המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
הביקורת בעולם הערבי על חיסולו של בן לאדן
11/5/2011

 

הביקורת בעולם הערבי על חיסולו של בן לאדן

 

הקדמה

הודעתו של נשיא ארה"ב, ברק  אובמה, כי כוחות קומנדו אמריקאים הרגו את מנהיג ארגון אל-קאעדה, אסאמה בן לאדן, ב-2.5.2011, התקבלה ברגשות מעורבים בעולם הערבי. מחד, נשמעו אנחות רווחה ופורסמו מאמרים רבים בשבח הפעולה. כך למשל, סוכנות הידיעות הסעודית הרשמית דיווחה כי "סעודיה מקווה שחיסול מנהיג ארגון הטרור אל-קאעדה יסייע למאמצים הבינ"ל במאבק בטרור, בפירוק תאיו ובחיסול הרעיון הסוטה הניצב מאחוריו".[1] מזכ"ל ארגון הוועידה האסלאמית, אכמאל אל-דין אחסן אור'לו, אמר שבן לאדן "אחראי לשפיכות דמים שאין לה הצדקה ולהתקפות נגד אזרחים חפים מפשע", אך ציין כי "יש לטפל בסיבות האמיתיות לטרור במקום להתעסק בסממניו החיצוניים".[2] טארק חומיד, עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, לגלג על בן לאדן שמת בביתו המפואר ולא בזירות הג'יהאד "כמו הצעירים המוסלמים אותם פיתה והוביל למותם..." וציין כי האירוע מהווה מכה מוראלית קשה לאל-קאעדה.[3]  מצרים סירבה להגיב רשמית למעשה. שה"ח המצרי, נביל אל-ערבי, אמר כי  "אין תגובה רשמית לאירוע" והוסיף כי ארצו מתנגדת לכל צורות האלימות ביחסים הבינ"ל.[4]

מנגד נשמעו גינויים, איומים וכן הטלת ספק במותו של בן לאדן. מסמך זה יתמקד בהיבט זה של התגובות:

הריגת בן לאדן – מעשה טרוריסטי  של ארה"ב

אסמאעיל הניה, ראש ממשל החמאס בעזה, היה המנהיג הראשון, ועד כה היחיד בעולם הערבי, שגינה את הפעולה. לדבריו "אנו מאמינים כי זהו המשכה של מדיניות אמריקאית המבוססת על דיכוי ושפיכת דמם של ערבים ומוסלמים. מבלי להתייחס למחלוקות בחוגים הערבים והאסלאמיים, אנו כמובן מגנים את ההתנקשות או רציחתו של לוחם ג'יהאד מוסלמי וערבי...[5]

אסמאעיל אל-אשקר, חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית מטעם חמאס טען כי "הריגת אסאמה בן לאדן היא טרור מדינה נגד מוסלמית אותו מבצעת ארה"ב, [למרות] שיכלה לעצרו ולהביאו למשפט צדק. בפשע זה היא פגעה בעצמה והתגרתה באסלאם ובמוסלמים." לדבריו, למרות שתנועת החמאס ובן לאדן היו חלוקים בכמה נושאים, היא רואה בו "סגפן ומג'אהד, שהיו לו מיליארדים אך העדיף להילחם לצד אחיו האפגאנים נגד הרוסים..."[6]

 

אבראהים אל-אמין, יו"ר מועצת המנהלים של היומון הלבנוני אל-אח'באר, המקורב לחזבאללה ולסוריה, גינה בחריפות את הריגת בן לאדן ואת תגובות השמחה בעולם המערבי והערבי: "... איני יכול לסבול את הפושעים הנמצאים בארמונות ובבסיסי הצבא במערב ואת עמיתיהם ברחבי העולם, כשהם שמחים על מות האיש [בן לאדן]... איש זה, על טעויותיו וקשיחותו, היה יריב שגרם נדודי שינה לרוצחים אלה, שעמים טיפשים, עוינים ועושקים הביאו אותם לשלטון. עמים אלה ראוי שייפגעו בשל המנהיג או המפקד או הדובר בו הם בחרו...  

אנו מתמודדים עם שיגעונם של מי שממשיכים להרוג בנו בכל שעה ובכל מקום ולכן אין צורך בהיגיון. עבורם איש אינו זכאי לחיים, פרט למשפחותיהם המטונפות כמותם ולמי שמוכן להיות משרת עלוב בארמונותיהם...

 

 אני נתקף גועל למראה פניו המחייכות של הנשיא האמריקאי... האמריקאים יורים מחוץ לאדמתם רק כדי להרוג חפים מפשע...  הפחד שלט בהם, כשהם תקפו אותו, ירו לעברו, הרגו אותו ווידאו את הצלחת פשעם. הם לא רצו שיהיה לו [קבר] שיהפוך לאתר לעלייה לרגל... האם הטיפשים האלה אינם יודעים שהרג גורם רק ל[עוד] הרג.."[7]

 

בן לאדן לא נקבר עפ"י ההלכה האסלאמית

טענות רבות נשמעו לגבי אופן קבורתו של בן לאדן. אנשי דת בכירים, כמו  המופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, וד"ר אחמד אל-טיב, שיח' אל-אזהר, טענו כי האסלאם אוסר להשליך גופה לים, כפי שעשו האמריקאים, ויש לקברה באדמה. ד"ר טה אבו כרישה, סגן נשיא אוניברסיטת אל-אזהר, קבע כי השלכת גופת בן לאדן לים הינה התעללות בגופה.[8]

 

בטורו ביומון אל-חיאת, הטיל דאוד אל-שריאן, עורך אתר האינטרנט של ערוץ אל-ערביה, ספק בטענת האמריקאים כי ערכו לבן לאדן קבורה אסלאמית: "מקורות בפנטגון אמרו שהם נהגו בהתאם לדיני האסלאם בזמן התפילה על גופת בן לאדן. אולם, הם לא התייחסו לפרטי רחיצת הגופה – האם היא בוצעה על-ידי מוסלמי והאם הוא השתמש בקמפור [שמן מחטא]? נראה כי לא היה ניתן לרחוץ את גופתו של בן לאדן מאחר שהייתה מבותרת או שרופה, או משום שלא היו די מים שכן הרחיצה בוצעה על נושאת מטוסים…

ההודעה דנה בפרטי התפילה וציינה כי קצין 'ערך את התפילה ומתרגם תרגמה לערבית'. איננו יודעים מדוע המתרגם לא ערך את התפילה אם הוא דובר ערבית, או האם הקצין היה מוסלמי והמתרגם לא ואם כך היה הדבר – מדוע הותר למתרגם לנכוח בתפילה, וכמה אנשים השתתפו בתפילה על ההרוג?"[9]

 

חיסול בן לאדן נועד למנוע חשיפת חלקה של ארה"ב באירועי 11.9  

כותבים רבים תהו מדוע הכוחות האמריקאים הרגו את בן לאדן ולא הביאו אותו למשפט וטענו כי הדבר מלמד על חוסר הצדק מצד ארה"ב. עבד אל-בארי עטואן, כתב ביומונו: "מדינות מתורבתות שדבקות בחוק ובעקרון המשפט הצודק והעצמאי, לא הורגות כך את אויביהן, ואפילו אם הן הורגות אותם, הן אינן משליכות את גופותיהם לים. מכעיס לשמוע את הנשיא האמריקאי מצהיר לאחר החיסול שהצדק הושג. "[10]  

 

במאמר נוסף כתב עטואן: "העובדה שנשיא ארה"ב ברק אובמה, התיר להרוג אדם לא חמוש מעידה שהוא אינו נשיא של מדינה דמוקרטית המכבדת את זכויות האדם ומחויבת לחוק ולמשפט צדק. זהו איש המנהיג כנופיה המתמחה בהרג, חטיפה וטרור. במדינת חוק ושלטון עוצרים פושעים או טרוריסטים וכל מפירי החוק ומביאים אותם בפני בתי משפט של צדק... כך עשו בעלות הברית במהלך משפטי נירנברג  נגד הנאצים שהרגו למעלה מארבעים מליון איש במהלך מלה"ע השנייה. אני לא חושב שהשיח' אסאמה בן לאדן מסוכן יותר מהם. האם הטיפול הברברי בו נובע מהיותו ערבי ומוסלמי?... חיסול מנהיג אל-קאעדה, כדי להימנע מהעמדתו למשפט, נובע מאותה סיבה בעטיה מסרבת ארה"ב לשחרר את טארק עזיז, סגן ראש הממשלה ושה"ח העיראקי לשעבר... היא חוששת שבמהלך המשפט ייחשפו סודות שעלולים להרשיע את ארה"ב ואת פלישתה לאפגניסטן, ואולי אף את תפקידה החשאי באירועי ה-11.9..."[11]

 

ד"ר מאלכ אל-אחמד, אקדמאי ועיתונאי סעודי, דן אף הוא במוסר האמריקאי הכפול וכתב: "הריגת בן לאדן – אם תוכח כאמיתית... מצביעה על שפלותה המוסרית, הערכית והמשפטית של ארה"ב שדבקה [כדבריה] בזכויות האדם, הצדק והכבוד. התסריט המוצג, אם הוא נכון, מהווה את פסגת הזלזול במוסלמים, בערכיהם ובדברים הקדושים להם... ומהווה את ההוכחה הטובה ביותר לברבריות האמריקאית..."[12]

 

זיאד אבו שאויש, כתב בטורו "ארה"ב חוגגת את הרצח ומוכיחה את 'אנושיותה'", ביומון הסורי אל-וטן:

"ארה"ב מסיתה יומיום להרג בכל מקום, דבר שיצר תרבות שהוציאה אלפי אמריקאים לרחוב כדי לחגוג את הרג השיח' בן לאדן ואחרים, למרות כל מה שניתן לומר על הנקמה לה מתנגדת הנצרות בה הם מאמינים..."[13]

 

היומון המצרי אל-גומהוריה מתח ביקורת על מועצת הביטחון שבירכה על ההישג האמריקאי: "[המועצה] מתעלמת מסמלים אחרים של הטרור, שביצעו פשעים  יותר נתעבים גבו מיליוני קורבנות, לא [רק] אלפים. סמלים אלה ייצגו מדינות חברות באו"ם, שכל העיניים מופנות אליהן ולא רק ארגונים שהם מחוץ לחוק ולאמנות הבינ"ל. הפשעים שביצעו ארה"ב ובת בריתה ישראל... נגד הערבים והמוסלמים, הכוללים מלחמות, חיסולים ומזימות, המנוגדים לחוק הבינ"ל ולאמנות האו"ם, ראויים יותר לגינוי ולהעמדה לדין של מפקדיהם ומשתתפיהם. בן לאדן, על כל פשעיו, הוא צנוע, בהשוואה לג'ורג' בוש שידיו עודן מגואלות בדם מיליוני אפגאנים, עיראקים, סומאלים וסודאנים; כך גם אריאל שרון, מחוסר ההכרה כרגע, אשר מכונה "רב טבחים" בגלל דם הפלסטינים, הלבנונים ועמים אחרים ששפך..."[14]

 

חיסול בן לאדן יוביל להסלמה באלימות 

לצד הגינויים, נשמעו איומים על נקמה מצד ארגוני הג'יהאד נגד ארה"ב והמערב. בכיר בג'מאעה אל-אסלאמיה במצרים, אוסאמה מוסטפא חסן נאצר, המכונה שיח' אבו-עמר אל-מצרי, טען כי בחיסולו של אוסאמה בן לאדן ארה"ב "כרתה לעצמה קבר", וכי החיסול יפתח בפניה את שערי גיהינום ויציבה מול נקמה של המוסלמים.[15]

 

מוחמד חמדי, כתב ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע, כי בן לאדן היווה סמל, נטול תפקיד ביצועי: "ארה"ב נפטרה מבן לאדן אתמול בחשבה שהיא קטעה את ראש [ארגון] אל-קאעדה, אך זוהי יותר פעולה הסברתית מאשר [פעולה] בעלת ערך אמיתי. מאז כיבוש עיראק ב-2003, ארגון אל-קאעדה אינו ארגון אחד מלוכד. מדובר בכמה ארגונים מקומיים או אזוריים בעלי מטרות ומגמות שונות, כמו במרוקו, מדינות המפרץ, עיראק, סומליה, אפגניסטן ופקיסטן, בנוסף למספר תאים רדומים באירופה ובארה"ב. בן לאדן אינו מפקד של ארגון עולמי גדול, אלא סמל רוחני של רעיון שהתפשט ברחבי העולם, שלו חסידים רוחניים, שאינם בהכרח חברים בארגון אחד ענק. העובדה שבן לאדן נהרג ע"י הכוחות האמריקאים, אין משמעותה חיסול אל-קאעדה בעולם. ייתכן ומדובר בעניין הסברתי [בלבד] שיועיל לנשיא האמריקאי ברק אובמה, הנערך למסע הבחירות לתקופת כהונה שנייה. אך המכות של אל-קאעדה באזורי פעילותו בעולם הערבי והאסלאמי לא ייפסקו ואולי אף יתרבו."[16]

 

דאוד שריאן, כתב בטורו כי בפעולתם, הפכו האמריקאים את בן לאדן לאגדה ולמקור השראה:  

"האין סוף זה מעודד יותר יצירה של בן לאדן נוסף? האם סוף זה אינו מעורר ספק במותו ו[מעודד] הפיכתו ל'אמאם נעלם'? כמה מדינאים סבורים כי חיסול בן לאדן הוא נקודת מפנה בתופעת הטרור, אולם איש אינו יכול לקבוע שזו תפנית חיובית. כמה [גורמי] תקשורת תרמו במשך שנים למיצובו של בן לאדן כגיבור, אולם הסוף הדמיוני שיצר הממשל האמריקאי למנהיג אל-קאעדה הפך אותו לאגדה שתביא להמשך התפיסה שלו,  שעיוותה את האסלאם והפכה את הג'יהאד בסתירה לגבריות."[17]

 

ארה"ב וישראל הן הגורם לטרור ולא בן לאדן  

עוד טענה שהוצגה היא שארה"ב וישראל הן המקור והסיבה לטרור ולכן מותו של בן לאדן לא ישים קץ לטרור. כך שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, טען שהחיסול לא ישים קץ לטרור, שמקורו במעשי העושק של ישראל.[18]

 

חאפט' אל-ברגות'י, כתב בטורו ביומון הפלסטיני אל-חיאת אל-ג'דידה: "...עתיד העולם הערבי הוא קיצוניות רבה יותר ולא מתינות, מאחר שהמתינות הערבית מתקבלת בבוז מערבי. בן לאדן, הפך לסמל בלבד של הארגונים ושל תאי אל-קאעדה הפרושים בעולם וכבר שנים שהוא אינו מנהיגם. ולכן את אל-קאעדה ודומיו ניתן לעקור רק באמצעות הסרת הגורמים להם, שעדיין קיימים ואף מתרבים. כל עוד יש טרור אימפריאליסטי, אל-קאעדה ימצא צידוקים לנוכחותו ... בן לאדן אינו הטרוריסט היחיד, הוא חלק ממערך בעל זהויות רבות, הכולל מדינות, מפלגות ומשטרים הטוענים שהם דמוקרטים..."[19]  

 

מחמוד אבו אל-היג'אא', בעל טור ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה, כתב: "... אופן הטיפול האמריקאי בעניין זה לא היה רק קולנועי כמו סרטי הפעולה ההוליוודיים, אלא טיפול מזימתי ... שנועד להשאיר את גחלת העוינות בוערת [ובכך להצדיק] הרחבה של פעולות המרדף וההתערבות. שהרי מאז התפשטות הרעיון של אל-קאעדה, לא היה בן לאדן הבעיה ואפילו לא המפקד הישיר בשטח. הטרור כולו לא היה בשליטתו, כך שאם הוא נהרג אז [ניתן יהיה לומר] שהעניין נגמר והעולם נפטר ממפלצת הטרור המאיימת. ואולם נראה כי ארה"ב לא רוצה לסגת ולו במשהו ממדיניותה במזה"ת. היא עודה מתעקשת לפתור בעיות שהיא הגורם לרבות מהן, [בשיטות] כשל קאובוי...

שורש הבעיה הוא המדיניות האמריקאית שעדיין אינה מטפלת באובייקטיביות בבעיות המזה"ת, במיוחד בבעיה הפלסטינית ובנושא החירות... ייתכן ששיכרון הניצחון האמריקאי שגרם לנשיא אובמה עצמו להודיע על הריגת בן לאדן, יגרום [לארה"ב] לכפות עוד תכתיבים..."[20]            

 

ארה"ב לא הוכיחה שבן לאדן נהרג   

כמה כותבים פקפקו בנכונות הידיעה על מותו של בן לאדן וטענו כי הממשל האמריקאי משקר בנוגע לפרטי המבצע ותוצאותיו. עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון אל-קדס אל-ערבי, כתב: "גובר הספק לגבי אמינות הגרסה הרשמית האמריקאית בנוגע לחיסול השיח' אסאמה בן לאדן... עד כתיבת שורות אלה, לא הציג הממשל האמריקאי הוכחה אמינה אחת שמנהיג אל-קאעדה נהרג. שיאו של הספק עלה כשנטען שהגופה 'נקברה' בים באמתלה שמולדתו סעודיה, או כל מדינה אסלאמית אחרת, סירבו לקבור אותו בשטחן. ממשל זה משקר. לא שמעתי שמדינה אסלאמית אחת מאשרת שהממשל האמריקאי יצר איתה קשר והציע לקבור את הגופה בשטחה. יש כששים מדינות אסלאמיות בעולם. יצירת קשר איתן בנושא זה עשויה להימשך כמה ימים. הקבורה, או יותר נכון, השלכת הגופה לכרישים בים, בוצעה שעות לאחר החיסול. מה פשר המהירות הזו? מדוע לא המתינו כמה ימים או אפילו כמה שבועות?... קשה מאוד להאמין לפרט כלשהו בגרסה האמריקאית. היא מלאה בסתירות – ואני לא מהסס לומר – גם בשקרים. האם ייתכן שהאיש שנלחם בסובייטים במשך עשר שנים ובאמריקאים במשך למעלה מ-15 שנה והדגיש יותר מפעם אחת שהוא שואף למות מות קדושים, השתמש באשתו כמגן אנושי כדי להגן על עצמו?..

 

בשעה מאוחרת אמש אמר הממשל האמריקאי שהוא יפרסם תמונה של השיח' אסאמה בן לאדן לאחר מותו. אני מזהיר מעכשיו שתמונה בלבד לא תספיק. כבר ראינו תמונה דומה שהודלפה לאחד מערוצי הטלוויזיה הפקיסטאנים והתברר שאינה אמיתית. אני רוצה לראות את הגופה [של בן לאדן] ושל כל החללים שנהרגו בכדורי הכוחות האמריקאים השונים, בדיוק כפי שעשה הממשל האמריקאי כשחיסל את בניו של הנשיא סדאם חוסיין, והציג את גופותיהם ... מול [ערוצי] הטלוויזיה העולמיים, בדיוק כפי שעשה כשהדליף את הוצאתו להורג של נשיא עיראק... אני רוצה הוכחות חותכות שיסירו כל ספק שלי ושל מיליונים נוספים, לא בעולם האסלאמי בלבד, אלא בארה"ב עצמה... המבצע בוצע ע"י הכוחות האמריקאים בלבד כדי להסתיר משהו שאינם רוצים שהשותף הפקיסטני יידע..."[21]

 

גם עיסא אל-איובי, בעל טור סורי, פקפק בגרסה האמריקאית. לדבריו, "... ייתכן שבן לאדן מת או נהרג לפני זמן מה ולארה"ב נודע על כך... היא שיצרה אותו והפכה אותו לגיבור ועתה 'מייצרת' את מותו ועושה ממותו עניין. הגרסה האמריקאית איננה משכנעת איש זולת אלה המריעים לסיפורים ולסרטים האמריקאים..."[22]

 

בטורו היומי ביומון המצרי אל-אח'באר כתב חאזם אל-חדידי: "אין הוכחה משכנעת אחת שארה"ב הרגה את בן לאדן וקברה אותו במעמקי הים. הדבר היחיד הבטוח הוא שבן לאדן נמצא בידי ארה"ב וייתכן שהיא מתחקרת אותו עכשיו כדי לגלות סודות על ארגון אל-קאעדה. סיפור ההרג והקבורה בים הוא סרט הסברה ירוד ומפוקפק... [ארה"ב] חוששת ממה שעלולים לעשות חבריו לדרך של בן לאדן אם היו יודעים שהוא בחיים, לכן היא הרגה אותו וקברה אותו תקשורתית בים..."[23]

 

 



[1]  סו"י ואס (סעודיה), 2.5.2011

[2]  אל-חיאת (לונדון), 3.5.2011

[3]  אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 3.5.2011

[4]  אל-שרוק (מצרים), 2.5.2011

[6]  www.maannews.net, 2.5.2011

[7]  אל-אח'באר (לבנון), 3.5.2011

[8]  www.onislam.net, 3.5.2011

[9]  אל-חיאת (לונדון), 4.5.2011

[10]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 4.5.2011

[11]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 5.5.2011

[12]  אל-מצריון (מצרים), 4.5.2011

[13]  אל-וטן (סוריה), 4.5.2011

[14]  אל-ג'ומהוריה (מצרים), 4.5.2011

[15]  אל-אהראם (מצרים), 3-4.5.2011

[16]  אל-יום אל-סאבע (מצרים), 3.5.2011

[17]  אל-חיאת (לונדון), 4.5.2011

[18]  אל-אהראם (מצרים), 4.5.2011

[19]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.5.2011

[20]  אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 3.5.2011

[21]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 4.5.2011

[22]  אל-וטן (סוריה), 4.5.2011

[23]  אל-אח'באר (מצרים), 4.5.11