המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
התגובות בקטר לדו"ח ביקורת על מעמד התקשורת במדינה
3/11/2009

 

התגובות בקטר לדו"ח ביקורת על מעמד התקשורת במדינה

 

בחודש אוקטובר 2008 הוקם בקטר "מרכז דוחה לחופש התקשורת" במטרה להגן ולתמוך בארגוני תקשורת ובעיתונאים מכל רחבי העולם ולקדם את הדיאלוג בין העולם הערבי למערב ובין הערבים לבין עצמם. המרכז הוא פרי יוזמה משותפת של העיתונאי הצרפתי רוברט מינאר, בעבר ראש הארגון העצמאי "עיתונאים ללא גבולות" היושב בפאריס, ושל הקרן הקטרית לחינוך, למדעים ולהתפתחות חברתית, שהיושבת ראש שלה היא השיח'ה מוזה, רעיית אמיר קטר. המרכז הוקם בחסותה של השיח'ה מוזה ומינאר מונה לעמוד בראשו. למרכז מועצה מפקחת, בראשות שר התרבות הקטרי חמד עבד אל-עזיז אל-כוארי; ומועצת מנהלים בת 20 חברים, ביניהם מדינאים והוגי דעות בולטים מכל רחבי העולם, ובראשה עומד השיח' חמד בן ת'אמר אאל ת'אני, שהוא גם ראש מועצת המנהלים של רשת אל-ג'זירה. בראיון שנתן לעיתון הלבנוני בצרפתית L`Orient le Jour, אמר מינאר כי הוא בחר להקים את המרכז שלו בעולם הערבי בשל המתיחות הרבה השוררת בה, וכי הבחירה בקטר נבעה הן בשל נכונותה של קטר לממן מרכז זה והן בשל היותה המדינה הערבית היחידה המאפשרת כניסתם של עיתונאים מכל רחבי העולם.[1]

 

בראשית פברואר 2009, הוציא המרכז את הדו"ח הראשון שלו תחת הכותרת "חופש התקשורת במזרח התיכון ובצפון אפריקה" והוא פורסם באנגלית, בצרפתית ובערבית באתר של המרכז www.dohacentre.org.[2] הדו"ח, הנחשב לראשון מסוגו בעולם הערבי, מתח ביקורת קשה על פגיעה בחופש העיתונות בעזה, ברשות הפלסטינית, בירדן, באיחוד האמירויות, בבחריין, באלג'יריה, בעיראק, בכווית, במרוקו, בסעודיה, בתימן, בישראל, באיראן, בתוניס, בסוריה, בעומאן, בלבנון, בלוב, במצרים, במאוריטניה וגם בקטר. פרסום הדו"ח, שלווה במסיבת עיתונאים, עורר גל של תגובות. מסמך זה סוקר את הביקורת על קטר, בשל היותה המדינה המארחת והמממנת של המרכז, ואת התגובות של כותבים קטרים לביקורת זו.

 

הצנזורה בקטר: חופש העיתונות רק כאשר מדובר במשטרים אחרים

הדו"ח קובע כי העיתונות בקטר, כולל רשת אל-ג'זירה, נמצאת תחת צנזורה של המדינה, ועבודתם של הכתבים תלויה בנכונותם לשמור על שתיקה ולהימנע מביקורת על נושאים שקובע ראש הממשלה. מאידך, שלטונות קטר מאפשרים ואף מעודדים עיתונאים לסקר באופן חופשי ולבקר משטרים ערביים אחרים.

 

הדו"ח גם מותח ביקורת על חוק ההוצאה לאור הקטרי, על האיסור להקים אגודת עיתונאים במדינה ועל אילוץ עיתונאים להפקיד את דרכוניהם בידי עורכי העיתונים. בדבריו לסוכנות הידיעות הגרמנית, ד.פ.א. איים מינאר שאם עד חודש מאי 2009 לא תנקוט קטר באמצעים חוקתיים, שיאפשרו לעיתונאיה להתאגד, תיפסק פעילות המרכז.[3]

 

המתיחות בין המרכז לבין השלטונות והעיתונות המקומית

פרסום הדו"ח ואירועים נוספים[4]  גרמו למתיחות בין המרכז לבין שלטונות קטר וחלקים נרחבים בציבור הקטרי. באיגרת פתוחה לשיח'ה מוזה מה-16 במרץ 2008 כתב מינאר, כי מזה חודש ימים "כמה אנשים בסביבתך ואנשים נוספים שאותם מינית [למועצת המנהלים ולמועצה המפקחת] של המרכז עושים מאמצים להפריע [לפעילות המרכז], ומנסים בדרכים שונות להגביל את עצמאותנו ואת חופש התנועה שלנו," ולפיכך "אני מבקש ממך רשמית להתחייב לכבד את הערכים והעקרונות  שהובילו להקמת המרכז".[5] מאוחר יותר נראה כי יושרו ההדורים בין הצדדים, ובראיון שנתן ב-4 במאי 2009 ליומון אל-חיאת, אמר מינאר: "בדו"ח האחרון שלנו מתחנו ביקורת נוקבת על מצב חופש העיתונות בקטר ...  היו כאלה שחרקו שיניים בדוחה, אולם השלטונות אינם חדלים מלאשר שוב ושוב את היות המרכז עצמאי ואת זכותו, ואפילו חובתו, לבקר...".[6]

 

אולם, כחודש וחצי לאחר מכן, ב-23 ביוני 2009, בעת ביקורם של אמיר קטר ורעייתו בפריס, התפטרו מינאר וצוותו, מהמרכז. בהודעה מטעמו נאמר, כי בפועל גורמים רשמיים קטרים שונים, וביניהם השיח' חמד בן ת'אמר, אינם מוכנים לקבל מוסד עצמאי וחופשי המעביר ביקורת גם נגד קטר, והם אף פוגעים בפעילותו, וכל זאת בניגוד להצהרות הרשמיות של קטר.[7] מאוחר יותר אמר מינאר כי התפטרותו באה בעקבות לחצים שהופעלו על המרכז מאז הקמתו ובמיוחד מצד השיח' חמד בן ת'אמר להקים ועדת היגוי בראשותם של נציגי אמיר קטר, שפירושה תלות מוחלטת של המרכז בשלטונות. כמו כן אמר: "רציתי להיות אופטימי למרות שחלק זה של העולם הוא אחד מהאזורים בהם מדיניות הדיכוי היא התקיפה ביותר".[8]

 

תגובות בעד ונגד הדו"ח

המתיחות בין המרכז לשלטון באה לידי ביטוי בולט בעיתונות הקטרית, שכמעט כולה, פרט ליומון 'אל-ערב', בחרה להתעלם מחלקים שונים בדו"ח. חלק מהביקורות בעיתונות זו, שלוו, בין היתר בהשמצות אישיות נגד מינאר, האשימו אותו במתירנות הפוגעת בערכי החברה המוסלמית והערבית, וזאת תוך התפלמסות סביב הגדרת המונח חופש הביטוי והזכות של כל מדינה לקבוע את חוקיה. ביקורות אחרות דחו את ממצאי הדו"ח ודרשו ממינאר להפנות את חצי הביקורת לישראל ולמערב. והיו אף שטענו כי קטר והעיתונות שלה מסתדרים יפה מאוד גם בלעדיו.

 

מינאר קורא למתירנות ולא לחופש עיתונות

במאמר מערכת של העיתון הקטרי אל-וטן מה-13 במאי 2009, תקף אחמד עלי, המפקח הכללי של העיתון, את מינאר על ניסיונו להחיל את חופש הביטוי, כהבנתו במערב, על החברה המוסלמית שמאפייניה אחרים: "לכל עם יש הבנה ותפיסה [שונים בנוגע למונח] 'החופש', התואמים את המנהגים שלו, המסורות שלו ...בלתי מתקבל על הדעת לומר כי [אופן הבנת המונח חופש] בצרפת 'נכונה' ואופן הבנתו בקטר 'שגויה'". בתגובה לדבריו של מינאר ביום השנה הבינלאומי לחופש התקשורת, כי  "החופש [האמתי]  פירושו החופש להעביר ביקורת על הדתות", טען עלי כי זוהי קריאה לאנרכיה וכי "חופש עם אחריות אינו מתיר לאמצעי התקשורת לפגוע בערכים הרוחניים ובסמלים הדתיים".[9] בראיון ליומון אל-קדס אל-ערבי טען עלי כי הדו"ח מכיל טענות כזב רבות ופרשנויות הרחוקות מן המציאות ובכך פוגע מינאר בקטר.[10] 

 

בהתייחסות להאשמות שהפנה מינאר כלפי מפקד משטרת אמירות דובאי, לפיהן הוא אחראי לחסימת 500 מילים באתר גוגל,[11] כתב ג'אבר אל-חרמי, עורך היומון הקטרי אל-שרק במאמר מערכת מה-19 באפריל 2009: "ההכרזה של מינאר היא קריאה למתירנות ... מתן אפשרות לאתרים המתירניים 'לפרוח' ללא חסימה עומד בסתירה לערכים, למנהגים ולמסורות של החברה שלנו והדת שלנו".[12]

 

קטר נוהגת בצביעות ביחסה לחופש העיתונות

בתגובה טענה הכתבת הקטרית נורה אאל סעד ביומון הכוויתי אל-קבס כי קטר לוקה בצביעות[13]: מצד אחד היא לוקחת תחת חסותה ארגונים וכנסים למען חופש העיתונות, אך מצד שני היא פועלת נגד חופש העיתונות בקטר כשהיא מונעת מהעיתונאים במדינה להתאגד. לדבריה, "... מינאר פתח [את הדיון] בנושאים כאובים במדינות המפרץ, בעוד המשטרים שם מתרברבים בסיסמאות של רפורמה, מודרניזציה ואפילו דמוקרטיה ...". לעניין האשמת מינאר במתירנות טענה סעד כי זהו  ניסיון לנצל את רגשות הציבור ולהסיח את דעתו מהבעיה האמתית.[14]

 

סעד הוסיפה וטענה, כי הדו"ח אכן משקף מציאות שבה העיתונות בקטר אינה עצמאית, אלא מגויסת, בהציגה את התנהלותה ובעיקר את יחסם של העורכים הראשיים אל עבודתו של המרכז ואל הדו"ח הביקורתי שהוציא. וכך אמרה: "... האומנם עלינו להאמין כי העיתונים הקטרים עצמאיים? כי העורכים הראשיים מביעים את דעתם האישית ולא הרשמית [של המדינה]? וכי המערכה שבה פתחו באופן פתאומי ובתזמון מוזר ... נובעת מצורך [אמתי] ולא מדרישה או הוראה [מגבוה]?"[15] סעד אף הפנתה אצבע מאשימה כלפי ראש ממשלת קטר כעומד מאחורי מתקפה זו: "נודע לי כי ראש ממשלת קטר הוא הבעלים העיקריים של שלוש עיתונים קטריים, לכן ניתן לטעון כי השיח' חמד בן ג'אסם בן ג'בר, בדרך זו או אחרת, עומד מאחורי התקפה זו ..."[16]

 

 



[1]  www.menassat.com, 10.6.2008

[3] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 10.2.2009.

[4]ב-24 באפריל 2008 אירחה קטר, לראשונה בעולם הערבי, את היום הבינלאומי לחופש התקשורת מטעם יונסקו בשיתוף עם "מרכז דוחה לחופש התקשורת" ותחת חסותה של השיח'ה מוזה. בכנס, שהתקיים תחת הכותרת 'הפוטנציאל של אמצעי התקשורת בחיזוק השיח, ההבנה ההדדית והפיוס', נכח גם העיתונאי הדני פלמינג רוס, עורך העיתון הדני 'יילנדס פוסטן', בו הופיעו לראשונה בספטמבר 2005 הקריקטורות נגד הנביא מחמד. השתתפותו עוררה מחאה רחבת היקף בציבור הקטרי שדרש לפטר את מינאר מתפקידו (www.islamouna.info , 7.5.2009).  גם אנשי דת, כדוגמת יוסף אל-קרדאוי, מחו על השתתפותו של רוס (www.islamonline.net, 8.5.2009). ב-3 במרץ 2009 הביע המרכז את דאגתו מכוונת 'המועצה העליונה לתקשורת ולטכנולוגיית המידע', שהוא גוף ממשלתי, לערוך משאל בין משתמשי האינטרנט בקטר כדי לקבוע כללים שיחייבו את נותני שירותי האינטרנט שלא להעלות תכנים 'בלתי הולמים ופעילות מפוקפקת". לדברי המרכז, משאל זה עלול להוות עילה לחסימת אתרים שונים. (אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 4.3.2009).

[5] אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), 17.3.2009. (לקוח מסוכנות הידיעות הצרפתית איי.אף.פי). דבריו של מינאר נאמרו בעקבות סירובם של שלטונות קטר לתת מקלט זמני לעיתונאים שחייהם נתונים בסכנה. ב-24 במרץ פרסם המרכז גילוי דעת דומה בעקבות האיסור שהוציאו שלטונות קטר על עיתונאית של המרכז לצאת מהמדינה. (אל-קדס אל-ערבי (לונדון) 25.3.2009).

[6] אל-חיאת (לונדון), 4.5.2009.

[7] www.elaph.com, 24.06.2009; 25.06.09.

[8] www.elaph.com, 5.07.2009.

[9] אל-וטן (קטר) 13.05.09

[10] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 11.02.09

[11] על תגובתו של מפקד משטרת דובאי ראה: www.middle-east-online.com, 23.04.09; אל-שרק (קטר) 12.05.09.

[12] אל-שרק (קטר), 19.4.09

 [13]  ראו דוח ממרי על המוסר הכפול של שליט קטר ורעייתו על פי מאמר ביקורתי של עורך היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה

[14] אל-קבס (כווית), 2.5.09; 9.5.09.

[15] אל-קבס (כווית), 25.4.09

[16] אל-קבס (כווית) 9.5.09.