כללי

כותבים מהמפרץ: סדרות טלוויזיה המשודרות ברמדאן ועוסקות ביהודים ובישראל הן עדות לאומץ לדון בנושאים שהושתקו עד כה ולשינוי שחל בחברה הערבית

הקדמה

מדי שנה לקראת חודש הרמדאן, מפיקים ערוצי הטלוויזיה וחברות ההפקה הערביות סדרות טלוויזיה שישודרו במהלך הלילות של חודש זה. סדרות אלה זוכות בדרך כלל לאחוזי רייטינג גבוהים, ולא פעם מעוררות תגובות רבות בעולם הערבי ומחוצה לו.[1] השנה התחוללה סערה סביב שתי סדרות לרמדאן בהפקה ובמימון סעודיים, ובמיוחד סביב סדרת הדרמה "אום הארון" שצולמה באיחוד האמירויות ומשודרת בערוץ הסעודי MBC. סדרה זו עוסקת בקהילה היהודית שחיה בכווית בשנות הארבעים של המאה הקודמת, ומתמקדת בקשיים שחווה רופאה בשם אום הארון בשל היותה יהודיה. את דמותה מגלמת השחקנית הכוויתית המפורסמת חיאת אל-פהד. הסדרה מתארת את דו הקיום ששרר בין הקהילה היהודית לבין הנוצרים והמוסלמים בכווית, שנפגע בעקבות הקמת מדינת ישראל ואשר את מקומו תפסו גזענות, אפליה ותוקפנות כלפי היהודים שגרמו להגירתם מן המדינה.[2]

 

הסדרה אום הארון[3]

 

סדרה סעודית נוספת המשודרת בימים אלה ומעוררת תגובות קשות היא הסדרה הקומית "מח'רג' 7" [יציאה 7], שנכתבה על ידי העיתונאי הסעודי הליברל ח'לף אל-חרבי ובכיכובו של הקומיקאי והשחקן הסעודי המפורסם נאצר אל-קצבי.[4] באחד הפרקים ששודרו, הציגה הסדרה, העוסקת בחברה הסעודית, דיאלוג בין שתי דמויות אודות היחסים עם ישראל. אחת מהן טענה כי ישראל איננה אויב ויש לקדם שיתוף פעולה עסקי ומסחרי עם אנשי עסקים ישראלים, וכי דווקא הפלסטינים שזכו לאורך השנים לסיוע כספי רב מצד סעודיה, הם שפגעו בה.[5]

 

הסערה ותגובות הזעם בעולם הערבי לסדרות אלו מצאו ביטוי ברשתות החברתיות ובמאמרים בעיתונות הערבית. עיקר הביקורת הגיעה מצד הארגונים הפלסטינים, מצד בכירי חמאס ואמצעי התקשורת שלה ומצד התקשורת הקטרית כדוגמת ערוץ אל-ג'זירה. הללו האשימו את סעודיה בניסיון לקדם באמצעות סדרות אלה את רעיון הנורמליזציה עם ישראל ובבגידה בעניין הפלסטיני. חלקם אף קראו לערוצים להפסיק את שידורן של הסדרות.[6] בתגובה, הודיע דובר ערוץ MBC , מאזן חאיכ, כי הערוץ מסרב להפסיק את שידורי הסדרות למרות הביקורת והמתקפה עליו. חאיכ דחה את הטענות כי ערוץ MBC מקדם נורמליזציה עם ישראל, והוסיף ברמזו לערוץ אל-ג'זירה: "בניגוד  ל[ערוצים] אחרים, הערוץ [שלנו] לא סוחר בעניין הפלסטיני ולא מארח בכירים ישראלים".[7]

 

על הביקורת של ערוץ אל-ג'זירה על שתי הסדרות ראו קליפ ממרי:

 

יוצרי הסדרות ושחקניהן הדפו מצדם את הביקורת ואת הטענות לקידום נורמליזציה עם ישראל וטענו כי הסדרות משקפות מציאות קיימת שאין להתעלם ממנה. אחד מכותבי הסדרה אום הארון, התסריטאי הבחריני מוחמד שמס, אמר כי באמצעות הסדרה "אנו רוצים להציג את דו הקיום בין הדתות השמיימיות, [להראות] שהיתה בעבר תקופה שבה היהודים, הנוצרים והמוסלמים חיו כשכנים באזור אחד", וקרא לצופים לגלות סובלנות. הוא הוסיף כי איננו מבין כיצד אנשים יכולים לפסוק דעתם לגבי סדרה בטרם צפו בה.[8] דברים דומים אמרו גם שחקני הסדרה, שהדגישו, בראיונות שונים, כי לא ניתן להתכחש לכך שהיהודים חיו במדינות ערב בעבר וקראו לעשות הבחנה בין היהודים והציונים.[9]

 

השחקן מוחמד אל-עלוי, המשחק בסדרה אום הארון, כתב בחשבון האינסטגרם שלו בתגובה לסערה סביב הסדרה: "...הברקים פוגעים רק בפסגות ההרים. אנו ממשיכים בהצלחתנו ושמחים על כל התגובות לסדרה הראשונה שלכם, לפי הדירוג שלכם [הצופים] – אום הארון..."[10]

 

לנוכח המתקפה על הסדרות, יצאו כמה עיתונאים וכותבים מסעודיה וממדינות אחרות במפרץ להגנתן, ובפרט להגנת הסדרה אום הארון. כותבים אלה טענו כי הסדרה משקפות מציאות שהיתה קיימת בעבר במדינות ערב, אשר ערבים רבים  אינם מודעים לה או שפשוט מעדיפים להתעלם ממנה ולהשתיקה בתקשורת. הכותבים שיבחו את האומץ של הסדרה אום הארון לעסוק בנושא שהושתק במשך שנים – הגזענות והתוקפנות כנגד היהודים במדינות ערב, שהובילו בסופו של דבר להגירתם מהן. כך למשל, העיתונאי הסעודי הבכיר, עבד אל-רחמן אל-ראשד צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי "הסדרה אום הארון היא מבחן ל[מידת] הגזענות של הצופה כלפי היהודים הערבים...".[11]

 

דוח זה יציג תרגום קטעים ממאמרים אלה:

עיתונאי סעודי בכיר: סדרות הרמדאן על ישראל והיהודים מעידות על שינוי ביחס אליהם

העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-רחמן אל-ראשד, פרסם גם מאמר בו הסביר כי שידור סדרות טלוויזיה העוסקות בישראל ובדו קיום עם היהודים במהלך חודש הרמדאן, משקף את השיח הקיים בנושא בקרב רבים מהערבים ואף הפלסטינים ומהווה סממן לשינוי חברתי, שיכול להוביל גם לשינוי מדיני. הוא כתב: "במהלך [חודש] הרמדאן ערוצי הטלוויזיה הציבוריים אינם מפסיקים לשדר ולחפש רווח חומרי. שהרי זהו... החודש של הצופים והפרסומות. במהלכו יושבים בני המשפחה מול המרקע... הכי הרבה זמן מאשר כל השנה - החל מארוחת שבירת הצום ועד ארוחת השחר [שלפני תחילת הצום בבוקר]... ולכן הערוצים מפעילים את כל תכסיסי השיווק שברשותם על מנת שהצופים יחזרו ביום למחרת כדי להמשיך לצפות בסדרות מהיכן שהפסיקו יום קודם.

 

לפיכך, הוזה מי שחושב שמאחורי כל סדרות הטלוויזיה [המשודרות] ברמדאן יש תוכניות ערמומיות, רעיונות נבזיים או [ניסיון] לשווק אג'נדה סדורה. אם אנו מבחינים כי הנושאים שבהם עוסקות סדרות הרמדאן חוזרים על עצמם או דומים – לרוב זה תוצאה של מישוש הדופק של הציבור... בדרך כלל ניכר שהסדרות האלה זוכות לשביעות רצון גדולה מצד הצופים וזאת למרות 'המסרים' הפוליטיים המפתיעים שלהן לפעמים.

 

לכל עונה [של סדרות הרמדאן] יש 'טרנד' [מסוים]. בעבר סדרות הדרמה והסאטירה [ששודרו ברמדאן] עסקו בנושאי הטרור, מעמד האישה בחברה וזכויותיה, המשטרים הפוליטיים הסוררים כמו קטר ואיראן... וההבדל בתרבויות של הדורות [השונים]. בכמה סדרות ששודרו בחודש [הרמדאן] הנוכחי שב וחזר השיח על ישראל, היהודים ודו הקיום. זאת, משום שהדבר משקף את השיחות של היום - לא רק את השיח של הערבים שרחוקים מחזית הסכסוך [עם ישראל], אלא [גם את השיח] הקיים בקרב הצעירים הפלסטינים שהחלו לדבר בשפה שונה מזו של אבותיהם. [הם דנים בשאלות כמו] האם לכונן יחסים מדיניים עם ישראל או לא, האם לפתוח בפניה את השווקים [הערביים] או האם להתיר [תחרויות] ספורט מולה – אלה נושאים שנשארים ל[הכרעת] הפוליטיקאים. [ואולם], הדרמה הטלוויזיונית היא ההד של שיחות הסלון וגם אם היא לא משקפת מדיניות אל לנו לזלזל בהשפעותיה, שכן היא מהווה סממן לשינוי החברתי שהוא אחד המניעים לשינוי מדיני. ל[סדרות] הדרמה של הרמדאן היה תפקיד חשוב בצמצום הטרור ובהיפטרות ממנהגים חברתיים שהקשו על התפתחות [החברה]... המאבק על סדרות הטלוויזיה המקוריות הוא אבן הבוחן והמבחן, והציבור הוא שיכריע".[12]

 

משתתפי הסדרה "מח'רג' 7"[13]

 

מנכ"ל אל-ערביה: התעמולה והשנאה כלפי היהודים פגעה דווקא בחברות הערביות

ממדוח אל-מוהיני, מנכ"ל ערוצי הטלוויזיה הסעודים אל-ערביה ואל-חדת' פרסם מאמר ביומון אל-שרק אל-אוסט תחת הכותרת "היהודים הערבים והתעמולה הרעילה", בו טען כי התגובות השליליות לסדרה אום הארון, שבו וחשפו את התעמולה והשנאה הדתית שהפיצו מנהיגים ערבים ותנועות האסלאם הפוליטי נגד היהודים במדינות ערב, דבר שהזיק למרקם החברתי במדינות אלה. הוא כתב: "סדרת דרמה העוסקת בקבוצה דתית או עדה מסוימת בקרב החברות הערביות לא אמורה לעורר תגובות זועמות. [שהרי], זהו תפקידה של הדרמה בכל מקום, היא מתרכזת בתופעות חברתיות ויוצרת מהן סיפורים החושפים את המורכבויות והבעיות שלהן. אך, המצב שונה כעת עם [שידור] הסדרה 'אום הארון' בערוץ MBC, אשר מתעמקת בחייהן של משפחות יהודיות ערביות. סדרה זו הוצאה מהקשרה כסדרת דרמה אודות מרכיב חברתי ערבי קיים [קרי, היהודים במדינות ערב] והפכה להיות מושא לקונספירציות והאשמות חוזרות ונשנות בשיתוף פעולה [עם ישראל] ונורמליזציה [עימה].

 

אך למעשה, עלינו להודות לכל אותם זועמים אשר בתגובתם [לשידור הסדרה], הם חשפו, מבלי דעת, את שני המקורות הבסיסיים למשבר [של החברות הערביות]. כך ניתן להתוודע לטעויות הגדולות, בעבר ובהווה, אשר הובילו לפירוק החברות הערביות, החלשתן והעמסתן באיבה ושנאה.

 

[הטעות הראשונה] שנחשפה היא התעמולה [במדינות ערב] שעיוותה את תדמיתן של דתות ועדות מסוימות עד כדי הרעלת המוחות כנגדן. התעמולה המטעה הקיימת מזה עשרות שנים תועלה לשרת מטרות פוליטיות. מנהיגים השתמשו בתעמולה זו כדי להעלות את מניותיהם הלאומיות, לחזק את שאיפות ההתרחבות שלהם, לכסות על כישלונותיהם הכלכליים ועל תבוסותיהם המשפילות. הללו ראו בעדות ובדתות הללו יעד להאשמה בשיתוף פעולה [עם האויב] ובבגידה, מה שהוביל להגירתם לאחר גלי רדיפה מתמשכת...  

 

[הטעות] השנייה [שנחשפה] היא דרך הפעולה של קבוצות האסלאם הפוליטי, שקמפיין הגעתם לשלטון נשען על הצגת המוסלמים כנרדפים וכמי שנמצאים במלחמה מתמדת, והצגת עצמן [קרי, קבוצות האסלאם הפוליטי] כמגינם בעימות עם האויבים מבית ומבחוץ. מבין האויבים מבית ישנם הערבים המשתייכים לדתות שונות, כמו למשל היהודים הערבים. אלו, בשל התעמולה הלאומית והדתית [נגדם] הנמשכת עשורים רבים, הפכו ליעד קל, שתדמיתו מעוותת ומוכתמת על ידי קיצונים המנצלים את שם הדת [קרי, האסלאם] כדי להגן על האג'נדות האידיאולוגיות שלהם ולהשתלט על מוחות הציבור. כעת, הם [אנשי האסלאם הפוליטי] כועסים בגלל [סדרת] דרמה הקוראת תיגר על התפיסות שבאמצעותן הם סיממו את המוחות והנפשות [של האנשים] והם פוחדים שתפיסה אחרת אנושית ומציאותית יותר תתפוס את מקומן...  

התעמולה המטעה והשנאה הדתית הובילו לנזקים עמוקים במרקם של החברות הערביות ומרכיביהן. יתכן שהכרה בשורשי השקרים הללו תהיה הצעד הראשון והנכון כדי להיפטר מהם ולמוטט את תרבות הקונספירציות, החשדנות וההאשמות בשיתוף פעולה ובבגידה שאנחנו רואים את תוצאותיה עומדות לנגד עיננו כעת."[14]

קריקטורה ביומון הקטרי אל-קודס אל-ערבי בגנות "דרמת הנורמליזציה המפרצית"

אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 1.5.2020

כותב סעודי: הסדרה 'אום הארון' חושפת באומץ נושאים כמו התוקפנות שהיתה נגד היהודים במדינות ערב

העיתונאי הסעודי חוסיין שובכשי שיבח במאמרו את האומץ של הסדרה אום הארון לעסוק בנושאים רגישים שעד כה לא נדונו – הנוכחות של היהודים במדינות ערב והגזענות והתוקפנות כלפיהם. הוא כתב: "מה שבדרך כלל קורה עם סדרות הדרמה המשודרות מדי שנה בחודש הרמדאן הוא שאחת מהן מאפילה על האחרות. השנה הנוכחית אינה שונה מקודמותיה [מבחינה זו] – ההתעניינות וחילוקי הדעות הם מנת חלקה של הסדרה הכוויתית 'אום הארון' המספרת באופן דרמטי את סיפורה של משפחה יהודית בחברה הכוויתית במהלך שנות הארבעים של המאה הקודמת. הסדרה היא 'הלם מיוחד במינו' עבור הצופה הערבי, שלא הורגל לראות את הסממנים היהודים כמו מגן דוד, המנורה היהודית עם תשעת קניה, הטלית על ראשו של החכם [היהודי] ופאות ראשו המגולגלות, ו[לא הורגל לשמוע] דיבורים בעברית, [ובכללם] ביטויים כמו שלום, מזל טוב מפיהם של כוכבי הסדרה, מבלי שהסצנות [בסדרה] קשורות למרגל ישראלי או לקצין מודיעין ישראלי.

 

הסדרה אמיצה בכך שהיא מעזה להעלות נושא המתכתב עם שני נושאים סבוכים מאוד. הנושא הראשון, כללי וקשור לבעיה מתמשכת והיא דו הקיום עם האחר, השונה, קבלתו והתמודדות עם הגזענות והתוקפנות [כלפיו]. הנושא השני, הוא ההיסטוריה של הנוכחות היהודית בעולם הערבי באופן כללי, ובאזור המפרץ הערבי של חצי האי ערב בפרט...

 

על הקהילות הללו...שאנשיהן היו אזרחי מדינות אלה, הוטלה האחריות להקמתה של מדינת ישראל על אדמת פלסטין והם הפכו למטרה קלה לתוקפנות ואלימות. שיח השנאה החל לגבור עד אשר מדינות ערב התרוקנו מהאזרחים היהודים שלהן...

הסדרה [אום הארון] עוסקת בהיסטוריה שלא מדברים עליה ואשר הנרטיב שלה סופר [על ידי הערבים] באופן חד צדדי, קיצוני וגזעני בין אם הוא כלל את הפן הדתי או הפן הפוליטי לאומי. היהודים עזבו את המפרץ והיגרו לאירופה ולארה"ב וחלק קטן מאוד מהם היגר לישראל. הדבר כתוב בשני ספרים ישראלים חשובים - הראשון שמו 'המיליונים הנשכחים' מאת מלכה הילל שולביץ'; והשני, 'לא האויב' מאת רייצ'ל שאבי. שני הספרים הללו מתמקדים במצב היהודים שהגיעו לישראל ממדינות ערב. הסדרה 'אום הארון', עוד בטרם שודרה, חילקה את הצופים לשתי קבוצות – קבוצה התומכת ברעיון של הסדרה וקבוצה [נוספת] שייחסה לה תיאוריות [קונספירציה] פוליטיות, כרגיל. ההצלחה הנזקפת לסדרה עוד טרם החל [שידורה] היא תעוזתה לעסוק בפן של ההיסטוריה שנמנעו מלספרו [עד היום]. היסטוריה שכללה מידה רבה של שוויון באזרחות, דו קיום וסובלנות, הרחק מגזענות הנובעת מתוך בורות. יתכן שסדרה זו תפתח לאחרים את התיאבון לספר בעונות הבאות [של סדרות הרמדאן] היבטים נוספים של היסטוריה עשירה.[15]

 

עיתונאית בחרינית: 'אום הארון' משקפת את דו הקיום שהיה ועודו קיים בבחריין, שרבים חוששים להודות בו

סוסן אל-שאער, עיתונאית בחרינית הזכירה במאמרה, כי גיבורת הסדרה אום הארון, היא דמות המבוססת על אישה יהודייה בשם אום ג'אן, שהייתה המיילדת של אימה עת ילדה אותה ב-1956. במאמר תחת הכותרת "אום הארון המיילדת שיילדה אותי" טענה אל-שאער, כי הסדרה שופכת אור על דו הקיום האמיתי שהיה ועודנו קיים בבחריין בין המוסלמים, הנוצרים והיהודים, ואשר רבים מהערבים אינם מודעים אליו, או אינם מעיזים לדבר עליו בתקשורת. היא כתבה: "אני [רוצה] להתייחס לנקודה ספציפית מאוד בסדרה האמיצה הזו והיא מצבם של היהודים בבחריין במיוחד בשנות הארבעים של המאה הקודמת. זהו חלק מן ההיסטוריה המודרנית שלנו שרבים מתושבי המפרץ לא מודעים לו, שלא לדבר על העולם הערבי או מחוצה לו. זהו מקור ההשראה לסדרה...

 

ילידי שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים, שעודם בחיים היום, היו עדים לחיים המשותפים שהתרחשו באמת במרקם החברתי הזה שכלל מוסלמים, יהודים ונוצרים בשכונות מוכרות בבחריין. המשפחות היהודיות עודן קיימות [בבחריין] ויש להן זיכרונות מהמציאות ההיא. חלקים רבים [מזיכרונות אלו] - במיוחד אלו אשר היו קשורים לשמחות ולמעורבות החברתית – מופיעים בפרק הראשון והשני [של הסדרה אום הארון]...

 

השכונות הישנות של שנות החמישים, במיוחד באל-מנאמה [בירת בחריין], היו עדות לחלק הזה של המארג החברתי הבחריני שבו הצטלבו החוטים הנוצרים והיהודים עם אלו של המוסלמים. בני [שלוש הדתות] התחנכו ולמדו אלו עם אלו באותן כיתות לימוד. החברות ביניהם, בין בניהם ואפילו בין נכדיהם חיה וקיימת עד היום ומהווה עדות למודל החי המציאותי והאמיתי של האזרחות [בבחריין], אשר הודות לטבעו של העם הזה הסיר כל מכשול הקשור לדת, גזע ומין ושמר על הנאמנות למולדת בחברות הללו.

 

זהו ניסיון מפרצי בחריני חי שאף אחד לא העז להבליט אותו תקשורתית, הן בשל רגישותו והן משום שתושבים רבים במפרץ אינם מודעים לכך... זהו חלק מההיסטוריה הבחרינית המפרצית שלנו, אשר משיבה את העניינים לנטייתם הטבעית האנושית רודפת השלום, הרחק ממאבקים [הקיימים] מחוץ לסביבה הגיאוגרפית הזו. חלק זה הוא ביטוי למצב של דו קיום וסבלנות דתית בין בני שלוש הדתות, מוסלמים נוצרים ויהודים, בארץ אחת בה הם חולקים את מקורות פרנסתם. זוהי מציאות אמיתית, ללא הגזמה, שעודנה קיימת עד לרגע זה ואשר ירשנו אותה מדור לדור. ראוי שהתקשורת תשפוך אור על הנושא כדי שידעו את האמת הזו".[16]