כללי

עיתונאית סורית: הבעת תמיכה בארגוני טרור בשם הסולידריות עם העניין הפלסטיני – מסכנת את המזרח התיכון

 

העיתונאית הסורית, עאליה מנצור, פרסמה בטורה במגזין הסעודי אל-מג'לה מאמר תחת הכותרת "חזבאללה בפרינסטון", בו יצאה נגד גילויי התמיכה בארגוני הטרור במסגרת הפגנות הסטודנטים באוניברסיטאות בארה"ב, כדוגמת הנפת דגלי ארגון הטרור חזבאללה באוניברסיטת פרינסטון, וכן נגד הבעות תמיכה בארגון אל-קאעדה שהרג אלפי אזרחים אמריקאים, מצד אמריקאים ברשתות החברתיות. מנצור טענה כי הבורות במערב לגבי המתרחש במזרח התיכון, גרמה למי שמביעים סולידריות עם העניין הפלסטיני להזדהות עם ארגוני טרור כדוגמת חזבאללה ואל-קאעדה והזהירה כי הפגנת הסולידריות עמם מסכנת את המזרח התיכון. במקום לתמוך בטרור, קראה מנצור לסטודנטים להניף במחאות את הסיסמא "לא לכיבוש, לא לטרור".

 

דגלי חזבאללה באוניברסיטת פרינסטון[1]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרה של מנצור:

 

"בשנת 2003, שבועות ספורים לפני נפילת בגדאד, כשהייתי סטודנטית באוניברסיטה האמריקאית בבירות, השתתפתי בהפגנות סטודנטים שהיו בעיר תחת הסיסמא 'לא למלחמה; לא לדיקטטורה'. למרות שהיינו נגד הדיקטטורה של משטר סדאם חוסיין, התנגדנו להפלתו בכוח ולהגעת כוחות זרים שיצילו את העיראקים מפני הדיקטטור. כמובן, שההפגנות שלנו לא שינו דבר ותוך שבועות בודדים נפלה בגדאד...

 

'לא למלחמה; לא לדיקטטורה', זו סיסמה שופעת רומנטיקה ואידיאליזם מהפכני, אולם לאחר שנים גילינו - או שחלק בלתי מבוטל מאתנו גילה - כי יתכן שהסיסמה אותה הדהדנו אינה ניתנת ליישום וכי אין מקום לרומנטיקה הזו בהחלטותיהן של המעצמות. היו אפילו מי שכתבו בהמשך כי סיסמה זו משרתת למעשה את האינטרסים של הדיקטטורה, בין אם מי שמנופפים בה יודעים זאת ובין אם לאו, שכן ישנם משטרים שככל שתתנגד להם בדרכי שלום וככל שתדרוש לשנותם באמצעות המסגרות המדיניות הדמוקרטיות, הפלתם תיתכן רק באמצעות שימוש בכוח גדול מזה שהם מפעילים כדי לדכא ולהרוג את עמיהם. את המשוואה הזו חווינו לאחר מכן בלוב ובמיוחד בסוריה, שבהן המלחמות לא הסתיימו והדיקטטורות לא נפלו.

 

אולם גם הפלת המשטר העיראקי בשעתו, לא הביאה לעיראקים, בחלוף 21 שנים, לא דמוקרטיה ולא רווחה, אך  חשיבותה של סיסמה זו, או של הניסיון הזה, היא בכך שהם מעניקים לאדם אפשרות לחפש אופציה שלישית.     

היום, שישה חודשים מאז [החלה] המלחמה נגד עזה, התפשטו מחאות והפגנות הסטודנטים ברבות מהאוניברסיטאות האמריקאיות בדרישה לעצירת המלחמה שמתנהלת שם. גם הסטודנטים באוניברסיטאות אירופיות החלו להפגין, לקיים שביתות שבת בדרישה להפסקת אש בעזה ולהביע סולידריות עם העניין הפלסטיני...

 

את תשומת ליבי משכה העובדה שכמה מהשובתים והמפגינים באוניברסיטאות האמריקאיות לא חיפשו לעצמם סיסמה הדומה ל'לא למלחמה; לא לדיקטטורה' ולא הבינו מה באמת שמתרחש באזור. הם לא רק מתנגדים למלחמה של ישראל בעזה, אלא אף הכריזו על תמיכתם בארגוני טרור, וכך [ניתן לראות את] דגל מיליציית 'חזבאללה' מונף באוניברסיטת פרינסטון האמריקאית.

 

האם מי שמניפים דגל זה מודעים לכך שהם תומכים ב[ארגון] פושע טרוריסטי [הנלחם] נגד פושע אחר? כיצד הפך העניין מהנפת הדגל הפלסטיני והכּאָפִיָּה להנפת דגל של מיליציה טרוריסטית? האם ידוע למניפי הדגל הצהוב הזה כמה ילדים הרג חזבאללה? כמה בתי חולים הרס? על כמה נשים וזקנים הטיל מצור? וכמה צעירים עינה?  

 

כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה בעזה, שמו של מנהיג ארגון אל-קאעדה לשעבר, אוסאמה בן לאדן, עלה לכותרות בשיח ברשתות החברתיות, כאשר פעילים אמריקאים [ברשתות החברתיות] פרסמו מחדש מכתב לעם האמריקאי  שהוא פרסם לפני יותר משני עשורים.[2] [בעקבות הפרסום] החלו חלק מהאמריקאים להעלות פוסטים וסרטונים שבהם הביעו תמיכה בדברי בן לאדן - שאיים לנקום את נקמתם של הפלסטינים [ומימש זאת] ברצח אלפי אזרחים אמריקאים – וכן הבנה למה שעשה.

 

היו ששמחו על כך שיש דור חדש בארה"ב שהחל להבין את האמת לגבי מה שקורה במזרח התיכון. ואולם, הדבר המסוכן ביותר שעלול לקרות למזרח התיכון ולעולם הערבי והאסלאמי הוא שהדור החדש הזה במערב יחשוב שאנו דומים לבן לאדן ולחסן נצראללה ושהדרך היחידה להגן על הסוגיות הצודקות שלנו היא להפוך לטרוריסטים.

 

ייתכן שהסיסמה 'לא לכיבוש, לא לטרור' היא זו שעלינו להניף היום, אולם הפעם סיסמה זו אינה רומנטית אלא ריאליסטית מאוד והדרך היחידה להינצל. אין להלל את הטרור בשם הסוגיות שלנו. הלחץ האמיתי חייב להיות להקמת מדינה פלסטינית ולא להנפת דגלים ולהזכיר מסרים של קומץ טרוריסטים."[3]