רוסיה כמחסום אפשרי בפני איראן גרעינית
הקדמה
ב-17.5.2010, פרסמו ראשי איראן, ברזיל ותורכיה ושרי החוץ שלהם, שהתכנסו בטהראן, את 'הצהרת טהראן'. ההצהרה עסקה אמנם בנושא עסקת חילופי האורניום של איראן אולם הכינוס הפומבי וההישג שבהצהרה נועדו לשקף התפתחות רחבה ומשמעותית יותר מנושא חילופי האורניום – את הצלחתו של נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד, לגייס את תורכיה וברזיל להקמת ציר חדש, אלטרנטיבי לסדר העולמי הקיים, תוך קריאת תיגר על מעמדה של רוסיה באזור (בנוסף לזה של ארה"ב).[1] נראה כי אירוע זה מהווה נקודת מפנה גם ביחסה של רוסיה לאיראן.
מאז 'הצהרת טהראן', ובעקבות קביעתו של נשיא איראן אחמדי-נז'אד (26.5.10) כי רוסיה מציבה עצמה כאויבת לאיראן בשל עמדתה כלפי 'הצהרת טהראן' והצהרתה כי היא תומכת בסנקציות על איראן (אחמדי-נז'אד הגיב בהצהרה זו בטרם ההצבעה הרוסית במועצת הביטחון על כך), מסתמנת גישה רוסית המתעמתת עם איראן, ששיאה בשתי אזהרות מצד הנשיא מדבדב מפני יכולתה של איראן להפוך למעצמת גרעין צבאי.
בהצהרה הראשונה (12.7.10) בפני שגרירים זרים במוסקבה, התייחס הנשיא מדבדב לראשונה לאפשרות שאיראן מתקרבת לנקודה ממנה תוכל לייצר נשק גרעיני. כעבור שלושה ימים, חזר מדבדב והבהיר את עמדת רוסיה בעניין נשק גרעיני בידי איראן, כאשר אמר במסיבת עיתונאים עם קנצלרית גרמניה מרקל (15.7.10), כי לארצו יש מידע ממקורות גלויים ואחרים לפיו איראן ממשיכה לפתח טכנולוגיה גרעינית, וכי "העובדה שאיראן היא שותפת סחר של רוסיה, אין משמעותה שאנו אדישים לדרך בה מפתחת איראן את תכניתה הגרעינית, כשם [שאיננו אדישים] לכך שישנם מרכיבים צבאיים בתכנית[ה]. בהיבט הזה אנו מצפים להסברים רלוונטיים מצד איראן." הוא דחק באיראן לשתף פעולה באופן מלא עם הקהילה הבינ"ל ביחס לתכניתה הגרעינית.[2]
בתגובה לאזהרות אלה, אמר אחמדי-נז'אד ב-24.7.2010 כי נשיא רוסיה מדבדב הפך לדוברה של המלחמה הפסיכולוגית החדשה של ארה"ב וישראל נגד טהראן. ב-26.7.2010 השיב משה"ח הרוסי להצהרה זו בחריפות: "הצהרותיו האחרונות של נשיא איראן אחמדי-נז'אד, המעוותות את עמדתה האובייקטיבית של רוסיה ואת מדיניותנו העצמאית והקונסטרוקטיבית כלפי תוכנית הגרעין של איראן... הן לחלוטין לא מקובלות עלינו. אנו מאמינים כי במקום רטוריקה חסרת תוחלת ובלתי-אחראית, צריכה ההנהגה האיראנית לנקוט צעדים ספציפיים וקונסטרוקטיביים כדי לפתור את המצב מהר ככל האפשר..."[3]
יתר הצעדים שנקטה מוסקבה נגד טהראן כללו בין היתר:
א. תמיכה בסנקציות במועצת הביטחון (9.6.2010)
ב. אזהרות חריפות מצד בכירים רוסיים לטהראן בתגובה לדברי אחמדי-נז'אד (6.5.2010), תוך אזכור יחסי הכוחות ההיסטוריים הלא-שוויוניים בין המעצמה האזורית רוסיה לבין איראן, וכן את היותה של איראן "בעיה" עבור המעצמה, רוסיה, שתפקידה לפתור את בעיות האזור.[4]
ג. הודעת ר"מ רוסיה פוטין כי הסנקציות בדבר אי-מכירת נשק לאיראן חלות על הסכם טילי ה-S-300.
ד. ביקורת של הנשיא מדבדב על חוסר שקיפותה של טהראן בנושא כמויות העשרת האורניום. לדבריו, אם הערכתו של ראש ה-CIA, ליאון פנטה, בדבר יכולתה של איראן לייצר שתי פצצות אטום בתוך שנתיים אם תחליט לעשות זאת, נכונה, [5] "הרי שזה יהפוך את המצב למתוח בהרבה וכי ייתכן שעל רוסיה יהיה לבחון מחדש את עמדתה בעניין."[6]
ה. לטענת היומון האיראני אבתכאר, לחצה רוסיה על ברזיל ותורכיה להפסיק את תמיכתן באיראן במשבר הגרעין, בתמורה לתמריצים שתקבלנה.[7]
להחרפת היחסים בין רוסיה לאיראן בשבועות האחרונים ישנן השלכות אזוריות ובינ"ל. מסמך זה ידון בסיכויי התפתחותו של עימות זה ובהשלכותיו:
הרקע לעימות המתפתח
התפתחות זו נובעת בעיקרה משני תהליכים מקבילים:
א. תהליך שינוי במאזני הכוח העולמיים והאזוריים. הנשיא אובמה מקדם מדיניות הפונה אל העולם המוסלמי ובפרט אל האסלאם הקיצוני. מטרתו, כמובן, היא להידבר עם האסלאם הקיצוני, אולם מנהיגי האסלאם הקיצוני אינם נענים למדיניותו הפייסנית וכתוצאה מכך הם רק מתחזקים.
ב. מאמציו של נשיא איראן אחמדי-נז'אד ליצור גוש אסלאמי שיעי-סוני (איראן, סוריה, תורכיה) בצירוף כוחות עולים אחרים מן העולם המתפתח (ברזיל) תוך קריאת תיגר על הסדר העולמי הישן.
יש להדגיש כי אחמדי-נז'אד וההנהגה האיראנית אינם מעזים לצאת נגד סין ויפן, להן הם זקוקים, הן מבחינה פרקטית, בשל קשרי הסחר הענפים ביניהן, והן מבחינה אידיאולוגית (סין ויפן מייצגות את מעצמות העולם השלישי, אל מול יריביהן – העולם הראשון והשני)
שני תהליכים אלה – השינוי במאזן הכוח האזורי ובניית הציר האסלאמי השיעי-סוני - יוצרים איום ממשי על מעמדה ההגמוני המסורתי של רוסיה באזור ובגבולות איזור השפעתה המסורתי (דר' הקווקז ואסיה התיכונה והמזה"ת). גם בעלות הברית המסורתיות של מעצמות הסדר הישן במזה"ת – בעיקר סעודיה, מצרים – נפגעות מהשינוי במאזני הכוח.
מדיניותן של רוסיה וארה"ב כלפי איראן התנהלה בשנים האחרונות על ציר שבין שת"פ לעימות. רוסיה השתמשה באיראן מזה כמה שנים כקלף מיקוח מול ארה"ב כדי להשיג הישגים מדיניים וכלכליים תמורתם היא שילמה לארה"ב במטבע איראני. אולם, שני התהליכים שפורטו לעיל חוללו שינוי בעמדתה של רוסיה והם מסבירים את עמדתה החדשה, המתעמתת עם איראן. שכן, נוכח עמדתו של הנשיא אובמה כלפי איראן ויותר מכך, נוכח פוטנציאל הקמתו של ציר חדש המהווה איום על האינטרסים הביטחוניים, האזוריים והבינ"ל שלה - רוסיה מסתמנת כבעלת האינטרס הראשון ברמה האזורית והבינ"ל להגביל את איראן במישור הגרעיני.
בהתפתחות חשובה אחרת, הסכימה רוסיה לשתף פעולה עם כוחות נאט"ו באפגניסטן. לצעד זה, יהיו השיקולים האסטרטגיים אשר יהיו, תהיינה השלכות בשטח, מפני שרוסיה מתייצבת כמתחרה לאיראן באפגניסטן – אזור שאיראן רואה בו חלק משטח השפעתה המסורתי. יצוין כי אירנא, סו"י הרשמית של איראן, קראה לרוסיה לזכור כי למוסקבה ולאיראן יש אינטרס משותף למנוע את התפשטות ברית נאט"ו מזרחה, אולם רוסיה עשתה את ההיפך וחברה לנאט"ו.[8] אירנא גם פרסמה איום מוסווה בהזכירה למוסקבה שאיראן יכולה לעורר אי-שקט בקרב האוכלוסייה המוסלמית בקווקז ובאסיה התיכונה: "... אם איראן תהיה חלשה ולא עצמאית, התנאים במרבית הרפובליקות המוסלמיות, כגון צ'צניה, אינגושטיה והרפובליקה של דאגסטן, לא יישארו במתכונתם הנוכחית. הרוסים מודעים לתפקידה של איראן במדינות הקווקז ואסיה התיכונה, ורואים בתפקיד זה משפיע ומכריע. הנבונים והמנוסים ברוסיה מודעים לנושא זה היטב ומדגישים זאת."[9]
ביחסיה עם איראן מבחינה רוסיה בין המישור הגרעיני האסטרטגי – המאיים עליה במישרין – לבין המשך קשרי הסחר עם איראן (מכירת מערכות נשק, נפט וגז והפעלת הכור בבושהר) הנתפשים כרמה קונבנציונאלית-טקטית ולכן אפשרית.
השלכות
להערכתנו, ככל שאחמדי-נז'אד יתקדם במאמציו הן במישור הגרעיני והן במישור האידיאולוגי המשיחי המהפכני, וארה"ב תמשיך בנסיגתה מול האסלאם הקיצוני, יעמיד הדבר את רוסיה בפני הצורך להגן על האינטרסים האזוריים והביטחוניים שלה בעצמה.
בנסיבות אלה עשויה גם להתחדש התקרבותה של רוסיה אל המדינות הערביות הסוניות, המודאגות ממגמותיו של ממשל אובמה ובכך לחזק את יוקרתה המעצמתית במזה"ת מול ארה"ב.
ניתן לפיכך לראות, את רוסיה, יותר מאשר את ארה"ב או אירופה, כגורם בעל האינטרס והיכולת לשמור על הסטטוס קוו במזה"ת ולמנוע את התגרענותה הצבאית של איראן ואת התהוות הציר החדש שמנסה איראן להקים ולהנהיג.
נספח: תגובות באיראן לעימות המתפתח עם רוסיה
1. אחמדי-נז'אד: מי שישתתף בצעדי האמריקאים נגד איראן הוא אויבה
בנאום ב-23.7.2010, טען אחמדי-נז'אד כי הצהרת נשיא רוסיה מדבדב מעידה על חבירתה של ארצו לדרמה התעמולתית של ארה"ב נגד איראן וכי זוהי פניית פרסה במדיניותה כלפי איראן. ואולם, "גם אם כל המושחתים בעולם יתקבצו יחדיו ויגייסו את כח התעמולה שלהם וירצו להסיג לאחור ולו במעט את האומה האיראנית, עליהם לדעת שהם יקחו את משאלתם הזו לקבר." אחמדי-נז'אד אמר כי כל מי שישתתף בצעדים האמריקאים נגד איראן ייחשב על ידה כאויב ויזכה למענה מוחץ מצידה.[10]
2. שה"ח האיראני: הצהרת מדבדב בלתי-מציאותית
במסיבת עיתונאים שכינס במהלך ביקור בספרד, הגדיר שה"ח האיראני, מנוצ'הר מותכי, את הצהרת מדבדב "בלתי מציאותית", והוסיף: "איננו יודעים מה מסתתר מאחורי ההצהרה הזו, אבל אנו תובעים את זכותנו ולא נסתפק בפחות ממנה." [11]
3. יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי: רוסיה מולכת שולל
יו"ר ועדת המג'לס לביטחון לאומי ולמדיניות חוץ, עלאא' אל-דין ברוג'רדי, הסתייג מדברי מדבדב ואמר כי איראן מצפה מרוסיה, כמעצמה גדולה, שלא תלך שולל אחר המידע הכוזב של שירותי המודיעין המערביים. לדבריו, הרוסים מודעים היטב לכך שפעילותה הגרעינית של איראן היא למטרות שלום.[12]
4. היומון אבתכאר: מוסקבה מודאגת מתוכנית הגרעין יותר מכל מדינה אחרת
היומון אבתכאר טען ב-18 ביולי 2010 ש"מוסקבה מודאגת מתוכנית הגרעין של איראן יותר מכל הכוחות האחרים ורואה באיראן בעיה ביטחונית עבורה – אם היא תלך ותתחזק." היומון צפה כי בהתאם למדיניות כלפי איראן בשני העשורים האחרונים, מוסקבה "תמשיך לשחק עם איראן" ולא תמלא באופן מלא את הבטחותיה כלפיה, כפי שמשתקף מהסחבת בהשלמת הכור בבושהר. לטענת היומון ההתקרבות בעמדות רוסיה לארה"ב והגברת שתה"פ ביניהן מתבצעים על בסיס הסכמתן להעדיף לפעול במשותף בנושא הצרכים ההדדיים של שתי המדינות. היומון הוסיף כי בתיאום עם ארה"ב, ביקשה רוסיה מתורכיה ומברזיל להפסיק את תמיכתן באיראן במשבר הגרעין והסיק כי בקשת מוסקבה מתמלאת על ידן בתמורה לתמריצים שיקבלו. לפיכך, צפה היומון כי לאור הסיכומים בין רוסיה לארה"ב, תימנע רוסיה מביצוע מלא של מפת הדרכים שנחתמה בין שרי הנפט לאחרונה ותטיל הגבלות על איראן בנושאי הגרעין, צבא ותעשיות הנפט והגז.[13]
5. מאמר באבתכאר: הסיבה להצהרת מדבדב נגד איראן – "אימו היהודיה"
במאמר ביומון אבתכאר שכותרתו "הסיבה לשינוי בעמדת רוסיה היא אימו של מדבדב", טען החוקר האיראני חסן בהשתי-פור, כי העמדה האחרונה שביטא מדבדב נגד איראן נובעת מכך "שאימו היא יהודיה ולכן הוא נמשך אל הציונים ואל מוצאו, אלא שמשיכה זו היתה חבויה עד כה." הוא קרא למשרד החוץ לזמן את שגריר רוסיה לנזיפה ולהביע בפניו את מחאת איראן נוכח דברי מדבדב. לדבריו, כבר לפני כן נשאו בכירים רוסיים הצהרות אנטי-איראניות ברוח זו אך הן מעולם לא נשמעו מדרג נשיאותי ברוסיה.[14]
6. ציר מג'לס: רוסיה וארה"ב חברו לקנוניה מסוכנת נגד איראן
חבר וועדת המג'לס לביטחון לאומי, חשמת-אללה פלאחת-פישה, טען כי הצהרתו האחרונה של נשיא רוסיה מדבדב, היא "קיצונית ועוינת את איראן, ומלמדת על כך שרוסיה וארה"ב קרובות לקנוניה מסוכנת בנוגע לאיראן והסיק מכך כי "ישנו סיכום בדרג רוסי גבוה יותר עם האמריקאים... שהגיעו להסכמות בנוגע לאזורים האסטרטגים". הוא קרא לראשי המשטר ללמוד את העניין ברצינות ולשקול דרכי פעולה למאבק בו, תוך אימוץ גישה מציאותית כלפי רוסיה לאור עוינותה בעבר כלפי איראן, כאשר חימשה את סדאם חוסיין באמל"ח מגוון נגדה. לדבריו, רוסיה מודעת לכך שאיראן אינה חותרת להשיג פצצה, אולם בחרה להיגרר אחר התעמולה המערבית. תמיכת רוסיה בסנקציות נגד איראן, אי העברת מערכת טילי האס-300 לאיראן והצהרת מדבדב מלמדות כי "חלו שינויים רציניים ביותר בעמדת רוסיה כלפי איראן."[15]
7. ציר מג'לס: רוסיה חוששת מאיראן גרעינית
בתגובה להצהרת מדבדב, טען חבר וועדת המג'לס לביטחון לאומי, מוחמד כרמי-ראד, כי רוסיה מנסה לזרוע איראנופוביה באזור וכי הצהרת מדבדב היא "שקרית וחסרת ערך", משקפת בורות בנושא תוכנית הגרעין של איראן, ונובעת מרוגזה של רוסיה על איראן מפני שלא בחרה בה לצורך עסקת חילופי האורניום (אלא בתורכיה ובברזיל). עוד אמר כי רוסיה אינה יכולה לסבול איראן גרעינית, והיא אינה מעוניינת באיראן גרעינית. הוא קרא למדבדב לשקול את הצהרותיו ביחס לאיראן ולא להעכיר את יחסי טהראן-מוסקבה.[16]
8. שבועון משה"מ: רוסיה בירידה; ברזיל ותורכיה בעלייה
מאמר בשבועון משמרות המהפכה, צבח-י צאדק, הגדיר את תמיכת רוסיה בסנקציות נגד איראן "טעות אסטרטגית", שמסבה לה נזקים רבים מדי יום. המאמר הסביר כי בעקבות תמיכתה בסנקציות, איבדה רוסיה מכוחה ביחסים הבינ"ל, לאחר שהפכה ממעצמה שוות ערך לארה"ב למדינה בדרגה שניה. לטענת המאמר, הירידה במעמדה של רוסיה בלט ביחסם של נציגי המדינות השונות בוועידת ה-G8 וה-G20 (25-27.6.10) למדבדב, שהושאר בשוליים. לעומת זאת, מעמדן הבינ"ל של ברזיל ושל תורכיה התחזק לאור התנגדותן לסנקציות נגד איראן. המאמר הוסיף כי מדיניות רוסיה כלפי איראן תסב לה נזקים כבדים נוספים כיוון שבעטיה צפויה ארה"ב לדרוש ממנה עוד ויתורים. עם זאת, טען המאמר, נראה שרוסיה כבר החלה לחזור בה מעמדתה העוינת כלפי איראן לאחר שהבינה כי הטעות האסטרטגית הסבה לה נזקים כבדים, ולכן הודיעה כי הכור בבושהר צפוי לפעול בקיץ הקרוב; הודיעה על התנגדותה לצעדי ענישה חד צדדיים נגד איראן מצד ארה"ב ואירופה; ועל מחויבותה לביצוע הסכמים צבאיים עם איראן ולהמשך יחסיה המדיניים והכלכליים עמה.[17]
9. אירנא: מדבדב טירון; לאיראן ורוסיה אינטרס משותף מול ברית נאט"ו
סו"י האיראנית הרשמית אירנא איבחנה כי "היחסים בין שתי המעצמות, ארה"ב ורוסיה, מתקופת 'המלחמה הקרה' השתנו ונכנסו לשלב חדש, ושרי החוץ של שתי המדינות לחצו על כפתור אתחול ביחסיהן. נראה כי נשיא רוסיה, בעל ההבנה המועטה בסוגיות המזה"ת ואזור המפרץ הפרסי, אינו מקבל מודיעין מדויק, והוא קשר את גורלו הפוליטי עם יחסים עם אמריקה... הדיפלומטים הרוסים הוותיקים יודעים שרמת היחסים בין מוסקבה לטהראן גבוהה יותר מכל מקרה אחר כיוון שאם איראן תהיה חלשה ולא עצמאית, התנאים במרבית הרפובליקות המוסלמיות, כגון צ'צניה, אינגושטיה והרפובליקה של דאגסטן, לא יישארו במתכונתם הנוכחית. הרוסים מודעים לתפקידה של איראן במדינות הקווקז ואסיה התיכונה, ורואים בתפקיד זה משפיע ומכריע. הנבונים והמנוסים ברוסיה מודעים לסוגיה הזו היטב ומדגישים זאת." אירנא קראה לרוסיה לזכור כי לה ולאיראן אינטרס משותף למנוע את התפשטות ברית נאט"ו מזרחה והזהירה את רוסיה כי ארה"ב נתנה אור ירוק לגיאורגיה ולאוקראינה להצטרף לברית.[18]
10. איש אקדמיה למשטר: היחסים עם רוסיה חשובים מהגרעין
איש האקדמיה הרפורמיסט מאונ' טהראן, צאדק זיבא-כלאם, אמר כי הצהרת מדבדב מלמדת שאין שום ניגוד ועוינות יסודית בין אמריקה לבין רוסיה, אשר לא תקריב את האינטרסים הרבים שלה עם ארה"ב והאיחוד האירופי עבור תוכנית הגרעין של איראן. לדבריו, זו טעות מצד המשטר האיראני להכפיף את מדיניות החוץ שלו לתוכנית הגרעין ולהקריב בכך את האינטרסים המשותפים הרבים שיש לאיראן ולרוסיה ובהם שת"פ צבאי-ביטחוני, תחום האנרגיה, הים הכספי, והרפובליקות באסיה התיכונה ובקווקז. הוא ציין כי רוסיה רוצה לשמר את היותה מנוף ביחסי איראן- סבא"א ואינה מעוניינת שתורכיה, ברזיל או כל מדינה אחרת תתחרה איתה על תפקיד זה.[19]
11. היומון אבתכאר: עסקה אמריקאית-רוסית נגד איראן
היומון אבתכאר תהה במאמרו תחת הכותרת "מאחורי הקלעים של ההבנות בין רוסיה ואמריקה נגד איראן", האם המהירות בה בוצעה עיסקת חילופי המרגלים בין רוסיה לארה"ב היא תוצאה של עיסקה בין שתי המדינות לפיה רוסיה תגביר את הלחץ על איראן ו"תנקוט עמדה קשה ונדירה ביחס לתכנית הגרעין שלה" בתמורה לקבלת תמריצים נוספים מארה"ב. להערכת היומון, אפשר שהתבטאותו האחרונה של מדבדב מאששת הערכה זו.[20]
[5] ראש ה-CIA, ליאון פנטה העריך (27.6) כי לאיראן יש אורניום מועשר לשתי פצצות גרעין וכי אם היא תחליט לעבור לשלב הייצור של פצצה גרעינית, היא תוכל לייצר שתי פצצות בתוך שנתיים. הערכה זו תואמת לזו של דו"ח סבא"א שפורסמה לפני כחודש לפיה בידי איראן כמות של
[7] אבתכאר (איראן), 18.7.2010.
[8] אירנא (איראן), 13.7.2010
[9] אירנא (איראן), 13.7.2010
[10] פארס (איראן), 23.7.10, 25.7.10
[11] פארס (איראן), 13.7.10
[12] מהר (איראן), 13.7.10.
[13] אבתכאר (איראן), 18.7.10
[14] אבתכאר (איראן), 22.7.10 וכן ראיון לסו"י מהר 17.7.2010.
[15] אבראר (איראן), 15.7.10
[16] אפתאב (איראן), 14.7.10
[17] צבח-י צאדק (איראן), 12.7.10.
[18] אירנא (איראן), 13.7.10
[19] אבתכאר (איראן), 20.7.10
[20] אבתכאר (איראן), 14.7.10