התקפה על ברק ביומון מצרי ממסדי
ד"ר מחמד אל-סעיד אל-כרדי כותב תחת הכותרת "נירון של המזרח התיכון":
האימפרטור הרומאי נירון שתקופת [שלטונו] התאפיינה בעריצות ובאכזריות, העלה את רומא באש בשנת 64 לספירה הנוצרית. האימפרטור הישראלי, אהוד ברק, ששלטונו מאופיין ברמאות ובקלות ראש, החל להבעיר את לבנון והוא מתכנן להבעיר את המזרח התיכון כולו...
ראוי לערוך השוואה בין שני הפירומנים. תוצאותיה יחשפו את הזהות בין מטרותיהם של הרומאים לאלה של הישראלים והן עשויות לשמש אות אזהרה לועידת הפסגה הערבית.
נירון שרף את רומא בשנת 64 בטענה שהיא עיר 'מלוכלכת'. הוא הטיל את האחריות על הנוצרים והחל את תקופת רדיפת הנצרות ברומא. אנו מדגישים את המילה 'מלוכלכת' ועוברים ממנה אל האימפרטור הישראלי, אהוד ברק, הסבור, הוא וישראלים אחרים, כי ישראל היא 'אי נקי בלב אזור מלוכלך'. זה מה שאמר שמעון פרס בועידת דאבוס. לפיכך, צריך לשרוף את המזרח התיכון כולו... וזאת החל מלבנון, [תוך] הטלת האחריות על כתפי ה'פדאיון' מחזבאללה ועל כתפי הפלסטינים הנאבקים למען שחרור אדמתם מאחיזתה של מדינה הדומה לכנופיית שודדים השוכנת בלב אזור תרבותי...
נירון המזרח תיכוני חושב במונחים של מוסר כפול האוסר על יהודי לפגוע באחיו היהודי, אך מתיר לו לפגוע בלא יהודי... כמו כן סבור האימפרטור הישראלי, כי 'אסור ליהודי להציל בן אומה אחרת מבאר אליה נפל וכי אל לו לרופא יהודי לרפא 'לא יהודי' אפילו תמורת תשלום, אלא אם כן הוא רוצה להזיק לו או להפיק תועלת מכספו'.
הספר הקדוש לנוצרים... הזהיר אותנו כי הכופרים מבין בני ישראל הם '[עדה] מורדת'... הקוראן הזהיר אותנו בדברי אללה: 'תגלו כי האנשים העוינים ביותר למאמינים [למוסלמים] הם היהודים' ולבסוף גם המציאות... הזהירה אותנו מפני היהודים, שהרי הם אינם מקיימים הסכמים שכרתו, אין לבטוח בהם והם אומה של 'נעים ונדים' שבליבם איבה היסטורית לעולם כולו. לפיכך, העולם צריך להבין את המבנה הנפשי של האימפרטור הישראלי בטרם יתפוצץ מכעס ויצית את מזרח התיכון כולו.
הדיפלומטיה המצרית יודעת עובדות אלו ולכן היא פועלת יום ולילה לסיכול התוכנית הישראלית להסית את דעת הקהל העולמית נגד הלוחמים מחזבאללה ונגד הצעירים הפלסטינים על מנת להתחיל בתבערה הגדולה של מדינות רבות במזרח התיכון...
נראה כי ישראל שכחה את הלקח שלימד אותה הצבא המצרי באוקטובר [1973], והיא סבורה כי החזירה לעצמה את האיזון הנפשי והצבאי [הנחוץ לה]. לפיכך, למרות שישראל 'בוערת' כעת על אש קטנה - אש השנאה כלפי הערבים והעולם - אסור לועידת הפסגה הערבית להתעכב [ולו] לרגע ועליה לבחון את האמצעים שיש לנקוט בהם, שהרי כאשר האש מתלקחת היא אוכלת את כל סביבתה ללא הבחנה."[1]
