייחודי במלחמה... לאחר שחרור ח'ורמשהר, האמאם לא העניק דרגה לאיש ואמר שהאל הוא ששחרר את ח'ורמשהר, כלומר, [בכך] הוא נתן לדת מקום מיוחד במלחמה. האמאם קבע את האל כשליט העליון במלחמה. [גם] כשהסתבכנו במבצע "בדר" [1985] ... ו[מפקד משה"מ מוחסין] רזאי ו[עלי] סיאד [שיראזי, מפקד כוחות היבשה של הצבא] הלכו לאמאם והביאו את המסר הזה, היתה לפני כן אווירה מתוחה במפקדה ביחס לאירוע ב[מבצע] בדר. האמאם [ח'ומיני] אמר: "דיווחו לי שיש אנשים שהם נסערים. רציתי לומר שאין מה לדאוג. אנו לא נמצאים במקום גבוה יותר מהאמאמים. לעיתים הם [האמאמים] לא הצליחו כלפי חוץ. גם [האמאם] עלי, אמאם חסן וגם אמאם חוסיין [לא הצליחו כלפי חוץ] ואנו שום דבר בהשוואה אליהם. המשמעות העיקרית של [מעשי] האל היא שכל מה שהאל רוצה הוא מתוק כדבש. עלינו לקבל את כל מה שהוא רוצה בזרועות פתוחות. אל תדאגו לשום דבר, היו חזקים. מעכשיו, היו בטוחים שתנצחו בפעולה הבאה. גם היום אתם מנצחים. אם אתם [נלחמים] למען האל, לא תיכשלו".
כל הרוח ששרתה על דברי האמאם היתה [רצון] "האל" וזה הוביל להיווצרות אותו מרחב רוחני מאוחד הגבוה יותר מהטוואף [ההקפות] סביב בית האל [סביב הכעבה]. רוח האמון, האחדות והביטחון העצמי היו העמודים שהובילו לכך שהמלחמה תתנהל באופן יציב.
פעם נסעתי לבנדר עבאס להרצות, וכמה סטודנטיות כתבו לי – בנות שלא היו ממשפחות של ילדי המלחמה ולא ממשפחות של שהידים – הן כתבו: "אנו ארבע חברות ובחרנו כל אחת משפחת [שהיד] לעצמה. אני [ממשפחת השהיד] המאת, החברה ההיא [ממשפחת השהיד] זין אלדין, [השלישית ממשפחת השהיד] ח'ראזי והאחרת [ממשפחת השהיד] כאזמי."
השפעת המהפכה האסלאמית על העולם הערבי: חזבאללה, עזה, 'האביב הערבי', תבוסת ארה"ב
כיום יש השואלים האם האירועים שהתרחשו בעולם מושפעים מהמהפכה שלנו? ... המנהיג [ח'אמנאי] אמר זאת כמה פעמים "יקבלו זאת או לא, אירועים אלו מושפעים מהמהפכה האסלאמית." ובכן, היו לנו אירועים אחרי המלחמה שלנו שהיו יוצאי דופן בעולם האסלאם והיו מדהימים כל אחד בדרכו... האם מישהו יכול להכחיש שחזבאללה בלבנון אינה מושפעת מהמהפכה שלנו? או שהבסיס העיקרי של חזבאללה מושפע ממלחמתנו? להקמת חזבאללה הענקנו את השהיד או הזיכרון החי הגדול ביותר – חאג' אחמד מותווסליאן.
אם אנו מקבלים [את העובדה] שחזבאללה מושפעת מהמהפכה [האסלאמית של איראן] עלינו לראות איזו השפעה הייתה לפעולת חזבאללה כארגון ערבי בעולם הערבי. חזבאללה הביס את ישראל בשנת 2000. באותה תקופה רבים הטילו ספק בכך האם ישראל ברחה? עלה הספק האם ניצחון זה נבע מפעולת חזבאללה או שמא ישראל התעייפה ונטשה [את זירת הקרב] בעצמה והלכה? אולם המלחמה הזו בת 33 הימים [ביולי-אוגוסט 2006] לא הותירה [בכך] ספק.
במלחמת ששת הימים [1967] הובסו צבאותיהן של שלוש מדינות ערב חשובות ועשירות ע"י ישראל תוך ששה ימים. במלחמת 33 הימים [של חזבאללה] עם ישראל, ישראל כבר לא היתה כפי [שהיתה] ב-1967...
ב-2006 העולם כולו גייס את משאביו כדי לחגוג את ניצחונה של ישראל ולהיפטר מחזבאללה, אך חזבאללה ניצח ניצחון צבאי במאת האחוזים. המפקדים הישראלים עצמם הודו כי במלחמה זו חזבאללה הרעיד את ישראל כמו רעידת אדמה בעוצמה 9 בסולם ריכטר. זו הייתה אמירה היסטורית וייחודית כאשר אולמרט, ראש ממשלת המשטר הישראלי דאז, הודיע כי לראשונה בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי, כל מדינות ערב או רובן תומכות בישראל במלחמה נגד ארגון ערבי [חזבאללה].
כיום ההתנגדות אינה דומה למצבה אתמול עת [מזכ"ל חזבאללה] חסן נאסרללה הכחיש ואמר "אין לי טילים." כיום המצב הפוך והוא מצהיר, "יש לי טילים שיכולים לפגוע בבניינים שלכם בדייקנות", ואומר גם "אם יבואו שש אוגדות שלכם [להלחם בחזבאללה] אני אקבור אותן".
צריך הרבה ביטחון כדי שארגון יבוא ויגיד דבר כזה. למה לחזבאללה יש ביטחון עצמי כזה? מכיוון שהוא עבר משלב האיום עליו לשלב ההרתעה והאיום על האויב. האם אירועים אלה וכל הניצחונות הללו של ארגון ערבי שבראשו עומד איש דת לא יכולים להשפיע על מצרים, ירדן ומדינות ערב האחרות? ראו מה שאירע בפלסטין: אירועים אלה משפיעים זה על זה ברצף. כאשר בשנת 2000 ישראל ברחה מדרום לבנון, האירוע הבא היה הנסיגה [שלה ב-2005] מעזה בצורה כזו שרבנים יהודים נסוגו מעזה בבכי. לכן, תוצאת הנסיגה מלבנון הייתה הנסיגה מעזה ותוצאת היציבות [העמידה האיתנה מול ישראל] במלחמת 33 הימים [2006] היתה ניצחון נוסף בתוך עזה ובמלחמה בת 22 הימים [מבצע עופרת יצוקה בדצמבר 2008]. אירועים אלה התרחשו לאורך גבולות מצרים.
מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני [2]
התוניסאים הצעירים אמרו דבר מעניין: "כששמענו את חסן נאסרללה אומר 'נקבור שש אוגדות של ישראל' אמרנו 'נוכל להביס את המשטרה של בן עלי [רודן תוניסיה שהדחתו בהפגנות 2011 פתחה את אירועי 'האביב הערבי']. אמונה זו התעוררה [כתוצאה מההשפעת המהפכה האסלאמית]. 'ההגנה הקדושה' [מלחמת איראן-עיראק] והמהפכה האסלאמית בשם האסלאם השפיעו על התעוררות אסלאמית זו [של האביב הערבי]. אינני חושב שהיום או בעבר התרחש אירוע חשוב בעולם שלא הושפע מהמלחמה שלנו בצורה כזו או אחרת. מדוע שנרצה להכחיש זאת? זהו העושר של המהפכה האסלאמית, רכוש המהפכה האסלאמית ודם השהידים שלנו, גם אם המצרים אינם מקבלים זאת.
האם ניתן לדמיין שדבר יתרחש בעולם ללא המהפכה האסלאמית? מאז קרסה האמפריה העת'מאנית בשנת 1917, הכל נעשה כדי לנטרל את עולם האסלאם. הממשלה היחידה ש[הצליחה] לצאת מעול מסעי הצלב היתה הרפובליקה האסלאמית [של איראן], וזו האמנות הגדולה של האמאם [ח'ומיני]. זה לא רק הקמת הרפובליקה האסלאמית, אלא האמאם [ח'ומיני] ביצע את היציאה הראשונה, וכיום כל מה שנאמר בעולם, כמו זכויות אדם, טרור וכו', אין לו שום יישום באירופה, כל השימוש [בלשון זו] הוא כדי לשלוט בעולם האסלאם.
תבוסה זו של ההגמוניה של ישראל או התבוסה הגדולה של אמריקה בעיראק ובאפגניסטן מושפעות מהמהפכה האסלאמית. האמריקנים טוענים שאיראן בלעה את עיראק. כמובן שהם אומרים זאת למדינות אחרות כדי ליצור מחלוקת. יש לזכור שאמריקה לא הגיעה לשם [לעיראק] צולעת, אלא הביאה [לעיראק] 160,000 חיילים.
"מייסדי האחים המוסלמים הם קדושים עבור הרפובליקה האסלאמית"
אנו מאמינים שמה שקורה באזור הוא [בשל] המהפכה האסלאמית ומושפע מה'הגנה הקדושה' [מלחמת איראן-עיראק]. אם אנו רוצים לראות, למשל, מה היחס של מצרים כלפי המהפכה האסלאמית, זו הסיבה העיקרית לכך ש[נשיא מצרים] מובארכ התעקש שקיים הבדל כזה בין איראן למצרים. [אולם] ישנם פרמטרים לכך שאיראן ומצרים יכולות לקיים אינטראקציה רבה זו עם זו, אחד מהם הוא הדת. נכון שאנו שיעים והם [המצרים] סונים, אבל מצרים היא דת שאפעית שאוהבת את 'אהל אל-בית' [בשיעה: צאצאי הנביא מוחמד הזכאים לשלוט], שנית, ישנם כ-9 מיליון סופים בעלי מעמד מיוחד באהבתם לאהל אל-בית. הדבר השלישי הוא מבנה כמו [ארגון] האחים המוסלמים, שהוא מבנה פוליטי חשוב ואחד הצירים והמנועים העיקרים של מהפכה זו.
חלק חשוב ממה שקרה בעולם הערבי הושפע ממצרים, בין אם זו הלאומיות הערבית או האחים המוסלמים, שהתפשטו ממצרים אל העולם הערבי. מייסדי האחים המוסלמים הם קדושים עבור הרפובליקה האסלאמית [של איראן], עבור השיעה ובעיני זקני השיעה.
אחד הרחובות הראשיים שלנו נקרא על שם חסן אל-בנא, המייסד הראשי של [תנועת] 'האחים המוסלמים'. אחת הדמויות המכובדות ביותר בקרב אנשי הדת שלנו הוא סיד קוטב [אידיאולוג תנועת האחים המוסלמים במצרים]. אחד מחיבוריו החשובים של [המנהיג ח'אמנאי] היה תרגום פרשנות של ספרי סיד קוטב [לפרסית]. אלה היו מייסדי האחים המוסלמים.
החמאס, שאחת ההאשמות המרכזיות נגדו היא סולידריות עם הרפובליקה האסלאמית [של איראן], הוא הענף העיקרי של האחים המוסלמים. החברים העיקריים של המהפכה האסלאמית, כמו [נשיא תורכיה] ארדואן ו[עבדאללה] גול [לשעבר נשיא תורכיה] בתורכיה, אחמד שאה מסעוד [מנהיג אפגני, נלחם נגד הסובייטים ונגד הטאליבן] ורבאני באפגניסטן [בורהאנ א-דין רבאני, נשיא המדינה האסלאמית של אפגניסטן ותיאולוג המקורב לחוגי האחים המוסלמים], [ראש הממשלה] מהאתיר מוחמד במלזיה וכו', הם הדמויות העיקריות של האחים המוסלמים. יש קווי דמיון גם ברמות שונות אחרות, ואנשי רוח וסופרים מצרים רבים כתבו על המהפכה האסלאמית של איראן... הדבר נכון גם בתימן, בחרין ולוב. כך שהיום, בחסדי האל, יצוא המהפכה יצא לפועל, ועלינו להודות לאל שדם השהידים שלנו ומאמצי האמאם הראו את תוצאותיהם.
"היום הניצחון והתבוסה של איראן הם בבגדאד ובלבנון"
רבים שואלים, מדוע אנו מתעקשים כל כך לעמוד איתן מול אמריקה? האם הרפובליקה האסלאמית לא יכולה לחייך לאמריקה ולפתור [על ידי כך] בעיות רבות? אלמלא העמידה האיתנה של הרפובליקה האסלאמית ולו היינו משלבים יד ביד עם אמריקה, מי יודע אם אירועים כמו [האביב הערבי] היו מתרחשים בעולם ?
זו עובדה שניצחון ותבוסה של איראן אינם מתרחשים עוד בגבולותיה. היום הניצחון והתבוסה של איראן הם בבגדאד ובלבנון. זהו תוצר נהדר [של המהפכה האסלאמית] שיש להעריכו ... כולנו נעזוב [את העולם הזה] אולם אנו מבקשים מהאל שיצליח את דרכנו, ראשית, להוציא אותנו מהעולם הזה כשהידים ושנית, שיאחד אותנו עם חברינו השהידים."[3]
