כללי

עיתונאים קטרים: בקטר אין תשתית דמוקרטית, ולא מפלגות. ספק אם תוכל לקיים בחירות לפרלמנט

מאת צ. הראל

הקדמה

ב-3.11.2020 הכריז אמיר קטר, השיח' תמים בן חמד אאל ת'אני, על קיום בחירות למועצת השורא (קרי, הפרלמנט)  לראשונה בהיסטוריה של קטר.. זו אינה הפעם הראשונה שהוא מכריז על בחירות. כך היה גם בשנת 2017  ופעמים נוספות גם בתקופת שלטון אביו, השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני.

 

בנאום בפתח המושב ה-49 של הפרלמנט, הכריז האמיר תמים כי ההכנות לבחירות לפרלמנט כמעט הגיעו לסיומן והן תיערכנה בחודש אוקטובר 2021 בהתאם לחוקה, שאושרה כבר לפני 18 שנים במשאל עם בשנת 2003 ופורסמה בשנת 2004. הוא קבע: "בכך נעשה צעד חשוב לחיזוק מסורת השורא [ההתייעצות] של קטר ולפיתוח תהליך החקיקה בהשתתפות רחבה יותר של האזרחים."[1]

 

החוקה הקטרית, שפורסמה כאמור בשנת 2004, קובעת כי הפרלמנט בקטר יורכב מ-45 חברים: 30 מהם יבחרו על ידי הציבור בבחירות ישירות וחשאיות, ואת 15 החברים הנותרים ימנה האמיר.[2] ואולם, מאז עד היום לא התקיימו בחירות לפרלמנט הקטרי, ואף כי נקבעו בעבר כמה מועדים לקיומן, הן נדחו שוב ושוב בתירוצים שונים. חשוב להדגיש, כי גם אם הבחירות לפרלמנט תתקיימנה באוקטובר 2021 כמתוכנן, בידי האמיר תישאר ההכרעה בעניין זהות שליש מחברי הפרלמנט.

 

הכרזתו של האמיר על מועד חדש לקיום הבחירות עוררה עניין רב בעיתוני קטר. לצד מאמרים, ששיבחו את המהלך וראו בו צעד נוסף לביסוס הדמוקרטיה במדינה, הצביעו כותבים רבים על החסמים החברתיים, התרבותיים והפוליטיים המעכבים זאת. חלקם הדגיש כי בקטר אין תשתית מוסדית ותרבותית לדמוקרטיה ואין מסגרות אידיאולוגיות ופוליטיות. אחרים פקפקו במוכנותה של המדינה לקיים הליך בחירות תקין, העלו ספקות באשר למידת בשלותו של העם הקטרי לבחירות דמוקרטיות ותהו האם הבוחרים והמועמדים הפוטנציאלים מבינים את אחריותם ותפקידיהם. חלק מהכותבים אף הביע חשש כי ההשתייכות השבטית והסקטוריאלית תהיה השיקול העיקרי בבחירת המועמדים.

 

אחד הכותבים טען כי הבחירות לכשעצמן אינן מהוות עדות לדמוקרטיה, שכן דמוקרטיה היא תרבות ודרך חיים וצריכה לבוא לידי ביטוי בתחומים רבים. כך למשל, מדינות המפרץ, ובכללן קטר, רואות בשלטון היחיד יתרון ומגבילות את פעילותם של ארגוני החברה האזרחית היוצרים תשתית לדמוקרטיה. כותב אחר טען כי התרבות הרווחת בקטר של הדחקת הבעיות וחשש מהשמעת ביקורת מהווה חסם בפני הדמוקרטיה. כמה כותבים קראו גם להעלות את רמת הייצוג של הנשים בבחירות לפרלמנט. לדבריהם, לא תיתכן דמוקרטיה אמיתית כאשר חצי מהחברה מודרת מתהליכי החקיקה וקבלת ההחלטות.

 

דוח זה יציג את ההיסטוריה של דחיית הבחירות לפרלמנט הקטרי פעם אחר פעם וכן כמה מהמאמרים, שהתפרסמו בעיתונות הקטרית והצביעו על החסמים והבעיות במדינה שעלולים למנוע קיום הליך בחירות דמוקרטי תקין גם הפעם:

 

דחיית הבחירות לפרלמנט פעם אחר פעם

אף כי החוקה הקטרית הקובעת ש-30 מחברי הפרלמנט ייבחרו בבחירות פורסמה כבר בשנת 2004 בתקופת שלטונו של אביו של האמיר הנוכחי, השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, עד היום לא יושם הסעיף הנוגע לבחירות לפרלמנט והן נדחו כמה פעמים מאז.

 

בשנת 2006 הכריז סגן ראש ממשלת קטר ושר החוץ שלה דאז, חמד בן ג'אסם בן ג'בר אאל ת'אני, על קיום הבחירות לפרלמנט בשנת 2007, אך לבסוף הן נדחו והוקמה ועדה מייעצת לבחינת הנושא. מאוחר יותר הוחלט לקיימן ב-2010 ושוב הן נדחו. בנובמבר 2011 הודיע אמיר קטר דאז, השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, על בחירות לפרלמנט במחצית השנייה של שנת 2013,[3] אולם ביוני של אותה שנה, העביר את סמכויות השלטון לבנו, השיח' תמים בן חמד, ושוב הבחירות לא התקיימו.

 

לאחר הארכות חוזרות ונשנות של כהונת חברי הפרלמנט ומינוי חברים חדשים בו לאורך השנים, הודיע האמיר תמים בן חמד בנובמבר 2017, כי ממשלת קטר נערכת לקיים בחירות לפרלמנט, וכי ההיערכות, שתכלול ניסוח חוק בחירות וחלוקת המדינה לאזורי בחירה, תיארך כשנתיים.[4] באוקטובר 2019 פרסם האמיר צו המורה על הקמת ועדה מכינה לבחירות[5] ובנובמבר 2020 הוא הכריז, כאמור, על מועד חדש לקיומן - אוקטובר 2021.

 

ב-31.12.2020 הצהיר ​ראש מנהלת העניינים המשפטיים במשרד הפנים הקטרי, סאלם צקר אל-מריח'י, כי הוועדה המכינה לבחירות לפרלמנט כמעט סיימה את היערכותה ומסר פרטים ראשונים על ההליך הצפוי: קטר תחולק ל-30 אזורי בחירה, שבכל אחד מהם ייבחר נציג אחד לפרלמנט. כמו כן, פירט את ההגבלות על מימון זר של מועמדים והגבלות נוספות הנוגעות לתעמולת הבחירות.[6]

 

ואולם, על רקע הדחיות החוזרות ונשנות, מוקדם לדעת אם הבחירות אכן יתקיימו במועדן.

 

אמיר קטר, תמים בן חמד, מכריז על קיום הבחירות לפרלמנט[7]

עיתונאים קטרים מפקפקים ביכולתה של המדינה לקיים הליך בחירות תקין

הכרזתו של אמיר קטר על כוונה לקיים בחירות לפרלמנט הקטרי עורר גל של מאמרים שהביעו ספק ביכולתה של המדינה לקיים בחירות כאלה בשל בעיות ומכשולים רבים הקיימים בה ומונעים את קיום הדמוקרטיה.

 

עיתונאי קטרי: נחוץ שינוי בתרבות הפוליטית בקטר

העיתונאי הקטרי, עבד אל-עזיז בן מוחמד אל-ח'אטר, פרסם בטורו ביומון אל-שרק כמה מאמרים בנושא הבחירות לפרלמנט והציג שורה של בעיות שיש לתת עליהן את הדעת. במאמרו מיום ה-4.11, כתב: "כל עוד אין זרמים אידיאולוגיים או פוליטיים ברורים במדינה, רק הפן האישי והשבטי מכתיב את הבחירה [במועמדים] ולכן השיקולים המשפעים ביותר יהיו המעמד החברתי והכלכלי... חבר פרלמנט [הממלא את תפקיד] הפיקוח [על הממשלה] והחקיקה זקוק לסיעה כדי שיוכל לפעול במסגרתה ולחוש מתוכה את רצון העם והאזרח...

 

מצע [בחירות] מניח למפלגות תשתית [לתוכניות], שאותן הן פועלות ליישם בהגיען לשלטון, [אולם] בקטר אין מפלגות או פלורליזם מפלגתי... החברה הקטרית היא חברה מנומסת שבמקום להציב [לממשלה] דרישות היא מתייחסת אליה באורך רוח. נוכח הקשרים ההדוקים והלכידות בין הממשלה לבין העם, יש בדרישה [מצידה] משום בושה. זאת, בשעה שפרלמנטים אמורים לדרוש דברים בקול רם וחזק. נבחר ציבור הוא בראש ובראשונה קולם [של בוחריו] וביקורתו על התנהלות [הממשלה]... יכולה להיות קשה. יש להתגבר על עניין זה באמצעות טיפול משפטי-חוקתי ברור, שיעביר את החברה מתרבות [פוליטית זו] לאחרת. בעת קיום הבחירות יִמלאו להצבעה על החוקה כ-18 שנה – תקופה בה התחוללו שינויים מן היסוד במישור האזורי והבינלאומית והעמים התקדמו משמעותית בתחום החירויות, שהוצגו כדרישה העיקרית. לפיכך, [יש] להכניס תפיסות חדשות [אלו] לתהליך הדמוקרטי עצמו, בהיותו פלטפורמה [להשגת] חירויות..."[8]

 

במאמר נוסף שפרסם אל-ח'אטר ב-3.12, הוא הצביע על בעייתיות הקיימת לדבריו בחברה הקטרית המתעלמת מהניגודים שבתוכה ומדחיקה את הבעיות, דבר שמהווה חסם בפני כינון דמוקרטיה. כך כתב: "יכולת של חברה לשאת את הניגודים שבתוכה היא הדרך הראויה ביותר להיכנס בשערי הדמוקרטיה ולבצע תפנית לעברה. חברה החיה עם הניגודים שבתוכה בלא לעשות דבר [בנדון] אינה בהכרח חברה בריאה. תקופת השקט הזו לא יכולה להימשך זמן רב.... חברה בה התנהגות מנומסת באה על חשבון האמת היא חברה שדמוקרטיה לא תיכנס בשעריה לעולם. חברה הפוחדת מביקורת היא חברה המנוגדת לטבע האנושי וחיה באוטופיה מזויפת, שעד מהרה תתפוגג. חברה, שפותרת את הניגודים שבתוכה באמצעות דחיקתם מהמודע אל התת מודע, כדי להיפטר מרגש האשמה שלה, חווָה חלומות מטרידים וסיוטים אפלים. שהרי התת מודע לא נעלם; הוא צף ועולה ודורש את הפתרונות הנחוצים לו.

 

משימתו של הפרלמנט הבא תהיה בראש ובראשונה לחשוף את מִכְמָנֵי היכולת של החברה לשאת את הניגודים שבה ולהציף על פני השטח את הבעיות והקשיים שלה כדי להתמודד עמם..."[9]

בעל טור באל-שרק הקטרי: האם אנו מוכנים לנהל מערכת בחירות במלוא האחריות והניטרליות?

מוחמד עבד אל-עזיז אל-אנצארי, בעל טור ביומון הקטרי אל-שרק, פרסם ב-26.11 מאמר שכותרתו "האם אנו מוכנים?", בו תהה באשר למידת מוכנותם ובשלותם של המועמדים לבחירות והבוחרים בקטר למערכת בחירות תקינה כנהוג במדינה דמוקרטית. הוא כתב: "כעת לאחר ההכרזה של האמיר [על קיום בחירות לפרלמנט] עולות שאלות ותהיות רבות, כמו האם אנו כאזרחים הגענו לבשלות רעיונית מספקת [למהלך זה]? האם אנו באמת מוכנים לנהל את מערכת הבחירות הזו במלוא האחריות והניטרליות? כידוע לכל, בכל הליך בחירות קיימים שני גורמים עיקריים: המועמד והבוחר. ניתן להעריך שיש [כבר] מי ששוקל להגיש מועמדותו לבחירות הללו - האם גורם עיקרי זה [קרי, המועמד] החל לפני הכל לחקור את [משמעות] החברות במועצת השורא, את משימותיו של חבר במועצה, זכויותיו וחובותיו? האם הוא החל לגבש אסטרטגיה או תכניות כדי להציגן לבוחרים? ומהו המנגנון באמצעותו יוצגו רעיונות אלה? האם הוא מוכן להשתתף בכנסי בחירות ובדיונים [פומביים] עם המועמדים היריבים ולהתווכח איתם, כדי לזכות באמונם של מספר רב יותר של בוחרים? האם יהיו למועמדים צוותי בחירות  ואמצעים שיסייעו להם בקמפיינים שלהם, כמו ועדות הסברה, לוגיסטיקה וכיו"ב לשם שיווק רעיונותיהם ותכניותיהם, אותם יְיַשמו אם ייבחרו?

 

אשר לבוחר, עליו לחשוב רבות ולהתעמק היטב בטרם ייתן את קולו בקלפי למי שראוי [בעיניו] לייצג את העם; [עליו] להימנע משיקולים של נימוס בבואו להצביע משום שהצבעתו היא פיקדון שהנהגת המדינה, הפקידה בידיו כדי שיבחר את המועמדים המתאימים ביותר, בעלי תכונות מנהיגותיות משמעותיות, ובעלי חזון של פיתוח, שישרתו את החברה ואת המדינה במידה שווה; שהרי אחריותו של הבוחר טמונה בחשיבות בחירתו במי שמתאים וראוי ביותר.

 

קטר ראויה לטוב ביותר, לפיכך, יש להיטיב לבחור מועמד, המודע למשימותיו ולסמכויותיו במועצת השורא; הפועל למען האינטרס הציבורי ולא למען האינטרס האישי; הממלא תפקיד של חקיקה ופיקוח, ולא תפקיד של מתן שירותים [לגורם או קבוצה מסוימים]. על המועמד להיות נאמן להבטחות הבחירות שלו. כאן אזכיר את הבחירות הראשונות למועצה המרכזית לעניינים מוניציפליים[10] בשנת 1999 ואת הקמפיינים של המועמדים, שהפכו אחר כך מושא ללעג בשל הבטחות שפיזרו כמה מהם, שחרגו מסמכותם ומסמכויותיה של המועצה בכלל, כמו חלוקת קרקעות לתושבי האזור, העסקת צעירים וכיו"ב. הבטחות כאלו ניתנו אז משום שהמועמדים הללו לא ידעו מהן משימותיהם וסמכויותיהם של חבר המועצה ושל המועצה עצמה. אנו מקווים שהדבר לא יישנה בבחירות הקרובות...

 

כל התהיות הללו נועדו רק לדרבן להיערכות מיטבית לניהול מערכת בחירות על פי אסטרטגיה ברורה ויעדים בני יישום; ומתוך תקווה להצלחת כולם ולהצלחת ההתנסות הדמוקרטית הבאה של הפרלמנט [שיחל לפעול] בשנת 2022."[11]

 

הפרלמנט הקטרי בפתח המושב ה-49 שלו[12]

ליברל קטרי בסדרת מאמרים: היעדר תרבות דמוקרטית והדרת נשים מהפוליטיקה - מחסום בפני הדמוקרטיה

בעקבות ההכרזה על הכוונה לקיים בחירות לפרלמנט, פרסם האינטלקטואל הליברלי הקטרי, עבד אל-חמיד אל-אנצארי, ששימש בעברו כדיקן הפקולטה למשפט ולהלכה באוניברסיטת קטר, סדרת מאמרים בטורו ביומון אל-וטן אודות הגורמים המעכבים את הדמוקרטיה במדינות המפרץ, ובכללן - קטר. במאמרו ב-16.11 הצביע אל-אנצארי על היעדר תרבות דמוקרטית והיעדר פעילות של ארגוני חברה אזרחית, שהם הבסיס לכינונה של דמוקרטיה. הוא כתב: "הדמוקרטיה היא תרבות, אידיאולוגיה, תודעה ודרך חיים, עוד לפני שהיא משטר פוליטי... זוהי תרבות שסופג הילד מסביבתו החברתית, מהחינוך שהוא מקבל ומדפוסי ההתנהגות המהווים דרך חיים שהוא מתרגל אליה. תרבות הדמוקרטיה היא אוסף של ערכים אזרחיים נעלים, המבטאים את נטייתו הטבעית של האדם ואת שאיפתו המתמדת לחירות, לכבוד ולחשיבה עצמאית...

 

הטמעת ערכים נעלים אלה במוחו ובליבו של האזרח, היא תנאי הכרחי למעורבות פוליטית בריאה ותקינה, שכן דמוקרטיה נוצרת בראש ובראשונה בראשיהם של האנשים. דמוקרטיה לא מתחילה בבחירות, אלא בהפצת אווירה של חירויות - במישור החשיבה, הביטוי והמעשה במרחב הציבורי - החל ממועדוני תרבות וחברה, דרך ארגוני חברה אזרחית, ארגוני [עובדים] והתאחדויות וכלה במפלגות פוליטיות...

 

כיום, למרות גילויי המודרניזציה, החינוך וההתפתחות התרבותית הנפוצים בקרב חברות המפרץ, ולמרות שהמפרץ הוא האזור הערבי הפתוח ביותר לעולם, הרי שבבחירות לפרלמנט מסתמכים המועמדים על [קבוצות] השתייכות ראשוניות, ובהן הקבוצה הדתית והפוליטית, השבט או העדה. ידיה של הקבוצה הדתית, השבטית והעדתית עדיין על העליונה במשחק הבחירות. הממשלות במפרץ לא פועלות כדי למוסס את [קבוצות] ההשתייכות הללו ולהתיכן לכדי [קבוצת] השתייכות משותפת נעלה יותר, שהיא תפיסת האזרחות. יתרה מזו, ממשלות אלה על פי רוב מאמצות במתכוון מדיניות, המבססת ומנציחה את [קבוצות] ההשתייכות הראשוניות הללו. מצד אחד, זו הדרך הטובה ביותר [להבטחת] יציבותו, ביטחונו ושלומו של המשטר הפוליטי המפרצי; מצד שני, כך המדינה המפרצית בולעת את החברה שלה, משתלטת על פעילותה ודוחקת לשוליים את ארגוני החברה האזרחית שלה ואת כל ארגוני הביניים הבלתי ממשלתיים, שהפכו למשרתיו של [המשטר] ולחסרי השפעה בחינוך הפוליטי של האזרחים...

 

התרבות הדמוקרטית לא יכולה להתבסס בחברות, שאין בהן ארגוני חברה אזרחית; ערכי [הדמוקרטיה] לא יכולים להתבסס אם [ארגונים אלה] נותרים משותקים ופעילותם מוגבלת. ארגוני החברה האזרחית הם תשתית הדמוקרטיה והם עורקי החברה שבהם זורמת הדמוקרטיה. הם המפעלים המייצרים את התרבות ואת ערכי הדמוקרטיה. הם בתי הספר שמחנכים את האזרחים למעורבות פוליטית... במקום שאין ארגוני חברה אזרחית פעילים ומשפיעים, אין דמוקרטיה אמיתית, גם אם מתקיימות בו בחירות פורמליות."[13]

 

במאמר אחר שפרסם אל-אנצארי ב-7.12, הוא טען כי התרבות הדתית במדינות המפרץ מעודדת שלטון יחיד וסלחנות כלפי עוולותיו של המנהיג, כל עוד הוא מקדם מטרות שנתפסות נעלות, כמו התנגדות לישראל ולמערב. כך כתב: "אינך מצפה לרפורמה בחברות אשר לא עושות מאמץ כדי להבטיח את מחייתן ושיש להן פרנסה בשפע  ללא כל מאמץ מצידן. הדבר מסביר את הקושי של הדמוקרטיה להכות שורשים בסביבה המפרצית, חרף צורות [שונות] של דמוקרטיה שיש בחברות המפרציות...

 

קיימת תרבות לא דמוקרטית אשר מקננת בעומק המציאות הערבית... לכן, קל לוותר מרצון על הדמוקרטיה ולהקריבה למען מטרות אחרות כמו אחדות, סוציאליזם או שחרור פלסטין, אשר נחשב לג'יהאד הגדול...

 

תרבותנו הדתית מהווה מכשול בפני התרבות הדמוקרטית והולידה שתי אמונות רווחות:

1.      שלטון יחידני לא נחשב לחסרון, אלא הוא פתרון הנחוץ פוליטית שמניב הישגים מהירים. לפיכך עקרון השורא [ההתייעצות] רוּקן מתוכנו והפך למלה נרדפת לשלטון של יחיד או של אליטה. מנגד, מצטייר השלטון הדמוקרטי כשלטון של ההמון, האספסוף והגחמות.

2.      הפשעים והעוולות של העריץ הערבי, ויתרה מכך האסונות [שהוא ממיט], נמחלים לו כל עוד הוא מניף את דגל היציאה לקרב לצורך הרחבת שטחה של מדינת האסלאם כפי שהיה בעבר, או מניף את סיסמת ההתנגדות לישראל, לארה"ב ולמערב, כפי שקורה בעידן המודרני...

 

עלינו להיות כנים עם עצמנו [ולהודות ש]שלטון היחיד, שאנו מקיימים אותו בחיי היומיום: בבתינו, בבתי הספר שלנו, במקומות העבודה שלנו ובקשרינו המפרציים והערביים - אינו מגונה בעינינו, ושהמשברים שאנו חווים כיום הם חלק מפירותיו. ציבורים רחבים מאמינים כי שלטון יחיד מתאים יותר לחברות שלנו, מבטיח יותר יציבות וביטחון ומהיר יותר [במימוש] פיתוח והישגים מאשר שלטון דמוקרטי בו מתנהל מאבק בין יצרים מפלגתיים, שבטיים, עדתיים ומשפחתיים המעכבים את הפיתוח והתקדמות... [ערכי] הדמוקרטיה לא יתבססו ולא ימומשו אם לא תפורק התרבות המכשילה [אותם]..."[14]

 

במאמר נוסף, שפרסם אל-אנצארי ב-14.12, הוא יצא נגד התרבות השבטית הפטריארכלית הקיימת במדינות המפרץ, המדירה נשים מהחיים הפוליטיים, וקבע כי נוכחותן של הנשים בפרלמנט היא תנאי הכרחי לתקינותם של החיים הפוליטיים ולדמוקרטיה בריאה. הוא כתב: "הגם שהמשטרים במפרץ נפתחו לַעקרונות המובנים מאליהם של העידן המודרני, אימצו כמה מעקרונות זכויות האדם, עטו על עצמם כסות של דמוקרטיה, הפכו למודרניים וייבאו טכנולוגיה ומערכות חדישות, הרי שבתוך תוכם הם עודם שבויים של תרבות השבט, בלא יכולת להשתחרר מאחיזתה. זאת, בשל היותם בסופו של דבר 'תוצר פוליטי' של תרבות השבט, המושתתת על מורשת חברתית - המושרשת בפסיכולוגיה הקולקטיבית של המפרץ ושל הערבים בכלל - שבה 'יש לגבר עדיפות על האישה בפעילות הפוליטית'....

 

נוכחותן של נשים בפרלמנט היא גורם הכרחי לתקינותם של החיים הפוליטיים ולטיפוחם. אין דמוקרטיה בריאה ללא נשים וללא נוכחותן בפרלמנט, בין אם הן ממונות או [נבחרות] בשיטת המכסות... הקוראן קובע כי 'אללה לא ישנה את השוֹרֶה על האנשים, אלא אם ישנו הם את אשר בלבם.' [11:13] את השינוי הזה ניתן לבצע רק בהשתתפות מלאה של שני המינים. שינוי לא [מתרחש] כשחצי מהחברה לא מיוצג בפרלמנט ומוּדר מהחקיקה, מהפיקוח ומקבלת ההחלטות. אישה הנדחקת לשוליים מבחינה פוליטית, לא יכולה לחנך דור המאמין בערכי הדמוקרטיה. נוכחות נשים בפרלמנט ובמוקדי קבלת ההחלטות הפוליטיות איננה מותרות או אקט קוסמטי. זהו צורך חיוני...

 

אנו חוזרים רבות על הסיסמא 'הנשים הם מחצית החברה', אך איננו מוצאים למחצית הזאת נוכחות הוגנת בפרלמנטים במפרץ. כלום לא תהינו מדוע?! התשובה באופן פשוט היא שאין להן הזדמנויות שוות לאלו שיש לגברים, בשל חסמים חברתיים...".[15]

 

סופרת קטרית: הנשים ראויות למכסה גדולה יותר של תפקידים

גם הסופרת והעיתונאית, נורה אאל סעד, הצביעה במאמר שפרסמה בטורה ביומון אל-ראיה ב-22.12 על החסמים מולם ניצבת האישה הקטרית במישור הפוליטי וייחלה כי בבחירות הקרובות כוחן של הנשים יגדל:"...טוענים לשווא כי האישה הקטרית לא דורשת ולא פועלת למען השגת זכויותיה הפוליטיות. האמת היא שלאישה בחברה שלנו אין ולו פלטפורמה אחת לביטוי ולפרסום [עמדותיה] והיא לא יכולה להוציא לפועל את הפוטנציאל הטמון בה...

 

האישה היא גורם הכרחי בבחירות ומספר הבוחרות בקטר עשוי לגדול ולעלות על שיעור [הגברים] הבוחרים, שכן גברים מצטרפים מידי שנה בהמוניהם למכללות הצבאיות ולאקדמיה של המשטרה, שלנמנים עליהן אסור להצביע. מן הראוי אפוא שנשים תהיינה חלק גדול [מחברי הפרלמנט] הממונים [על ידי האמיר][16] כדי לממש את ייצוגן כל עוד החברה מצהירה כי הן מחצית ממנה. בפני הנשים יש אתגרים עצומים ואולי באמצעות עמידתן האיתנה ותושייתן הן תתגברנה  על סכנות הדיכוי.

 

שרה בממשלה זה לא אותו דבר כמו חברה במועצת השורא, גם אם בשני המקרים היא מונתה לתפקידה ולא נבחרה. אינני מתעלמת מהצטרפותן של ארבע נשים שמונו מאז שנת 2017 למועצת השורא במתכונתה הנוכחית. אמנם לא הצלחתי למצוא בחיפוש בגוגל תוצאות הנוגעות לפעילותן [של ארבע חברות אלו], אך אני משוכנעת כי מועצת [השורא] הנבחרת תאפשר [להן] מרחב [פעולה] שונה מעט מזה הקיים כעת, גם אם מועצה זו לא תגיע לכדי [ביצוע כל] תפקידי הפרלמנט. בנוסף, לבוחרים ולבוחרות כיום יש כלים להבעת דעה ולפיקוח, שהשפעתם הולכת וגוברת באמצעות הרשתות החברתיות."[17]