כותב סעודי: נשיא תורכיה, ארדואן, הוא קוף החולם להיות מלך הג'ונגל
על רקע המתיחות הקשה בין סעודיה ותורכיה פרסם היומון הסעודי עוכאט' מאמר חריף במיוחד נגד נשיא תורכיה, רג'ב טיפ ארדואן. המאמר, מאת סטאם בן הדבאא', כתוב כסיפור אלגורי ובו לעג לנשיא תורכיה ארדואן, המשתעשע בחלום להנהיג את העולם, במטרה לחדש את מורשת אבותיו העות'מנים.
בן הבדאא' מכנה את ארדוראן "קרדואן" - שילוב של המילים קוף וארדואן בערבית - ומציגו כמנהיגה של כנופיית חתולים שוטים הנוהים אחריו בניסיונותיו הכושלים להתריס שוב ושוב נגד הכוחות השולטים בעולם. המאמר מסתיים בחלום שבו נתקל הקוף ארדואן בסנאי. זה מטיח בו, כי אין הוא ראוי להנהיג את העולם בהיותו אופורטוניסט רמאי ומציע לו תחת זאת להנהיג כנופיה שחבריה הם החתולים הטיפשים המעריצים אותו ולהקים את מדינתו על העץ שעליו הוא ישן. בסופו של סיפור מקיץ קרדואן מן החלום בצרחה, מבין שעשה שקר בנפשו ומאבד את הכרתו לבלי שוב.
סטאם בן הדבאא' [1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"תורכי, הילד בן החמש, בא אלי אתמול ואמר: דוד, אספר לך את סיפור 'הקוף החמדן'. חייכתי ואמרתי: אני משתוקק לשמוע אותו. והוא סיפר: בין שתי חתולות התגלעה מחלוקת לגבי חתיכת גבינה, הן פנו אל הקוף כדי שישפוט ביניהן. הקוף חילק את הגבינה לשתי חתיכות לא שוות והניח אותן על כפות המאזניים. כאשר החתיכה הגדולה יותר הכריעה את כף המאזניים הוא נגס ממנה והחזירה למקומה ואז הכריעה החתיכה השנייה את הכף והוא נגס ממנה, וחוזר חלילה, עד שאכל את שתי החתיכות ולא נותר דבר לשתי החתולות והן שבו [למקומן] מאוכזבות. סוף סיפור!
[הילד] החל לאחר מכן לשאול אותי כמה שאלות. השאלה הראשונה שלו הייתה: על מה נחלקו החתולות ביניהן? השבתי: על חתיכת גבינה. אחר כך שאל: מדוע הן פנו אל הקוף? השבתי: כדי שישפוט ביניהן. הוא הרהר ואז שאל את שאלתו האחרונה: אם כך, עם מה הן חזרו? השבתי: בלי שום חתיכת גבינה.
אז הגיע תורי לספר לו סיפור שכותרתו 'קרדואן' שייתכן שהוא דומה לגיבור הסיפור שלו, שכן קרדואן נהג לנצל כל סכסוך כדי לנגוס ממנו [משהו לעצמו] וכל בעיה כדי להרוויח ממנה כמה דרהמים. הוא נהג לספר לחתולים על חלומותיו ועל שאיפותיו להיות מלך הג'ונגל, שכן אבותיו היו אריות ונמרים בעבר, ולומר כי הוא חייב לחדש את תהילתם. החתולים היו מברכים אותו, מוחאים לו כפיים וקוראים את שמו שוב ושוב, ומכיוון שהיו אלו חתולים טיפשים וחלשים הם תלו בו תקוות רבות. כל אימת ש[קרדואן] היה חוסם את דרכו של האריה 'מלך הג'ונגל' היה [האריה] סוטר לו על פניו והוא היה שב [למקומו] מאוכזב, וכאשר היה חוזר אל החתולים הם היללוהו וסיפרו סיפורי כזב דמיוניים, לפיהם הוא הצליח לעצור את האריה ושהאריה הסיח את דעתו משלטון הג'ונגל. הוא [קרדואן] היה מהרהר רבות [בשאיפות] ובחלומות השבים וחוזרים אל מוחו הזעיר, ומדמיין שהוא שולט על החתולים הטיפשים וגוזל מהם את לחמם. ואז, היה חוזר פעם נוספת אל האריה כשהוא שיכור [כוח] מתמיכתם, מקריאותיהם ומסיסמאותיהם של החתולים הטיפשים ומקבל את סטירתו הרגילה ושב [למקומו] מאוכזב.
קרדואן נותר במצב זה, עד שנתקל בסנאי על העץ שעליו הוא עצמו ישן, והסנאי אמר לו: קבל ממני עצה, שכן אני יודע רבות אודותיך; ראיתיך עם החתולים וראיתיך עם האריה. קרדואן אמר לו: דבּר! והסנאי אמר: אינך ראוי להיות מלך הג'ונגל, משום שלשליטה על הג'ונגל דרוש מישהו חזק ואמין שאינו מפר הבטחות והתחייבויות. למה שלא תהיה מנהיג כנופיה? הרי אתה אופורטוניסט, רמאי ופחדן חמדן. אנשי כנופייתך יהיו החתולים, שכן הם אלה שמאמינים לך ומהללים אותך, והעץ הזה יהיה מדינתך, שבה תשלוט כאוות נפשך ותנצל את לחמם של החתולים, כדי שלא תלך לישן ללא ארוחת ערב. כאן צרח קרדואן, [לאחר] שהקיץ מחלומו ושב להכרתו. הוא הבין אל נכון כי הוא חי בשקר עם עצמו וחש קור בגופו ורטט בשתי עיניו ונפל מחוסר הכרה ולא התעורר [עוד].
כאן גם נרדם הילד התמים שלנו, מבלי ששאלתיו מי הוא הקוף הזה ומי הם החתולים?"[2]