כללי

 

מאמר באל-דוסתור הירדני: משפחת רוטשילד הורתה להתנקש בנשיאים לינקולן וקנדי

 

עבד אל-חמיד אל-המשרי, חבר בארגוני זכויות אדם ירדניים ובעל טור ביומון הירדני אל-דוסתור,[1] פרסם ב-11.7.2020 מאמר אנטישמי, בו טען כי "משפחות יהודיות" השתלטו על הכלכלה העולמית במטרה לשעבד את מדינות העולם לסדר היום של התנועה הציונית וכי משפחת רוטשילד אף הורתה להתנקש בנשיאים האמריקאיים אברהם לינקולן וג'ון פ. קנדי, כשנודע לה על כוונתם לפגוע באינטרסים הכלכליים שלה.

 

עבד אל-חמיד אל-המשרי[2]

להלן תרגום קטעים מהמאמר:

 

"משפחות יהודיות תרמו לעיצוב הזהות היהודית ולהקמת המדינה העברית באמצעות ההגמוניה שלהן בתחומי הכספים, התקשורת, המלונאות והסחר בנשק וייצורו. במשך מאות שנים, משפחות רוטשילד [Rothschild], רוקפלר [Rockefeller – ממוצא גרמני], מורגן [Morgan – ממוצא וולשי], ברוך [Baruch], מרדוק [Murdoch – ממוצא סקוטי] ופריצקר [Pritzker] כפו את ההגמוניה שלהן על אירופה ועל ארה"ב באמצעות השתלטות על רוב כספי הבנקים – ובפרט הבנקים המרכזיים – של מדינותיהן, וכן באמצעות השתלטות על [תחומי] תעשיית הנפט והנשק, המלונאות והתקשורת. כל המשפחות הללו התקדמו בהתמדה, כל אחת בתחום התמחותה, ובמיוחד אלה שעסקו בתחום הכספים.

 

באמצעות קידום מיזמי ההשקעות שלהן, לכדו משפחות אלה בחכותיהן את העמים השונים של מדינות אלו. הבנקים שבבעלות משפחות אלו העניקו [לבני העמים הללו] מימון לצורך השקעה בבורסות שעשויה [כביכול] להניב להם [רווח של] מיליונים. זאת, תמורת משכון אדמותיהם לבנקים שבהם מחזיקות משפחות [יהודיות] אלה למעלה מ-90% מהמניות. [זאת] כדי שלאחר מכן יבוא תורַם של יהודי הבורסה העובדים למען המשפחות הללו לשחק את משחקם המלוכלך, שמכזיב את תקוות הלווים [לרווחים גדולים], שכן [יהודי הבורסה] הפסידו את כספיהם לאחר שספסרו בכספי הלווים וגזלו אותם. כך נבצר מהם [מהלווים] לעמוד בהתחייבויותיהם ולשלם את שווי המימון ואת הריביות. הם הופכים להיות מאוימים בגירוש מבתיהם, והבנקים רודפים אחריהם כדי שישלמו את חובותיהם.

 

משפחת רוטשילד היהודית – בעלת אימפריה בתחום הכספים וחלוצת הבנקאות הבינלאומית – הייתה אחת המשפחות העשירות ביותר בתקופת נפוליאון הראשון, ורבים סבורים כי היא זו המעודדת ונותנת חסות לרוב המלחמות. מייסדה, מאיר אנשל רוטשילד [Amschel Mayer Rothschild]... הצליח לבנות אימפריה בנקאית בינלאומית עצומה בשנות השישים של המאה ה-18. פעילותו הבנקאית התפשטה ברחבי בעולם באמצעות חמשת בניו, שכל אחד מהם התיישב באחד המרכזים הכלכליים האירופאיים הגדולים של אותה תקופה: פרנקפורט בגרמניה, לונדון באנגליה, נאפולי באיטליה, וינה באוסטריה ופריז בצרפת.

 

בראשית המאה ה-19 הגיעה משפחה זו לשיא [השפעתה] בתחומי הכספים והבנקאות, והפכה לאימפריה המובילה בתחום הכספים והבנקים בעולם. סך הונה הוא קרוב ל-500 טריליון דולר, כלומר כמעט פי שבעה מתקציבי כל מדינות העולם. הדבר אִפשר למשפחת רוטשילד לשלוט על קבלת ההחלטות במדינות אירופה ובארה"ב ולשנות את עמדותיהן והשקפותיהן, מהתנגדות ליהודים לתמיכה בהם ולקידום יעדי התנועות היהודיות, ובפרט של התנועה הציונית. השתתפותה במימוש המטרות הקולוניאליסטיות של מדינות אירופה וארה"ב ושל ההתנחלות הציונית... [אפשרה למשפחת רוטשילד] להשתלט על הבנקים העולמיים ועל האזור הערבי והאסלאמי, כשהיא נוטעת ישות יהודית באדמת פלסטין... כדי לשמור על ההגמוניה הזו.

 

כש[משפחת רוטשילד] חשה איום על האינטרסים הכלכליים שלה ועל המדינה היהודית, היא אינה מהססת לעקור אותו מהשורש, גם אם הוא נשקף מצד מי שנותן חסות לתוכניותיה. זאת, עד כדי כך – ויש הוכחה חותכת לכך – שכשנודע לה על כוונות הנשיאים האמריקאיים אברהם לינקולן וג'ון קנדי להלאים את הבנק הפדרלי של ארה"ב... [המשפחה] לא היססה להורות למנגנוניה להתנקש בחייהם, משום שהיא בעלת השליטה הגדולה ביותר במניותיו ובחלק לא מבוטל במניות הבנקים המרכזיים של המדינות המפותחות באירופה. כמו כן, [משפחת רוטשילד] עמדה מאחורי הצהרת בלפור, שניתנה לפי דרישתם של תיאודור הרצל ושל חיים וייצמן, [שהיה] הנשיא הראשון של מדינת הכיבוש הציונית ואחראי על כספי היהודים בבריטניה."[3]