כותב סעודי: היהודים מפיצים תעמולה אנטישמית במדינות ערב כדי להרתיען מפני כוחם ויכולתם ההרסנית
ב-10.01.2019 התפרסם ביומון הסעודי הממסדי אל-וטן מאמר מאת מוחמד אל-סעידי, בעל טור ביומון, בו טען כי התעמולה הציונית מקדמת פרסום ספרים אנטישמיים במדינות ערב כדי להפחידן ולהרתיען מפני כוחם של היהודים וכי, היהודים נמנעים מלעשות זאת בארצות המערב, כדי לשמור על שמם הטוב בעיניהן. עוד כותב אל-סעידי, כי ישראל נוקטת הטעייה במדיניות החוץ שלה ולמעשה מדיניותה הפוכה מזו הנשמעת מדברי בכיריה. לטענתו, היא מקיימת קשרים הדוקים עם מדינות שמוכרות כאויבותיה דוגמת איראן, תוך שמירה על גישה פייסנית מול מדינות שאין לה כלל יחסים עמן כדוגמת סעודיה ותורכיה.
מוחמד אל-סעידי
להלן מובאים קטעים נרחבים מהמאמר:
"ספרו של ויליאם גאי קאר 'כלים על לוח שחמט' יצא לאור בערבית בכמה תרגומים שונים, אחד מהם תחת השם 'היהודים [עומדים] מאחורי כל פשע'... [בספר] הוא מסביר שכל האסונות שפקדו את אירופה בתחילת התקופה המודרנית, ומשם התפשטו לכל העולם, כולם נגרמו בידי יהודים, וגם מה שאנשים רבים רואים כהתפתחויות חיוביות בהיסטוריה המערבית, כמו המהפכה הצרפתית אינן אלא אירועים שהתקשורת היהודית ייפתה וסילפה את העובדות ההיסטוריות לגביהם, כדי לציירן כאירועים זוהרים, והסתירה את העובדות העלובות והתוצאות העלובות אף יותר [שלהן], וכל זה אך ורק כדי לשרת את האינטרס של היהודים בעולם.
המחבר הצליח בתבונה רבה ובמומחיות יתרה לקשור את היהודים לכל האירועים האלה ולהציגם בעיני הקורא כבעלי כוח יוצא דופן שאי אפשר לעמוד בפניו כלל. משום כך אמרו כמה כותבים שהספר הזה סיפק תעמולה טובה ביותר לציונות העולמית בשנות הארבעים והחמישים ולא פסל אפשרות שהמחבר התכוון לכך ושהוא אולץ לבצע משימה זו בתקופה בה היהודים היו זקוקים לכך שהעמים והממשלות, ובפרט האסלאמיות, יפחדו מהם. ואכן, רעיון זה שבספר מכיל עשה את שלו, כך שרוב המלומדים, האינטלקטואלים והמנהיגים המשתייכים לאליטות בעולם הערבי מאמינים שהיהודים מנהלים כל דבר בעולם וכי העולם אינו אלא כלי משחק בידי ישראל...
הבחנה זו הובילה לכניעה תמוהה ולהכרה בעליונות היהודים וניצחונם הובטח עוד לפני שניצחו בפועל, וזוהי הסיבה המרכזית לשני הסכמי שביתת הנשק במלחמת 48, ההסכמים שבלעדיהם הישות הציונית לא הייתה קמה והצבאות הערביים היו מנצחים במלחמה.
הבחנה הזו מוסיפה להתבסס בעולם הערבי והמוסלמי וספרים מערביים שמעודדים כיוון זה מתורגמים במהירות [לערבית], והאליטות הערביות ובפרט הדתיות שבהן מפיצות אותה במהירות מתוך דחף להציג תמונה שלילית של הציונות בפני העולם כדי לחשוף את האמת אודותיהם – שהם עם אכזר וערמומי, כפוי טובה, רווי טינה, גזעני ורצחני. היו לכך שתי תוצאות, אחת חיובית ואחת שלילית. [התוצאה] החיובית – ביסוס ההכרה בסכנה היהודית ובמזימה העולמית נגד הערבים והמוסלמים. [התוצאה] השלילית... היא תחושות התסכול שפקדו את העמים [הערבים והאסלאמיים], וכן רבים מהמנהיגים, המדינאים, הכותבים והפרשנים.
הסטטוס של התעמולה הציונית באירופה ובאמריקה היה הפוך מזה שהיה לה בעולם הערבי והמוסלמי, והיא נלחמה בספרים שדנו בשליטה היהודית על העולם, וכן בכותביהם ובמו"לים שלהם"...
כאן מביא אל-סעידי דוגמאות לספרים שהוחרמו במערב אבל הופצו בלי בעיה במדינות ערב, ביניהם ספריו של פול פינדלי, לשעבר נציג מדינת אילינוי בבית הנבחרים האמריקאי, הידוע בביקורתו נגד מדיניות החוץ הפרו-ישראלית של ממשלת ארה"ב ונגד תפיסת האסלאם הרווחת במערב. מוטיב מרכזי בכמה מספריו הוא כי ישראל שולטת באו"ם. לדברי אל-סעידי ספרים כאלה השפיעו לרעה על המורל של מדינות ערב כשאלה נאבקו בישראל.
תוך התייחסות לספר אנטישמי נוסף הוא ממשיך: "ואולי מה שהופיע בתוכו היווה מבחינת הערבים מסר שנועד לגרום להם להתייאש מהאפשרות להשיג הישג כלשהו באו"ם. ואכן, נראה שההיענות של המדינות הערביות לאפקט הפסיכולוגי הזה הייתה חזקה. לפיכך היכולת שלהם להשיג קולות הייתה נמוכה ביותר בשנים שבאו בעקבות יציאת הספר לאור והפצתו בין מדינאים ודיפלומטים ערבים...
ברור שהספרים הללו [מביעים] איבה כלפי הציונות ושבמדינות בהן הם חוברו נלחמו בהם. למרות זאת איני מוציא מכלל אפשרות כי הפצתם במדינות הערביות הייתה לשביעות רצונם של הציונים, אם לא אף תוכננה על ידם לעיתים.
המסר שהציונים רצו להעביר באירופה הוא שליהודים נעשה עוול ושהם חלשים ואויביהם אכזריים, ולכן הם נלחמים בכל קול, חלש ככל שיהיה, שפועל שם לחשוף את קלונם, והפכו את האנטישמיות לפשע שכל מי שאומר מילה רעה על יהודים, גם אם היא מגובה בעובדות גיאוגרפיות והיסטוריות, נענש על כך, כפי שקרה לעשרות חוקרים ועיתונאים...
השנאה של הערבים כלפי היהודים' - שלא לשווא התגבשה לאורך ההיסטוריה, והגורמים לה אף מתחדשים כל הזמן - נוצלה בידי הציונים גם לטובת תכניותיהם הפוליטיות והם חיברו ספרים ומאמרים, [נשאו] נאומים והרצאות כדי לשכנע את העולם שנעשה להם עוול ושהם נתונים לסכנה עצומה מצד הסביבה הערבית המקיפה אותם. הם פעלו ברצינות כדי ללחוץ על ממשלות ערביות לשנות את השיח התקשורתי שלהן ואת תכניות הלימוד שלהן בכל מה שנוגע ליהודים וליחסים עמם. למרבה הצער, כל המאמץ הציוני הזה לא נענה [במאמץ] דומה מצד התקשורת והדיפלומטיה הערבית, למרות שהחומר המצוי בידינו על התוקפנות של תכניות הלימוד הציוניות, ובפרט בבתי הספר הדתיים, הוא רב ביותר...
כך מנצלים הציונים את השנאה הזו [של הערבים] כלפי היהודים כדי לקדם את ידידיהם [בעולם הערבי והמוסלמי] ולהזיק ליריביהם [בו]. אחד היישומים של זה הוא שהמדינות האסלאמיות שיש להן יחסים טובים, ואף אסטרטגיים, עם הישות הציונית, מהוות אמצעי תקשורתי ופוליטי בידי תל אביב, אשר מציגה אותן כאויבות כדי להעניק להן פופולריות בקרב העמים [הערבים]. כך, אנו עדים להצהרות של [הציונים] ולפעולות שהם כביכול מבצעים נגד איראן למשל, למרות היחסים האיתנים בין הממשלות הרצופות של אנשי הדת [האיראנים] לבין תל אביב מאז כינון [משטר המהפכה האיראני] ועד היום... דוגמה אחת [לכך] היא הפיקדונות האיראניים בסך של יותר מ-300 מיליון דולר בבנקים של הישות הציונית...
כך גם אנו שומעים נימת דיבור צעקנית ותיאטרלית מצד הציונים נגד תורכיה חרף הקשרים הדיפלומטיים והמסחריים בין אנקרה לתל אביב... והוא הדין לגבי קטר... זאת, בעוד שאנחנו שומעים נימת דיבור עדינה מצד התקשורת הציונית ומצד הפוליטיקאים הציונים כלפי מדינות השומרות על ניתוק מלא של היחסים עמם כמו סעודיה וסודאן, או כלפי מדינות שאת היחסים של הישראלים עמן פוקדים חילוקי דעות רבים, כמו מצרים, דבר שנועד להחליש את האמון של העמים בהן.
המסקנה מהדברים הללו היא שיש להגביר את תודעת ההמונים ביחס לתעמולה הציונית, שכן השימוש המדויק שעושים הציונים בפסיכולוגיה של ההמון עשוי לגרום לנו למלא משהו מרצונותיהם ולתרום למימוש מטרותיהם מבלי שנחוש [בכך]."[1]
