כללי

בעל טור פלסטיני: האמונה כי רמדאן הוא חודש הניצחונות – מוטעית; על חמאס לחתור להפסקת אש

ב-18.3.2024, כמה ימים לאחר תחילת חודש הרמדאן, פרסם עבד אל-ר'ני סלאמה, בעל טור ביומון הפלסטיני אל-איאם, מאמר בו מתח ביקורת על תנועת חמאס שלא חתרה להפסקת אש עם ישראל לפני תחילת חודש הרמדאן, על אף האבדות הקשות בעזה ואף מאיימת בהמשך הלחימה.

 

סלאמה הסביר כי ההתעקשות של חמאס על המשך המלחמה נובעת מתוך האמונה האסלאמית הרווחת כי 'רמדאן הוא חודש הניצחונות' ו'שהמוסלמים ניצחו בכל מלחמה שהתקיימה ברמדאן.'[1] לדבריו, אמונה זו הינה בבחינת "סילוף העובדות" מאחר שההיסטוריה האסלאמית הוכיחה אחרת, מאחר ולא כל הקרבות שנוהלו במהלך הרמדאן הסתיימו בניצחון המוסלמים ורוב ניצחונות האסלאם כלל לא היו בחודש הרמדאן. 

 

לדברי סלאמה, בניגוד לרצונם של אלה הנמצאים מחוץ לעזה, ברומזו להנהגת החוץ של חמאס, כל תושבי עזה משתוקקים לסיום המלחמה לאלתר ולהכרזה על הפסקת אש. הוא טען כי האיומים להמשיך במלחמה הם "דבר מגונה, לא מקובל ולא מוסרי" וכי יש לקדש את חיי האדם ולא להציב אינטרסים פוליטיים על פני האינטרס של העם.[2]

 

סלאמה אינו העיתונאי הפלסטיני היחיד שמתח ביקורת על חמאס. לצד בכירים פלסטינים מהרש"פ ופתח שהצדיקו את מתקפת הטרור שהובילה חמאס ב-7.10,[3] פורסמו ביומוני הרשות הפלסטינית כמה מאמרים בהם נטען כי חמאס המיטה אסון על תושבי עזה וקראו לה להגמיש עמדותיה במו"מ עם ישראל.[4] לצד היריבות ההיסטורית בין חמאס לבין הרש"פ, ייתכן שביקורת זו נובעת גם מחששה של הרשות הפלסטינית מעלייה בתמיכה בחמאס בשטחים שבשליטתה בגדה המערבית ומהתפרצות של גל אלימות בגדה המערבית בהשראת מתקפת הדמים שביצעה חמאס נגד ישראל, שיוביל לפעולה צבאית נרחבת של ישראל.   

 

עבד אל-ר'ני סלאמה[5]

להלן תרגום חלקים נרחבים ממאמרו של סלאמה:[6] 

 

"בניגוד לרצון השוהים בחו"ל [קרי הנהגת חמאס], כל תושבי עזה חפצים בסיום מידי של המלחמה"

"לאחר כל ההרס שנגרם בעזה, נהרות הדם שנשפכו, השואה שהביאה את האנשים לכדי רעב, חסימת האופק המדיני והעמדה הערבית והבינלאומית העוברת בשתיקה ואף תומכת ולוקחת חלק בתוקפנות, עדיין יש מי שמהמר שההתנגדות תנצח, ולא רק שהיא תאלץ את ישראל לסגת מעזה אלא אף תביא לשחרור ירושלים.

 

מדובר באותם אלה שהימרו שצבא הכיבוש לא יעז להיכנס לעזה ועל כך שההתנגדות תאלץ אותו לסגת ואחר כך הימרו על ח'אן יונס אותה תיארו כמעוז ההתנגדות וכעת הם מהמרים על רפיח. נוכח חמישה סבבי תוקפנות קודמים מצד ישראל על עזה, איני יודע מה עוד צריך לקרות כדי שנלמד את הלקח.

 

כמובן שאין לאבד תקווה. האמונה בוודאות הניצחון היא תנאי הכרחי להשגתו, ידיים נרפות אינן יכולות לייצר שינוי ואנשים מובסים ומיואשים לא ייצרו ניצחון. כל זה ללא ספק נכון, אך יש הבדל מהותי בין זה לבין מכירת אשליות והיתלות בהבטחות שווא...

 

לא מנהלים מלחמות בסיסמאות, נאומים ורטוריקה מליציים, אלא על פי הערכת מצב המבוססת על שיקולים מדויקים, תפיסה אסטרטגית שמתחשבת בכל הנתונים הפוליטיים, הנסיבות האובייקטיביות, מאזני הכוח המקומיים והעולמיים וכו'.

 

בניגוד לתקוות, חודש הצום החל מבלי שהחלה הפסקת האש. בניגוד לרצונם של אלה הנמצאים בחו"ל [קרי הנהגת חמאס], כל תושבי עזה משתוקקים לסיום מידי של המלחמה ולהכרזה על הפסקת אש...

 

בכל יום הרעב גובר, כ-200 איש מתים ונפצעים מאות שרובם מאבדים איברים והופכים לנכים. בכל שעה נהרס בית, משפחה מאבדת את ביתה או את המפרנס שלה. בכל שעה ילדים מתייתמים [מהוריהם], נשים מתאלמנות, חלומות מופצצים ותקוות נגוזות. העתיד בורח ומתרחק והופך ללא ידוע ומפחיד.

 

עד סוף החודש הזה אנו עלולים לאבד כמה אלפים [נוספים] מבני עמנו, אנו עלולים לאבד חפים מפשע נוספים ונהרות נוספים של דם טהור עלולים להישפך. ייתכן שהאבידות יהיו כפולות ומכופלות.

 

"שמחתם של כמה [גורמים] על כך שלא הושגה הפסקת אש ואיומיהם להמשיך במלחמה, הם דבר מגונה"

אנו מבינים ומברכים על החלטת אנשי ההתנגדות לחרף את נפשם, לעמוד איתן ולהמשיך להילחם, אך שמחתם של כמה [גורמים] על כך שלא הושגה הפסקת אש ונאומיהם ואיומיהם להמשיך במלחמה הם דבר מגונה, לא מקובל ולא מוסרי. המשמעות [של דברים אלה] היא בהכרח מותם של אלפי נשים, ילדים וצעירים, הרס אלפי בתים, המשך עקירתם וגירושם של מליוני בני אדם וסבל של מאות אלפים מהם מרעב. כל זה בתמורה לשמחתם על הרס כמה טנקים והרג כמה חיילים! אי אפשר להבין את הסיבה ללהט זה.[7]    

 

הם רוצים בהמשך המלחמה מאחר שהם מאמינים ש'רמדאן הוא חודש הנצחונות' ו'שהמוסלמים ניצחו בכל מלחמה שהתקיימה ברמדאן.' זאת למרות שהמציאות הוכיחה בצורה ברורה שההנחות שהניחו אלה שהחליטו על 'המבול' [קרי 'מבול אל-אקצא', השם אותו העניק חמאס למתקפת הדמים על ישראל ב-7.10.2023] היו שגויות. אחרי כל האבדות הכבדות האלה, עדיין יש מי ששם מבטחו באנשים שאין להם כל קשר להשגת הניצחון או לעמידה איתנה [ואומרים] אמירות שלא מאכילות רעבים, מגנות על ילדים או מרתיעות תוקפנות.

 

האם במדעי הצבא והמלחמה יש דבר כזה שנקרא 'מלחמות ברמדאן'? האם בשנת 2014 עזה לא היתה נתונה לתוקפנות קשה שנמשכה 51 יום במהלכם חל הרמדאן, [ועדיין] לא הושג כל הישג או ניצחון, אלא נהרגו מעל 2600 איש ונגרם נזק חומרי כבד שטרם שוקם? האם לא עברו כבר 75 [חודשי] רמדאן מאז הנכבה של העם הפלסטיני [בשנת 1948]? האם לא עברו על האומה הערבית מאות [חודשי] רמדאן, ומצבה ממשיך להידרדר? כמה חודשי רמדאן נמשך הסבל של הסורים, העיראקים, התימנים, האפגאנים ושאר העמים הנדכאים?

 

האם המוסלמים לא נזכרים בג'האד אלא ברמדאן? האם הסבל של הפלסטינים לא מעניין אותם אלא ברמדאן? האם תמונות ההרג, הדם, ההרס, האיברים הכרותים, הרעב, העקירות וההשפלה לא מעניינים אותם אלא ברמדאן? רובם זוכרים את העניים, המסכנים והצדקה רק בחודש הרמדאן. אין בכוונתי לזלזל בחודש המבורך, חודש הטוב, הברכה והג'יהאד. אולם ההימור על כך שהרמדאן יעורר את רגשות המוסלמים ויגרום להם לצאת לזירות [הג'יהאד], מתווסף לשורה של הימורים שהכניסו אותנו למנהרה החשוכה הזו.[8]

 

למען האמת, עבור רוב האנשים, הרמדאן הוא חודש המאפים, סדרות [הטלוויזיה], החגיגות הליליות והסעודות החגיגיות. מי שרוצה להיאבק אינו זקוק לחודש מסוים, מאחר שהסבל שלנו נמשך 24 שעות ביממה, לאורך כל השבוע ובמשך יותר ממאה שנה.

 

במהלך חייו של הנביא מוחמד, המוסלמים היו מעורבים ב-27 מערכות ופלישות, רק שתיים מהן היו במהלך חודש הרמדאן – [קרב] בדר וכיבוש מכה.[9] במהלך 1400 השנים האחרונות, צבאות האסלאם היו מעורבים במאות ואולי אלפי מערכות ומלחמות – כיבושים [של ארצות זרות] או מאבקים פנימיים. מתוכם ניתן למנות על יד אחת את מספר הקרבות שהתקיימו במהלך רמדאן.

 

"סילוף העובדות מייצר תודעה מסולפת, סילוף האמת מייצר תרבות מסולפת"

סילוף העובדות מייצר תודעה מסולפת, סילוף האמת מייצר תרבות מסולפת. הסילוף והעיוות אינם נעשים באמצעות המצאת שקרים, מאחר שאת זה קל לחשוף, אלא באמצעות בחירה סלקטיבית של עובדות באופן שתואם את ההנחיות התקשורתיות שמגובשות בדקדקנות ובאמצעות פנייה לרגש באופן שמעורר רגשות של נקמה ורצון להשיג ניצחון קל ומהיר. כלומר באמצעות שיח ופרשנויות שטחיים ופשטניים.

 

מכיוון שאלו מאפייני השיח הפוליטי, ההסברתי והדתי שלנו אנו מנהלים מלחמות בצורה מוטעית ובאמצעות שיקולים שטחיים. אנו סומכים על נבואות, ניסים ומשאלות לב, ולכן כל פעם אנו מובסים ומפסידים.

 

אנו בטוחים שהניצחון הוא מידי אללה אך אללה הורה לנו ללמוד את הנסיבות, להתכונן היטב, להשתמש בשכל שלנו, לחשוב ולשקול היטב ולא להציב את האינטרס של המפלגה וההנהגה לפני ומעל האינטרס של העם. [אללה ציווה עלינו] לנהוג ברחמים כלפי עמנו ושטיפת דם אחת חשובה הרבה יותר מכל הסיסמאות, המנהיגים והמקומות הקדושים, מאחר שחיי האדם הם קודש הקודשים."