המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כותבת מצרית: החרדה במצרים מפני ביקורת, גורמת לפרש כל ביקורת כשנאת המדינה
18/8/2019


כותבת מצרית בביקורת על היעדר חופש הביטוי במדינה:

החרדה במצרים מפני ביקורת, גורמת לפרש כל ביקורת כשנאת המדינה

 

ב-23.7.19 הופץ ברשתות החברתיות סרטון וידיאו המתעד מפגש בין שרת ההגירה המצרית, נבילה מכרם, לבין בני הקהילה המצרית בקנדה, במהלכו תקפה השרה בחריפות אזרחים מצרים החיים בחו"ל ומותחים ביקורת על ארצם. בין היתר אמרה השרה: "אין לנו ארץ אחרת זולת מצרים, [ולכן] אנו לא סובלים [שאומרים] עליה מילה [רעה] בחו"ל." השרה המשיכה באמרה: "מה יקרה לכל אדם מחוץ למצרים שמדבר נגד ארצנו? [ראשו] ייערף", זאת תוך שהיא מעבירה את ידה על צווארה כסימן לעריפת ראש.[1]

 

הציבור שנכח במפגש הגיב לדברי השרה בצחוק ובמחיאות כפיים כאילו נאמרו בבדיחות הדעת, ואולם אמצעי תקשורת במערב וכן אמצעי תקשורת העוינים את המשטר המצרי ראו בדבריה איום על אנשי אופוזיציה מצרים הנמצאים בחו"ל ויצאו נגדה.[2] לביקורת על השרה הצטרף גם עלאא' מובארכ, בנו של הנשיא המודח חוסני מובארכ, שהגדיר את דבריה בציוץ בטוויטר, כ"חסרי אחריות". ציוץ זה הוביל למתקפה נגדו מצד היומון המצרי אל-יום אל-סאבע שפרסם מאמרים וכתבות בהם הואשם מובארכ הבן בקשרים עם האחים המוסלמים.[3]

 

בעקבות הביקורת על דבריה מיהרה השרה מכרם לפרסם הבהרה בה הביעה צער על הפצת הסרטון וטענה כי דבריה הוצאו מהקשרם. היא גם הבהירה כי "המדינה לא מאיימת על בניה [החיים בחו"ל] אלא מקיימת איתם קשרים ותומכת בהם."[4]

 

ואולם נראה כי הבהרה זו לא ריצתה את כולם. כרימה כמאל, בעלת טור ביומון המצרי מצרי אל-יום, פרסמה ב-1.8.19, מאמר בו מתחה ביקורת על דברי השרה וטענה כי הם חושפים את הרגישות המוגזמת שיש במצרים כיום כלפי כל דבר ביקורת על המולדת. לדבריה, הרגישות וחוסר הסובלנות הללו נובעים מן המאבק של המשטר המצרי בתנועת האחים המוסלמים, אך הדבר חרג מכל פרופורציה, עד כדי הגבלת חופש הביטוי והאשמת כל אזרח מצרי שיש לו ביקורת, ולו מתוך כוונות טובות, על המתרחש במדינה, בעוינות ושנאה כלפי המדינה.

 

שרת ההגירה המצרית, נבילה מכרם[5]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרה של כרימה כמאל:[6]

 

"יתכן שההסבר שנתנה השרה [לדבריה] הוא אמיתי וייתכן שלא התכוונה [באמת שיש] לשחוט את אנשי האופוזיציה כפי שהשתמע מדבריה. אך, למעשה, דברי השרה חושפים עניין אחר לחלוטין והוא עוצמת אהבת המולדת ומהי תחושת פטריוטיזם. שכן, השרה דיברה באהבה על מצרים, על כך שאין לנו ארץ זולתה, ועל כך שבשל אהבתנו הרבה כלפיה איננו יכולים לסבול [שיאמרו] עליה מילה [רעה]. תחושת האהבה הזאת [למולדת], חוזקה מאוד בתקופה האחרונה [ע"י המשטר המצרי והתקשורת המזוהה עמו], עד כי נראה שמצרי אשר אוהב את ארצו באמת לא יכול לשאת שום מילה [שנאמרת] נגדה, מכיוון שהאהבה הזאת גדולה מאוד ואסור לפגוע במדינה...  

 

אך עלינו לשאול את עצמנו... מדוע מצרי אשר אוהב את ארצו חושב שהוא היחיד שאוהב אותה ושמצרי אחר שונא אותה רק בגלל שהוא מביע ביקורת או מתלונן [על המתרחש בה]? [אדרבא], ייתכן שהמצרי שמותח ביקורת [על המתרחש במדינה] אוהב את ארצו יותר ולכן הוא מתנגד להפרות ולדברים שליליים [בה], ולפיכך, ביקורתו נובעת מתוך אהבה ל[מולדת] ולא מתוך שנאה לה...

 

ואילו מהצד השני, זה אשר אוהב את הארץ באופן מוגזם ולא הגיוני, ואף כמעט היסטרי, מסרב לקבל ביקורת מן הזולת, ולכן הוא מתנהג כאילו זו ארצו בלבד ולא של הזולת... אלא שהיא אינה ארצו שלו בלבד אלא היא של כל המצרים. קיימת הגזמה באהבה הזאת אשר גורמת למי שרוחש אותה לארצו [לחשוב] שהיא רכושו בלבד, ולהגן עליה מפני הזולת באופן מוגזם, עד כדי הפגנת שנאה כלפיו אם אמר... ולו מילה אחת נגד הארץ אפילו אם הייתה זו מילת ביקורת בלבד ולא שנאה...

     

לאחרונה יש מצב של בלבול חזק בנוגע לאהבת המולדת, לצד התגוננות מוגזמת מפני כל ביקורת על המדינה ופטריוטיות קיצונית שמנכסת את המולדת [רק לחלק מהמצרים]. סבורני שאחת הסיבות העיקריות לכך היא השנאה לאחים המוסלמים אשר יצרה מצב של תמיכה במולדת למול שנאתם [של האחים המוסלמים] כלפיה. וניסיונותיהם לפגוע בה. כתוצאה מכך, ההגנה על המולדת הפכה לדבר העיקרי, תוך התעלמות מזהות התוקף. כמו כן ההגנה על המולדת מפני האחים המוסלמים הפכה להיות הגנה עליה מפני כל אדם שהוא, גם אם מדובר במצרי שאוהב את מולדתו, אך [רק] מביע את דעתו."



[1] twitter.com/MohamedNasrAJA, 23.7.2019

[2] arabi21.com, 23.7.2019; bbc.com/Arabic, 25.7.2019

[3] יצוין כי כעבור יומיים מחק עלאא' מובארכ את ציוצו arabi21.com, 27.7.2019, אל-יום אל-סאבע (מצרים), 27.7.2019. 

[4] אל-דוסתור (מצרים), 23.7.2019

[5] אל-דוסתור (מצרים), 23.7.2019

[6] אל-מצרי אל-יום(מצרים), 1.8.2019