המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המועמדים לנשיאות מצרים
13/5/2012

 

המועמדים לנשיאות מצרים

מאת ל. לביא*

 

הקדמה

ב-23 במאי 2012 יתקיימו הבחירות לנשיאות במצרים, לראשונה מאז מהפכת ה-25 בינואר 2011. רשימת המועמדים ידעה תהפוכות ושינויים לאורך החודשים האחרונים עד לגיבושה הסופי. האחים המוסלמים החליטו להציב מועמד מטעמם, לאחר שהצהירו בהתמדה לאורך שנה מאז המהפכה, כי לא יתמודדו על משרת הנשיא, בניסיון להרגיע את חששות הציבור מפני השתלטותם על המדינה.

 

שיקולי התנועה ומפלגתה היו, כדברי בכיריה, ראשית, הצורך לבלום את עלייתם של אנשי מובארכ לשעבר, שהחליטו להתמודד לתפקיד, ובראשם ראש המודיעין הכללי לשעבר וסגנו של מובארכ בימיו האחרונים בשלטון, עמר סלימאן, שעורר חשש מפני שיבתו של המשטר המודח; שנית, היות הפרלמנט בראשות האח"ס חסר שיניים, לאור התנגדות המועצה הצבאית המחזיקה בשלטון ללחצי הפרלמנט, בו הרוב הוא לאח"ס, לפטר את ממשלת אל-גנזורי, ולהרכיב במקומה ממשלה בראשותם; ושלישית, תחושת האח"ס כי כוחם מוגבל גם לאור ההתנגדות הציבורית לדומיננטיות שלהם בוועדה לניסוח החוקה, עד לפיזורה בהחלטת בית משפט.[1]

 

כמועמד האח"ס בשלב הראשון נבחר סגנו של המדריך הכללי, ח'ירת אל-שאטר, ונדמה היה כי הוא המועמד בעל הסיכוי הגבוה ביותר מבין כלל המועמדים, וכי יריביו המרכזיים הם עמר סלימאן והמועמד הקיצוני מבין המועמדים האסלאמיסטים ואהוב הסלפים, חאזם אבו אסמאעיל. אלא שלאחר הגשת המועמדויות, פסלה ועדת הבחירות העליונה את שמותיהם  של עשרה מבין 23 המועמדים, ובראשם שלושת המועמדים המובילים, משום שלא עמדו בקריטריונים הקבועים בחוק.

 

אל-שאטר נפסל משום שטרם חלף פרק הזמן הנדרש מאז נחון ושוחרר מהכלא; סלימאן נפסל משום שחסרו לו כ-300 חתימות של תומכים במחוז מסוים; ואבו אסמאעיל נפסל בטענה כי אימו בעלת אזרחות אמריקאית, למרות שבית דין מצרי קבע כמה ימים קודם, כי לאימו אזרחות מצרית בלבד.[2] כמו כן נפסלה מועמדותו של מנהיג המפלגה החילונית-ליברלית ר'ד אל-ת'ורה, ד"ר אימן נור, משום שטרם התחדשו זכויותיו הפוליטיות, לאחר שריצה עונש מאסר על זיוף בבחירות לנשיאות ב-2005, בהן התמודד מול מובארכ.[3]

 

בהמשך פסלה ועדת הבחירות את מועמדותו לנשיאות של אחמד שפיק, שמונה לראש הממשלה עם ההפגנות נגד מובארכ ותקופה קצרה לאחריהן, בעקבות אישור חוק השולל את זכויותיהם הפוליטיות של עשרות בעלי תפקידים בכירים במשטר מובארכ בעשור האחרון, ובכלל זה הגשת מועמדות לנשיאות.[4] ועדת הבחירות אמנם קיבלה במפתיע את הערעור שהגיש שפיק, בו הטיל ספק בלגיטימיות של החוק ובתקפותו לגביו,[5] והוא נותר במרוץ, למרות שבית דין דחה מאוחר יותר את הבסיס המשפטי של ערעורו.[6]

 

כך נעלמו מהמרוץ לנשיאות מרבית הדמויות שמועמדותן הכתה גלים במצרים, ונותרו 13 הדמויות הפחות שנויות במחלוקת, שהמובילים מביניהן הם בכיר האח"ס לשעבר, ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, שהודח מהתנועה בעקבות החלטתו לרוץ לנשיאות, בשלב בו האח"ס עוד הבטיחו לא להציב מועמד מטעמם; והמועמד החילוני הנגדי, עמר מוסא, שהיה מזכ"ל הליע"ר ושה"ח בימי מובארכ.

 

בתוך המחנה האסלאמי מתחרים באבו אל-פתוח, יו"ר מפלגת האח"ס, ד"ר מוחמד מורסי, המועמד הרזרווי שהציבו האח"ס למקרה שאל-שאטר ייפסל; ד"ר מוחמד סלים אל-עוא, עו"ד ואינטלקטואל אסלאמי ששימש כמזכ"ל האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמיים; וד"ר עבדאללה אל-אשעל המקורב גם הוא לאח"ס, אך מתמודד מטעם המפלגה הסלפית אל-אסאלה. במחנה החילוני, מתחרה מוסא באנשי כוחות הביטחון והצבא של מובארכ לשעבר, בראשם אחמד שפיק, ובמועמדים הנמנים עם זרמי השמאל והנאצריזם, בראשם חמדין סבאחי, שהיה אופוזיציונר של מובארכ. כל המועמדים מדברים בשם המהפכה ובשם הצורך בהשלמת הישגיה, בכינון צדק חברתי, במאבק בשחיתות, באבטלה ובעוני ובהשבת מעמד הבכורה למצרים.

 

לאבו אל-פתוח כמה יתרונות על פני יריביו משני המחנות. הוא בעל תדמית של כנות ואידיאליזם; הוא נמנה עם הזרם המתון של האח"ס, בלא שיהיה חבר בתנועה. כך, גם תומכי האח"ס עשויים לתמוך בו וגם מאוכזבי האח"ס, ובעיקר בני הדור הצעיר בתנועה שמאסו בדימוי שדבק בה לאחרונה כרודפת שררה, ומפלגות שהתפלגו מתוכה, כמו מפלגת אל-וסט; פסילת מועמדויותיהם של אל-שאטר ושל אבו אסמאעיל שיחקה לידיו של אבו אל-פתוח שיזכה בחלק ניכר מקולותיהם, במיוחד אלו של הסלפים. מפלגת אל-נור, אל-דעוה אל-סלפיה, אל-גמאעה אל-אסלאמיה ומפלגתה כבר הכריזו על תמיכתם בו;[7] אבו אל-פתוח סומך גם על בעלי נטיות ליברליות-חילוניות שיעדיפו להעניק לו את קולם על פני מועמד חילוני אחר שסיכויי הצלחתו נמוכים ממילא, כדי להחליש את סיכוייהם של המועמדים האסלאמיים הקיצוניים ממנו, אף כי ייתכן שתמיכת הסלפים בו תשנה את עמדתם.

 

לעמר מוסא יתרונות שאין למועמדים האחרים: ניסיונו הפוליטי הרב, כישוריו הדיפלומטיים, קשריו הטובים בעולם הערבי, הקשר המתמיד שלו עם הרחוב המצרי, וכן עמדותיו הותיקות נגד ישראל. מוסא הוא מועמד מוביל גם בהתחשב בחוסר הפופולאריות של האלטרנטיבות החילוניות – מועמדים רבים המייצגים את השמאל המצרי, שעל חוסר התמיכה העממית בו העידה תבוסתם המוחצת של אנשיו בבחירות למועצת העם;[8] והמועמדים אנשי הצבא וכוחות הביטחון המזוהים עם מעשי הדיכוי של המשטר הישן. כך, מי שלא ירצה לתת את קולו למועמד אסלאמי ולא לאנשי הביטחון מתקופת מובארכ, יטה לתמוך במוסא.

 

מנגד, גילו המתקדם, היותו איש של מובארכ לשעבר והעובדה כי לא הצטרף למפגינים מיד בראשית המהפכה פועלים לרעתו. מוסא סומך על מה שמכונה במצרים "מפלגת הסּפּה", היינו הרוב הדומם שצופה מן הצד, שלא לקח חלק בהפגנות ואינו פעיל פוליטית, שכן עד כה רק מפלגת הופד הודיעה על תמיכתה בו, וזאת לא על דעת כלל חבריה. בעקבות החלטת ועדת הבחירות לאפשר את מועמדותו של שפיק, ייתכן שהלה ינגוס בקולותיו של מוסא, כמו גם חמדין סבאחי, ששמו עלה בסקרים לאחרונה.

 

סיכוייו של המועמד החלופי של האח"ס, ד"ר מוחמד מורסי, נראים פחותים בשלב זה, אם כי לתנועה כושר גיוס מרשים ומערכת תעמולה משומנת. מורסי פחות כריזמטי, הקמפיין שלו החל באיחור רב ובנסיבות של חילוקי דעות פנימיים קשים בתנועה באשר להחלטה להתמודד לנשיאות. זאת ועוד, בהשוואה לתקופה שלפני הבחירות לפרלמנט, ניכרת ירידה יחסית באמון הציבור באח"ס, משום שהפרו את הבטחתם לא לרוץ לנשיאות, השתלטו על ועדת החוקה במתכונתה הראשונה והוכיחו אוזלת יד בפרלמנט.   

 

יש לציין כי ייתכנו שינויים ברשימת המועמדים עד הרגע האחרון, במידה שמי מהם יחליט לפרוש מהמרוץ או לערוך עסקה עם מועמד אחר תמורת תפקיד בכיר במשטרו. למשל, לאחר שכבר החלה ההצבעה של אזרחים מצריים בחו"ל, הודיע המועמד האסלאמי עבדאללה אל-אשעל כי הוא מוותר על מועמדותו לטובת מועמד האח"ס.

 

במידה שאף אחד מהמועדים לא יזכה ברוב של למעלה מ-50% בסבב הראשון, ייערך סבב שני בין שני המועמדים המובילים באמצע יוני.

 

להלן סקירה אודות המועמדים השונים:

 

המועמדים האסלאמיים

ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח - המועמד של כולם

ד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח (בן 61) הוא בעל תואר ברפואה ובניהול בתי חולים. הוא שימש כמזכ"ל איגוד הרופאים במצרים ומכהן כמזכ"ל התאחדות הרופאים הערביים. הוא נעצר לכמה חודשים במסגרת המעצרים של ספטמבר 1981, הצטרף לתנועת האחים המוסלמים ושימש כחבר לשכת המדריך הכללי של התנועה בין השנים 1987-2009. תחת משטר מובארכ, נעצר ב-1996 לחמש שנים בשל פעילותו הפוליטית, וב-2009 נעצר לכמה חודשים בגין השתייכות לתנועת האח"ס הבלתי חוקית. הוא הודח מלשכת המדריך הכללי ב-2009 באשמת שחיתות, ספק בשל עמדותיו המתונות ספק בשל יריבויות פנימיות, והודח מתנועה סופית ב-2011, עם הכרזתו כי ירוץ לנשיאות, בניגוד להחלטת התנועה באותו שלב, לא להציב אף מועמד.

 

אבו אל-פתוח מדגיש כי מייד עם נפילת מובארכ, הוא הקפיא את חברותו באח"ס, מתוך תפיסה כי מועמד לנשיאות צריך להיות א-פוליטי, וכי תנועת האח"ס צריכה להישאר גוף של דעוה ולא להפוך למפלגה פוליטית או להציג מועמד מטעמה לנשיאות. בדרך כלל, התייחס אבו אל-פתוח לתנועת האח"ס בחיבה ובהערכה. ליומון אל-מצרי אל-יום, אמר אבו אל-פתוח: "למרות התנתקותי ממוסד האח"ס, עודני נמנה על האסכולה של האח"ס ועל הדוקטרינה הדתית הוסטית המתונה שלהם, ואף טוען להיות מזכ"ל אסכולת האח"ס, גם אם אינני חבר בה..."[9] אך ככל שגברו ניסיונות האח"ס לחשוף סתירות בהתבטאויותיו ולהשמיץ אותו לקראת הבחירות, החל אבו אל-פתוח למתוח ביקורת על התנועה, מנגנוניה וחבריה.

 

בתנועת האח"ס התגלע ויכוח פנימי האם לתמוך במועמדותו של אבו אל-פתוח. חלק מצעירי התנועה שהצהירו על תמיכתם בו, הושעו או הודחו ממנה.[10] שיח' יוסף אל-קרדאוי, ראש איחוד חכמי הדת המוסלמים המקורב לאח"ס, הביע בתחילה את תמיכתו באבו אל-פתוח,[11] אך בהמשך חזר בו וקרא לאח"ס לאפשר לחברי התנועה להצביע על פי ראות עיניהם. מפלגות צעירים שהתפלגו מהאח"ס הודיעו כי יתמכו בו.[12] גם מפלגת אל-וסט שפרשה מהאח"ס בשנות ה-90 הכריזה על תמיכתה בו.[13] חלק  מהתומכים באבו אל-פתוח הם סטודנטים מאוניברסיטת קהיר, פיום, אל-מנצורה, תעלת סואץ וחלואן.[14] גם ואיל ר'נים, בין הצעירים שהובילו את ההפגנות נגד מובארכ, הביע תמיכה באבו אל-פתוח.[15]

 

אבו אל-פתוח הוא מועמד עצמאי שאינו נמנה עם אף אחת מהמפלגות. בסוף 2010 פרסם אוטוביוגרפיה, בה תיאר תהליך של התמתנות רעיונית שעבר. בשנות ה-70 היה ממקימי הארגון האסלאמי הקיצוני אל-גמאעה אל-אסלאמיה, ואילו בראשית שנות האלפיים הוא נמנה על מייסדי תנועת המחאה החילונית כפאיה, בשיתוף עם ליברלים ואנשי שמאל, שהתנגדה למשטרו של  מובארכ ולהורשת השלטון לבנו.[16] הוא מציג עצמו כמיינסטרים פוליטי, החוליה החסרה שבין האסלאמיסטים לבין החילונים במצרים, וכמי שאוחז בנוסחה המנצחת של אסלאם ליברלי המשלב בין דמוקרטיה לאסלאם, ולכן כמועמד המייצג את כלל המצרים.[17]

 

יתרונו של אבו אל-פתוח בדימויו כאיש עקרונות ויושרה. הוא מזוהה עם הזרם המתון באח"ס, אך כבר איננו חבר בתנועה. כך, גם תומכי האח"ס עשויים להצביע לו וגם מאוכזבי התנועה לאחר שהפרה את הבטחתה לא להציב מועמד לנשיאות ונראית עתה כרודפת שררה. בנוסף, עשוי אבו אל-פתוח להרוויח מפסילת מועמדויותיהם של אל-שאטר ושל אבו אסמאעיל, ולזכות בחלק מקולות תומכיהם. ארגון הג'יהאד, למשל, כבר הכריז על תמיכתו בו.[18] אבו אל-פתוח משליך את יהבו גם על בעלי נטיות חילוניות בהנחה שיעדיפו להעניק לו את קולם על פני מועמד חילוני שסיכויי הצלחתו נמוכים, על מנת לחבל בסיכוייהם של מועמדים אסלאמיים קיצוניים ממנו. למשל, "ועדת המאה" המאגדת כוחות ליברליים שונים, הציעה לתמוך באבו אל-פתוח, אם יסכימו שאר המועמדים הלא אסלאמיים לוותר על מועמדותם, תמורת חברות ב"מועצה נשיאותית" בה ייעזר אבו אל-פתוח בהחלטותיו כנשיא.[19]

 

עם זאת, ייתכן שהחלטתם של הזרמים המרכזיים בתנועה הסלפית לתמוך באבו אל-פתוח תפגע בדימויו המתון בקרב הזרמים החילוניים. בחירתם של מפלגת אל-נור, שגרפה כ-25% מהמושבים בפרלמנט, אל-גמאעה אל-אסלאמיה וארגון הג'יהאד באבו אל-פתוח, רק לאחר פרסומה של רשימת המועמדים הסופית בסוף אפריל 2012, למרות הפער האידיאולוגי בינו לבינם, נבעה, ככל הנראה, מהרצון ללכת עם מי מבין המועמדים האסלאמיים המסתמן כמנצח, ולקצור רווחים פוליטיים. רבים מאנשי זרם זה הודו כי היו תומכים בח'ירת אל-שאטר, אילולא נפסלה מועמדותו. חבירת הסלפים לאבו אל-פתוח עלולה לפגוע גם בסיכוייו לזכות בקולות מתוך האח"ס, בשל היריבות הפוליטית בין האח"ס לבין הסלפים. עם זאת, לא כל הסלפים תומכים באבו אל-פתוח. חלקם הודיעו כי יתמכו דווקא במורסי, הקרוב אליהם יותר מבחינה אידיאולוגית, בהשוואה לאבו אל-פתוח.

 

אבו אל-פתוח תומך ביישום השריעה האסלאמית, ואמר כי יהיה מוכן למות למען מטרה זו, אך הפרשנות שהוא מעניק ליישום השריעה מתונה יחסית, וספק אם היא מקובלת על הסלפים. לדבריו, השריעה ברובה כבר מיושמת במצרים, ויש חלק קטן - זה הנוגע לחירויות ולזכויות שלא הוחלו עד היום - שניתן יהיה ליישם באמצעות הפרלמנט החדש. לדעתו, דרישת הסלפים ליישם את עונשי השריעה ולחייב לבישת רעלה, משקפת הבנה לא נכונה של השריעה, ומה שיש ליישם מתוכה הם נושאים שאין עליהם מחלוקת.[20]

 

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הזרמים האסלאמיים, טוען אבו אל-פתוח, היא הכלתם, שכן הדרתם היא פשע נגד הדמוקרטיה. אין מניעה, בעיניו, להקים מפלגות עם מקור סמכות דתי – אסלאמי או נוצרי – כל עוד לא נעשה שימוש בדת ככלי להבחנה בין הבוחרים. אבו אל-פתוח גורס כי ניתן לפרש את המילה חילוניות לא רק כהפרדה מוחלטת בין דת לבין מדינה וכהדרת הדת מחיי החברה והציבור, אלא כאי אפליה על רקע דתי, מבלי לבטל את מקור הסמכות העליון של הדת, כלומר של האסלאם.[21]

 

במאמר בשבועון המצרי אח'באר אל-יום, טען אבו אל-פתוח כי האסלאם מתנגד לעירוב בין השלטון הדתי לבין השלטון הפוליטי, וגם להפרדה מוחלטת בין דת לפוליטיקה ובין דת לבין ענייני החולין. באסלאם השלטון הפוליטי הוא אזרחי, במובן של שלטון אדם - שהוא מיופה כוח של האומה החייב לה דין וחשבון וניתן להדחה (ולא שלטון האל). כמו כן, האסלאם הגדיר כוונות להסדרת חיי החברה בכל התחומים, והשאיר לבני האדם חופש להפעיל שיקול דעת בעניינים המשתנים, במסגרת העקרונות הכלליים שקבע להתפתחות החברה.[22]

 

אבו אל-פתוח תומך בצורת משטר מעורבת נשיאותית-פרלמנטארית, תוך צמצום סמכויות הנשיא, כך שלא יהיו לו סמכויות ביצועיות או שליטה על הרשויות השופטת והמחוקקת.[23] לדעתו, שיטה זו נחוצה, לשנים הקרובות לפחות, על מנת למנוע היווצרות דיקטטורה או שליטה של הרוב הפרלמנטארי ביתר הרשויות. בעוד 10-15 שנה הוא היה רוצה במעבר למשטר פרלמנטארי.[24] לדבריו, על ועדת ניסוח החוקה להיות חוץ-פרלמנטארית, ועליה להשאיר את הסעיף השני בדבר זהות המדינה ואת הסעיפים העוסקים במעמד הצבא כפי שהם.[25] אבו אל-פתוח התחייב כי אם ייבחר לנשיאות, ימנה לעצמו סגן צעיר, בן 45 לכל היותר.[26]

 

ביחס לארה"ב, אמר אבו אל-פתוח בראיון טלוויזיוני במרץ 2012, כי הסיוע האמריקאי למצרים ניתן בתמורה לשמירת האינטרסים של ארה"ב במצרים. על כן, אם ארה"ב תקטע סיוע זה, תקטע מצרים את האינטרסים של ארה"ב בתחומה, אמר.[27] בהזדמנות אחרת קרא אבו אל-פתוח לשקול מחדש את הסיוע האמריקאי למצרים כך שישרת את האינטרסים של מצרים ולא יפגע בריבונותה.[28] בראיון ליומון אל-מצרי אל-יום, הוסיף כי ארה"ב למדה מניסיונה בעיראק ובאפגניסטן שאין זה לטובתה להתנגש בעמים, וכי הוא לא ירשה לאף גורם חיצוני, אמריקאי או מפרצי, לקבוע את עתידה של מצרים. הוא הדגיש כי הוא מכבד את רצונה של ארה"ב לשמור על האינטרסים שלה, כל עוד הדבר אינו נעשה על חשבון האינטרסים של מצרים וכי לא יאפשר לסוכנים בינ"ל להחליט עבור המצרים כיצד לבחור את השלטון.[29]

 

בראיון טלוויזיוני במאי 2011, אמר אבו אל-פתוח, כי הוא רואה בחיסולו של בן לאדן התנקשות פוליטית וכי ארה"ב נהגה בעניין זה כמו כנופיה ולא כמו מדינה. לדבריו, היה עליה לתפוס אותו ולהביאו למשפט ולא לרצוח אותו. התנהגות זו, אמר, גורמת לו לפקפק בקיומו של אל-קאעדה.[30] בראיון טלוויזיוני באפריל 2004, אמר כי הוא תומך בהתנגדות מזוינת נגד האמריקאים בעיראק, וכי הוא עצמו היה מוכן לשאת נשק נגד הכיבוש, כמו גם נגד האויב הציוני בפלסטין. ג'יהאד הוא חובה על כל אדם כאשר אדמה ערבית כבושה, הוסיף.[31]

 

במאמר בעיתון אל-שורוק ביוני 2011, טען אבו אל-פתוח, כי ישראל היא מדינה מלאכותית חסרת עתיד, משום שחלק גדול מהיהודים מתנגדים לה ומעדיפים לחיות במדינת כל אזרחיה. לדבריו, יש הזדמנות גדולה לשלום באזור אם הפלסטינים ישובו למולדתם; אם כל הכובשים הזרים ייצאו מהאזור ואם הוא יפורז מנשק גרעיני.[32] בהזדמנות אחרת אמר אבו אל-פתוח כי מצרים אינה מעוניינת להיכנס למלחמה עם ישראל וכי בכוונתה לכבד את ההסכמים עימה ואין לו התנגדות להיפגש עם נציג ישראלי, אם הדבר ישרת את האינטרס של מצרים. לצד זאת, הוא הביע התנגדות להמשך ייצוא הגז ממצרים לישראל.[33] בהתבטאויות אחרות על היחסים עם ישראל, טען כי הסכם השלום הוא הסכם כניעה המצריך עיון מחדש,[34] וכי הוא אינו מכיר בישראל וגם לא יכיר בה, אך לא יכפה את דעתו על הפרלמנט או על העם.[35]

 

ד"ר מוחמד מורסי – ברירת המחדל של האח"ס

מוחמד מורסי (בן 62) הוא יו"ר מפלגת החירות והצדק – הזרוע הפוליטית של תנועת האח"ס במצרים. הוא בעל דוקטוראט בהנדסה מאוניברסיטת דרום קליפורניה, מילא שורה של תפקידים אקדמיים באוניברסיטת

אל-זקאזיק במצרים. על פי אתר האח"ס, מורסי גם עבד עבור NASA בשנות ה-80. הוא היה חבר ועדה להתנגדות למפעל הציוני במחוז אל-שרקיה. הוא נבחר לראשונה לפרלמנט בשנת 2000 כמועמד עצמאי והיה לראש סיעת האח"ס עד 2005. הוא כשל בבחירות לפרלמנט ב-2005. במאי 2006 נעצר לכמה חודשים בשל השתתפותו בהפגנות נגד המשטר. הוא נעצר גם ב-28 בינואר 2011 לכמה ימים.[36] 

 

לפני הקמת המפלגה, שימש כחבר לשכת המדריך הכללי של התנועה וכדוברה. ב-2007 עמד מורסי בראש הוועדה שהקימה התנועה לניסוח טיוטת מצע למפלגה הפוטנציאלית. מורסי, בן טיפוחיו של אל-שאטר, נמנה עם הזרם הקוּטֻבּי בתנועה,[37] בהשוואה לאבו אל-פתוח שהוביל מגמה רפורמיסטית יותר. יש הרואים במורסי עושה דברו של אל-שאטר וחסר דעה עצמאית או מקורית.[38] הוא הגיש את מועמדותו לנשיאות מטעם מפלגת האח"ס ברגע האחרון, כמועמד חלופי למקרה שלא יותר לאל-שאטר לרוץ, כפי שאכן קרה.

 

הוא ירש מאל-שאטר את הקמפיין שלו במלואו, שגולת הכותרת שלו היא תכנית ההתעוררות האסלאמית (נהדה). אל-שאטר שרטט את קוויה העיקריים בכמה הרצאות באלכסנדריה באפריל 2011:

 

"You all know that our main and overall mission as Muslim Brothers is to empower God’s Religion on Earth, to organize our life and the lives of people on the basis of Islam, to establish the Nahda of the Ummah and its civilization on the basis of Islam, and to subjugation of people to God on Earth... Imam Al-Bana, may he rest in peace, through his understanding of the Prophet’s method (PBUH) and his way of instituting religion, outlined for us a number of stages or secondary objectives which, after their completion, eventually lead to the achievement of this overall mission. Thus we’ve learned [to start with] building the Muslim individual, the Muslim family, the Muslim society, the Islamic government, the global Islamic State and reaching the status of Ustathiya [mastership] with that State..."[39]

 

במסיבת עיתונאים בפתיחת הקמפיין שלו, שיבח מורסי את תפקיד הצעירים, הנשים והקופטים במהפכה, ואמר כי אם ייבחר לנשיא, תנועת האח"ס לא תהיה זו שתשלוט במצרים, כי אם הנשיא עצמו בהתאם לחוק, לרצון העם ולאינטרס העליון של המדינה. במקרה כזה, הוא התחייב להתפטר מתפקיד יו"ר מפלגת האח"ס.[40]

 

מורסי החיה את סיסמת האח"ס "האסלאם הוא הפתרון" שנזנחה מאז המהפכה, במסגרת מאמצי התנועה ליצור רושם של שיתוף פעולה עם יתר הזרמים בחברה, אולם ועדת הבחירות אסרה על השימוש בסיסמה זו משום שבסיסה דתי ולא פוליטי. לדברי מורסי, האסלאם הוא הפתרון במובן שהאסלאם מסדיר את היחסים בין בני האדם ובינם לבין השליט וכן את יחסי החוץ ומהווה בסיס להקמת משטר צודק.[41] יצוין כי בוויכוח בתוך האח"ס ב-2007 על נוסח טיוטת המצע, היה מורסי ממתנגדי זכותם של נשים וקופטים להתמודד לנשיאות.[42]  

 

בראיון לאל-ג'זירה, אמר מורסי כי הוא דוגל בכינון מדינה אזרחית בעלת מקור סמכות אסלאמי, המכבדת את זכויות כל האזרחים. הוא תומך בהשארת הסעיף השני לחוקה – סעיף המגדיר את האסלאם כדת המדינה ואת עקרונות השריעה כמקור החקיקה הראשי - על כנו, וסבור כי החוקה החדשה צריכה לעלות בקנה אחד עם המסגרת הכללית של השריעה האסלאמית. לדבריו, כשאמר מייסד האח"ס, חסן אל-בנא, כי הקוראן חוקתנו, הוא התכוון לכך שהכללים של הקוראן – צדק, שוויון, חירות וכבוד – צריכים להיות החוקה. לדבריו, בשונה ממועמדים כאבו אל-פתוח ומוחמד סלים אל-עוא, הוא מגדיר את מצעו כאסלאמי ואת השריעה האסלאמית כמקור זהותו של העם המצרי.[43]

 

בשאלת יחסו למועצה הצבאית, אמר מורסי כי אם ייבחר, יתייעץ עימה באשר למינוי שר ההגנה, אך היא לא תוכל לכפות עליו את דעתה.[44] בראיון לרויטרס אמר כי הוא צופה שהצבא יעביר את השלטון, אך יישאר שחקן מרכזי מאחורי הקלעים עוד זמן רב. בדומה לאבו אל-פתוח, מורסי היה רוצה לכונן משטר פרלמנטארי, אך רואה צורך במשטר מעורב נשיאותי-פרלמנטארי לתקופת המעבר.[45]

 

מורסי הגדיר 25 יעדים שהוא נוטל על עצמו, בהם מתן חירויות פוליטיות, עצמאות המערכת המשפטית, רה- אורגניזציה של מנגנוני הביטחון, הוצאת 6 מיליון אזרחים ממעגל העוני, ביטול חובות הפלאחים, פיתוח מוסדות ביטוח הבריאות; פתרון בעיית הרווקות ועידוד נישואין; החייאת התיירות.[46]

 

באשר להסכם השלום עם ישראל, אמר מורסי עם מינויו לתפקיד יו"ר מפלגת האח"ס כי המפלגה חייבת לכבד את ההסכמים שהפרלמנט המצרי אישר, אך אם העם ירצה בשינוי ההסכם, אין מניעה שאפשרות זו תידון בפרלמנט.[47] כאשר איימה ארה"ב להפסיק את הסיוע הכלכלי למצרים על רקע הגבלת פעילותם של ארגוני חברה אזרחית במדינה, אמר מורסי כי הסיוע האמריקאי ניתן במסגרת הסכם קמפ דיוויד שנחתם בין מצרים, ישראל וארה"ב, ולכן הדיבורים על הפחתתו הם פתח לתיקון הסכם השלום עם ישראל.[48] לאחר מינויו למועמד האח"ס לנשיאות, אמר מורסי כי אם ייבחר, יצטרך לבטא את רצון המצרים, לכבד את מצרים ואת הסכמיה, אך לא ייתכן שינקוט, כקודמו, במדיניות שמוכתבת לו מחוץ למצרים. לפלסטינים יש זכויות, אמר, ומצרים החדשה לא תרשה שהסבל הפלסטיני יימשך.[49] עוזרו אמר כי מורסי יעמוד בהתחייבות האח"ס לשמור על ההסכמים הבינ"ל, אך לא ייפגש עם בכירים ישראליים כנשיא, אלא רק שר החוץ שלו.[50]

 

ד"ר מוחמד סלים אל-עוא – מועמד של אף אחד 

(בן 69) מועמד אסלאמי עצמאי, שימש פעמים רבות כעו"ד של האח"ס ושל מפלגת אל-וסט. אל-עוא הוא אינטלקטואל המזוהה עם הזרם הוסטי האסלאמי והוא מרבה לכתוב בעיתונות המצרית, בעיקר ביומון אל-שורוק. בשנות השישים הורחק מתפקידים ציבוריים בטענה שהיה מקורב לאח"ס ועבר לכווית ואח"כ ללונדון. לדבריו, הוא מעולם לא היה חבר באח"ס. אל-עוא שימש כמזכ"ל האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים בין השנים 2004-2010, שנוסד ע"י שיח' יוסף אל-קרדאוי.

 

מצעו כולל רוויזיה של החקיקה המצרית כך שיוחלו הוראות השריעה ושחוקים ישנים וחדשים יעלו בקנה אחד עם עקרונותיה הכלליים.[51] ניסוח זה נדמה כפוסח על שתי הסעיפים, שכן לא ניתן להבין ממנו מהי עמדת אל-עוא באשר ליישום השריעה – האם הוא מצדד בפרשנות המרחיבה האופיינית לסלפים, שלפיה יש להחיל את כלל הוראות השריעה והעונשים הקוראניים, או בפרשנות המצמצמת, האופיינית לזרמים האסלאמיים המתונים יותר, שלפיה יש לנהוג בחקיקה על פי העקרונות הכלליים של השריעה בלבד, כגון עשיית צדק ואי אפליה.

 

אל-עוא הציע הקמת ברית מצרית-איראנית-תורכית בתחומים הפוליטי, הכלכלי והטכנולוגי וכן ברית מצרית-סעודית-סורית בתחומי הדת, התרבות והשפה.[52] אל-עוא הודה בקשרי ידידות עם מנהיג חזבאללה, חסן נסראללה.[53] זו אחת הסיבות לדימוי שלו כאוהד השיעה.

 

בשאלת היחסים עם ארה"ב, אל-עוא גורס כי יש לכונן עימה יחסים של שווים וכי מצרים אינה זקוקה לסיועה.[54] אל-עוא אינו תומך בביטול הסכם השלום עם ישראל, אלא בתיקונו באמצעות מו"מ ודיאלוג.[55] הוא הגדיר את ישראל כאויב שמצרים נמצאת בשביתת נשק זמנית איתו וכאויבת המדינות הערביות והאסלאמיות. היא אינה בת ברית או ידידה של מצרים ואין לכונן איתה נורמליזציה. הוא קרא לכונן נורמליזציה עם כל כוחות ההתנגדות כמו חזבאללה, חמאס, ג'יהאד והחזית העממית לשחרור פלסטין וטען כי מצרים צריכה להיות הבית שמתוכו ייצאו כוחות ההתנגדות, שיזכו לסיועה בכסף, אנשים ונשק,[56] ולא שלל תופעה של מחבלות מתאבדות.[57] יש לציין כי אל-עוא סובל מדימוי של אנטי-קופטים[58] ושל מגן המועצה הצבאית, הפוגע בפופולאריות שלו.

 

ד"ר עבדאללה אל-אשעל – מועמד סרק

(בן 67) מרצה למשפט בינ"ל באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, שימש בעבר כעוזר שה"ח לענייני חוק בינ"ל וחוזים. לאחר המהפכה, ניסה לייסד מפלגה בשם "מצרים החופשית", אך התקשה לשאת בהוצאות הכרוכות בכך, ולבסוף הוא רץ לנשיאות מטעם המפלגה הסלפית אל-אסאלה. אל-אשעל מקורב לאח"ס, נוהג לכתוב באתר הרשמי של האח"ס, ואף היה מוכן לוותר על מועמדותו לטובת ח'ירת אל-שאטר.[59] אל-אשעל דוגל ביישום השריעה,[60] ובעיון מחדש בהסכם קמפ דיוויד, ואף בביטולו, אם הפרלמנט ידרוש זאת.[61] הוא תומך בהתקרבות בין מצרים לאיראן ותורכיה.[62] לאחר שכבר החלה ההצבעה של אזרחים מצריים בחו"ל, הודיע המועמד האסלאמי עבדאללה אל-אשעל כי הוא מוותר על מועמדותו לטובת מועמד האח"ס.[63]

 

המועמדים החילוניים

עמר מוסא – השורד

(בן 76) החל את שירותו במשה"ח המצרי ב-1958 והיה שגריר מצרים בהודו בשנות ה-80. ב-1990 מונה לנציג הקבוע של מצרים באו"ם. ב-1991 מונה לשה"ח ושירת בתפקיד במשך 10 שנים, בהן נודע בעמדותיו נגד ישראל וטיפח את יחסי מצרים עם מדינות אירופה. שימש כמזכ"ל הליע"ר בשנים 2011-2001.[64] מאז המהפכה, מנסה מוסא להרחיק עצמו מכל מה שקשור למובארכ ולהציג עצמו כמי שחלק עליו, למרות שלא מתח עליו ביקורת בפומבי בעת שלטונו. בימים הראשונים של ההפגנות להדחת מובארכ, הצטרף מוסא ל"ועדת אנשי התבונה" שביקשה לגשר בין השלטון לבין המפגינים, ללא הצלחה.[65] הוא גם נמנע ממתיחת ביקורת ישירה על המועצה הצבאית. מאז החליט לרוץ לנשיאות, עשה מוסא עבודת שטח מקיפה ופקד כפרים ומחוזות רבים כדי לזכות באהדת הרחוב.

 

יתרונותיו הם ניסיונו הפוליטי הרב, כישוריו הדיפלומטיים, קשריו הטובים בעולם הערבי, הקשר המתמיד שלו עם הרחוב המצרי, וכן עמדותיו האנטי-ישראליות. מוסא הוא מועמד מוביל גם בהתחשב בחוסר הפופולאריות של האלטרנטיבות החילוניות – ריבוי מועמדים המייצגים את השמאל המצרי שעל חוסר התמיכה העממית בו העידה היטב תבוסתו המוחצת בבחירות למועצת העם;[66] ומועמדים אנשי צבא וכוחות הביטחון הסובלים מזיהוים עם שיטות הדיכוי של המשטר הישן. מי שלא רוצה לתת את קולו למועמד אסלאמי ולא לאנשי הביטחון והצבא מתקופת מובארכ, יטה לבחור במוסא. מנגד, גילו המתקדם, היותו בכל זאת איש מובארכ לשעבר והעובדה כי לא הצטרף למפגינים מיד בראשית המהפכה פועלים לרעתו. עד כה רק מפלגת הופד הודיעה על תמיכתה בו, ולא כל חברי המפלגה מסכימים לכך.[67] העובדה ששפיק נשאר במרוץ, עשויה גם כן לפגוע בו.

 

מוסא סבור כי הנשיא שייבחר צריך לשלוט במדינה במשך קדנציה אחת של 4-6 שנים רצופות, כדי שיוכל להוביל את הרפורמה והשינוי ולהביא יציבות למדינה. לדעתו, לאחר מכן, צריך יהיה להגביל את תקופת הנשיאות לשתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת, כך שהנשיא ינהל את המדינה במשך עשור, ללא הארכה נוספת. מוסא תומך בקיום משטר נשיאותי ולא פרלמנטארי למשך עשר שנים, שאחריהן תעמוד למבחן השאלה בדבר מעבר למשטר פרלמנטארי.[68]   

 

מוסא תומך בהמשך תוכנית הגרעין של מצרים למטרות אזרחיות ובחידוש כל הקשרים עם מדינות העולם, בהן איראן.[69] בתקופת מובארכ הגה מוסא רעיון שנחשב פרו-איראני, להקים את "חֶבֶר מדינות השכנוּת הערבית" שיכלול כמה מדינות ערביות, מדינות אפריקאיות, וכן את איראן ותורכיה, אך מובארכ התנגד לצירופה של איראן, והרעיון לא נשא פרי. במצעו, תומך מוסא בגיבוש משטר ביטחוני אזורי חדש במזה"ת, שבמסגרתו יישמר ביטחונן של כל המדינות, ללא יוצא מן הכלל, יושג הסדר קבע צודק וכולל לסכסוך הערבי-ישראלי בכל המסלולים, והמזה"ת יפורז מנשק להשמדה המונית, כולל איראן וישראל.[70]

 

מוסא אמר כי הסכם קמפ דיוויד בנוגע לאוטונומיה הפלסטינית כבר לא רלוונטי וכי יש לתקן את הסכם השלום, במיוחד בנוגע למצב הביטחוני בסיני.[71] הוא קרא לפתיחת כל המעברים בפני הפלסטינים ולבחינה מחדש של הסכם הגז עם ישראל. לדבריו, המו"מ עם ישראל על הנושא הפלסטיני הוא תרמית שנועדה לאפשר את הרחבת ההתנחלויות וגילה כי הוא הועבר מתפקיד שה"ח בשל עמדתו נגד ישראל ומדיניותה.[72] במצע שלו נכתב כי יש לפתח את היחסים עם ישראל בהתאם למידת ההיענות שלה למאמצים לסיום המשבר עם הפלסטינים. באשר לסיוע האמריקאי למצרים, אמר מוסא כי עם שנשען על סיוע, טועה.[73]

 

מוסא מציע תכנית מפורטת למאה הימים הראשונים לשלטונו שעיקריה הם: השבת הביטחון והיציבות וסוף לאנרכיה; כינון משטר חדש וממשלה שתהנה מאמון העם; מאבק בשחיתות והגברת השקיפות; אי תלות של המערכת המשפטית וריבונות החוק; שמירה על זכויות האזרח וחירויותיו; העצמת הנשים והצעירים; פורמה בתקשורת; טיפול בבעלי מוגבלויות; טיפוח החברה האזרחית והפריפריה. בתחום הכלכלי, הוא מבטיח מצרים ללא עוני, צדק חברתי, שיפור איכות החיים, חיסול האבטלה ויצירת כלכלה המתחרה בזירה העולמית.[74]

 

מועמדי השמאל

חמדין סבאחי –  הנאצריסט

(בן 58) מועמד עצמאי. נעצר ב-1979 משום שהיה בין המסיתים למהומות המזון, ופעמים נוספות, כמו ב-2003 על רקע מחאתו נגד תמיכת מצרים בפלישה האמריקאית לעיראק. עד 1996 היה חבר המפלגה הנאצריסטית הדמוקרטית הערבית, אז ייסד את מפלגת "אל-כראמה" על בסיס אידיאולוגי דומה, שהוכרה כמפלגה רשמית רק לאחר מהפכת ינואר 2011. בין השנים 2000-2010 שימש כציר עצמאי במועצת העם. סבאחי גם עורך את ביטאון המפלגה, אותו ייסד ב-2004. ב-2005 היה ממייסדי תנועת האופוזיציה כפאיה שנאבקה במשטר מובארכ ובהורשת השלטון לבנו גמאל. סבאחי מעודד את הידוק היחסים בין מצרים לבין תורכיה ואיראן.[75] ביולי 2005 התבטא סבאחי בעד ארגון אל-קאעדה ובעד תקיפת חיילים אמריקאיים בעיראק.[76] סבאחי העריך כי יביא את הסכם השלום עם ישראל למשאל עם.[77] לאחרונה עלה שמו בחלק מהסקרים כמועמד מוביל.

 

 

השאם אל-בסטויסישופט בזירה הפוליטית

(בן 61) מועמד מפלגת השמאל "תגמע", שופט במקצועו ואופוזיציונר ותיק של משטר מובארכ. בשנות ה-90 עבד כיועץ משפטי במאע"מ. הוא מילא תפקידים משפטיים בשירות הציבורי במצרים. הוא ידוע במאבקו בכפיית עמדת משרד המשפטים על השופטים ובמאבקו לפיקוח משפטי על הבחירות במדינה. הוא נרדף על ידי השלטון עד כי נאלץ לעבור לכווית ב-2008 בחיפוש אחר עבודה ושב למצרים במהלך ההפגנות להדחת מובארכ כדי לקחת חלק במהפכה.[78] אל-בסטויסי תומך בשינוי הסכם קמפ דיוויד ע"י מו"מ.[79]

 

 

 

 

ח'אלד עלי הלוחם למען זכויות האדם

(בן 40) צעיר המועמדים. רץ באופן עצמאי. עו"ד המתמחה בענייני זכויות אדם וזכויות עובדים ופעיל שמאל. השתתף בהפגנות לשיפור מצב העובדים והפועלים עוד לפני המהפכה. סיפק סיוע משפטי לאסירים שנכלאו בשל פעילותם נגד המשטר הישן. משווק עצמו כמועמד העניים. זכה בפרס על מאבקו בשחיתות מטעם ארגון זכויות אדם מצרי. פעל גם נגד מדיניות המועצה הצבאית להעמיד אזרחים לדין צבאי. קרא להילחם בכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים באמצעות לחץ דיפלומטי וכלכלי.[80]

 


אבו אל-עז אל-חרירי - הסוציאליסט

(בן 67) ציר בפרלמנט מטעם מפלגת הברית העממית הסוציאליסטית, ועומד בראשה. זכה בבחירות לפרלמנט מטעם חוגי השמאל בשנים 1976, 2000- ו-2011. הוא נעצר 9 פעמים בתקופת סאדאת בשל השתתפותו במחאות ובהתנגדות להסכם קמפ דיוויד. לטענתו, הוא ניצל שש פעמים מניסיונות המשטר להתנקש בחייו. הוא מתנגד להסכם קמפ דיוויד ורואה בו בגידה.[81]

 

 

 

 

 

אנשי כוחות הביטחון לשעבר

אחמד שפיק שגריר המשטר הישן

(בן 71) לשעבר שר התעופה האזרחית ומפקד חיל האוויר המצרי תחת מובארכ. הוא מונה על ידי מובארכ לראש ממשלת מצרים בניסיון להפיס את המפגינים שקראו להדחתו, ופרש בתוך כמה שבועות בשל הלחץ הציבורי להרכיב ממשלה שאיננה קשורה לאנשי משטר מובארכ.[82]

 

שפיק דוחה את הטענות כי הוא מייצג את המועצה הצבאית או את השלטון הישן וטוען כי הוא זה שהציע למובארכ לפרוש ולהעביר את השלטון למועצה הצבאית. עם זאת, שפיק הצהיר כי הוא היה מוכן לוותר על מועמדותו בטרם נפסל סלימאן.[83] הוא אף אמר כי החליט להתמודד לנשיאות רק לאחר שקיבל את ברכתו של הגנרל טנטאוי, חברו ואיש אמונו.[84]

 

שפיק הבטיח כי אם ייבחר לנשיא, ימנה לעצמו שלושה סגנים – אחד מהזרם האסלאמי, אחד נוצרי ואישה אחת וכי יבקש מזוכי פרס נובל המצרים מוחמד אל-בראדעי, אחמד זויל, מגדי יעקוב ופארוק אל-באז להיות יועציו.[85]

 

מועמדים קיקיוניים –

ד"ר מוחמד פוזי עיסא

 (בן 67) מרצה למשפטים, רץ מטעם מפלגת הדור הדמוקרטי. היה בעבר קצין משטרה.[86]

 

 

 

 

 

 

 

אחמד חוסאם ח'יראללה

(בן 67) לשעבר בכיר במודיעין הכללי. רץ מטעם מפלגת השלום הדמוקרטי.[87]

 

 

 

 

 

 

 

מחמוד חוסאם אל-דין גלאל

 (בן 48) קצין משטרה לשעבר, פרש לפני 15 שנה. מייסד מפלגת ההתחלה.[88]

 


 
 
*ל. לביא חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי
 

[2] אל-אהראם (מצרים), 12.4.2012

[3] יתר המועמדים שנפסלו הם: חוסאם ח'ירת מטעם מפלגת מצרים הערבית הסוציאליסטית, מורתדא מנצור ואחמד מוחמד עוד מטעם מפלגת מצרים הלאומית, נפסלו עקב היותם מועמדים מטעם מפלגות שיש בהן מחלוקת לגבי העומד בראשן; המורה לאנגלית אבראהים אל-ר'ריב נפסל בשל היותו בעל אזרחות אמריקאית ומשום שחסרו לו חתימות של תומכים; קצין המודכ"ל לשעבר ממדוח קטב מטעם מפלגת אל-חדארה נפסל משום שצירי מפלגתו התפטרו מן הפרלמנט; אשרף בארומה מטעם מפלגת מצר אל-כנאנה, נפסל משום שהשתמט משירות צבאי.

אל-אהראם (מצרים), 15.4.2012

[4] אל-אהראם (מצרים), 25.4.2012

[5] אל-אהראם (מצרים), 27.4.2012

[6] אל-שורוק (מצרים), 9.5.2012

[7] אל-אהראם (מצרים), 29.4.2012, 27

[8] על כך ראו דו"ח ממרי

[9] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.10.2011

[10] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.6.2011

[11] אל-שורוק (מצרים), 25.2.2012

[12] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 15.2.2012

[13] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 29.4.2012

[14] אל-אהראם (מצרים), 16.3.2012

[15]  אל-אהראם (מצרים), 30.4.2012

[16] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 6.3.2012

[17] אל-אהראם (מצרים), 16.3.2012

[18] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.4.2012

[19] אל-אהראם (מצרים), 23.4.2012

[20] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 17.8.2011; https://islamonline.net/, 9.4.2012

[21] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 14.10.2011  

[22] ע"פ האתר הרשמי של אבו אל-פתוח, המאמר פורסם באח'באר אל-יום (מצרים), 10.5.2011 https://www.abolfotoh.net/ 

[24] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 14.10.2011

[25] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 21.4.2012

[26] אל-אהראם (מצרים), 30.3.2012

[27] על כך ראו קליפ ממרי

[28] אל-מצריון (מצרים), 8.3.2012

[29] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 12.10.2011

[30] על כך ראו קליפ ממרי

[31] על כך ראו קליפ ממרי

[32] ע"פ האתר הרשמי של אבו אל-פתוח, המאמר פורסם באל-שורוק (מצרים), 21.6.2011

[33] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 17.8.2011

 [34]אל-יום אל-סאבע (מצרים), 20.4.2012

  [37]הכינוי "הזרם הקוטבי", נגזר משמו של סיד קוטב שהיה תיאורטיקן של התנועה בשנות ה-50 של המאה ה-20, אך פיתח אידיאולוגיה קיצונית ומיליטנטית השונה מהדרך שהתווה מייסד התנועה, חסן אל-בנא בסוף שנות ה-20.  כשמדברים על הזרם הקוטבי באח"ס של היום, אין הכוונה לבעלי אידיאולוגיה מיליטנטית, כי אם לאנשי הגוורדיה הוותיקה המנהלים את התנועה בשיטות דיקטטוריות ומשליטים גישות שמרניות, בהשוואה לזרם הצעיר והרפורמיסטי בתנועה, הדורש שהתנועה תתנהל בשיטות דמוקרטיות יותר בקבלת ההחלטות ותאמץ גישות מודרניות יותר.

[38] אוכתובר (מצרים), 22.4.2012

[39] https://www.currenttrends.org/research/detail/khairat-al-shater-on-the-nahda-project-complete-translation

דברים דומים אמר אל-שאטר בראיון לשבועון כוויתי. לדבריו, יידרשו 6-8 שנים להשגת שלטון יציב במצרים, ועוד 20-30 שנה נוספות עד להשלמת תכנית ההתעוררות האסלאמית. אל-שאטר עמד על הקשיים בהעלאת תכנית התעוררות מפורטת על הכתב, שכן אין מן המוכן מודל המשלב בהצלחה את עקרונות האסלאם עם מנגנונים מעשיים לניהול ענייני המדינה, הכלכלה וחיי והיומיום, אלא רק מודלים מערביים. ניסיונות שהחלו במדינות אחרות לניסוח תכנית כזו לא הושלמו, מה גם שהמצב במצרים בלתי יציב ומשתנה תדיר, וכשהדרישה העממית היא מתן מענה לבעיות המיידיות, עיקר המאמצים מופנים לכיבוי שריפות ולא לגיבוש תכנית כזו. אל-מוג'תמע (כווית), 23.7.2011, 30.7.2011, 7.8.2011

[40] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.4.2012

41 https://www.ikhwanonline.com, 22.4.2012

42 על כך ראו דוח ממרי 

[44] אל-אהראם (מצרים), 22.4.2012

[47] אל-אהראם (מצרים), 4.5.2011 

[48] על כך ראו דו"ח ממרי

[49] אל-אהראם (מצרים), 22.4.2012

[50] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 21.4.2012

[51] www.egyig.com, 4.5.2012

[52] אל-מצריון (מצרים), 1.1.2012

53 https://www.youtube.com/watch?v=AExZTWp7eDQ&feature=related 

[54] אל-אהראם (מצרים), 20.6.2011

[55] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 25.4.2012

[56] על כך ראו קליפ ממרי

[57] על כך ראו קליפ ממרי

[58] אל-עוא אמר כי קופטים מסתירים נשק בכנסיות במצרים כהכנה למלחמה במוסלמים. על כך ראו קליפ ממרי

[59] אל-אהראם (מצרים), 4.4.2012

[60] אל-אהראם (מצרים), 25.9.2011

[61] אל-ערב (קטר), 27.3.2011

[63] אל-דוסתור (מצרים), 13.5.2012

[64] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.3.2012

[65] על כך ראו דו"ח ממרי

[66] על כך ראו דו"ח ממרי

[67] אל-אהראם (מצרים), 4.4.2012

[68] על כך ראו דו"ח ממרי

[69] על כך ראו דו"ח ממרי

[71] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 18.9.2011

[72] אל-אהראם (מצרים), אל-חיאת (לונדון), 11.4.2011

[73] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 16.2.2012

[76] על כך ראו קליפ ממרי

[77] אל-ג'רידה (כווית), 29.5.2011

[78] Ahram online, 2.4.2012

[79] על כך ראו קליפ ממרי

[82] על הביקורת על ממשלת שפיק, ראו דו"ח ממרי

[83] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 4.4.2012

[84] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 15.2.2012 

[85] אל-אהראם (מצרים), 20.4.2012 

[87] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 22.3.2012