מנהיג האחים המוסלמים: תקומת האומה האסלאמית – רק ע"י ג'יהאד
בדרשותיו והתבטאויותיו של המדריך הכללי של תנועת האחים המוסלמים במצרים, ד"ר מוחמד בדיע, מאז נכנס לתפקיד באמצע ינואר 2010, בלטה השקפתו התומכת בג'יהאד ובהתנגדות כאמצעי לתקומת האומה האסלאמית ולשחרור האדמות הערביות הכבושות בפלסטין, עיראק ואפגניסטן, והרואה ביהודים ובישראל אויב מרכזי. להלן תרגום חלקים מאמירותיו אלה:[1]
בדיע: לתמוך בהתנגדות כדי להביס את התכנית הציונית-אמריקאית
באחת מדרשותיו קרא בדיע לשליטי המוסלמים לדבוק בדרך הגי'האד: "לשליט באסלאם מעמד רם בשל תפקידו החשוב בשירות אומתו... וזאת בתנאי שהוא נוהג בעמו בצדק, באחריות ובנאמנות... האם שליטי האומה צריכים שיזכירו להם שהאסלאם חייב אותם להכין היטב את האומה להגיב למתקפות הבאות עליה בזו אחר זו ואינן שוככות? האם שליטי האומה צריכים שיזכירו להם כי מדינות האומה נתונות בכיבוש והגמוניה [זרה ומשמשות כלים] במשחק מביש שהוא חלק של התכנית האמריקאית-ציונית [ומבטא את יחסם] המזלזל כלפינו מכל הבחינות? האם שליטי האומה צריכים שמישהו יסייע להם להבין כי תמיכה במסגד אל-אקצא ושמירה על המקומות האסלאמיים הקדושים הן חובתם בטרם יהיה מאוחר מדי?...
שליטי המיליארד וחצי [מוסלמים] מסוגלים להיאבק בכמה מיליוני ציונים המתעללים במקומותינו הקדושים ולהביא לניצחון המיוחל, במיוחד כשהם מחזיקים באוצרות מדינותינו. שליטי 'העמים הגאים הללו' שניצבו ועודם ניצבים לצד האמת, שקמו נגד הכיבוש והתנגדו להגמוניה [הזרה], מסוגלים להתייצב, חמושים בעמיהם, ולהעמיד את הציונים במקומם. שליטי 'האומה הזו שאללה ייעד לה עוצמה' מסוגלים להציל את האסירות המוסלמיות בבתי הכלא של הציונים אשר צורחות, משוועות לעזרה וקוראות לשים קץ להשפלתן...
שליטי המוסלמים, האסלאם שאליו אתם שייכים, דוגל בכך שמצב האומה לא יחזור לתיקונו, אלא באמצעות ג'יהאד, כמאמר אללה: 'הוי המאמינים, כאשר אומרים לכם, צאו למלחמה למען אללה, מדוע זה תכרעו תחתיכם בכבדות? האם ישביעו חיי העולם הזה את רצונכם במקום העולם הבא?' [9:38]. תקומתנו, רוממותנו ותפארתנו תלויים בשיבה זו לדרך הישר שלא תושג אלא באמצעות ההתנגדות והתמיכה בה בכל דרך באמצעות כסף, נשק, הסברה ו[הקרבת] הנפש...
בדיע: לבטל את הסכם קמפ-דיוויד
חובתכם להפסיק את המו"מ האבסורדי הישיר או העקיף ולתמוך בכל צורות ההתנגדות למען שחרור כל שעל כבוש בפלסטין, עיראק, אפגניסטן וכל רחבי עולמנו האסלאמי. מקורות הסמכות שלכם, כפי שהסכימו העולמאא, הם הקוראן והסונה, ולא החלטות האו"ם או תכתיבי הציונים והאמריקאים. זה יושג אם תכריזו כי בעיית פלסטין ובעיות המדינות האסלאמיות הכבושות הן עיקר מעינכם. עליכם לתמוך בקריאות החוזרות ונשנות של עמיכם החופשיים, על מוסדותיהם השונים, לחרם, הפסקת הנורמליזציה ותמיכה בהתנגדות ובאנשיה... עליכם לבטל את כל הסכמי הכניעה..., ובמיוחד את הסכם קמפ דיוויד... המנוגד לחוקה המצרית ולהחלטות האו"ם, ולכן הבכירים המצריים אינם מחויבים לו..."[2]
בראיון לאתר הרשמי של האח"ס, אמר בדיע: "על העמים להיאבק בתכנית [האמריקאית-ציונית] על ידי אימוץ ההתנגדות והסירוב לתכנית זו ועל ידי התנגדות ציבורית ועממית לכל צורות ההגמוניה הציונית-אמריקאית, מהסיבה הפשוטה שעמים אלה הם שמשלמים את המחיר." בדיע הוסיף: "אנו מאמינים כי הדרך לפתרון הבעיה הפלסטינית היא ההתנגדות וכי אין [לוותר] על הזכות הפלסטינית ביחס לירושלים, הגבולות וזכות השיבה..."[3] בדרשה נוספת הבהיר בדיע כי התנגדות מזוינת היא לגיטימית: "אין לפלסטינים, לערבים או לאומה האסלאמית אלא ההתנגדות בכל האמצעים הלגיטימיים, ובכלל זה ההתנגדות המזוינת. זהו הטיפול היעיל לעריצות הציונית הנתמכת או שיש שתיקה לגביה במערב ובעולם."[4]
בדיע: יחסים עם הציונים – מלחמה נגד אללה
בראיון טלוויזיוני אמר בדיע כי הסמל של התנועה הכולל שתי חרבות וקוראן נהגה על ידי מייסד התנועה, חסן אל-בנא, כאות לג'יהאד של התנועה נגד הציונים בפלסטין ונגד הבריטים במצרים, וכי הוא ממשיך לסמל את המאבק בכל מי שנלחם באסלאם. בדיע הבהיר כי תנועת האח"ס אינה תנועה אלימה וכי אנשיה לא יישאו נשק נגד מוסלמים או נגד גורם שאינו לוחם, אלא כנגד אויבי אללה בלבד, כפי שקרה בעת שהתנועה נלחמה בהגנה על פלסטין במלחמת 48'. בדיע הוסיף: "נמשיך להניף את סמל הג'יהאד, שתי החרבות וספר הקוראן כל עוד הציונים מניפים את דגלם ובו שני פסים כחולים המצביעים על מדינתם המדומה בין הנילוס לנהר הפרת, והאחים ימשיכו לראות ביהודים ובציונים את אויבם הראשון והראשי."[5]
באחת מדרשותיו השבועיות נאמר: "האם המלחמות עם הציונים הסתיימו כפי שהכריז סאדאת בכנסת הציונית: הודיעו לילדיכם כי מלחמת אוקטובר היא המלחמה האחרונה?! האם הסכם השלום הגשים את תקוות האומה או שהיה זה שלום רע ומזויף המבוסס על ויתורים?! האם עיון מחדש בהסכם זה ואפילו ביטולו פירושם הכרזת מלחמה? הרי הישות הציונית הפרה את כל התחייבויותיה ולא כיבדה אף הסכם, ועם זאת, היא לא הכריזה מלחמה...
על כן, ראשית, עלינו להשתחרר מההסכם מאחר שהציונים הפרו אותו במלחמתם המתמשכת, בתוקפנותם העושקת כלפי עזה וברציחתם את מנהיגי ההתנגדות... שנית, עלינו להיערך היטב להתמודד עם האיומים הצבאיים הגלויים. מדוע הם דבקים ב'ישראל' הגדולה מהנילוס עד הפרת? מה הסיבה לתמרונים השנתיים כהכנה למלחמה הבאה? שלישית, עלינו להיות יראי שמים, להתמיד, להתאזר בסבלנות ולתמוך בהתנגדות... הניצחון אינו בלתי אפשרי כל עוד ההתנגדות נמשכת..."[6]
בדרשה אחרת טען בדיע: העניין הפלסטיני הוא חוב קדוש המוטל על כל מוסלמי. חובה להילחם למענו ולהגן עליו והפקרתו היא פשע; גילויי החיבה לציונים ולבעלי בריתם וניהול יחסים עימם הם [בבחינת] מלחמה נגד אללה, דתו והמוסלמים... הגי'האד להשבת פלסטין ואל-אקצא הוא חובה אישית המוטלת על כל אחד מהמוסלמים [כלומר, חובה בדרגת ארכאן אל-אסלאם – מצוות היסוד החלות על כל מאמין]. כולם נדרשים להגן על המקומות הקדושים ולשמור עליהם, ובראשם ירושלים..."
עוד נכתב בדרשה: "למרות ש'ישראל' מחזיקה במחסן נשק גרעיני, למרות שארה"ב מחבקת אותה ולמרות הוויתורים הערביים, לא יהיה לה ביטחון על אדמתנו הכבושה. היא תופעה זמנית שתחלוף. הנביא מוחמד בישר לנו כי עתידה לפרוץ מלחמה מכרעת בין היהודים למוסלמים וכי המוסלמים והאסלאם ינצחו. נבואה זו היא הנותנת לנו תקווה, וכך אמר הנביא מוחמד [בחדית']: בטרם יבוא יום הדין יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם עד כי היהודים יסתתרו מאחורי אבנים ועצים. האבנים או העצים יגידו: מוסלמי! עבדו של אללה! יהודי מאחוריי, בוא הרוג אותו, פרט לעץ הר'רקד [אשר לא יסגיר את היהודים המסתתרים אחריו] כי הוא העץ של היהודים.' לכן אנו אומרים כי ישראל [הולכת] לאבדון, ואילו אל-אקצא תישאר כל עוד העולם קיים..."[7]
קרבה השעה להיפטר מהגוף הזה בלב אומתנו
בדיע המשיך בקו זה בדרשה נוספת: "לאמתו של דבר, הציונים עלובים וחלשים מכדי להיות מעצמה בלתי מנוצחת, כפי שהם או התבוסתנים נפשית מבינינו, [מפיצים לטובתם], שכן הקוראן הנכבד תיאר את פחדנותם בבירור: 'ההשפלה תרדפם באשר יימצאו, אלא אם ייאחזו בחבל שיושיטו להם האנשים' [3:112]... העליונות הציונית היא זמנית והיא בגדר היוצא מן הכלל. אילו היו עוזבים אותם לנפשם ללא [הושטת] חבל מהאנשים, הם היו שבים לשפלות ולמסכנות שהן חלק מהטבע שלהם. הם לא ניצחו את אומתנו בזכות כוח עצמי הטמון בהם, והם לא היו מנצחים לולא חולשתנו ורפיוננו...
מה שעשו ועושים צאצאיהם של [מייסד האח"ס, חסן] אל-בנא, [סמלי המאבק המזוין הפלסטיני, עז אל-דין] אל-קסאם, [אחמד] יאסין ו[עבד אל-עזיז] אל-רנתיסי, וכל כוחות ההתנגדות הטהורים והצדיקים עם האויב הציוני הוא אחת ההוכחות העכשוויות החשובות ביותר לסופה של עליונות זו ולשלילת הטענות בדבר כוחה של הישות הציונית הבלתי מנוצחת...
אין ספק כי שחר הניצחון קרב וכי השעה להיפטר מהגוף הזר הנטוע באופן מרושע בלב אומתנו מגיעה... לאחר שהתגלה בדרום לבנון ובעזה כי הנמר הציוני הוא נמר מנייר. אולם עלינו... לתמוך בפעולות ההתאבדות שמבצעים צעירי הגי'האד בפלסטין, פעולות שהחרידו את הציונים והדידו את שנתם עד שלבבותיהם נמסו מפחד. הנה הציונים בנסיגה ואילו האמת בהתקדמות... התמיכה בתושבי ירושלים בכסף, בציוד ובכל צורה היא חובה קדושה, ולא על ידי נורמליזציה עם האויב הציוני או על ידי ניסיון להתחנף אליו..."[8]
[1] יש לציין כי סגנו של בדיע, ד"ר מחמוד עזת, שוחרר לאחרונה ממעצר לאחר שנחשד כי הוא המנהיג של התנועה ולא בדיע. על כך ראו דוח ממרי https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&act=show&ID=875141_memri&dbid=articles&dataid=2332
[2] www.ikhwanonline.com, 1.4.2010
[3] www.ikhwanonline.com, 7.3.2010
[4] www.ikhwanonline.com, 22.4.2010
[5] www.ikhwanonline.com, 15.4.2010; לקליפ של הראיון, ראה https://www.memritv.org/clip/en/2459.htm
[6] www.ikhwanonline.com, 8.4.2010
[7] www.ikhwanonline.com, 11.3.2010
[8] www.ikhwanonline.com, 20.5.2010