כיהאן קורא להקים 'ליגת התנגדות' במקום 'הליגה הערבית'
סעדאללה זארעי, חבר מערכת היומון כיהאן, שופר המשטר האיראני, קרא ב-1.1.2019 להקים ארגון 'ליגת התנגדות' שיחליף את ארגון 'הליגה הערבית' משום שזו חדלה להשפיע ומשום שחברותיה הערביות פועלות בניגוד לאידיאולוגיה שבשמה נוצרה.
זארעי, שיוצא נגד צירופה מחדש של סוריה לליגה הערבית, בעקבות קריאות מצד כמה מדינות ערביות להחזיר את סוריה לליגה, קרא לתורכיה, סוריה, קטר, פקיסטן, עומאן, אפגניסטן, מלזיה, ואינדונזיה להתאגד בליגת "ההתנגדות" – כאידיאולוגיה אסלאמית שיכולה לאחד את המדינות האלה ולהציב חלופה לליע"ר הכושלת, כדבריו, בהנהגת סעודיה, יריבתה של איראן.
הצעה זו היא נדבך נוסף בפרויקט יצוא המהפכה האסלאמית של איראן לחיזוק השפעתה וההגמוניה שלה במרחב המזרח תיכוני.
להלן עיקרי המאמר:
"[...] ריח של מזימה, יותר מאשר הודאה בתבוסתן, נודף ממעשי הממשלות הערביות התלויות בארה"ב ומן ההזמנה [ששלחו] לסוריה לנרמל את קשריהן הפוליטיים ולחזור לחיק [המדינות] הערביות.
זו מזימה שמבקשת להצדיק מבחינה פוליטית את המטרה של שינוי פניה של סוריה לאחר שהן הגיעו למבוי סתום מבחינה ביטחונית. אולם כיצד?! סעודיה הזמינה את סוריה לשוב לליגה הערבית ולהיות מדינה ערבית רגילה.[1] השאלה הנשאלת היא האם מדובר בצורך סעודי או בצורך סורי?
האם הליגה הערבית עומדת כעת בפני משבר זהות ומשבר קיומי ועל מנת לשרוד היא זקוקה לחזרתה של סוריה [לליגה הערבית] או האם סוריה היא העומדת בפני משבר מדיני וקיומי ועל מנת לשרוד היא צריכה לשוב לליגה הערבית?
התשובות לשאלות אלו פשוטות. מזה למעלה מעשרים שנה שהליגה הערבית מתה ואין לה השפעה אמתית, שכן שני יסודות קיימים בפילוסופיה של הליגה הערבית. האחד, להתנגד למשטר הציוני ולממש את אידיאל שחרור פלסטין והשני, להרחיב את שיתוף הפעולה הפנים-ערבי ולהפחית את המתחים הפנימיים [בקרבן].
מצד אחד, מזה זמן רב שמרבית החברות בליגה הערבית ובמיוחד המדינות המשמעותיות בה, לא רק שהזניחו את הלחימה במשטר הציוני אלא הן אף מקיימות עמו קשרים מדיניים וביטחוניים. מצד שני, הערבים בתימן, סעודיה, בחריין, לוב, סוריה, עיראק וכו' נלחמים זה בזה בפצצות ומצבם הביטחוני גרוע מתמיד...
איזו תועלת תהיה לסוריה עם שובה לליגה זו, שחלק מכלי תקשורת תיארו זאת כחלום יפה? האם האחראים למלחמה הראשונה בסוריה לא היו אותן החברות שמנהלות את הליגה הזו? במצב הנוכחי, זו לא הליגה הערבית שיכולה להעניק כבוד לבשאר אסד אלא זה בשאר [אסד] הוא שיעניק לה קרדיט אם יחליט לשוב לליגה הערבית. אך זה לא לטובת בשאר אסד לתת תשובה חיובית להזמנת סעודיה ו[האחרות] ...
סוריה לא צריכה לשוב לליגה הערבית, זו שיום אחד [חבריה ניסו] להביסה [ולכן] היא [סוריה] יצאה ממנה מאחר שאין שום תועלת בחזרתה לליגה ומשום [שבמהלך] זה עתיד הביטחון הסורי להתערער ... ללא מעט מדינות אסלאמיות וערביות נמאס היום מהפוליטיקה האמריקאית השתלטנית ומהאמירות האנטי-אסלאמיות מצד המשטר הסעודי והן מחפשות ציר בטוח על מנת לעבור את הבעיות ולנצל את ההזדמנויות.
איראן, תורכיה, סוריה, עיראק, פקיסטן, אפגניסטן, עומאן, קטר, אלג'יריה, מלזיה, אינדונזיה וכו' יכולות להקים כיום ארגון חדש, ולהפוך לארגון האסלאמי העיקרי ולייצור אפשרות למדינות אסלאמיות אחרות להצטרף אליו בהדרגה ...
'ההתנגדות' יכולה להיות המילה המשותפת למדינות הללו, התנגדות נוכח האיומים הביטחוניים והמדיניים תוך ניצול ההזדמנויות המגוונות בעולם האסלאם ואצל האומות הערביות באופן טוב יותר. אנו נמצאים בתקופה בה העולם משיל את עורו לאחר 74 שנים ונכנס לעידן חדש. אנו נמצאים בתנאים חדשים בהם המערב עומד לשקוע וכוכב המזרח עתיד לזרוח, אך איננו יכולים לקבל את פני התנאים העתידיים באמצעות מנגנון [כגון הליגה הערבית] שפעל בזמן המשטר [העולמי] הדו-קוטבי והמלחמה הקרה ... לכן לפי זה, עלינו להיערך לחשיבה יסודית ולא לטפל בדברים באופן רגשי כדי שנוכל להשפיע על ההתפתחויות הבינ"ל העתידיות ולהכין את האזור שלנו לתפקיד פעיל בהתפתחותה של אסיה."[2]
