כללי

 

תגובות בעיתונות הערבית לצו המעצר הבינלאומי נגד נשיא סודאן

 

במדינות ערב נשמעו גינויים רבים בעקבות החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא צו מעצר נגד נשיא סודן, עומר חסן אל-בשיר. עם זאת, בעיתונות הערבית, הופיעו תגובות מגוונות להחלטה.

במאמרים רבים נטען כי מדובר בהחלטה מפלה, העלולה לסכן את יציבותה של סודאן ושל האזור כולו. מצד שני נקראה סודאן לשתף פעולה עם המאמצים הערביים והאפריקאיים לדחיית הליכי המשפט לשנה באמצעות הפעלת סעיף 16 של אמנת רומא ובמקביל לפעול בנחישות להשכנת שלום בדארפור. מאמרים אחרים קראו לבשיר לשתף פעולה עם בית הדין, מתחו ביקורת על הגינויים הערביים הרשמיים, קראו לערבים להכיר באחריותם למתרחש בדארפור ושיבחו את המאמצים הבינלאומיים לבוא חשבון עם שליט עריץ כבשיר.  

 

עורך יומון סורי: איום על כל ארצות ערב

במאמר מערכת ביומון הסורי הממסדי, "אל-ת'ורה", טען העורך אסעד עבוד, כי מערכת הצדק הבינ"ל מאיימת על כל מדינות ערב ולא רק על סודאן: "הכותרת היא משפט אל-בשיר... [אך בפועל] מופרת ריבונותן של ארצות המולדת שלנו. נישלו אותנו רבות, והנה היום מנשלים אותנו מהצדק... האם מי מכם מבין מה עלול להשיג ביה"ד הפלילי הבינ"ל  תחת הכותרת 'משפט אל-בשיר' בכל הנוגע לאפשרות לחלק את סודאן?!...

 

המצב מסוכן מאוד ולא יועילו [כל] ההתלהבות, קריאות התגר העממיות והתרועות הקולניות. המדינות החשופות ביותר לסכנה הן מדינות ערב... בשלב זה, ההתמודדות הנכונה [כוללת] פנייה למועה"ב, הפעלת מאמצים משפטיים וערעור על החלטת תובע ביה"ד הפלילי הבינ"ל. אך התמודדות [זו] לא תחלוף כל עוד לא נחוש בסכנה. בפתח הפסגה [הערבית] הצפויה בדוחה, עלינו לזכור: כל ארצותינו מאוימות, כל ערכינו מאוימים."[1]

 

מאמרים בסעודיה ובמצרים: מדיניות מפלה שתערער את יציבות האזור

במאמר המערכת של היומון הסעודי "אל-ג'זירה" נטען, כי הקהילייה הבינלאומית נוקטת במדיניות מפלה, שנועדה לערער את היציבות בסודאן ובאזור כולו: "צו המעצר... מוכיח כי הקהילייה הבינ"ל על כל מוסדותיה ומדינותיה נוקטת במדיניות של איפה ואיפה... הצו מוכיח גם שהמוסדות הבינ"ל אינם באמת מתעניינים בשלום באזור. הצו מאיים על תהליך השלום בסודאן, בין אם בין הצפון לדרום ובין אם בכל הקשור למצב בדארפור. כמו כן, צו זה משמש אור ירוק למי שרוצה לזלזל באסלאם והוא מאיים על הביטחון והיציבות בסודאן...

 

המסר שלנו לסודאנים הוא שימשיכו בתהליך השלום, שכן זוהי התגובה הבוגרת ביותר לצו [המעצר]. מוזר שאלו הבוכים על קורבנות האלימות בסודאן, חוגגים בו-זמנית את טבח הילדים, הנשים והזקנים בפלסטין, ומתעלמים מרצח האזרחים באפגניסטן ובעיראק. דבר זה גורם לנו להרגיש שהקהילייה הבינ"ל נטולת חוקים, או שחוקיה נחקקו לטובת צד אחד ונגד צד אחר.

 

איננו סבורים כי הצו יציל את החפים מפשע או שהוא ישיג צדק. חמור מכך, הצו הזה יגרום לערעור הביטחון. הוא מהווה תקדים חמור המאיים לא רק על ביטחונה של סודאן, אלא על ביטחון האזור כולו... הוא אך נחלץ ממשבר מסוים, וכבר הוא נדחף למשבר אחר, [משברים] שכולם מתוכננים על-ידי גורמים חיצוניים שאינם מעוניינים ביציבות באזור ופועלים בשירות אג'נדות פוליטיות מפוקפקות."[2]

 

טיעון דומה הציג גם מאמר המערכת ביומון המצרי הממסדי "אל-אח'באר": "החלטת התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינ"ל... לא הפתיעה כלל וכלל... לאחר נפילת שער הערבים המזרחי - כיבוש עיראק והוצאתה ממשוואת הכוחות בין הערבים לבין ישראל ובין הערבים לבין איראן - אך טבעי הוא שסודאן, המייצגת את העומק האסטרטגי הדרומי של הערבים ביבשת אפריקה - תהיה הבאה בתור...

 

אילו הוגשה תביעה נגד נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש, בגין הודאתו כי פתח במלחמה בה נהרגו למעלה ממיליון איש על סמך ראיות שגויות, האם היה אוקמפו מעז להאשים אותו [מראש]? ומה דעתו של אוקמפו על המתקפה הישראלית האחרונה על רצועת עזה, ועל פשעיה של ישראל... האם אוקמפו היה מעז לחשוב על הוצאת צווי מעצר נגד בוש על מה שעשה בעיראק, ונגד אולמרט, ליבני, פרס ואחרים על מה שעשו בעזה, פלסטין, לבנון ושאר האדמות הערביות במשך עשרות שנים?

 

התשובה, כמובן, היא לא, משום שהוא יודע כי לא יישאר בכיסאו [עקב זאת] ולו שעה אחת... אוקמפו אינו יכול לעשות זאת בנוגע לארה"ב וישראל, אך עם סודאן ועם נשיאה הוא יכול לעשות אף יותר מזה באופן שאינו עולה על הדעת, כדי להתאים את הצדק שלו למגמות הפוליטיות בקרב ארה"ב והמערב השואפות, ככל הנראה, לשסע את סודאן."[3]

 

מאמרי מערכת בקטר ובמצרים: לדחות את המשפט

מאמר המערכת ביומון המצרי הממסדי "אל-אהראם" קרא לממשלת סודאן לשתף פעולה עם המאמצים הדיפלומטים להשהיית ההליכים [נגד בשיר], ובמקביל לפעול להפסקת הלחימה ולבוא חשבון עם  פושעי דארפור: "הזמנים הקשים העוברים עתה על האחות סודאן, מחייבים [לנהוג] בהיגיון ובשיקול דעת מרביים ולא להיגרר אחר רגשות... זכותם של הסודאנים להביע את זעמם ואת הסתייגותם מההחלטה, לצאת בהפגנות תמיכה באל-בשיר ולהתנגד לבית הדין ולהתערבות בענייניהם. אולם אין זה נבון לתקוף את הארגונים הבינ"ל ולגרש את חלקם מן המדינה, משום שתפקידם ההומניטארי חשוב בהרבה מחסרונותיהם...

 

לפיכך נדרשת ממשלת סודאן ברגעים קריטיים אלה להכשיר את האווירה להצלחת המאמצים המצריים, הערביים והאפריקאיים, לדחיית הוצאתו לפועל של צו המעצר, במקום להמשיך במתקפה על בית הדין, על התובע הכללי ועל המערב בכלל, שכן מתקפה זו לא תשנה דבר.

 

מהלך דיפלומטי זה צריך להיות מלווה במאמץ נוסף להביא לסיום משבר דארפור ולהשבת השלום והיציבות לאזור. דבר זה יתאפשר רק באמצעות החלטות נחרצות ועקרוניות להפסיק את הלחימה, להשיב את העקורים ולהתחיל בפיתוח האזור. כמו כן חשוב מאוד שמערכת המשפט הסודאנית תמהר להעמיד לדין את המעורבים במעשי הטבח בדארפור. זאת על מנת להראות כי סודאן מונעת כל הפרות של זכויות אדם על אדמתה ומענישה את האחראים להן."[4]

 

טענה דומה העלה גם מאמר המערכת של היומון הקטרי "אל-ראיה": "על מדינות ערב להפגין סולידאריות עם סודאן ולהציג עמדה משותפת וברורה המתבטאת בהחלטה המחייבת את כולם לתמוך בסירובה של סודאן להחלטות ביה"ד הפלילי הבינ"ל.. מאמצי הערבים לא צריכים להסתכם בגינוי בלבד אלא בעמידה על הפעלת סעיף 16 של אמנת רומא לדחיית ההליכים למשך שנה, גם אם הדבר יחייב זימון ישיבה דחופה של מועצת הביטחון לאישור ההחלטה.

 

אין ספק שממשלת סודאן נדרשת [מצידה] להבליג מאוד כדי לא לתת הזדמנות למי שאורב לה. על ח'רטום למלא אחר התחייבויותיה הבינלאומיות, בעיקר במה שקשור להימצאותן של משלחות צבאיות ומדיניות של האו"ם ומשלחות של זרים הפועלות במדינה. כל התנהגות בלתי שקולה שתתבטא בפגיעה או בגירוש של משלחת [כלשהי], תוביל לתוצאות חמורות ולהתפתחויות שליליות שיזיקו  [לאינטרס] של סודאן מבחינה אזורית ובינלאומית ויציגו אותה כמדינה פורעת חוק, הנותנת חסות לטרור.

 

על ממשלת סודאן לנקוט צעדים רציניים לגבי ההליכים המשפטיים המקומיים נגד פשעים שבוצעו בדארפור וזה יקרה רק על ידי הפעלת מערכת המשפט המקומית כך שאיש לא יחמוק מהצדק. עליה גם להאיץ את המו"מ לשלום ואת הפיוס הפנימי ולנקות את האווירה הפוליטית על ידי שיתוף כל המפלגות בפתרון משבר דארפור."[5]

 

עורך אל-אהראם: מכת מוות למשטר 'ערבי-אפריקאי'

עורך אל-אהראם, אוסאמה סראיא, כתב: "כולנו מאמינים בצדק ובכך שלכל מי שפשע מגיע עונש, אולם החלטה זו [של ביה"ד הפלילי הבינ"ל] מהווה תקדים מסוכן, שכן זו הפעם הראשונה שמתקבלת החלטה לעצור נשיא מכהן, במדינה בעלת ריבונות כמו סודאן. כל זאת יחד עם הפניית האשמות מסוכנות נגדו...

 

לא אגזים אם אומר שהתובע הכללי בעניין דארפור הקדים את ביהמ"ש וגזר בפועל את דינו של הנשיא [בשיר] מול דעת הקהל העולמית. המטרה שמאחורי הדרך התקשורתית שבה בחר [להציג את כל הנושא], היא להחריף את המאבקים והמלחמות בדארפור ולסלול את הדרך למורדים ולארגונים [השונים] להמשך המאבק, במקום לשבת לשולחן המו"מ...

 

אני אומר את כל הדברים הללו כמי שאינו שבע רצון ואינו מסכים עם מדיניותו של הנשיא עמר אל-בשיר. יתרה מזאת... רואה בו אחראי למה שקורה בסודאן כולה ובמיוחד בדארפור, שכן הוא נושא באחריות כנשיא. [לפיכך], אין לפתור אותו מאחריות פוליטית ועליו לשים קץ למלחמה הזאת...

 

אני מבקש מאנשי המשפט הערבים והאפריקאים המעוניינים ביציבות הארץ והיבשת שלהם להגיש תביעה נגד אוקמפו... כתב האישום [שראוי] שיופנה נגד התובע הכללי בביה"ד הבינ"ל חייב לכלול [את הטענה] שבלתי אפשרי להשוות בין נשיא אפריקאי או ערבי לבין נשיא אירופאי או אמריקאי, שכן המשטרים המערביים מסוגלים להגן על עצמם מפני התמוטטות במקרה של הגשת [כתב] אישום נגד נשיא או נגד אחד מהמפקדים שלהם. אך במקרה של עולמנו האפריקאי, [לגורלו] של הנשיא יש קשר הדוק לגאווה הלאומית, לריבונות של המדינה, לחירותה ולעצמאותה. זהו מקרה של התפתחות היסטורית [שונה] אשר לבטח אינו נסתר מעיניו של התובע הכללי בביה"ד הבינ"ל. בשל כך הואשם ביה"ד הבינ"ל בקבלת החלטה לא צודקת שמטרתה להנחית מכת מוות למשטר 'ערבי-אפריקאי' ששואף ליציבות. במקום שהתובע הכללי יסייע לסודאן במשבר דארפור, הוא שאף להעמיק את הבעיה ולהגביר את המאבקים."[6]    

 

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה: על בשיר לעמוד לדין

עבד אל-רחמן אל-ראשד, העורך לשעבר של אל-שרק אל-אוסט ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה, קרא לבשיר להכיר בטעויותיו הפוליטיות ולעמוד למשפט: "זו לא הפעם הראשונה, ולא האחרונה, ש[ביה"ד הפלילי הבינ"ל] מזמן מנהיג. קדמו לו רודן יוגוסלביה [סלובודאן] מילושביץ'... ושליט ליבריה צ'ארלס טיילור הכלוא בבית הסוהר.

 

על המשטר הסודאני להכיר בכך ששגה בצורה חמורה, ולהבין שהוא נכשל בהבנת המערכת הבינלאומית, שאלמלא כן, הוא לא היה שם עצמו במיצר. במשך שלוש שנים מורים כל הסימנים על כך שהוא ייתבע לדין, והוא ממשיך לסרב לעצור את מעשי הטבח הנוראים. [המשטר הסודאני] עודנו מפגין בורות ביחס לפוליטיקה האזורית והבינלאומית, ובעקבות כך אנו צפויים לראותו מטביע את עצמו בשגיאות נוספות.

 

מי שראה את נהירת האיראנים לח'רטום יודע שבבירה הסודאנית נמצא טובע נואש הנאחז בקש. מה יכולים האיראנים להעניק למשטר [הסודאני]? הם כרתו איתו ברית בעבר, אך גרמו לו לקלקל את יחסיו עם יתר הערבים ועם בני עמו הסודאנים. האמת היא שלבשיר נותרו אפשרויות פעולה מעטות - שרק הוא מסוגל לנקוט. עליו לצאת נגד העמדתו לדין בכך שיתייצב בבית המשפט ולא יברח ממנו... יתכן שביה"ד יזכה אותו אם יעסוק מעתה בהיערכות להגנה משפטית על עצמו, במקום לארח את האיראנים ואת ארגוני הטרור, מתוך אמונה שהוא יפחיד את העולם כולו באמצעותם."[7]

 

עורך אל-גומהוריה: להכיר באחריות הערבים לנעשה בדארפור

חבר הפרלמנט המצרי ועורך היומון הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, קרא בטורו היומי להימנע מתיאוריות קונספירציה ולהתחיל להכיר באחריותם של הערבים לנעשה בדארפור: "העמים הערביים התרגלו לשפוט את ענייניהם באמצעות רגשותיהם ו[רחשי] ליבם. העמים הערביים פונים לתיאוריית הקונספירציה, אך גם אם זו אכן קיימת בחלק מהמקרים, איננו יכולים להשתמש תמיד [בטיעון] זה כמקור הסמכות היחיד. לשימוש בתיאוריית הקונספירציה יש חיסרון בסיסי שהוא מסמא את עינינו [מלהבחין] בטעויותינו, הוא נותן לנו צידוק לנהוג כך ומטהר אותנו מאשמתנו...

 

אנו הערבים שותפים בחלק מהאחריות. הקהילה הבינ"ל כולה, ובכללה אנו הערבים, לא עשתה דבר לאורך השנים האחרונות כדי להפסיק את מעורבותה של ח'רטום במעשי הטבח בדארפור. בנוסף, מדינות ערב העשירות, ובמיוחד מדינות המפרץ, לא יזמו הגשת סיוע לתושבי דארפור, אלא בשיעור מוגבל מאוד שאין להשוותו להזרמת הסיוע מהקהילה הבינ"ל..."[8]

 

בעל טור ערבי: הערבים היו צריכים להעמיד לדין את בשיר

בעל הטור הליברלי, שאכר נאבולסי, ייחל במאמרו באתר הליבראלי www.elaph.com , להקמתו של 'בית המשפט הערבי הגבוה לצדק' בו יוכלו הערבים להעמיד לדין את רודניהם: "עומר אל-בשיר, שכמה מן המנהיגים הערבים בוכים עליו היום… הוא התליין הטיפש, שלא שעה לאזהרות של החוק הבינלאומי, לא לדעת הקהל העולמית, המתייחסת למעשי הטבח בדארפור כאל האסון ההומניטארי הגדול ביותר שעבר על האנושות מאז האסונות הפאשיסטיים והנאציים.

 

בשיר הפך את האדם הסודאני העניו, הטוב, הרך, הפשוט והמכובד לפושע, פרא ועבריין בדמות שטן ששורף, בוזז, רוצח ואונס את נשות דארפור, ללא מורא או חשש, ללא דין וללא דיין. [הנקודה] המצחיקה והעצובה [גם יחד] היא שהמדינאים הנלהבים ביותר לתכנית של הברחת בשיר מהישג ידו של הצדק הם אלו המייצגים [בעצמם] ממשלות עריצות ופושעות כמו ממשלת בשיר. הם פוחדים מגורל אומלל דומה לזה של בשיר..

 

אילו היו בעולם הערבי כבוד, מצפון, מידות טובות, צדק, וערכי אהבה ושלום, היה הוא יוזם העמדה לדין של בשיר על פשעיו בדארפור ב"בית המשפט הערבי הגבוה לצדק" עליו אני חולם מזה שנים, במקום כל הפרשה הרועמת הזו וכל הביזיון הבינלאומי הזה. הערבים גם היו מעמידים לדין אחרים על פשעיהם בלוקרבי, בבתי הכלא הסוריים והעיראקיים, ובכל בתי הכלא הערביים המלאים באופוזיציונרים ובבעלי דעות מנוגדות [לשלטון]. אם כך היה, לא היינו נזקקים ל[תובע בביה"ד הפלילי הבינ"ל לואיס] מורינו אוקמפו.

 

היות והעולם הערבי נעדר צדק ואנשי צדק, נעדר אמת ואנשי אמת, נעדר אומץ ואנשים אמיצים, אך מלא בפחדנים, זייפני אמת - הרי שזכותם של בתי המשפט הפליליים הבינלאומיים הלגיטימיים ושופטיהם, לפעול כדי לשים קץ לגרימת מוות ולאסונות לאדם ולאנושות."[9]

 

מאמר מערכת בעיראק: הזדמנות לבנות חברות ערביות צודקות

במאמר המערכת של היומון העיראקי אל-מדא נכתב: "המחאות [נגד צו המעצר הבינ"ל] העלו את הטענה כי מדובר בהתערבות בעניינים לאומיים של מדינה עצמאית, אולם זוהי סנגוריה פוגעת ומכוערת, האומרת שלעריצים יש זכות לאומית להמשיך בעריצותם... הנשיא הסודאני ימשיך להסתתר מעיני ביה"ד [הפלילי הבינ"ל] ולבטח ימשיך לדחוף את אזרחיו לגנות את החלטת ביה"ד ואת התערבותו העושקת בניהול מדינתו, בעודו מגובה בסערה תקשורתית ערבית מגויסת ומטעה. סביר להניח [שבשיר] לא יעשה שינוי של מאה ושמונים מעלות בדרך שבה הוא מנהל [את מדינתו], באופן כזה שישקיט את הסערה.

 

[אם התקשורת הערבית תמשיך] בסנגוריה העיוורת [שלה] על בשיר [ותמשיך] לחרף ולגדף את ביה"ד הבינ"ל, את התובע הכללי שלו ואת האו"ם, המשטרים הערביים יחמיצו, כמו תמיד, את ההזדמנות להפיק תועלת מאותם מוסדות בינ"ל [בעניין הגנתם] מפני העושק [של שליטיהם] [ובעניין ההגנה על] זכויותיהם הצודקות. המשטרים הערביים יפסידו גם את האפשרות לחשוב באופן כן ואמיתי על רפורמה ועל בניית חברות צודקות ואנושיות, בהן יוכל האזרח באמת להגן על מנהיגיו..."[10]      

 

עורך אתר ליבראלי: זהו יום היסטורי

עומראן סלמאן, עורך האתר הליבראלי www.aafaq.org,  , ראה בהחלטת בית המשפט אירוע היסטורי: "בחיי זהו אחד מימי אללה המבורכים בו חיזק אללה את סודאן ותושביה והשפיל את עומר אל-בשיר וכנופייתו. ביום זה הגן בית המשפט הפלילי הבינלאומי על מיליוני קורבנות ומעונים בדארפור ובמקומות אחרים בסודאן והכניע את חבורת הרוע והשחיתות בח'רטום. מהיום הפך עומר אל-בשיר למבוקש... כיתר הפושעים. מהיום נכתבה היסטוריה חדשה, לא רק בסודאן, אלא בכל האזור הערבי והאפריקאי. אל-בשיר יכול להישאר בסודאן או לעזוב אותה, אולם הוא לא יימלט מהצדק ולא יוכל להתחמק מצו המעצר נגדו. אני בטוח שבסופו של דבר הסודאנים הם שיעצרו אותו ויסגירו אותו לבית הדין בהאג.

בשיר יכול לקבץ את חברי ממשלתו ומפלגתו ואת כל אלה שהלכו שולל אחר התעמולה שלו ברחובות והוא יכול לומר כל דבר על הקולוניאליזם המערבי ועל הקונספירציה נגדו ונגד משטרו, אולם אינני שולל את האפשרות שבעלי בריתו הקרובים אליו ביותר, הם שיוותרו עליו לאחר תקופת מה, כפי שקרה עם נשיא יוגוסלביה לשעבר, [סלובודאן] מילושביץ' רדובן קרדז'יץ' [מנהיג הסרבים בבוסניה]."[11]