כותב בביטאון האחים המוסלמים בירדן: יש להזכיר לארה"ב את הימים של פעולות ההקרבה, שהן האופציה היחידה של הפלסטינים

בעקבות ההכרזה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, על הכרה בירושלים כבירת ישראל ועל כוונת ארה"ב להעביר את שגרירותה לעיר, פרסם העיתונאי ג'מאל אל-שואהין, הידוע בעמדותיו האנטישמיות[1] ובעל טור ביומון האחים המוסלמים בירדן אל-סביל, מאמר בו טען כי אסור שצעד זה של טראמפ יעבור ללא תגובה, וקרא להתנגד לו בכל האמצעים. אל-שואהין קרא לפלסטינים ולעולם הערבי והאסלאמי להיערך כדי למנוע מארה"ב ומישראל לנקוט צעד נוסף נגדם והדגיש כי פעולות ההקרבה הפכו לאופציה היחידה של העם הפלסטיני. אל-שואהין אף קרא לערבים להבהיר לארה"ב כי יסרבו לעסקת המאה, להזהירה כי כל האינטרסים המערביים יהיו בסכנה, ולהזכיר לה את פיגועי ההקרבה בישראל ומחוצה לה.

ג'מאל אל-שואהין[2]

להלן קטעים מתורגמים ממאמרו של שואהין:

"מה [יקרה] הלאה? [אין הכוונה] להפגנות, למחאות, לגינויים ולהתנגדות להחלטתה של ארה"ב להכיר בירושלים כבירת הישות הנפשעת ולהעביר אליה את שגרירותה, אלא [הכוונה] היא להחלטה שתקבלנה לאחר מכן, ארה"ב וישראל. נראה כי הן מחכות שהתגובות הזועמות ורחבות ההיקף תשככנה כדי לנקוט את צעדן השני שיהיה לא פחות מאשר הכרזה על סיפוח הגדה המערבית וביטול מה שידוע כגבולות ה-4 ביוני [1967].

מה יאלץ את טראמפ לחזור בו מהחלטתו? ממה חוששת מדינת האויב?... האם המשך האינתיפאדה והתפשטותה יספיקו כדי להשיב את [מעמדה של] ירושלים כבירת הפלסטינים והמוסלמים כולם? האם ייתכן שעם לא חמוש, הנתון למצור וסובל מכל סוגי הטרור היהודי, ינצח וישיב לעצמו את זכויותיו הגזולות? האם האחדות הפלסטינית בין פת"ח לחמאס, או החזרת תפקידו של אש"פ יספיקו כדי להתמודד עם האויב? התשובה היא כי כל אלה עשויים להשיב את זוהרו של הסכסוך ולהחזיר את המצב אל קו ההתחלה, בהנחה שפעילותן למען השחרור כתנועות לאומיות עדיין נמשכת. הדבר יביא להחייאת תנועת השחרור הפלסטינית על בסיס המאבק המזוין.

העיקרון הוא שאסור שהצעד האמריקני [הזה] יעבור ללא תגובה, ויש להתמודד עמו בכל האמצעים. ההתחלה צריכה להיות בכך שהרשות [הפלסטינית שמושבה ב]רמאללה תפרק את עצמה, תכריז על ביטול [הסכם] אוסלו וכל נגזרותיו ותקרא לקהילה הבינ"ל לשאת באחריותה [למצב]. זאת, לאור העובדה שפעולת ההקרבה הפכה לאופציה היחידה של העם הפלסטיני. כמו כן, יש לכנות את הסכסוך בשם חדש – הסכסוך הערבי-ישראלי ולא הפלסטיני [-ישראלי] בלבד, ולאמץ זאת בכל הפרסומים הפלסטיניים. זאת, משום שהערבים הם אלה שבעצם הפסידו את פלסטין במלחמות בהן הובסו ומן הראוי שישיבו לעצמם את כבודם. כמו כן, יש להכריז על [ירושלים] כבירה אסלאמית פלסטינית כדי לשתף את כל המדינות המוסלמיות במאבק מנקודת מוצא זו.

על הערבים לנקוט צעדים בעלי השפעה, שיבטיחו לפלסטינים [את היכולת] לפתוח באינתיפאדה קשה  ביותר ולהודיע לארה"ב על עמדתם בפועל, לפיה לא מתקבל על הדעת שהם יסכימו לעסקת המאה והם יתנגדו לה כל עוד המאפיין הראשון שלה הוא הפקרת ירושלים והענקתה כשי לאויבם ההיסטורי. [עליהם גם להבהיר לארה"ב] כי לעולם לא יהיה שלום נוכח נטייתה הבוטה לטובת הכובשים היהודים, וכי כל האינטרסים של המערב יהיו בסכנה ויש להזכיר [לה] את הימים של פעולות הגבורה של מקריבי [הנפש] בפנים ובחוץ [קרי – בישראל ומחוצה לה]."[3]