כללי

עיתונאים סעודים בכירים:

ארה"ב אינה מרתיעה את איראן שמזעזעת את היציבות האזורית

בתקשורת הסעודית הבינלאומית (המתפרסמת מחוץ לממלכה) גוברת לאחרונה הביקורת נגד מדיניותו של ממשל ביידן ביחס לאיראן ולמיליציות שלה באזור, שעל רקע המלחמה בעזה, חידשו המיליציות הללו את מתקפותיהן נגד הכוחות האמריקאים בעיראק ובסוריה[1]. זאת נוסף לגל התקיפות נגד תנועת השייט הבינלאומי בים האדום ובמיצר באב אל-מנדב מצד התנועה החות'ית המזוהה גם היא עם איראן[2].

 

המתקפות נגד הכוחות האמריקאים הגבירו את המתיחות בין איראן לארה"ב שהגיעה לשיאה לאחר שגדודי חזבאללה עיראק תקפו את הבסיס האמריקאי "מגדל 22" בצפון מזרח ירדן בגבול עם סוריה, הרגו שלושה חיילים אמריקאים ופצעו יותר מ-30[3]. בעקבות מתקפה זו, הבטיח נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן תגובה למעשה, ואכן, ב-3.2 ביצעו הכוחות האמריקאים תקיפות אוויריות נרחבות נגד 85 מטרות של הפלגים הפרו איראניים בעיראק ובסוריה[4].

 

בעיתונות הסעודית לא ייחסו למתקפה האמריקאית האחרונה שהייתה חריגה בהיקפה, חשיבות רבה. יתרה מכך, מאמרים בתקשורת הסעודית הבינלאומית מתחו ביקורת קשה על מדיניות ארה"ב וטענו כי תגובתה הייתה רפה והעידה על היעדר אסטרטגיה אמריקאית נחושה נגד איראן וזרועותיה באזור. במאמרים, שפורסמו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, נטען כי התגובה האמריקאית לאיומים האיראנים מעידה כי ארה"ב כלל אינה מעוניינת בעימות עם המשטר האיראני ואף יש לה אינטרס בהמשך קיומו. אחד הכותבים דרש מארה"ב לפעול לקטיעת קווי אספקת הנשק של איראן למיליציות שלה על מנת לבלום באופן משמעותי את פעילותה של איראן באזור.

 

המזרח התיכון זועק נוכח העימות בין איראן לארה"ב[5]

 

להלן קטעים מן המאמרים הללו:

איש תקשורת סעודי בכיר: ארה"ב היטיבה עם איראן וזו גמלה ברעה תחת טובה

העיתונאי הסעודי הבכיר, עבד אל-רחמן אל-ראשד, לשעבר עורך היומון אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון ומנכ"ל ערוץ אל-ערביה לשעבר, טען בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט, כי ממשל נשיא ארה"ב לשעבר קרטר הוא שהביא את המשטר האיראני לשלטון באיראן וכי ממשלי אובמה וביידן, היטיבו עם איראן, וזו "גמלה" להם בפגיעה בכוחות ובאינטרסים האמריקאיים ובהגברת העשרת האורניום. עם זאת, טען, כי איראן חוששת ממלחמה ישירה עם ארה"ב ומסתפקת בעימותים מוגבלים עימה באמצעות שלוחיה, על מנת להגביר את השפעתה באזור. הוא הזהיר כי החרפת העימות הצבאי בין איראן לארה"ב תוביל לכאוס אזורי. הוא כתב:

 

"למרות שנשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר הוא האיש ששינה את ההיסטוריה של איראן והביא את איאתוללה [רוחאללה] ח'ומייני מהגלות אל השלטון בטהראן... המשטר [האיראני החדש] החזיק את עובדי השגרירות האמריקאית כבני ערובה במשך יותר משנה. קרטר הפסיד בבחירות ומתוך רצון עז להשפילו, שחררה טהראן את בני הערובה יום לאחר ניצחונו של רונלד רייגן בבחירות.[6]

 

כך היה גם עם [נשיא ארה"ב לשעבר] ברק אובמה, אשר חתם עם איראן [ב-2015] על הסכם שהכעיס את מדינות המפרץ וישראל בעלות בריתה [של ארה"ב] ושאיראן ראתה בו ניצחון. ההסכם אִפשר לאיראן להעשיר אורניום ושם קץ לסנקציות הכלכליות נגדה, מבלי שתתחייב לבלום את [פעילות] המיליציות שלה. גמולו [של אובמה על כך] היה שבימי נשיאותו האחרונים, הושפלו מלחים אמריקאים שמשמרות המהפכה [האיראנית] הובילו את ספינתם במימי המפרץ [הפרסי] והפיצו תמונות שלהם כשהם נכנעים על רצפת הספינה. 

 

אשר לג'ו ביידן - כמו קרטר ואובמה - בתקופתו הפכה ממשלת איראן לממשלה העשירה ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האיראנית. הוא ביטל כמעט [לחלוטין] את הסנקציות הכלכליות ו'עודד' את איראן למכור את כמויות הנפט הגדולות ביותר בהיסטוריה שלה, מאז נפילת השאה... ובמקום להשיב טובה ולהתפייס עם ממשלת ביידן, הגבירה [איראן] את פעילויותיה הצבאיות האנטי אמריקאיות בכל מקום בלתי יציב באזור.

 

כמובן שלא ניתן להבין את החלק הזה של הקשר המוזר מבלי להבין את כל סיפור הסכסוך בן 45 השנים בין וושינגטון לטהראן... וושינגטון אינה מעוניינת במלחמה ישירה משום שעלותה יקרה והיא עלולה שלא לנצח בה... טהראן, למרות יהירותה, חוששת ממלחמה ואפילו מעימותים מוגבלים עם ארה"ב, העלולים להחליש את המשטר או אף להשמידו.

 

אין ספק שהמאבקים הללו התישו את שני הצדדים והחריבו את האזור ושאין [להם] מטרות ברורות ומוצהרות, לפחות מהצד האיראני, זולת השגת הגמוניה והשפעה כלכלית ודיפלומטית ולא רק צבאית... מטרת איראן במלחמות הפרוקסי היא להרחיב את השפעתה האזורית ולדכא את יריביה האזוריים, והמלחמה בעזה כבר הבהירה את סכנת ההתפשטות הזו שאיימה על המעברים הבינלאומיים... השלכות העניין הן כדלהלן: העלאת רמת הסכסוך הצבאי עם ארה"ב; התפשטות [איראנית] גיאוגרפית; פגיעה במדינות נוספות, כמו ירדן; פגיעה בכלכלת מצרים באמצעות המצור [החות'י על השיט בים האדום, המונע מעבר] בתעלת סואץ. כל אלו יגבירו את המתח וייתכן שיובילו לכאוס שלא ישרת את האינטרסים של האזור וגם לא של איראן..."[7]

 

הנשיא ביידן מסתתר מפני איראן מאחורי הקיר ואומר: "נגיב, נגיב, נגיב"[8]

 

עיתונאי סעודי: על ארה"ב לנתק את קווי אספקת הנשק האיראני מעיראק לסוריה

העיתונאי הסעודי הבכיר טארק אל-חומיד, העורך לשעבר של היומון אל-שרק אל-אוסט, טען במאמרו כי לארה"ב אין אסטרטגיה נחרצת מול האיומים האיראניים באזור. הוא המעיט מחשיבותן וממידת השפעתן של המתקפות האמריקאיות נגד המיליציות הפרו-איראניות בעיראק ובסוריה וטען כי הן מהוות מסר לאיראן לפיו ארה"ב אינה רוצה במלחמה נגדה. חומיד קרא להנהגה האמריקאית לנתק את קווי אספקת הנשק של איראן מעיראק לסוריה ובכך לפגוע בעורק החיים של המיליציות האיראניות באזור. הוא כתב:

 

"המינימום שניתן לומר על ההתקפות האמריקאיות נגד מטרות איראניות בעיראק ובסוריה, בתגובה על הריגת שלושה חיילים אמריקאים, הוא שמה שקורה באזורנו, הן מצד איראן והמיליציות שלה והן התגובות האמריקאיות, אינו אלא התשה וזלזול.

 

האם זה הגיוני שאיראן, באמצעות המיליציות שלה, פוגעת בחיילים אמריקאים, הורגת בהם ופוצעת עשרות מהם, והתגובה האמריקאית על כך היא תקיפת מטרות ידועות [מראש], בעיתוי צפוי ו[בליווי] הצהרות מקדימות בהן מרגיעה ארה"ב את איראן כי אין היא מעוניינת במלחמה עמה?!

 

האם זה הגיוני שאיראן עושה את מה שהיא עושה מאז מה שמכונה 'מבול אל-אקצא' – [קרי] ההתנגשויות החלולות של חזבאללה והתקיפות החות'יות נגד השייט הימי – ואז מכריזה שאינה קשורה לכל זה ושהמיליציות אינן מתייעצות עִמה, טענה שצוברת פופולאריות בשיח הדיפלומטי והתקשורתי?!

 

האם זה הגיוני שמיליציות המזוהות עם איראן יפגעו ביציבות האזור ואחר כך יכריזו שהן יפסיקו לפגוע באינטרסים האמריקאים באזור ושכמה ממנהיגיהן עזבו, כאילו היו בשבתון אקדמי, וכל זה לא יוביל לאסטרטגיה אמריקאית להתמודדות עם הקבוצות הללו? [לאמריקאים] גם אין שום אסטרטגיה אמיתית להתמודדות עם ההשתוללות של המיליציות שפגעו בעיראקים... האם זה הגיוני שסוריה הופכת לזירת 'מלכודת זבובים' בה מתנהלות הפעילויות האיראניות, התקיפות הישראליות - המתמשכות שצדות את מפקדי משמרות המהפכה שם בזה אחר זה - וכן תקיפות אמריקאיות, וזאת, מבלי לקדם פתרון מדיני אמיתי בסוריה שמבוסס על אסטרטגיה?! 

 

כשאני אומר אסטרטגיה, הדבר הראשון שיש לעשות הוא לנתק את קווי האספקה האיראניים מעיראק לסוריה, שהרי ידוע שסוריה היא ליבת אסטרטגיית ההתפשטות האיראנית באזור. ניתוק קווי האספקה הללו פירושו פגיעה בעורק החיים של המיליציות האיראניות מעיראק ועד [לים] התיכון, שם נמצא חזבאללה והפסקת זרימת הנשק הזו ו[נהירת] המיליציות האפגניות השיעיות האיראניות לסוריה. מדובר בצעד חשוב בהרבה מ-85 התקיפות שביצעה ארה"ב ביום שישי שעבר [2.2.24]. 

 

אני אומר שמה שקורה הוא התשה וזלזול, משום שממשל ביידן אינו מפגין רצינות באזור, מתימן עד סוריה ומעיראק עד לבנון... היכן ההנהגה האמריקאית והאסטרטגיה שלה...?"[9]

 

כותב סעודי: ארה"ב מעדיפה את המשך קיומו של המשטר האיראני הנוכחי

העיתונאי הסעודי עבדאללה בן בג'אד אל-עותייבי טען במאמרו כי המתקפות שביצעה ארה"ב בעיראק ובסוריה דומות לאלה שהיא מבצעת נגד החות'ים בים האדום וכל תכליתן להעביר לאיראן מסר לפיו איומיה של ארה"ב חלולים וכי מעולם לא היה לה עניין בעימות אמיתי עם איראן. יתרה מכך, לדבריו, מדיניותה כלפי המשטר האיראני לאורך השנים מעידה על כך שארה"ב גם מעוניינת בהמשך קיומו ודוגמא בולטת לכך היא הסכם הגרעין עליו חתם ממשל אובמה עם איראן, שהוא "אחד ההסכמים המדיניים הגרועים בהיסטוריה של האזור". הוא כתב:

 

"התקפות אמריקאיות פגעו ב-85 יעדים של המיליציות הכפופות לאיראן בעיראק ובסוריה, בתגובה על תקיפת בסיס אמריקאי בגבול [ירדן-]סוריה באמצעות כטב"מ לפני שבוע, שגרמה להריגתם של שלושה חיילים ולפציעתם של עשרות...

 

מזה ארבעה עשורים איש אינו חולק על כך שארה"ב מעולם לא חתרה לעימות אמיתי עם איראן; [למרות ש]לעיתים היא חותרת להרתעתה, כאשר היא נאלצת לעשות זאת...

 

הצבת ההתקפות האמריקאיות [האחרונות] הללו בגודלן הטבעי והכרת מטרותיהן תסייע לגיבוש תפיסה טובה יותר של התמונה, לפיה זהו [רק] ניסיון להציג בפני העולם את הממשל האמריקאי כחזק וכרציני בהגנה על ישראל, כמו [במקרה של] ההתקפות נגד החות'ים בתימן.

 

כישלונה החוזר ונשנה של מדיניות החוץ של ממשל ביידן הוא המשכו של כישלון ממשל אובמה, בשל נטייתו [של האחרון, קרי: אובמה] לנסיגה ולבדלנות. ממשל זה [של ביידן] המיט על ארה"ב את שערוריית הנסיגה [האמריקאית] מאפגניסטן - שהייתה דומה [יותר] לבריחה - שאותה ביקרו, בשעתו, שרי ההגנה של בעלות הברית המערביות הקרובות ביותר לארה"ב. [הוא הדין לגבי] כישלון ממשל [ביידן] לשוב ולהתעמת עם רוסיה באוקראינה; כישלונו בחידוש המו"מ עם איראן חרף המאמץ העילאי שהשקיע הממשל [האמריקאי] למענו מתחילת שלטונו, והכישלון בהגנה על ישראל מפני התקפות ה-7 באוקטובר [2023], למרות המפגן של שליחת שתי נושאות מטוסים לאזור בזמנו.

 

כולם יודעים אפוא - ולא רק איראן - שממשל ביידן מתנגד לעימות ממשי עם איראן, שהוא לא רציני ב[צעדי] ההרתעה שהוא מצהיר עליהם, אלא [רק] מנסה להרוויח זמן ולנצל את האירוע [כדי לנצח] בבחירות הבאות. אין זה נבון לחשוב שהמשטר האיראני טיפש, בפרט לגבי מדיניותו והאסטרטגיה שלו מול ארה"ב. מי שבוחן את המדיניות האמריקאית כלפי איראן בארבעת העשורים [האחרונים] מבין בקלות שארה"ב ובעלות בריתה במערב מעוניינות בהישארות המשטר האיראני. זוהי אמת גלויה, שאותה מוכחים המדיניות, האסטרטגיות והעמדות שנקטו הממשלים [האמריקאים] הרצופים, הן הדמוקרטיים והן הרפובליקנים... [מדובר] בשיקולים הקשורים לאינטרסים אמריקאיים ומערביים מדוקדקים לצד תפיסות קבועות לגבי מאזן הכוחות באזור שהן ארה"ב והן בעלות בריתה אינן מעוניינות בשינוין.

 

ההתקפות האמריקאיות בסוריה, בעיראק ובתימן קרובות אפוא יותר למדיניות של שמירת הכבוד העצמי [של ארה"ב]...

 

תפיסתו של הנשיא האמריקאי לשעבר, אובמה, הייתה לוותר על אזור המזה"ת ולהתרחק מבעיותיו הכרוניות, וכאשר התערב בנעשה בו בשעתו, הוא גרם נזק עצום ביותר: הוא תמך בתוקף בכל אירועי 'האביב הערבי' השחור, ורצה מאוד בהפלת כמה מ[משטרי] המדינות הערביות ובמסירתן לידי ארגוני האסלאם הפוליטי; הוא זה שחתם על אחד ההסכמים המדיניים הגרועים ביותר בהיסטוריה של האזור, הלוא הוא 'ההסכם הגרעיני' עם איראן, שממשל ביידן ניסה להחזירו [לתוקף] אך הדבר לא עלה בידו. מדיניות זו הוכחה ככושלת וארה"ב נאלצה לשוב [לפעילות באזור]..."[10]