כללי

 

קמפיין של היומון התוניסאי אל-שורוק נגד תופעת הג'יהאד המיני

 

מאת ב. צ'רניצקי ור. גולדברג *

הקדמה

בספטמבר 2012 הופץ בטוויטר ציוץ בשמו של איש הדת הסעודי, מוחמד אל-עריפי, החבר באגודת אנשי הדת המוסלמים, שבו הוא התיר, לכאורה, לצעירות מוסלמיות לנסוע לסוריה כדי לקיים יחסי מין עם "לוחמי הג'יהאד" הנלחמים במשטר הסורי. ציוץ זה התפרש כפסק הלכה (פתוא). אל-עריפי עצמו חזר והכחיש כל קשר לפתוא וטען שהציוץ זויף בשמו ואף טען כי זהו מעשה השווה לזנות.[1] ואולם, ההכחשה לא מנעה דיון ער בתקשורת הערבית בתופעה שנקשרה לאותה פתוא, המכונה "ג'יהאד אל-ניכאח" או "ג'יהאד אל-מונאכחה" [מילולית: ג'יהאד באמצעות משגל. להלן: ג'יהאד מיני].

 

דיון בנושא זה הכה גלים גם בתוניסיה, עם פרסום הפתוא לכאורה ולאחרונה התעורר שוב, בעקבות דברי שר הפנים התוניסאי, לוטפי בן ג'דו, בחודש ספטמבר האחרון, שאמר כי צעירות תוניסאיות נסעו לסוריה לצורך ג'יהאד מיני ושבו משם הרות, לאחר "שקיימו יחסי מין עם 30, 40 ואפילו 100 גברים."[2]  

 

בעקבות התבטאות זו ביקרו גורמים נוספים בשלטון התוניסאי את התופעה: כך למשל, המופתי חמדה סעיד  אמר כי הג'יהאד המיני "זר לאסלאם ולא שמענו אודותיו גם בתקופת הנביא מוחמד כאשר יצא לעשות ג'יהאד."[3] המיניסטריון  לענייני האישה והמשפחה ציין שהג'יהאד המיני "סותר את הערכים הדתיים והמוסריים עליהם מושתתת החברה התוניסאית וכן את האמנות הבינ"ל בנושא זכויות אדם עליהן חתומה תוניסיה."[4] המיניסטריון אף הודיע כי יפתח ב"קמפיינים הסברתיים במטרה ליידע את הצעירות ומשפחותיהן לגבי הסכנה הטמונה במעשים מסוג זה, כדי שלא יהפכו לתופעה חברתית."[5] השרה לענייני האישה והמשפחה דאז, סיהאם באדי, אמרה כי משרדה הכין תוכנית להתמודד עם "קורבנות הג'יהאד המיני."[6]  דובר משרד הפנים, מוחמד עלי אל-ערוי, ציין כי המשרד פועל למנוע מצעירות לנסוע לסוריה למטרת ג'יהאד מיני.[7]

במקביל, הכחישו בכירים במשטר התוניסאי, בהם רה"מ דאז ויועץ השר לענייני דת, את קיומה של תופעת הג'יהאד המיני וטענו כי הפתוא של אל-עריפי היא פברוק של המודיעין הסורי, שנועד להשחיר את פני המהפכות הסוריות והתוניסאיות.[8] גם מקרב הסלפים היו שטענו כי מדובר בבדיה של המשטר הסורי שמטרתה לעוות את פני אויביו.[9]  

בתקשורת התוניסאית נעו התגובות הסוערות מהכחשה של קיום התופעה ועד הטענה כי מדובר בנגע חברתי  שהממשלה אחראית לו:  בכמה מאמרים, כמו למשל מאמרו של העיתונאי עאדל אל-סמעלי, נטען גם כן כי סיפור הפתוא של אל-עריפי הוא פברוק של המודיעין הסורי וכי ערוצים פרו סוריים אף פרסמו הודאות כוזבות של צעירות שהשתתפו כביכול בג'יהאד מיני.  יצוין כי גם בעלי טורים ערביים רבים ממדינות שונות, ואף עיתונים מערביים טענו שהתופעה של הג'יהאד המיני אינה קיימת.[10]

 

מנגד, כאמור, היה בתקשורת התוניסאית מי שטען כי התופעה קיימת והטיל את האחריות לכך על המשטר התוניסאי. מוביל הקו התקיף הזה הוא היומון התוניסאי הנפוץ ביותר, "אל-שורוק", המגדיר עצמו כיומון עצמאי והיה מזוהה טרם המהפכה עם משטרו של הנשיא הקודם, זין אל-עבדין בן עלי. בסדרת כתבות ומאמרים שפרסם, תיאר אל-שורוק את חומרתה של התופעה, אותה כינה "אסון." לצד האשמת המשטר בתופעה, ציטט היומון אנשי דת שטענו כי המקור לתופעה היא האידאולוגיה הווהאבית.

 

הפתוא של אל-עריפי, לכאורה, המתירה את הג'יהאד המיני [11]

 

הרקע להתלהטות הרוחות סביב נושא הפתוא על הג'יהאד המיני דווקא בתוניסיה, הוא המתח הרב בין החילונים במדינה לבין האסלאמיים: בבחירות שלאחר המהפכה בתוניסיה, זכתה תנועת אל-נהדה, המקורבת לאחים המוסלמים, ב-89 מושבים מ בפרלמנט [מתוך 217] והקימה קואליציה עם עוד שתי מפלגות חילוניות. ואולם, ביקורת חריפה מצד האופוזיציה והציבור על אופן ניהול המדינה הוביל, לאחר דיאלוג לאומי להסכמה על ממשלה חדשה א-פוליטית, ועל העומד בראשה, מהדי ג'ומעה, עצמאי ושר התעשייה בממשלה הקודמת.[12] ביטוי נוסף לביקורת על שלטון אל-נהדה היה במאמרים שפורסמו בעיתונות התוניסאית בהקשר של הג'יהאד המיני, בהם ניכר געגוע למשטרו של הנשיא אל-חביב בורגיבה, שייסד את המדינה החילונית וראה במשפחה ובמעמד האישה אבן יסוד לשינוי החברה. [13]

 

מסמך זה יתמקד בביקורת של היומון של-שורוק בנוגע לתופעת הג'יהאד המיני. כמו כן, מובאים חלקים ממאמרו של עאדל אל-סמעלי בפורטל באב נט שטען כי התופעה אינה קיימת.

 

סדרת כתבות באל-שורוק: ג'יהאד מיני הוא "אסון נפשי, חברתי וכלכלי"

בעקבות הדיווחים על השתתפותן של נערות תוניסאיות רבות בג'יהאד המיני בסוריה יצא היומון התוניסאי אל-שורוק בסדרת כתבות בהן התריע מפני התופעה והשלכותיה. בכתבות אלה נטען כי כמאה נערות נסעו לסוריה וחזרו משם הרות ומדובר ב"אסון", שהצעירות הן "קורבנותיו". היומון הדגיש את חומרת המצב - נפשית, חברתית וכלכלית – והסביר כי מדובר ב-"200 פצצות זמן מתקתקות [הכוונה למאה הנשים התוניסאיות ולילדיהן] מן ההיבט הנפשי, החברתי והכלכלי."[14] עוד נטען כי שליש מהצעירות ששבו מסוריה, התאבדו וחלקן גורשו על ידי משפחותיהן,[15]  ומי שאחראי לכך הם השלטונות.

יצוין כי בעקבות הטענה כי התופעה של הג'יהאד המיני אינה קיימת, פרסם אל-שורוק ב- ב21 לנובמבר 2013 כתבה נוספת המותחת ביקורת על מכחישי התופעה והביא כעדות לקיומה את סדרת הכתבות שפרסם בנושא.[16]

שלטונות תוניסיה נושאים באחריות לתופעת הג'יהאד המיני

אל-שורוק האשים בכתבותיו את שלטונות תוניסיה באחריות לתופעה. בכתבות שפרסם בספטמבר 2013 טען, כי משרד הפנים ידע על התופעה של ג'יהאד מיני עוד לפני שנה, כאשר משפחתה של נערה בת 15 ששבה לתוניסיה מסוריה הרה, הגישה תלונה נגד כמה סלפים קיצוניים, בטענה כי דחפו את בתם לנסוע לסוריה.[17]

 

כחיזוק לטענתו, ציטט היומון אנשי דת תוניסאים, המטילים על השלטון את האחריות להתפשטות התופעה ותולים את היווצרותה באידאולוגיה הווהאבית שלאורה פורסמה הפתוא, לכאורה, של אל-עריפי. כך למשל, פאדל עאשור, החבר באיגוד האימאמים בתוניסיה, אמר כי החליט להגיש שתי תביעות נגד השר לענייני דת, נור אל-דין אל-ח'אדמי, בגין הגנתו על כמה אימאמים שהתירו את הג'יהאד המיני, לצעירות תוניסאיות ששבו הרות מסוריה. לדבריו, הוא הזהיר את השר לענייני דת מפני התפשטות האידאולוגיה הווהאבית במסגדים בתוניסיה, שבה הוא רואה אחראית לתופעת הגי'אהד המיני, וטען כי בכוונתו להשיק קמפיין במסגדים שסיסמתו "לא לווהאביזם".[18] לטענת היומון גם המופתי הקודם של תוניסיה עות'מאן בטיח, הזהיר מפני התופעה של ג'יהאד מיני, ואף הוא תלה את האשם ב"בעלי אידאולוגיה והאבית" ומשום כך פוטר.[19]

 

הג'יהאדיסטים הפכו את האישה התוניסאית לסחורה שנועדה לספק את ייצרם החייתי

בנוסף, האשים היומון באחריות לתופעה סלפים ג'יהאדיסטים, דוגמת ארגון "אנצאר אל-שריעה" הפעיל בתוניסיה, כמי שאחראים לגיוס אותן צעירות. הוא כינה ארגונים אלה "כוחות האופל" ו"מטיפים לנחשלות ולפיגור" שניצלו את בורותן של אותן נערות בענייני דת ואת השכלתן הירודה כדי לגייסן לטובת ג'יהאד מיני, במטרה לפגוע במעמד האישה התוניסאית, שנחשבה לסמל הקדמה, ולהפכה ל"סחורה" שנועדה לספק את "יצרים חייתיים".[20] בהתבססו על מקורות ממשלתיים וביטחוניים, ציין אל-שורוק, כי הנערות שפותו לנסוע לסוריה, שוכנעו להאמין כי מדובר במעשה צדקה עליו יתוגמלו בגן עדן והוסיף כי הסלפים המגייסים את הנערות זוכים לגמול כספי של 20,000 דינרים אם הם מצליחים לגייס קבוצה של צעירים שיילחמו ב"כופרים" בסוריה וקבוצה של צעירות שעימן יקיימו יחסי מין.[21]

 

סיפורה של למיאא' שהשתתפה בג'יהאד מיני וחלתה באיידס

באחת מכתבותיו, חשף היומון את סיפורה של למיאא', תוניסאית בת 19, שחזרה הרה מסוריה. על פי התחקיר, למיאא' הכירה ב-2011 אדם ששכנעה לא לצאת לרחוב משום שבגדיה אינם צנועים. למיאא', שלא ידעה דבר על הדת, חשבה שדבריו הם הדת האמתית ומחובתה ליישמם אם ברצונה לזכות באהבתו של אללה. כך הפכה אט-אט ל"עבד" ולרכושו של אותו אדם. היא שוכנעה כי "נשים יכולות להשתתף בג'יהאד, וגופה הפך לרכושם". לפי היומון, למיאא' קיימה יחסי מין עם גברים ממוצא פקיסטני, אפגני, לובי, תוניסאי, עיראקי, סעודי וסומאלי. היא ראתה בסוריה נשים ונערות שנחטפו רק כדי ל"ספק את היצר המיני של הגברים, הנשלטים באמצעות איבר מינם, המוכן לחסל את כבודה העצמי של האישה ולהשיבה לתקופת הבערות..." עם שובה של למיאא' לתוניסיה, נכתב, התברר כי היא בחודש החמישי להריונה וכי היא חולה באיידס, מה שאילץ את משפחתה לבודדה ולקוות שהיא תמות בטרם תלד.[22]

 

קריקטורה באל-שורוק: האיש מוביל את "מוג'הדאת אל-ניכאח" אל "גן העדן"[23]

 

בעלי טורים באל-שורוק: תופעת הג'יהאד המיני - עדות לפירוק המדינה

לצד כתבות התחקיר הביקורתיות התפרסמו ביומון גם מאמרים בגנות התופעה, תוך מתיחת ביקורת מרומזת על קלות דעתן של הבנות המתפתות לצאת לג'יהאד מיני. במאמרים עלה גם חשש לאופי המדינה ואף ערגה לתוניסיה החילונית שייסד הנשיא לשעבר בורגיבה.

 

במקום שתוניסיה תהפוך ל'שוויץ של הערבים' היא הפכה לספקית של זנות

הכותבת התוניסאית ד"ר אמאל קראמי, שהיא גם מרצה למגדר, טענה כי השלטון החדש של הכוחות האסלאמיים, מתעלם מהתופעה של ג'יהאד מיני, זאת על אף שהיא מנוגדת לערכי האסלאם ולחוקי המדינה. היא הדגישה כי התופעה פוגעת במהפכה התוניסאית ומתחה ביקורת מרומזת גם על אותן  צעירות, שהעדיפו את "ג'יהאד הפות" על סוגי ג'יהאד אחרים. קראמי כתבה: "לג'יהאד יש סוגים, דרגות, הוראות וכמו כן, מעלות. הראשון שבהם הוא המאבק ב[נטיות הרעות של] הנפש והכשרתה עד שתהיה מסורה לשירות למען הכלל. לכן, המנהיג בורגיבה סבר שהג'יהאד האמתי בשלב בניית המדינה המודרנית הוא [הג'יהאד] נגד בורות, עוני, עצלות, כפיפות והסתמכות על מאמצי אחרים. לאחר מהפכת 14.1 [בשנת 2011- אז פרש הנשיא הקודם, זין אל-עאבדין בן עלי] סברנו שנירתם לג'יהאד [נגד] השחיתות, משוא הפנים, ההדרה, האפליה והדיכוי. אך, הנה אנו עומדים היום בפני ג'יהאד מסוג אחר: ג'יהאד מיני.

 

התוניסאיות מובילות את רשימת המתחרות על מקום הכבוד. יתרה מכך, נראה ש[הנערה] בת ה-13 [המכונה] אום אל-בראא' הפכה לדוגמה ולמודל הנשי בזכות 'יכולותיה' המתקדמות, לא בזירות הקרב, כי אם במיטה... בזכות השירות המכובד הזה, הנערות הללו שהאמינו כי הן מקיימות חובה דתית שמוטלת על [האישה] המוסלמית, זכו לכינוי 'אחיות המיטה', 'תומכות באחים' ו'לוחמות ג'יהאד מיני', אולי מתוך חלום להיות כמו הבתולות שחורות העין [בגן העדן]... לוחמות הגי'האד החדשות העדיפו ג'יהאד של הפות על פני הג'יהאד בלב, ביד או בלשון, והן הפכו את גופן לגשר שעליו יעברו המחפשים לספק את צורכם כל הזמן ובמהירות...

 

השלטון האסלאמי העלים עין מהתופעה הסותרת למעשה את האסלאם והוראותיו

כך במקום שתוניסיה תהפוך, כפי שהבטיח לנו נשיאנו הזמני, ל'שווייץ של הערבים' היא הפכה לספק של כוח אדם ומומחיות בתחום הזנות המותרת. שר הפנים גינה את 'שתיקתה' של הממשלה, אך לא הודה בכך שהמשרד לזכויות האדם התעלם מהנושא, בדיוק כמו המשרד לענייני האישה והמשרד לענייני דת. הבכירים הסתפקו בהתייחסות לנושא כאל 'מקרים בודדים', [וטענו] שפתוות המין לא מחייבת את התוניסאיות. ב[חסות] ממשלת 'אנשי האלוהים' שרוב [חבריה] ממפלגה בעלת מקור סמכות אסלאמי [קרי, אל-נהדה] נסגרו [אמנם] בתי הזונות, [אך] נפתחה הדלת בפני פעולות ומעשים המרוקנים את המהפכה מהיבטיה האנושיים, התרבותיים והמוסריים.

 

כיצד יתכן שאנו מתעלמים מטיפול בתופעה מאז הופיעו סימניה הראשונים כשהיא [למעשה] הורסת את הערכים האסלאמיים לעומקם[?]... [תופעה זו] מנוגדת לביוגרפיה של הנביא [המספרת] כיצד הנביא שקד ללמד את האנשים את כללי הנימוס של קיום יחסי האישות שמתחילים מהתייפות, אח"כ נשיקה ואח"כ מגע.

 

[גם] על פי [מקורות] הסמכות המשפטית היה צריך להתנגד לתופעה זו ודומותיה - כמו נישואי העורף[24] - משום שתופעות מעין אלה סותרות את חוקי המדינה ואת מחויבותה של הממשלה לאמנות והסכמים [בינ"ל], ביניהם הסכםCEDAW  [הסכם בינ"ל נגד אפליה נגד נשים] שהאסלאמיסטים מתנגדים לו. על סמך איזה הגיון אנו מסכימים לרמיסת כבודן של התוניסאיות והפיכת גופן לסחורה שנמכרת או מושכרת בשווקי הסחר בעבדים? באיזה הגיון אנו מעלימים עין מהסחר [הזה] בבני אדם, מרשתות הזנות [הללו], מביסוס תרבות העבדות ומהאלימות הברברית נגד נשים? המצב הזה מצריך שיהיה טיפול ל'לוחמות הג'יהאד' שחוזרות, מבחינה בריאותית, נפשית, אידאולוגית, דתית וחוקית, ובמיוחד להרות [שביניהן], שתהפוכנה לאמהות חד הוריות שתפרנסנה בנים שייחוסם אינו ידוע..."[25]

תופעת הג'יהאד המיני מעידה על קריסת המדינה התוניסאית לעומקה

גם איש התקשורת התוניסאי, עבד אל-חלים אל-מסעודי, תקף במאמרו ביומון אל-שורוק את השלטון  האסלאמי במדינה והביע חשש כי שלטון זה ימוטט את המדינה החילונית אותה בנה בורגיבה ויקים תחתיה שלטון המזוהה עם ערכים כמו ג'יהאד מיני. אל-מסעודי כתב: "מעל דפי הפייסבוק מרחפת תמונה של [הזמרת] פירוז ששרה [את שירה] 'יש לי כיסופים לא יודעת למי' ו[לצידה] תמונה של צעירה בהריון לבושה בבגד שחור [כבגדי] הסלפים שאומרת: 'יש לי עובר, אני לא יודעת ממי'. כך מגיבים התוניסאים בלעג הנובע ממרירות וייאוש, כשהם המומים מדברי שר הפנים... לגבי מעורבותן של כמה צעירות תוניסאיות בסחר של מה שכונה ג'יהאד מיני, אשר נסעו לסוריה וחזרו לתוניסיה הרות מ[גברים] זרים. שר הפנים המשיך לזרות מלח על פצעי התוניסאים כשאמר כי 'עשרים, שלושים או מאה לוחמים קיימו עמן יחסי מין לסירוגין, והן שבו כשהן נושאות את פרי המגעים המיניים הקרויים ג'יהאד מיני, בעוד אנו ניצבים בחיבוק ידיים.'

 

ההצהרה הזו של שר הפנים היא ההצהרה הרשמית הראשונה אשר השפילה עד עפר את כבוד התוניסאים שסברו כי הם שייכים לאומה אותה בנו דורות על גבי דורות, מסוף המאה ה-19 ועד היום. [דבריו] הזכירו לתוניסאים שיירות של [נשים] ערביות שהובלו במלחמת המפרץ השנייה על ידי משטרים ערביים אחדים, כדי להנעים את זמנם של הנחתים [האמריקאים] על אדמת סעודיה, שנאמר עליה כי היא קדושה... 

 

הטרגדיה הזו גורמת לי להדגיש את חלקה של הממשלה באסון זה, שלא יתמצה רק במאה צעירות הרות או אולי יותר בעתיד... זהו אסון ש[השלכותיו] יתבררו בעתיד ואולי אף לאורך שנים. נראה ש[הביטוי] הראשון לכך הוא אמרתו המפורסמת של מנהיג תנועת אל-נהדה, ראשד אל-ר'נושי, לפיה הסלפים מבשרים על תרבות חדשה. הוא כלל לא טעה, שהרי כבר ראינו חלקים מהתרבות החדשה הזו [החל] מהפסגה הגבוהה ביותר של הר שעאנבי [שם נלחמו סלפים ג'יהאדיסטים נגד כוחות הביטחון התוניסאים] ועד לרחם [של הנשים התוניסאיות]. [הביטוי] השני לכך, הוא אדישותה של הממשלה, כאשר משרדה של השרה לענייני נשים, סיהאם באדי, מגנה את הג'יהאד המיני, אך מפקיר את ענייני הילדים...  [הביטוי] השלישי [לאסון של הג'יהאד המיני] הוא דברים שיוחסו לחבר הפרלמנט מאל-נהדה, אל-חביב אל-לוז, כי הוא מוכן לאמץ את בניהן של מוג'אהדאת המין ששבו מסוריה... כשהוא קורא לכל המוסלמים לתמוך ב[אותם ילדים] ודורש מהפרלמנט לחוקק חוק שיגן על זכויות [המוג'אהדאת].[26] 

 

כך ממוטטים את המדינה התוניסאית לעומקה. אנו עומדים לראות דור חדש של תוניסאים שבראשיתו הוזנח על ידי המשטר הקודם, עד כי מאות אלפים נותרו ללא לימוד וחיים מכובדים... לאחר המהפכה מצא [דור זה] את חיקן החמים של הקבוצות הסוחרות בדת, המיליציות של אל-נהדה ושל אגודות הקשורות בהגנה על המהפכה במסגרת תרבות ההזדהות [עם הטרור] במוסדות המדינה וברחובות...  [אליהם] הצטרפו אלפי תלמידים שנטשו את הלימודים ויחברו אליהם בעתיד הקרוב גם דור הבנים של הג'יהאד המיני, זאת בנוסף ללוחמים התוניסאים שצפויים לשוב מ'אדמת הג'יהאד'... [זהו] דור עצום של 'צבא הבורות הקדוש'...

[האינטלקטואל התוניסאי] אל-טאהר אל-חדאד[27] הבין כבר בשלב מוקדם כי הנקודה המקשרת והקובעת את אופי החברה ואת עתידה היא המשפחה. זאת היחידה הבסיסית [החיונית] לבניית חברה חדשה המבוססת על כבוד, קידמה ושחרור... הוא גם הבין את הצורך בשחרור האישה ואת זאת הבין גם [הנשיא לשעבר] בורגיבה, תוך שהפגין פתיחות אינטלקטואלית והגיון מעשי מפליא. לדידו היתה בניית המדינה המודרנית ועיצוב החברה התוניסאית החדשה מותנים בהשבת הכבוד לאישה ושיפור מעמדה במשפחה ובחברה באמצעות קודקס החוקים של המעמד האישי [שיצא בתוניסיה בתקופתו]... וזאת מבלי לפגוע במורשת החקיקה הדתית..."[28]

 

בעל טור תוניסאי: ג'יהאד מיני היא שמועה שהפיץ המשטר הסורי

כאמור, אחת הטענות הרווחות בתוניסיה ובעולם הערבי היא שהתופעה של הג'יהאד המיני בסוריה כלל אינה קיימת, אלא הומצאה על ידי המודיעין הסורי. ביטוי לטענה זו ניתן לראות במאמרו של העיתונאי התוניסאי עאדל אל-סמעלי שכתב בפורטל התוניסאי באב נט, כי המשטר הסורי הוא ששתל בחשבון הטוויטר של איש הדת הסעודי מוחמד אל-עריפי את הפתוא המתירה ג'יהאד מיני, והפיצה באמצעות סוכניו בתוניסיה, ובכך פגע באל-עריפי ובטוהר המהפכה התוניסאית.

אל-סמעלי כתב: "לא דימיתי לעצמי שאקח את עטי על מנת לכתוב על הנושא השלילי הזה, על הבדותה של ג'יהאד מיני, הקשור לשרשרת שמועות שיוצרו במעבדות ה'שביחה' [כינוי לבריונים המסייעים למשטר הסורי] של הבעת' הסורי, בשיתוף פעולה עם המודיעין האיראני, במטרה להציל את משטר הדמים הסורי הנמצא על סף התמוטטות. נמנעתי [עד כה] מלגעת בנושא בהיותי בטוח שבדותה כזו לא תצליח לרמות, אלא את הנאיבים ואת בעלי התאווה המופרעים... ואולם העובדה שהבדותה האווילית הזאת נפוצה ועברה מפה לפה על ידי פוליטיקאים ומשכילים, מהם שהאמינו [לסיפור] ולגלגו ומהם שלא האמינו והתפלאו – עובדה זו דחפה אותי לכתוב על הנושא, [בהתבסס] על הידיעות והנתונים שבידיי. אולי אוכל להסיר את המסך מעל עיני המתלבטים [שתוהים] אם להאמין [לסיפור] או לא, ואקח חלק בהפרכת השקרים הללו...

 

הסיפור או השקר הופיע לראשונה בטוויטר.  האין זה ידוע כי הטוויטר יוצר מלכודות דבש עבור המודיעין וסוכני רשתות המודיעין העולמיות שמעבירים את הידיעה הכוזבת והשמועה לאחר שנוצרה... הדבר מתבצע בשמות בדויים או אמיתיים... באותה דרך ובאותה טכנולוגיה, רמאים ממנגנוני המודיעין של מפלגת הבעת' פתחו חשבון מדומה בתחילת 2013 תחת השם 'דוקטור מוחמד אל-עריפי', ופרסמו ציוץ בנוגע למה שלאחר מכן נקרא ע"י המודיעין של הבעת' ובעלי בריתו במודיעין האיראני 'הפתוא של ג'יהאד מיני'. אלו הם דברים מאוסים ומושחתים שלא יצאו [מפיו] של אדם שפוי, אלא זאת פעולה של אדם רווי שנאה שאינו יכול להוכיח את טענותיו [לעין כל]. ד"ר מוחמד אל-עריפי... הוא מהראשונים שהדקו את החבל סביב המשטר הסורי, הטילו בו קלון והסיתו נגדו. משטר זה ידע היטב מבחינה פוליטית, כי המהפכה התוניסאית היא סיבת כל צרותיו, בייחוד לאחר שתוניסיה ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם המשטר רווי הדם וטיפחה את הוועידה הראשונה של ידידי סוריה וביקשה מאסד לפרוש מהשלטון, בין אם מרצון או בכפייה. אלה הם חלק מהגורמים הבסיסיים שגרמו לשביחה של [אסד] ולמודיעין שלו... לשתף פעולה עם סוכניו בתוניסיה [כדי] להפיץ שקרים כאלה ולהדליפם באתרי האינטרנט ובפורומים.

 

הערוצים 'אל-ג'דיד' ו'אל-מיאדין' ואחרים, המקורבים למפלגת הבעת' ולמודיעין האיראני, קיבלו על עצמם פעמים רבות לתקוע את טריז השקרים על-ידי השכרת קטינות לשם מתן עדויות טלוויזיוניות מפוברקות ושקריות תמורת חופן כסף מזוהם... אם כן, תחילת השקר על ג'יהאד מיני הייתה ציוץ שקרי מחשבון שקרי של ד"ר מוחמד אל-עריפי, כדי לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת: המטרה הראשונה - לפגוע בשמו הטוב של מוחמד אל-עריפי, האויב הקשה ביותר של מפלגת הבעת' הסורית, שחשף את הבדותות השיעיות; והשנייה -  לפגוע במהפכה התוניסאית באמצעות נשיה ובנות החורין שלה שניצבו בשורות הקדמיות [של המהפכה] ...

 

התפלאתי על שר הפנים התוניסאי שרכשתי לו כבוד מיוחד, כשהוא דיבר על שקרי ג'יהאד מיני כאילו הם אמת לאמיתה והתעמק בהזכרת פרטים ועובדות שקרובים יותר לבתי הבושת יותר מכל דבר אחר. ריחמתי עליו משום שהוא קורבן של השקרים הללו ... "[29]

 

רואן קדאח, צעירה שהשתתפה לכאורה בג'יהאד מיני בערוץ סורי [30]