המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ראש ממשלת לוב: מדוע הערבים מתעלמים מפגמיהם
5/8/2002

                 ראש ממשלת לוב לשעבר על הסיבות להתעלמותם של הערבים מפגמיהם

 במאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת", כתב ראש ממשלת לוב לשעבר, עבד אל-חמיד אל-בכוש, תחת הכותרת "האם לא הגיע הזמן להפסיק להסתיר את הפגמים":

"אומרים שהגמל אינו מסוגל להסתכל על דבשתו. יתכן שפתגם זה מתאר במשהו את התנהגותנו. ואולם, בשעה שהגמל אינו מסוגל לראות, אנו מתנהגים כאילו איננו רוצים לראות...

 כל מי שעוקב אחר העניינים בהם אנו עוסקים, ושעליהם אנו כותבים או מדברים בעידן זה, יכול בנקל לגלות שאנו מוחקים את פגמינו התרבותיים, הפוליטיים והכלכליים. כל משקיף יבחין במאמצים העליונים שאנו משקיעים כדי להתעלם מחסרונותינו ולהציגם כיתרונות.

 איננו מסכימים שיהיה בנו פגם כלשהו, לא בעברנו, ולא בהווה שלנו. בנוגע לעתידנו, הרי שמדובר במסע ודאי של הישגים ונצחונות שלא ניתן לתארם או למנותם. אם קרה המקרה והודינו בפגם כלשהו, הרי שמדובר ביוצא מן הכלל שמטרתו להעיד על הכלל לפיו אין בנו פגם. הבעתה אוחזת בנו בעקבות כל ביקורת. אנו כועסים על כל מי שמזכיר לנו חסרון כלשהו... ומתנהגים כאילו היינו 'בגד יפה', נוצץ בלובנו, שהדבר היחידי המכער אותו הם כתמי [הרפש] שמטיחים בנו יריבינו, השונאים את זהותנו הלאומית, ואורבים לאמונתנו [הדתית].

 ראו כיצד רוקמים נגדנו המערב ומנהיגתו אמריקה מזימות שמטרתן להשחית את היחסים הנפלאים בין מדינות [ערב] השונות. ראו כיצד בכל פעם שערבי אוחז בגרונו של ערבי אחר, אנו מייחסים זאת למזימה זרה? האם פלישת עראק לכווית לא היתה מזימה אמריקאית שבוצעה על ידי שגרירת ארה"ב בבגדאד...?

 אנו מתעלמים – והלוואי ולא היינו יודעים את האמת – מכך שיש בנו קפריזות ואמביציות מזיקות בכמות כזו שאיש לא יכול היה לזורען בחזותינו. אנו ממשיכים לבצע שגיאות ולאחר מכן אנו פועלים שכם אחד להסתיר את הכוונות [שמאחוריהן] ולמחוק את הגלוי לכל עין.

 מזה זמן רב שאנו עוסקים בסוגיית פלסטין. למרות שתבוסותינו ליהודים באות בזו אחר זו, לא יכול משקיף כלשהו לשמוע מאתנו ולו הודאה בודדת בתבוסה כלשהי – כאילו אנו רושמים ניצחונות על הציונות בזה אחר זה מאז 1948. כן, מוטטנו כסאות מלוכה ערביים שלא מצאו חן בעינינו והקמנו סוגים שונים של רפובליקות – ואפילו מהסוג העובר בירושה [הכוונה למשטר אסד בסוריה]. כמו כן, הלאמנו את הרכוש ואת ההון והקמנו מפלגות מהפכניות וסוציאליסטיות. חיסלנו סוכנים וזרים ולא חדלנו מלשאת נאומים, לשיר שירים, ולארגן הפגנות. האין כל אלה הישגים ונצחונות?!

 לא הודינו, עד כה, בכך שאנו לא לקחנו את בעיית פלסטין הנצחית ברצינות, ולכן ניתן לראות אותנו מכים בתופי המלחמה ומחממים את הגרונות כדי לאיים באמצעותם, בשעה שאיננו חושבים [באמת] על מלחמה ואיננו נערכים להיכנס אליה. יתרה מכך, גם לאחר שהכרזנו על השלום כאופציה הסופית שלנו, אותות חוסר הרצינות עדיין ניכרים בנו ולכן איננו עושים דבר כדי להשיג את השלום. אנו חולמים להשיג את מה שמשיגים המנצחים בעת שהם ישובים על שולחנות המו"מ, אבל אנו מתעלמים, בנאיביות ברורה, מכך שמי שאינו מסוגל לעמוד במלחמה מקבל, בסופה, רק את חלקו של המפסיד במו"מ.

 הלוואי וזה היה מצבנו רק בנוגע למלחמה ולשלום. חוסר הרצינות שולט גם בהשקפה שלנו לגבי הקשר העתידי בינינו לבין מדינת היהודים. אנו רואים את חסידי הסכסוך התרבותי, אלא המדברים על [היות הסכסוך] סכסוך קיומי ולא סכסוך על גבולות, אוחזים זה בגרונו של זה ומדברים ברגשנות. חלקם מדברים על הקמת מדינה ערבית מאוחדת, תוך שהם מתעלמים מכך שההתפוררות הינה מצב מנטאלי ולא מצב התלוי בגבולות. הם מתעלמים גם מכך שהקמתה של המדינה הערבית הגדולה, במצבנו הנוכחי, לא יהווה יותר מאשר הקמת אימפריה שמול אלימותה תחוויר אכזריותם של היהודים.

 חלק אחר בקרבנו מתעלם אף הוא מן העובדות של העידן הזה. הוא אינו הולך קדימה אלא חוזר אחורה וחולם על מדינת המוסלמים שהיתה פעם. לדעתו, די ביראת האל, שאיננו רציניים מספיק בעניינה, כדי להבטיח שאללה יארגן לנו את הנצחון בכל מערכותינו עם האויבים...

 כמה היינו מייחלים שפגמינו היו מסתכמים בחוסר רצינות ובהטלת ההשלכות של כשלונותינו על כתפי אחרים. ואולם, העניינים אינם מתנהלים בהתאם לרצוננו. העדרו של חסד הצניעות ואובדן היתרון שבשכל פתוח הן שתי דוגמאות לפגמים הרבים שאין די מקום במאמר זה כדי למנותם. אנו מתעלמים מכך שאנו מצויים מחוץ למעגל המתקדמים בעידן הזה. אנו משקיעים מאמץ מתמשך להסתיר את הפגם הזה בכך שאנו מתרברבים ביכולתנו לצרוך את הישגי [המערב] או בכך שאנו מייחסים הישגים אלה לציוויליזציה 'הרוחנית' שלנו שהירושה שקבלנו ממנה אינה יותר מזיכרונות שאנו מתחרים בינינו על הדיבור עליהם ללא הפסק. אנו מדמים לעצמנו שאנו נעלים על תרבות מערב; ברגעי צניעות, אנו [רק] קובעים שאנו מסרבים ללמוד מתרבות זו. למרות שאנו מסכימים לצרוך את הישגיה, אנו ממשיכים לכנות אותה בתיאורים השנואים עלינו ביותר ומאושרים מכך שהדבר מאפשר לנו להסתיר את הנחשלות ממנה אנו סובלים. האם מי שמסוגל לצרוך הישגים איננו משתווה למי שהצליח להגיע אליהם?!... לא חסרה לנו התעוזה לטעון שאנו שלימדנו אותם ואנו אפילו לא מהססים להציג את מאמצינו להצלת התרבות 'החומרית' שלהם מפני אובדן...

האין אנו משולים לנושאיו של מסר קידמה שאיבדו את משאם אך הם מתכחשים לכך?"[1]


[1] אל-חיאת (לונדון), 31.7.2002.