"דברים אל בני הדוד" מאמר אנטישמי באל-אהראם המצרי
תחת הכותרת "דברים אל בני הדוד", מפנה בעל הטור דר' מצטפא מחמוד ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם[1] פנייה ליהודים לשנות את דרכיהם, כדי לחסוך מעצמם את הסבל הצפוי להם בגיהנום. להלן קטעים מן המאמר:
"הכנופיה הציונית שהשתלטה על העניינים ברוסיה לאחר סילוקו של ילצין החולה, הפכה את המולדת הסובייטית למאורת זנות, למערה של גנבים, ולביצת רעב, עוני, וסמים.
חברי הדומא טוענים כיום שהיהודים שודדים את הארץ ושאנשים דוגמת ברזובסקי, אנטולי צ'ובאייס, ולדימיר גוזנסקי, רומאן אברמוביץ' אלכסנדר סמולנסקי, ואלכסנדר מאמוט הם שהבעירו את השריפה בצ'צ'ניה.. עוד הם טוענים שהפיצוצים במוסקבה היו מעשי ידיהם ולא של הצ'צ'נים, ושהמאפיה המשחיתה כעת את רוסיה פועלת למען אותם פושעים חדשים. על פי הדוחות היוצאים מהקרלמין עצמו, המאפיה הזו מנוהלת על ידי יהודים מתל אביב והיא שולטת על כל הכלכלה הרוסית המתמוטטת. אנשי העסקים משלמים להם דמי חסות ורוסיה כולה הפכה כעת לפירמידה של מעשי תועבה המתמוטטת על יושביה. הציונים העלו את רוסיה כקורבן לאמריקאים, כדי שאלה יהפכו לאליל השקר היחידי ללא מתחרים וכדי שהיהודים יוכלו ליהנות לאחר מכן משלטונו של אליל שקר חדש זה ברחבי העולם.
חזיון הדמים הזה אותו אנו חווים כעת לאורכו ולרוחבו של העולם, והאופורטוניזם העליון הזה הוא כשרונם של בני הדוד [היהודים] עוד מימי בבל, דרך ימי ההיקסוס [שבטים מצריים קדומים], עידן סדאם [חוסיין] ועראק במלחמת המפרץ, [המאבק נגד] מדינות ערב המפיקות נפט, וההמשך בוא יבוא...
אני שואל אתכם, בני הדוד: מדוע אינכם מנסים פעם אחת להיות טובים ולנהוג בסובלנות. נקרתה בפניכם ההזדמנות כעת להושיט את ידיכם לבני דודכם הערבים. עליכם ללמוד מהאפיפיור, הרוכן לנשק את אדמת הארץ בכל מקום אליו הוא מגיע. מן הראוי לנסות זאת. נסו את הנתינה, את ההשקעה, את הסובלנות, ואת הצניעות... החומר אינו הכל, העולם הזה איננו כל האמת...
עינויי הגהנום קשים מ[כאב] השריפה. זהו אובדן, חרטה, וכאב מתמשכים. הכופר מתבונן בגן העדן המפתה ואינו יכול להיכנס אליו. איננו יכולים להמחיש את התחושות האלה מעבר לכך, מאחר וזהו [עולם] הנסתר... עינויי הגהנום אינם נתפסים על ידי השכל [האנושי]. ליכולת של אללה לגרום סבל אין גבולות, כמו גם ליכולתו לגרום טוב. אם כל האש הזו היא מנת חלקם של בני הדוד בשל השלל שאספו [בחייהם] בחכמתם וגאוניותם, מה רבה תהיה אכזבתם [כאשר יגיעו לגיהנום]. זוהי השואה פעם נוספת. אלא שהפעם זוהי שואה נצחית עבור גוף לא תקווה וללא הצלה. זוהי קללת נצח.
איזו תועלת תהיה בריבונות שהשיגו בעולם הזה, בעת שיעזבו אותו? איזו תועלת תהיה בעושר בשעה שיגיעו לעוני המוחלט [בעולם הבא]? איזו תועלת תהיה בניצחון כלשהו בשעה שיגיעו לשיאה של התבוסה באחריתו של דבר? מי יבוא לעזרם? אין שם את אמריקה, וגם אם היא תהיה, היא לא תוכל לסייע להם, מאחר שהיה תחלוק עמם את אחריתם...
ראוי שבני הדוד החכמים יבחנו את העניין מחדש [שהרי הם] אחיהם של ניוטון, איינשטיין, ושושלת הגאונים, פרויד וכולי...
אני שואל את עצמי: האם הם ישתכנעו? האם הם יחזרו בהם משאיפותיהם החמדניות? אני סבור שלא. הבעיה של היהודי היא היהירות והגאוותנות המגיעות לדרגה של אמונה דתית וידיעה ודאית שהוא נבחרו [של האל] בעולם הזה ובעולם הבא כאחד.
האם הם לא כתבו בתורה שלהם שאללה אמר לנביא דוד[2] אתה בני ואני אביך? היהודי הוא בן האלוהים. כך הוא רואה את עצמו. הוא רואה בעולם כולו ובעולם הבא ירושה פרטית שבה הוא יכול לעשות כרצונו. אין הוא מסתפק בפחות מכך. זה מה שעולה מההיסטוריה שלהם וזה מה שמגלים מעשיהם. אין יהודי שמוותר על כך. זו הבעיה.
