המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בכיר פלסטיני לשעבר: ישראל היא "מדינת אושוויץ" שמבצעת "שואה" נגד הפלסטינים
19/11/2020


בכיר פלסטיני לשעבר: ישראל היא "מדינת אושוויץ" שמבצעת "שואה" נגד הפלסטינים

 

ב-2.9.2020, פרסם עיסא קראקע, לשעבר ראש הרשות לענייני אסירים ואסירים משוחררים באש"פ, מאמר ביומון הפלסטיני אל-קודס היוצא לאור במזרח ירושלים, תחת הכותרת: "האסיר מאהר יונס כלוא במדינת אושוויץ הישראלית". במאמרו טען קראקע כי הציונות היא בעלת ברית של הנאציזם וכי הישראלים הם הנאצים החדשים. לדבריו, אין הבדל בין חיילי ה-SS לבין חיילי צה"ל כי גם "מדינת אשוויץ הישראלית" מקימה מחנות ומבצעת "שואה" נגד העם הפלסטיני.

                   

יצוין כי מאהר יונס חטף ורצח חייל ישראלי בשנת 1980 יחד עם בן דודו כרים יונס, שניהם נאסרו ועונשם נקצב ל-40 שנה. הרש"פ ותנועת פת"ח נוהגות לשבחם ולפאר את מעשיהם וכרים יונס אף מונה בשנת 2017 לחבר בוועד המרכזי של תנועת פת"ח.[1]

 

עיסא קראקע[2]



להלן תרגום קטעים מהמאמר:

 

"הסיבות לכך שהאסיר מאהר יונס, בן הכפר עארה שבשטחי 1948, נשאר במשך 38 שנים בכלא של הכיבוש, יחד עם עוד אלפי אסירים ואסירות ש[לרוע מזלם] לא שוחררו בידי [גורמי] הצדק הבינלאומי וגם המלחמות הרצופות וכל עסקאות חילופי [האסירים] לא חילצום [מהכלא] הן: הגזענות הנתעבת; הטענה לעליונות גזעית וגנטית; ההזדהות עם האגדות [שהעם היהודי הוא] העם הנבחר [ושישראל היא] הארץ המובטחת; מדיניות היחס לאחרים כאילו שאינם בני אדם ושיש לנהוג בהם כעבדים; קריאות ההסתה של הימין הישראלי להקמת מחנות השמדה לפלסטינים; הסתה לרצוח את האסירים ולרססם בגז רעיל; דימויים למקקים; והפיכת ישראל למדינה דתית מיליטריסטית, שבה מתגברת התפיסה הברברית של המתנחלים הפנאטים.

 

איש אינו כותב על השואה הישראלית המודרנית, שקוברת [את האסירים הפלסטינים בעודם] בחיים, בתוך ארון המתים של עונשי המאסר הכבדים. הנאצים הקימו מספר מוגבל של מחנות ריכוז והשמדה במהלך מלחמת העולם השנייה, אך הכובשים הישראלים הקימו מאות מחנות, בתי כלא ומרכזי מעצר מאז שנת 1948 ועד היום, והשליכו אליהם יותר ממיליון וחצי פלסטינים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים. ההיסטוריונים כבר אישרו כי פלסטינים שלא הושלכו לכלא גורשו מאדמתם ונפוצו לכל עבר, כפי שקרה במהלך הנכבה. הדבר מזכיר את צעדות המוות, בהן הנאצים הוליכו את האסירים ברגל לעבר יעד הגירוש, ירו בהם והוציאום להורג...

 

האסיר מאהר יונס נכנס לשואה והוא עדיין שם. תחילה הם [הישראלים] הלבישו אותו ואת בן דודו, האסיר כרים יונס, בכותונת האדומה של הנידונים למוות, לאחר שבית המשפט הישראלי גזר עליהם עונש מוות בתלייה. [לאחר מכן] הומר עונש המוות במאסר עולם, [אך] תיאבון הרצח נותר איתן במוחם של התליינים. היטלר היה נוכח בלב המנטליות שחרצה את גזר דין המוות [על בני הדודים יונס] וחוקקה בכנסת את חוק ההוצאה להורג של האסירים ואת חוק החזקת גופותיהם של השהידים [כך במקור]. מדובר בשואה [המתרחשת] בבתי הכלא, בבתי הקברות, ו[אשר מגובה] באידיאולוגיה של השמדה וטיהור אתני.

 

האסיר מאהר יונס אינו מבדיל בין חיילי האס אס הגרמנים לבין חיילי הכיבוש הישראלי. השמות אמנם שונים, אך מדובר באותן משימות, אותן יחידות צבאיות וביטחוניות שמבצעות מעצרים, התקפות פתע ודיכוי, אותן [יחידות] שמבצעות הוצאות להורג ללא משפט ושמדכאות את האסירים בבתי הכלא בכל סוגי האלימות. יש זהות מוחלטת בחשיבה ובהתנהגות [של חייל האס אס ושל החייל הישראלי, שעיקרם]: רמיסת כבוד האדם והתייחסות אל הפלסטיני כאל [יצור] הנחות מבן אנוש. השואה היא הכוח המניע את מעשיהם הגזעניים, את הפתיחה [מחדש] של שערי מפעלי המוות וההיעלמות הכפויה שהקימו הנאצים לפני יותר מ-75 שנה. [הישראלים] הם הנאצים החדשים, שהסופר הישראלי עמוס עוז הזהיר מפני הופעתם,[3] והם נתמכים בידי הממסד הרשמי, הכנסת, והרבנים שנותנים להם הצדקות דתיות.

 

האסיר מאהר יונס כלוא במדינת אושוויץ הישראלית, מדינה של שירותי ביטחון ומחנות צבא, הפרוסים מן הקצה הצפוני ביותר של פלסטין עד הקצה הדרומי ביותר שלה; מדינה בעלת מראֶה צבאי וגדרות תיל [בכל מקום], מדינה שמטילה מצור על העם הפלסטיני באמצעות חומות, מחסומים צבאיים ומגדלי תצפית; מדינה שלא יודעת כיצד להמשיך להתקיים מבלי להיות אפוטרופוס של מחנה מעצר או [במצב של] סכסוך והיסטריה מתמדת. השואה התבצעה בשלושה מחנות [השמדה] עיקריים בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה, אך מאהר יונס אינו מודע  לגבולות השואה הישראלית, שחצתה את הקו הירוק של שנת 1948 ואת קו הפסקת האש של שנת 1967 ושרפה את הקורבן לחלוטין...

 

האסיר מאהר יונס כלוא במדינת אושוויץ הישראלית, שיצרה כמה שואות: כיבוש צבאי קולוניאליסטי ארוך טווח ומשטר אפרטהייד גזעני באזור. גזענות מסלימה זו, הנישאת על גבי רוחות הפשיזם, זהה למודל של גרמניה הנאצית, שעלתה לכס השלטון באופן שבו עלה לשלטון הימין הישראלי הקיצוני והגזעני... הפקודות שנתן היטלר, לרכז את היהודים במחנות, לגרשם ולרצחם, הן אותן הפקודות שפרסם עורך הספר 'תורת המלך', שהפך ספר הדרכה לרצח פלסטינים המסתמך על טקסטים דתיים של גדולי הרבנים היהודים בתקופות השונות...

 

האסיר מאהר יונס כלוא במדינת מדינת אושוויץ הישראלית, המחוקקת חוקים גזעניים המתייחסים בעוינות אל זכויות האדם וזכויות העם הפלסטיני, ושואפים למחוק את זהותו הלאומית, התרבותית וההיסטרית... הציונות היא בעלת ברית של הנאציזם על כל תופעותיו, והגנרל הישראל יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, הכיר בכך כשאמר: 'אנחנו הולכים באותה הדרך שבה הלכו הנאצים'[4]... [ישראל היא] מדינה שיש בה מערכת משפט צבאית בעלת מאפיינים נאציים, שנוקטת אפליה גזענית בבתי הדין הצבאיים שלה: מפרסמת גזרי דין חמורים נגד לוחמים פלסטיניים ומוציאה לחופשי פושעים יהודים, או מקלה בעונשם. הדם הפלסטיני מותר, בעוד שהדם היהודי מקודש – זהו מרשם נאצי שריחו נפוץ במסדרונות בתי המשפט של הכיבוש. האסירים הפלסטיניים בבתי המשפט האלה מתויָגים כטרוריסטים, בעוד שהפושעים היהודים וכנופיות המתנחלים הרוצחים מתויָגים כגיבורים לאומיים שזוכים לעיטורים ולאותות הצטיינות. נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כבר השוותה בין החוקים שחוקקה הכנסת בתקופה האחרונה לבין חוקי נירנברג[5]...

 

האסיר מאהר יונס כלוא במדינת אושוויץ הישראלית, שהוציאה את השואה מהקשרה ההיסטורי והפכה אותה לתירוץ לכל מעשיה. מותר [לה] לעשות הכול: הוצאה להורג ללא משפט, מעצרים המוניים, מעצרים מנהליים, עינויים, התעללות, התקפות פתע, הרס בתים, גזל אדמות, החזקה בגופות השהידים, מעצר קטינים ועוד הפרות חמורות. השואה הפכה לאסכולה ולדרך והצמיחה בישראל משטר שלם מבחינה מדינית, משפטית ואידיאולוגית. השואה התנחלה במוחם של הישראלים והפכה למרכיב פנימי מרכזי באישיותם. הם הפכו מקורבנות לתליינים ולסוהרים, שמבצעים פשעים מאורגנים תחת סיסמה של שמירת תדמית הקורבן לעצמם ולקיחת מונופול עליה ועל כך דיבר יו"ר הכנסת הישראלי לשעבר אברהם בורג[6]..."[7]



[2] אל-קודס (מזרח ירושלים), 2.9.2020

[3] מתייחס ככל הנראה לדברים שאמר עמוס עוז ב-9.5.2014 בהם כינה את נוער הגבעות "קבוצות ניאו-נאציות עבריות". https://www.haaretz.co.il, 10.5.14

[4] מתייחס כנראה לדברים שאמר ב-5.5.16: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70 ,80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב-2016" וכן לדברים שאמר ב- 3.10.19: "אני מזכיר שהנאצים עלו לשלטון בצורה דמוקרטית. ולכן אנחנו צריכים להיזהר בתוכנו, להיזהר היטב, מכך שגורמים קיצוניים בעלי השקפה משיחית לא ינצלו את הדמוקרטיה הישראלית על מנת לייצר פה מציאות שלטונית אחרת." https://www.ynet.co.il, 5.5.16; https://news.walla.co.il/, 3.10.19

[5] מתייחס ככל הנראה לדברי אסתר חיות ב-14.5.19, בכנס משפטי בעיר נירנברג, בהם הזהירה מפני הסכנות שבהגבלת הביקורת השיפוטית, תוך הסתמכות על דוגמאות מגרמניה הנאצית. הטקסט לא השווה ישירות בין חקיקה ישראלית לחקיקה נאצית. https://www.gov.il/, 14.5.19

[6] מתייחס ככל הנראה לספרו של אברהם בורג, "לנצח את היטלר", בו כתב דברים כגון: "ישראל היא מדינת אושוויץ שתרבותה טראומה ונפשה אחוזת אימה, תמיד ומהכל." ייתכן שמשם שאב קראקע גם את הביטוי "מדינת אושוויץ". https://www.ybook.co.il/

[7] אל-קודס (מזרח ירושלים), 2.9.2020