מחשבות על העידן שלאחר הקורונה:
בעלי טורים בסעודיה – משבר הקורונה הוכיח שאין לקדש את השיטה הדמוקרטית
הקדמה
משבר הקורונה מעורר לאחרונה דיונים בתקשורת הערבית, אודות הסדר העולמי החדש וצורות השלטון הנדרשות בעידן שלאחר הקורונה.
בעיתוני סעודיה התקיים דיון ער בנושא, במסגרתו שיבחו מאמרים רבים את התמודדותה של סין הדיקטטורית עם נגיף הקורונה והצביעו על כישלונן של מדינות אירופה הדמוקרטיות למגר את המגפה במהירות ופנייתן לצעדי החירום שכללו הגבלות רבות על חירויות האזרח. הכותבים הסעודים ראו בכך הוכחה לחולשתה של שיטת המשטר הדמוקרטי והזדמנות לדחיית הלחצים שמפעיל המערב, לאורך השנים לקידום תהליכי דמוקרטיזציה בסעודיה.
הכותבים הציגו את אופן ההתמודדות בעולם עם משבר הקורונה כאבן בוחן עבור צורות השלטון השונות בעולם וטענו כי כישלונם של המשטרים הדמוקרטיים באירופה, להעניק טיפול רפואי ראוי לאזרחיהם "שנפלו כמו זבובים" מוכיח כי דמוקרטיה אינה בהכרח צורת השלטון האידיאלית. לשיטתם אין דגם קבוע של שלטון הראוי לכל המדינות בעולם וכי לחברות שונות דרושות צורות שלטון שונות. חלקם ציינו כי המשטר הדמוקרטי כלל אינו מתאים לחברות במדינות ערב וכי המשטרים המלוכניים במפרץ – כדוגמת סעודיה – הוכיחו טיפול מיטבי באזרחיהם בעת משבר זו.
להלן קטעים מן המאמרים:
דווקא אזרחי המשטרים הדמוקרטיים נפלו כמו זבובים
בעל הטור חמוד אבו טאלב, כתב תחת הכותרת "קורונה והמבחן המוסרי של המשטרים": "כשם שווירוס קורונה החדש היווה מבחן לידע ואתגר לכל ההתפתחויות במחקר וברפואה, הרי שבאותה מידה של חשיבות ואולי אף יותר מכך, הוא הפך למבחן מוסרי ומעשי עבור המשטרים הפוליטיים... זוהי הפעם הראשונה שבה כלל המשטרים חשופים למבחן אחיד בנוגע לאדם ולערך שלו בעיני משטרים אלה...
כל צורות המשטרים עומדות למבחן: המלוכני והרפובליקאי, הנשיאותי והפרלמנטרי, הקפיטליסטי והסוציאליסטי, הדמוקרטי והטוטליטרי – לכל הכינויים והתארים הללו אין עוד ערך כעת כמו לטיבן של מערכות הבריאות של [משטרים] אלו, שכן כעת הציבור מתעניין בשאלה אחת בלבד: מה סיפקו ומה יספקו מערכות הבריאות לאדם במסגרת האסון הזה, המאיים על האנושות. הווירוס הקטן וחוצה היבשות הזה, הצליח לשנות את המשוואות הרגילות, וכעת אנשים לא רוצים שמדינותיהם תתפארנה בדמוקרטיה, בהשתתפות העם [בפוליטיקה], בבחירות חופשיות, או בסיסמאות דומות אחרות. הם רוצים מערכת בריאות המעריכה את כבוד החיים ואת זכותו של האדם לטיפול הרפואי הטוב ביותר, אל מול המגיפה המתפשטת.
משטרים פוליטיים רבים טוענים שהאזרח או האדם הוא בראש מעייניהם, אבל הם נכשלו כישלון חרוץ במבחן קורונה, בהשאירם את [האזרח] להתמודד לבדו עם גורלו, עם טיפול רפואי מינימלי. יתרה מזאת, מדינות הפכו את ההמונים לעדרים הנדרשים להתמודד עם המחלה באמצעות חסינות מכוח עצמם, ולא באמצעות חסינות מכוח מערכות בריאות הולמות. היבשת הזקנה [קרי, אירופה], על ההיסטוריה האצילית שלה, משטריה הדמוקרטיים המבוססים ויכולותיה הרבות, ניצבה חסרת אונים באופן מביש [מול מגפת הקורונה]; אזרחיה נפלו באלפים, בזה אחר בזה, כמו זבובים ותוך פרק זמן קצר. זאת בעוד משטר פוליטי הקרוב יותר לסוציאליזם או לקומוניזם, או לטוטליטריות המגונה על ידי המערב – קרי, סין – הצליח באופן מזהיר לרשום ערך גבוה יותר עבור [חיי] האדם [הגר בה], באמצעות מתן טיפול רפואי חסר תקדים בהיסטוריה של האסונות [הנובעים] ממגפות. גם מדינות שקמו והתפתחו לאחרונה, כמו סעודיה, שהתמודדה עם ביקורות רבות, הפכו למקור סמכות עבור כמה מדינות [אשר קמו] מאות שנים לפניהן, בכל הנוגע להקמת מערכות שלטון, בהן מערכת הבריאות, ולניסיון בניהול משברים.
וירוס קורונה חשף משטרים רבים במערומיהם, הסיר מסיכות רבות וחשף את ההטעיות הרבות באמצעותן הוליכו משטרים רבים שולל את עמיהם."[1]
המשטר הדמוקרטי בו מפלגות נלחמות זו בזו, החריב את כלכלת אירופה, והפכה ליבשת זקנה
מוחמד אל-סאעד פרסם מאמר תחת הכותרת "[נגיף] הקורונה נותן את מכת החסד ליבשת הזקנה", בו כתב:
"מי דמיין אי פעם שראשי הממשלה של צרפת ושל איטליה, ג'ון [כך במקור] מקרון וג'וזפה קונטי, וכמוהם [אלה של] בריטניה וספרד, יצאו לציבור בהכרזה על תקנות לשעת חירום ועל הגבלת חירויות הפרט שלהם, מבלי [שהדבר] יעבור דרך הערוצים [האחראים במדינה] על החקיקה ומבלי שתתבצע על כך הצבעה[?!]. אלה החלטות חמורות יותר מהכרזה על מלחמה, והרחוב האירופי מסכים להן. יתרה מכך, הוא אף מגנה את השלטונות בארצו על כך שהם התעכבו רבות בנקיטת אמצעי הזהירות. כידוע לנו, מדובר [בפגיעה בחירויות הפרט] שהן ה'ערכים' שהמערב התפאר בהם כל הזמן ושבאמצעותם הוא ביסס את הלגיטימיות שלו כמי שמגן עליהם ומעלה את קרנם...
האם כאשר המערב ויתר מרצון על אותן זכויות – ולו באופן זמני – הוא השתכנע כי ישנן חלופות נוספות ל[שיטת] השלטון, מלבד האופציה של המפלגות הנאבקות זו בזו [במסגרת הדמוקרטיה], שיטה שלא [באמת] העניקה [לאזרחים שם] חיים טובים יותר?...
בשנת 2012 שר החוץ של האמירויות, השיח' עבדאללה בן זאיד, צייץ [בטוויטר] בכתבו: 'האנשים הם כמו גלים, אם תתאים עצמך אליהם הם יטביעו אותך, אם תתנגד להם, הם יתישו אותך, אם תשרתם הם יתווכחו איתך, לכן קח אותם אל עתידם בשלשלות ואז הם יודו לך'... כמובן שהשיח' עבדאללה [בן זאיד] לא התכוון לכבול את האנשים באזיקים ולגרור אותם ברחובות. הוא התכוון לכך שיתכן שחלק מהאירועים [המתרחשים בעולם] יאלצו את המדינות להגיע למצב בו הן יכפו את כוחן ויפעלו בתקיפות באופן הדומה לגרירת [הציבור] בשלשלות לחוף מבטחים. זאת, משום שעל פי רוב התרבות הקולקטיבית לא נענית לשלטון, ואוהבת תנועה, חופש, וויתור על מגבלות...
השאלה היא האם המהלכים הנוכחיים [הננקטים] במערב מבשרים על היעלמות רעיון השלטון באמצעות בחירות, מה שמכונה דמוקרטיה לפי הקריטריונים המערביים? והאם עמי המערב ישתכנעו ב[יעילות של] רעיון של משטרים מלוכניים או מדינות לאום, אשר בונות את המולדת במקום להיגרר אחר מפלגות שנלחמות זו בזו ואשר דאגתן היחידה היא לרצות את הבוחרים ולשחדם כדי לזכות בתיבות הקלפי? דבר זה החריב את כלכלת אירופה עד שהפכה ליבשת זקנה. מה שקורה היום הוא הכי קרוב שיש לירי של כדור חסד על היבשת הזקנה [כינוי לאירופה], כך שאולי יצאו מקרבה מדינות צעירות וחיוניות יותר."[2]
קריקטורה: האיחוד האירופי מוכה הקורונה מתקשהלהתקדם, ומשאיר את המגף האיטלקי מאחור[3]
בעיתות משבר המדינות הדמוקרטיות מעדיפות את דגם השלטון הריכוזי נוסח סין
בעל הטור עבדאללה אל-פרג' כתב במאמר ביומון אל-ריאד "...לא רק שסין ניצחה את המפלצת הזו [קרי, את נגיף הקורונה], אלא היא הפכה לדוגמה עבור כולם במאבק [בנגיף] זה. לכן, היום כאשר אנו עוקבים אחר מה שקורה במדינות העולם, ובכללן [גם] המדינות המפותחות ביותר כמו ארה"ב, אנו שמים לב שכולן הולכות בדרכה של סין, אשר התמודדה עם המפלצת הזו [קרי, נגיף הקורונה] באופן הראוי לשבח. זו הסיבה שבגללה ארה"ב [הכריזה על] מצב חירום, כדי להעניק לממשל של הנשיא, ובפרט למגזר שירותי הבריאות, סמכויות חדשות ונרחבות, וכדי לאפשר [לממשל האמריקאי] גמישות גדולה ככל הניתן במלחמה בנגיף הקורונה...
אם כך, [למולנו ניצבת] התועלת של השלטון הריכוזי וחשיבות המגזר הממשלתי בניהול משברים. כפי ששמנו לב, ההתמודדות עם [נגיף] הקורונה אילצה את הממשלות הדמוקרטיות להכריז על מצב חירום, כדי שתינתנה להן סמכויות נרחבות. משמעות הדבר, בין היתר, היא שהמדינות הללו מעדיפות את [דגם] השלטון הריכוזי, או את השיטה הסינית, בעתות משבר.
לכן עולה השאלה: אם אנו מצדיקים את הרחבת סמכויותיהם של מקבלי ההחלטות בעתות משבר, מדוע שלא נצדיק גם את המדינות המתפתחות שמנהלות את עצמן בצורה ריכוזית, במטרה להתגבר על הפיגור [שלהן] ולדחוף את עגלת הצמיחה [קדימה]? האם ישנו דבר מה החשוב יותר, עבור כל מדינה, מאשר מלחמה בהתדרדרות המצב הכלכלי וגיוס משאבים לצמיחה כלכלית[?]..."[4]
אין דגם קבוע של שלטון; דמוקרטיה אינה מתאימה לעמי המפרץ
במאמר שפרסם הכותב והחוקר הסעודי פהד אל-שקיראן, תחת הכותרת "המשטרים המלוכניים ומימוש רעיון המדינה", הוא טען, כי "אחת הטעויות המטורפות הגדולות ביותר של המשכילים הערבים, היא הקנוניה שלהם להפוך את הדמוקרטיה לדבר מקודש ולקבוע הגדרה ספציפית ל[מונח] חירות. גם המשכילים וגם הפונדמנטליסטים שותפים לכך, כאשר כל אחד מהם שואף למשטר דמוקרטי המקדש את תיבות הקלפי וקובע צורה אחת מוגדרת של חירות. [והרי,] חברות ערביות כרעו תחת שליטתם של משטרי רפובליקה ודמוקרטיות [עם] מפלגות ותיבות קלפי, אשר לא הניחו את היסודות לגוון תרבותי אחד; לא הצליחו לרשום [שום] הישג שאפשר להישען עליו; לא בנו תשתית שניתן להתפאר בה, ולא הניחו את היסודות לאדם שיוכל להתפתח, או להשתתף בפועל בתחיית העולם.
היום, נוכח המשבר האנושי הנוכחי [עקב מגפת הקורונה], מתלהטות ההשוואות בין המדינות בעלות המשטרים המלוכניים והלוגיקה שלהן בהתנהלות עם עמיהן, לבין המשטרים המערביים, והן מבהירות את ריבוי צורות השלטון ואת הלגיטימיות שלהן. הרוגז של המערב שהגיע לשיא בראשית האלף הנוכחי [על היעדר] דמוקרטיה, בחירות והשתתפות ציבורית [במדינות אחרות], פגע בריבונותם של המשטרים למיניהם, הנהנים משביעות רצון של הציבור [שלהם]. לניסיון המערבי ישנם המאפיינים שלו, אך [לא ניתן] ליישמו באופן כוללני על כל העמים. אפילו מקס וובר, בספרו "הפרוטסטנטיות ורוח הקפיטליזם" סבור שקשה לממש את הדגם המערבי מחוץ לאירופה. המשטר המלוכני במפרץ לא דוחק לשוליים את החוזה החברתי בין המדינה לאדם, אולם הארגון וההסדרה של היחסים הללו באים בנוסחה השונה מהמנגנון הדמוקרטי...
אין דגם קבוע של [צורת] שלטון. לכל חברה המאפיינים שלה, ועל בסיס מאפיינים אלה נוצר השלטון בה. המשטרים המלוכנים הוכיחו, עם חלוף השנים, שהם השיגו את התשתית [הפוליטית] המוצלחת ביותר באזור, ושהם הרכיבו את המשטר שלהם באופן כזה שהוא מכיל [הן] את המסורות האותנטיות [של השלטון] שיש בהן תועלת [והן מאפייני שלטון] ראויים לשבח שיצרו כלל התרבויות האנושיות. כתוצאה מכך, המדינות [המלוכניות] הצטיינו והגיעו לרמה גבוהה של השכלה ושל ניהול משברים בצורה נבונה. [לכן] שומה על כל מי שנותן הרצאות ל[מדינות] המפרץ [בדבר הצורך לאמץ את השיטה הדמוקרטית], לעצור ולהתבונן בפערים, במהומות ובכשלים הפוגעים במדינותיהם [במשבר הקורונה הנוכחי].
דמוקרטיה איננה תנאי למימוש רעיון המדינה. צורת המשטר הזו לא בהכרח מביאה צדק, וחירות עלולה להפוך לסיסמה פוליטית פוגענית [כלפי משטרים אחרים]. לפיכך, חובה להסיר את [מעטה] הקדושה מכל הסיסמאות האלה."[5]
