המופתי של מצרים והמופתי המצרי לשעבר: הרמד'אן - חודש הניצחונות והכיבושים
לרגל חודש הרמד'אן פרסמו שוקי אבראהים עלאם, המופתי של מצרים ועלי גומעה המופתי של מצרים לשעבר, מאמרים המתייחסים לחודש הרמדאן כחודש הניצחונות והכיבושים ובהם הציגו דוגמאות רבות לניצחונות וכיבושים שנחלו המוסלמים בחודש זה, החל בראשית האסלאם וכלה בקרב צליחת תעלת סואץ בשנת 1973.
להלן תרגום קטעים משני המאמרים.
המופתי המצרי: רמדאן חודש של ניצחונות וכיבושים מקרב בדר לצליחת תעלת סואץ בימינו
ד"ר שוקי אבראהים עלאם פרסם ב-26 ביוני 2015 מאמר ביומון אל-אהראם שכותרתו "הניצחונות בחודש הרמד'אן". וכך כתב: "אין פלא שלאורך ההיסטוריה האסלאמית, הרמדאן הוא חודש הניצחונות והכיבושים. ההתלהבות הדתית וכיבוש היצר בעבודת האל בחודש המכובד הזה ראוי שיהפכו את חודש הרמדאן לחודש של ניצחונות בכל הרמות.
חודש הרמד'אן היה קשור לג'יהאד אחרי שאללה ישתבח שמו ויתעלה הטיל עלינו את חובת הצום ברמדאן בסורת הפרה, בה אמר [אללה] יתעלה: "הוי המאמינים, נכתב בספר כי מצווה עליכם לצום" [סורת הפרה: פסוק 183]. ראשית הניצחונות הללו היתה בקרב בדר הגדול שחל ב- 17 ברמד'אן בשנה השנייה להג'רה[1]. היה זה קרב המבדיל בין האמת לבין השקר, הקרב הראשון בין המוסלמים לבין הפוליתאיסטים. חרף מספרם המועט של המוסלמים, הניצחון היה בעל בריתם. המוסלמים יצאו מהקרב הזה עם שלל רב. אללה יתעלה אמר בהקשר זה: "אלוהים חש לעזרתכם בבדר כאשר הייתם נחותים, על כן היו יראים את אלוהים למען תכירו טובה" [סורת בית עמרם: פסוק 123].
השני מבין הניצחונות הללו הוא כיבוש מכה בשנת 8 להג'רה [630 לספירת הנוצרים], שאללה פיאר באמצעותו את דתו ואת ניצחון צבאותיו וטיהר באמצעותו את הכעבה מטומאת הפסלים והפוליתאיסטים ובאמצעותו התאסלמו האנשים קבוצות קבוצות. בשמיני ברמד'אן בשנה שלאחריה, שנת 9 להג'רה[2], התחוללה פשיטת תבוכ, שם הכריזו השבטים הערבים על כניעתם בפני המוסלמים.
ניצחונות המוסלמים נמשכו לאחר מות הנביא תפילת אללה עליו ושלומו. קרב אל-קאדסיה בינם לבין הפרסים שהתחולל בגדה המערבית של הפרת התחיל ב[חודש] שעבאן ונמשך אל תוך [חודש] הרמד'אן בשנת 16 להג'רה (637 לספירת הנוצרים). המוסלמים ניצחו בקרב זה ששינה את פני ההיסטוריה האנושית ושם קץ לנוכחות הפרסית ולשלטונה.
מאמרו של המופתי המצרי ביומון אל-אהראם[3]
ב- 25 ב[חודש] הרמד'אן שנת 658 להג'רה [1260 לספירת הנוצרים] התחולל קרב עין ג'אלות שבמסגרתו העניק אללה עוצמה למוסלמים על הטטרים, תחת פיקודו של הולאגו המונגולי, ושבר את כוחם בלא שהיתה להם תקומה.
ההיסטוריה מספרת לנו שבשני בחודש הרמד'אן בשנת 702 להג'רה כבש המצביא המוסלמי, חסאן בן אל-נעמאן, את המגרב התיכון – כיום אלג'יריה – ובאותו זמן ניצח את המלכה אל-כאהנה, מנהיגת הברברים. באותה שנה, בשלישי בחודש הרמד'אן, כבשו המוסלמים את האי רודוס. כמו כן, הצבאות המצרים והסורים ניצחו את הצבאות הטטרים בקרב שקחב בקרבת דמשק.[4]
בחודש הרמד'אן בשנת 532 להג'רה [שנת 1138 לספירת הנוצרים] ניצחו המוסלמים, תחת פיקודו של עמאד אל-דין זנגי, את הצלבנים ובאותו יום נכבשה עמוריה, העיר הביזנטית החשובה ביותר.
ובעת החדשה, היה לנו חלק בניצחונות חודש הרמד'אן. זה קרה ב- 10 בחודש רמד'אן שנת 1363 להג'רה, או ה- 6 באוקטובר 1973, כאשר צבאנו המצרי אמיץ הלב צלח את תעלת סואץ ושם קץ למיתוס של הצבא הישראלי הבלתי מנוצח לאחר שקו בר לב נהרס ובכך כתב פרק חדש בהיסטוריה של אומתנו האסלאמית המפוארת."[5]
עלי גומעה: רמד'אן – חודש של ג'יהאד ודעוה לצד עבודת הבורא
עלי גומעה שב ופרסם לאחרונה באתרו את המאמר "הכיבושים האסלאמיים" שפורסם לראשונה ב-29.7.2012 עת כיהן כמופתי של מצרים. במאמרו כתב גומעה:
"חודש הרמדאן בתרבות האסלאמית לא היה רק חודש [המוקדש] לעבודת האל ולהתקרבות לאללה יתעלה, אלא היה חודש [המוקדש] לפעילות ולג'יהאד להפצת הדת העצומה הזאת. כאשר הנפש מתחזקת והרוח נעשית גבוהה יותר הדבר חוזר בהכרח לגוף שמקבל יותר כח ומתחזק. מהו הגוף אם לא ראי של הרוח.
ולכן, לאורך ההיסטוריה האסלאמית היה חודש הרמדאן עד לכיבושים הגדולים שהיו גורם חשוב בהתפשטות האסלאם בכל העולם באמצעות סובלנותו והצדק שלו. כמו כן, [חודש] הרמד'אן היה עד לאירועים רבים שנרשמו בהיסטוריה כציוני דרך יוצאי דופן במהלך [ההתפתחות] של התרבות האסלאמית. ב- 22 ברמד'אן בשנה הראשונה להג'רה החלו להשלח מסעות הפשיטה של הנביא [אל-סראיא אל-נבויה במקור][6], ביניהם מסע הפשיטה של חמזה בן עבד אל-מטלב ומסע הפשיטה של מחמד בן מסלמה ומסעות פשיטה נוספים שסייעו לתמוך ביסודות דת האסלאם עד ה- 17 ברמד'אן בשנה השנייה להג'רה, כאשר התחולל קרב בדר הגדול שבו ניצחו המוסלמים, תחת פיקודו של שליח אללה, תפילת אללה עליו ושלומו, את הצבאות הגדולים של הכפירה.
[ב- 21 בחודש] הרמדאן, בשנה השמינית להג'רה, כבשו שליח אללה, תפילת אללה עליו ושלומו, וה"צחאבה"[7] שלו את מכה. הכיבוש הזה היה בבחינת הכתרה בהצלחה של מאמצי הנביא, תפילת אללה עליו ושלומו, בהטפה [דעוה במקור] למען אללה ובבשורה של שלטון האסלאם בחצי האי ערב, ובעקבותיו התאסלמו האנשים קבוצות-קבוצות. בשמיני בחודש רמדאן בשנה התשיעית להג'רה התחולל קרב תבוכ. השליח, תפילת אללה עליו ושלומו, שב מהקרב הזה ב- 26 באותו החודש אחרי שאללה יתעלה סייע לו מאד. ולאחר מותו של [הנביא מוחמד], תפילת אללה עליו ושלומו, המשיכו בני לווייתו, רצון אלוהים עליהם, בדרכו בהפצת האסלאם. בימיהם, חודש הרמד'אן היה גם כן עד לכיבושים אסלאמיים גדולים רבים. ב- 13 ב[חודש] רמד'אן שנת 15 להג'רה הגיע מנהיג המאמינים, עמר בן אל-ח'טאב, רצון האל עליו, לפלסטין לאחר קרבות אכזריים לכיבוש בלאד אל-שאם,[8] וכבר קיבל את מפתחות העיר ירושלים, שאנו מבקשים מאללה שיחזירה שלמה למוסלמים, וכתב לתושביה חוזה המבטיח את נפשותיהם ורכושם [אמאן במקור].[9]
בראשון ב[חודש] הרמדאן בשנת 20 להג'רה נכנסו המוסלמים, תחת פיקודו של המצביא עמרו בן אל-עאצ, רצון אללה עליו, למצרים. היה זה בתקופת [שלטונו] של מנהיג המאמינים עמר בן אל-ח'טאב, רצון האל עליו, אחרי שעמרו הכניע בדרכו את חיילי הביזנטים העושקים.
בששי בחודש הרמדאן בשנת 63 להג'רה ניצח מחמד בן אל-קאסם את צבאות ההודים בנהר סינד והודו נכבשה. היה זה בסוף תקופת [שלטונו] של [הח'ליפה האומיי] אל-וליד בן עבד אל-מלכ.[10]
מאמרו של גומעה באתר שלו:
ראשית כיבוש ספרד גם חל בראשון ב[חודש] הרמד'אן שנת 91 להג'רה כאשר המוסלמים, תחת פיקודו של טריף בן מאלכ הברברי, נחתו על חופה הדרומי של ספרד וכבשו מקצת מהת'ר'ור[11] [כך במקור]. בתשיעי ב[חודש] הרמד'אן שנת 93 להג'רה המצביא המוסלמי מוסא בן נציר יצא למלחמה להשלמת כיבוש ספרד ו[במלחמה זו] נכבשו סביליה וטולדו. בתשיעי ב[חודש] רמד'אן שנת 212 להג'רה נחתו המוסלמים, תחת פיקודו של זיאד בן אל-אר'לב, בחופי האי סיציליה וכבשו אותו על מנת להפיץ בו את האסלאם. בחודש הרמד'אן ניצחו המוסלמים את האימפריה הביזנטית בקרב עמוריה, תחת פיקוד הח'ליפה העבאסי אל-מעתצם, שנחלץ לעזרת אחיו המוסלמים ששוועו לעזרתו. הוא הניע צבא גדול על מנת להעניש את האימפריה הביזנטית. הקרב התחולל ב- 17 ב[חודש] הרמדאן שנת 223 להג'רה.
ב-25 ב[חודש] הרמד'אן שנת 658 התחולל קרב עין ג'אלות, תחת פיקוד אל-מט'פר סיף אל-דין[12], ואללה יתעלה גזר את ניצחון המוסלמים שהשיגו ניצחון מכריע שבלם את התקדמות המונגולים והציל את התרבות האסלאמית מהרס. כמו כן, הניצחון הראשון של המוסלמים על הצלבנים היה בחודש הנכבד הזה, בששי ברמד'אן שנת 532, תחת פיקודו של עמאד אל-דין זנגי בחלב שבצפון סוריה.
ובאשר לעשירי ב[חודש] הרמד'אן, הרי שנרשם בהיסטוריה לא כיום ניצחון של המצרים בלבד אלא כיום ניצחון של כל האומה הערבית והאסלאמית וכל ערבי ומוסלמי יציין זאת לנצח. היה [זה] ניצחון הצבא המצרי במלחמת השישי באוקטובר שנת 1973 בקרב הצליחה, כאשר הצבא המצרי צלח את תעלת סואץ תוך הסתייעות באללה והחזיר לעצמו [את השליטה] בסיני מידי הכובש הישראלי. מאות שנים קודם לכן, גם כן בעשירי ב[חודש] הרמדאן שנת 648 להג'רה, הוא ה- 12 בדצמבר 1250, המצרים ניצחו את לואי התשיעי בקרב אל-מנצורה ורבים מחייליו נהרגו ונלקחו בשבי."[13]
ולפיכך נודע חודש הרמד'אן בהיסטוריה האסלאמית כחודש הכיבושים, אותו החודש שבו רצה אללה יתעלה שיתפשט אור האסלאם על כל בני האדם באמצעות מידותיו וערכיו."
[1] השנה ההג'רית מתחילה במעברו של הנביא מוחמד ממכה לאל-מדינה בשנת 622 לספירת הנוצרים. קרב בדר התחולל ב- 13.3.624 לספירת הנוצרים.
[2] קרב זה בין המוסלמים לבין הביזנטים התחולל בשנת 630 לספירת הנוצרים והיה הקרב האחרון בו השתתף הנביא מוחמד לפני מותו.
[3] אל-אהראם (מצרים), 26.6.2015.
[4] הכותב מביא בפסקה זו שלושה אירועים שלא קרו באותו זמן, כפי שהוא מציין. רודוס נכבשה ע"י צבאות המוסלמים בחודש רמדאן שנת 53 להג'רה, אוגוסט שנת 673 לספירת הנוצרים, בזמנו של הח'ליפה האומיי מעאויה (661-680). חסאן בן אל-נעמאן (נפטר בסביבות שנת 86 להג'רה או 705) היה מצביא מוסלמי שכבש את תוניסיה ואלג'יריה. הקרב בין המוסלמים לברברים בו נהרגה המלכה הברברית אל--כאהנה התחולל ב- 2 ברמדאן שנת 82 להג'רה (9.10.701). הקרב היחיד שנערך בתאריך שמציין מחבר המאמר הוא קרב שקחב שהחל בשני בחודש הרמד'אן שנת 702 (20.4.1303) ונמשך שלושה ימים. בקרב זה הממלוכים ניצחו את האלח'אנים המונגולים של פרס ושמו קץ לרצון האלח'אן מחמוד ע'אזאן להשתלט על סוריה.
[5] אל-אהראם (מצרים), 26.6.2015.
[6] בשונה מהמונח ר'זוה, המצביע בראשית האסלאם על פשיטות וקרבות שבראשן עמד הנביא מוחמד, הרי שהמונח סריה בראשית האסלאם משמעותו פשיטה או קרב שהנביא מחמד לא היה נוכח בהן. על כן, המונח הקיבוצי אל-סראיא אל-נבויה משמעותו קרבות ופשיטות שנשלחו מטעם הנביא מוחמד אך מבלי שישתתף בהן בעצמו.
[7] בני לוויתו של הנביא מוחמד והראשונים שהכירו בו כנביא.
[8] כינוי לשטח הכולל כיום את סוריה, לבנון, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית.
[9] על פי המסורת המוסלמית, האמאן הוא כתב חסות בצורת מכתב שהעניק הח'ליפה עמר בן אל-ח'טאב לתושבי ירושלים, הידוע גם בשם "ברית עמר". הנקודות העיקריות בברית זו היו: ביטחון הנפש והרכוש וביטחון הכנסיות וחופש הפולחן תמורת חובת תשלום מס הגולגולת.
[10] מוחמד בן אל-קאסם ניצח את צבאות ההודים ב-6 בחודש הרמד'אן שנת 92 להג'רה [27.6.711], בתקופת שלטונו של הח'ליפה האומיי אל-וליד בן עבד אל-מלכ (705-715) ולא כפי שמציין מחבר המאמר.
[11] משמעות המילה ת'ר'ור יכולה להיות גם נמלים וגם אזורי ספר. במקרה זה, שתי האפשרויות יכולות להיות נכונות.
[12] הוא הסלטאן הממלוכי אל-מט'פר סיף אל-דין קטז ששלט במצרים בין השנים 1259-1260.
[13] וhttp://www.draligomaa.com/ 23.6.2015. המאמר פורסם לראשונה ביומון אל-אהראם ב- 29.7.2012